ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- שיחות לשלשת השבועות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
"בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'" (מלכים ב' כ', ישעיהו ל"ח). ואמרו בגמ' (ברכות דף י עמוד א) "מאי כי מת אתה ולא תחיה - מת אתה - בעולם הזה, ולא תחיה - לעולם הבא. אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא - לעביד. אמר ליה: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו. אמר ליה: כבר נגזרה עליך גזירה. אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים". פרש"י שם "מקובלני מבית אבי אבא - דוד, שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו בסוף ספר שמואל (ב' כ"ד), ולא מנע עצמו מן הרחמים".
הנה דוד המלך היה פעמים רבות בסכנת מות, והרגיש בודאי באותם הפעמים כאילו חרב חדה מונחת על צווארו, אפשר לדמיין זאת כשנלחם באריה ובדוב, וכשנלחם לבדו בגלית הפלשתי, כשנמלט מפני שאול, ובמלחמות עם אויבי ישראל, כאשר האויבים הגיעו לד' אמותיו לא קם ממקומו עד נוע עצי הבכיות כדבר ה' אליו, בכל מקום בטח בה' מושיעו בעת צרה. אולם רש"י בחר את הדוגמה שבסוף ספר שמואל ב פרק כד, כאשר חרה אף ה' בישראל ויסת את דוד למנות את העם, והנה היה דבר ה' אליו ע"י גד הנביא "הלוך ודברת אל דוד כה אמר ה' שלש אנכי נוטל עליך בחר לך אחת מהם ואעשה לך: ויבא גד אל דוד ויגד לו ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם שלשה חדשים נסך לפני צריך והוא רדפך ואם היות שלשת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה אשיב שלחי דבר: ויאמר דוד אל גד צר לי מאד נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמו רחמיו וביד אדם אל אפלה:" 1 .
מתשובת דוד אפשר ללמוד יותר מכל הדוגמאות שהזכרתי לעיל, את בטחונו בה' ואמונתו בכוח התפילה, ומוכן לקבל עליו מיתה ביד ה', מפני שהוא בטוח " כי רבים רחמו רחמיו". יתרה מזאת, כאשר ראה דוד את המלאך המכה בעם אמר " ויאמר דוד אל ה' בראתו את המלאך המכה בעם ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העוויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי ".
היינו, שקבל על עצמו את כל האחריות לחטא העם, ואע"פ שלכאורה באמת הוא היה הגורם העיקרי למניין העם, אבל הרמב"ן בפרשת קורח ממעיט בחומרת החטא הזה ואומר שעיקר החטא היה באחור בנין המקדש, וזה היה מפני שהעם לא דרש אותו. ועל זה נאמר בכתוב שחרה אף ה' בישראל. ולמרות זאת דוד לוקח את כל האחריות על עצמו, ומוסר עצמו כדי להציל את כלל ישראל. ואולי במסירות נפש שלו הוא מביע אמונה בקב"ה שאינו מפחד למסור את נפשו בידיו, מפני שרבים רחמיו. וכמו שאמר משה רבנו בתפילתו על חטא העגל " מחיני נא מספרך אשר כתבת ", שתהיה יד ה' בו ולא בעם, וכך השיג את סליחת ה' וכפר על בני ישראל. ואכן ה' קבל את תפילתו, ובאותה שעה נתגלה מקום המקדש בגורן ארונה, " ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגרן ארניה ארונה היבוסי ". ונפסקה המגפה בעם.
בודאי עובדה זו שמקום המקדש התגלה בזמן שחרב חדה הייתה מונחת על צווארם, ולא התייאשו מן הרחמים, מלמדת על מהות מקום המקדש, שהוא מסמל את הייחוד הגמור בין כנסת ישראל והקב"ה, ועליו נאמר "הביאני המלך חדריו", ובודאי שבמקום זה מתחדדת ההרגשה כי "ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם", וכדברי ר' נחמן מברסלב "שאין ולא יתכן ייאוש בעולם כלל".
כך היה בשעה שכרה דוד את השיתין של המזבח, והמים פרצו ובקשו לשטוף את העולם, עד שדוד שם שם חרס שכתוב בו שם ה', ושקטו המים. מיסודות המקדש אפשר ללמוד את הרעיון הנ"ל, שגם כאשר בא התהום ושוטף את העולם, על שמו יתברך אנו סומכים שיצילנו. וכן תבוא הגאולה העתידה, כאשר ירגישו שאין לנו על מי להישען אלא על אבנו שבשמים (כמבואר בסוף סוטה).
ואכן חזקיהו התפלל אל ה', נאמר "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'". ואמרו חז"ל (ברכות דף י עמוד ב) "מאי קיר? אמר רבי שמעון בן לקיש: מקירות לב ו, שנאמר: ירמיהו ד' מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו'". הייתה זאת תפילה מפנמיות לבו (קירות לבו), תפילה של בטחון בה', כפי שנאמר (ישעיהו ל"ח) "זכר - נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי - מאי והטוב בעיניך עשיתי? אמר רב יהודה אמר רב: שסמך גאולה לתפלה, רבי לוי אמר: שגנז ספר רפואות".
