(לג: במשנה – לד: במשנה השנייה)

חלק א – סוג הערבה

זה המין היחיד שכתוב במפורש במה מדובר – "ערבי נחל". השאלה היא עד כמה זה בדווקא "ערבי נחל.

         א.         ערבה בהרים ובשדות

1. ברייתא 1 – "ערבי נחל" שעלה שלה משוך כנחל,

וזה לא בא למעט ערבה של ההרים והשדות.

(אבל כן למעט צפצפה).

1. בברייתא 2 – נחל זה דווקא נחל, אלא שיש לימוד לרבות את השאר - "ערבי".

[לימודים אחרים מהריבוי:

1. אבא שאול – לומד מלשון הרבים שיש 2 מצוות בערבה – עם הלולב וסביב המזבח,


2. רי"ש בעמוד ב – שצריך 2 ערבות].

         ב.         צפצפה – פסול,

1. ברייתא – ערבי נחל – שעלה שלה משוך כנחל.


2. בברייתא – כי אינה ערבי נחל (זה סוג שגדל בעיקר בהרים).


3. יחזקאל – "קח על מים רבים, צפצפה שמו" – ה' רצה שיהיו כערבה, אך נהיו צפצפה. מכאן שהם כשני מינים שונים.

[איך מבדילים ביניהם? סימני זיהוי -

1. קנה אדום (או עתיד להאדים) מול לבן.


2. עלה משוך מול עגול.


3. פה חלק מול משונן כמגל (וכש"כ כמסור פסול).

חשוב – זה רק סימני זיהוי, ולא סיבות לפסול, ולכן, חילפא גילא כשרה, כדלקמן.

          ג.         חילפא גילא – כשר, למרות שקצת משונן (כמגל, לא כמסור), כיון שזה ברור שזה סוג של ערבה.
והחידוש – אפילו שיש לו שם לוואי,

מקור – "ערבי נחל" (ערוך לנר – זה לא מהריבוי, אלא מהמשמעות שיש כמה סוגי ערבות).

            [שינויי שמות לפני ואחרי החורבן:

1. ערבא – חילפא (צפצפה).


2. שופר – חצוצרא.


3. פתורתא – פתורא.


4. בי כסי – הובלילא.


5. העיר בבל – בורסיף.

חלק ב – כמות ארבעת המינים

א. כמה מכל מין –

אתרוג – 1 (פרי עץ הדר)

לולב – 1 (1. נלמד מלולב. 2. כתוב כפת ללא ו').

הדס וערבה –

ב. הדס קטום

במשנה (לב:) – פסול.

רשב"א אצלנו – פסול, אך יש לו משמעות (שכן מספיק אחד, אך יש עניין להוסיף עוד שניים, ואפילו קטומים).

ר"ט אצלנו – כשרים (בראשונים – או כי לא צריך הדר, או כי צריך הדר ובהדס אינו ניכר כשקטום וזה נחשב הדר).

            ושמואל פוסק כר"ט.

                        ומסופר שאיים על הסוחרים שיפרסם את ההיתר אם לא יורידו מחירים.

תוס' – הגמרא רוצה להוכיח שבאמת סובר כך ושהאיום אינו איום סרק, כי אם זה היה איום סרק יכל לאיים יותר – שיפסוק כר"ע שמספיק 1.

דחיית ההוכחה – גם אם זה היה איום סרק, מובן למה איים בקטום ולא באחד, כי היה יותר קשה להשיג הדס לא קטום מאשר שלושה הדסים קטומים.

ג. את האתרוג לא צריך לאגוד עם השאר

מקור – שאין ו"ו החיבור בין האתרוג לשאר.

ד. כל הארבעה מעקבים זה את זה – ולקתם – לקח תם.