והקב"ה קבל את תפילתו, והוסיף לו על חייו עוד חמש עשרה שנה.
בזכות מה עשה מנשה תשובה?
יש לעיין האם ה' קבל את תפילתו של חזקיהו על בנו שלא יהיה רשע 2 !? לכאורה הרי ידוע לנו שמנשה היה מלך רשע, חטא והחטיא את הרבים, ובטל את כל ההישגים שהיו לחזקיהו בביעור ע"ז ובהרבצת התורה. אולם חז"ל אמרו שמנשה עשה תשובה! ונעיין עתה בתשובתו של מנשה.
מובא בתלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י דף כח עמוד ג: "וילכדו את מנשה בחחים מהו בחחים בכירו מניקיא אמר רבי לוי מולא של נחושת עשו לו ונתנו אותו בתוכה והיו מסיקין תחתיו כיון שראה שצרתו צרה לא הניח עבודה זרה בעולם שלא הזכירה כיון שלא הועיל לו כלום אמר זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יי' אלוקיך ושמעת בקולו כי אל רחום יי' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם הרי אני קורא אותו אם עונה אותי מוטב ואם לאו הא כל אפיא שוין והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה ריבונו של עולם אדם שעבד עבודה זרה והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה אמר להן אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה מה עשה לו הקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו הדא היא דכתיב ויתפלל אליו וייעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלם למלכותו במה השיבו שמואל בר בינא בשם רבי אחא ברוח השיבו כמה דתימר משיב הרוח וידע מנשה כי הוא האלוקים באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין".
אם נתבונן מה הביא את מנשה לעשות תשובה, היה זה מה שלמד מאביו חזקיהו "זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת: בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יי' אלוקיך ושמעת בקולו כי אל רחום יי' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם", והרי זה בדיוק המסר שלמד חזקיהו מאבי אבא דוד "אפילו חרב חדה מונחת ... אל ימנע אדם עצמו מן הרחמים", אפשר שחזקיהו ספר למנשה בנו, כיצד הוא התפלל אל ה' וניצל ממות וכך נולד מנשה. והמסר החזק הזה שבודאי הטביע את רישומו על האב חזקיהו עבר אל הבן מנשה, שפנה אל ה' בעת צרתו. וה' קבל את תשובתו, למרות שזו הייתה תשובה בדרגה נמוכה, שמלאכי השרת לא יכלו לקבל אותה, אבל הקב"ה הרואה נסתרות הלב ידע שגם זו תשובה היא ויש לקבלו.
ומי יודע ומבין "כבשיה דרחמנא" מה עדיף לפני המקום, האם התלמידים הרבים שהעמיד חזקיהו, כאשר נעץ חרב בבית המדרש ואמר כל מי שלא לומד תורה יידקר בחרב, או גילוי הלכה בהלכות התשובה, שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, "תשב אנוש עד דכא - עד דכדוכה של נפש", וגם תשובה בדרגה של מנשה תתקבל. וזהו מה שהנביא רומז לו "בהדי כבשיה דרחמנא למה לך".
הויכוח בין מנשה לישעיהו הנביא ופישרו
בתהליך התרחקותו של מנשה אנו מוצאים ויכוח בינו לבין סבו ישעיהו הנביא, במסכת יבמות (דף מט עמוד ב) "תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: ... וכתוב בה: מנשה הרג את ישעיה. אמר רבא: מידן דייניה וקטליה, אמר ליה, משה רבך אמר: שמות ל"ג כי לא יראני האדם וחי, ואת אמרת: ישעיהו ו' ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא! משה רבך אמר: דברים ד' מי כה' אלוקינו בכל קראנו אליו, ואת אמרת: ישעיהו נה דרשו ה' בהימצאו! משה רבך אמר: שמות כ"ג את מספר ימיך אמלא, ואת אמרת: מלכים ב' כ' והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה! אמר ישעיה: ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה, ואי אימא ליה אישוייה מזיד, אמר שם איבלע בארזא. אתיוה לארזא ונסרוה, כי מטא להדי פומא נח נפשיה, משום דאמר: ישעיהו ו' ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. מכל מקום קשו קראי אהדדי! ואראה את ה' - כדתניא: כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבנו נסתכל באספקלריא המאירה. דרשו ה' בהימצאו - הא ביחיד, הא בצבור. ויחיד אימת? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים".
נראה למצוא עומק של אמת בקושיותיו של מנשה שאף הנביא לא ירד לעומק דעתו זה! ונקדים לכך את המובא בירושלמי מכות הנפש החוטאת מה יעשה בה? ונתנו שם תשובות שונות, הנבואה אמרה הנפש החוטאת היא תמות, התורה אמרה - יביא קרבן ויתכפר, והקב"ה אמר - יעשה תשובה ויתכפר. לכאורה קשה שהנביא והתורה והקב"ה לא יענו תשובות זהות, הרי מקור אחד לכולם והוא הקב"ה? אלא זה מלמד אותנו שיש דרגות של תשובה, שהנביא לא מקבל אותן, ורק הקב"ה עתיד לגלות שגם זה תשובה.
וכך גם בעניין תשובתו של מנשה, שהנביא לא מקבל דרגה כזאת של תשובה, כמו שמלאכי השרת לא קבלוה והיו מסתמים את החלונות, שלא תתקבל תשובתו לפני המקום, והקב"ה חתר לו מחתרת וקבל את תשובתו. וזה מה שאומר מנשה לישעיהו, משה אומר "בכל קראנו אליו" משמע שתמיד מקבל את התשובה ואתה אומר רק "בהימצאו"? ולבסוף הוכח שיש תשובה עמוקה מתשובת ישעיהו הנביא לשאלה זו, שגם קריאתו של מנשה מדוד ההריגה התקבלה, הרי לנו ש"בכל קראנו אליו". דרגה זו של תשובה נעלמת מעיני הנביא שרואה את ה' יושב על כסא רם ונשא אבל זו ראיה שלא באספקליא המאירה. וזה גם עומק שאלתו על התוספת של חמש עשרה שנים לחיי חזקיהו, האם יתכן תשובה כזאת שבעל התשובה יהיה יותר מצדיק גמור? והנה כאן אצל חזקיהו מצאנו שנוספו לו שנים בעוד שלצדיק הגמור המקיים את דברי התורה נאמר "את מספר ימיך אמלא", אתמהה!? וגם על שאלה זו לא ענה לו ישעיהו, ועומק הדבר גם הוא "כבשי דרחמנא שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
ראוי היה חזקיהו להיות משיח, ומדוע לא זכה לכך?
מובא במסכת סנהדרין דף צד עמוד א "(ישעיהו ט') למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו' אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח, וזה סתום? ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשייתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח? לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו: ריבונו של עולם, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח. פתחה ואמרה שירה לפניו שנאמר ישעיהו כ"ד מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק וגו'. אמר שר העולם לפניו: ריבונו של עולם, צביונו עשה לצדיק זה! - יצאה בת קול ואמרה: רזי לי רזי לי. אמר נביא: אוי לי, אוי לי, עד מתי?"
מדוע באמת לא אמר חזקיהו שירה? תשובה לכך במדרש הבא (שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד) "וראוי היה חזקיהו לומר שירה על מפלת סנחריב דכתיב (ד"ה =דברי הימים= ב' ל"ב) ולא כגמול עליו השיב (לו) יחזקיהו, (למה), כי גבה לבו, את חמי חזקיה מלך וצדיק ואת אמרת כי גבה לבו, אלא גבה לבו מלומר שירה אתא ישעיה לגביהון דחזקיהו וסיעתו אמר להון (ישעיה י"ב) זמרו ה', אמרון ליה למה (שם /ישעיהו י"ב/) כי גאות עשה, אמרון ליה: כבר מודעת זאת בכל הארץ , א"ר אבא בר כהנא: אמר חזקיהו, תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה , א"ר לוי אמר חזקיהו מה אנו צריכין לומר נסיו וגבורותיו של הקב"ה כבר מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו, לא כבר עמד גלגל החמה באמצע הרקיע וראו נסיו וגבורותיו של הקב"ה עד סוף העולם".
כלומר, חזקיהו לא ראה צורך לומר שירה, מפני שהדברים מפורסמים "כבר מודעת זאת בכל הארץ", ואין צורך לאומרם. נשאלת השאלה מדוע לאחר שהבריא מחוליו כן אמר שירה, כפי שנאמר בספר ישעיהו פרק לח " מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלתו ויחי מחוליו: אני אמרתי בדמי ימי אלכה בשערי שאול פקדתי יתר שנותיי: וגו', כי לא שאול תודך מות יהללך לא ישברו יורדי בור אל אמתך: חי חי הוא יודך כמוני היום אב לבנים יודיע אל אמתך: ה' להושיעני ונגנותי ננגן כל ימי חיינו על בית ה' :".
נראה שהסיבה לכך היא, שחזקיהו התפלל על חוליו, ולכן כאשר זכה לישועה הרגיש צורך להודות ולומר שירה, אבל על הסכנה שבמצור סנחריב הוא לא התפלל, כפי שמובא במדרש איכה רבה (וילנא) פתיחתא "ארבעה מלכים היו מה שתבע זה לא תבע זה, וכו' ... עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה, אמר לו הקב"ה אני עושה".
ולכן גם כאשר זכה להינצל מאויביו לא אמר שירה, נמצא שהקב"ה מצפה מאתנו שלא להסתפק באמונה פסיבית כשל חזקיהו " אני ישן על מיטתי ואתה עושה", אלא להתפלל תפילה הנקראת שירה (תפלה בגימ' שירה), ואז יזכה לומר את שירת הגאולה המכשירתו להיות משיח.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
