(נב. 7+ עד נב: 10-)

אגדתא על משיח ויצר הרע

א. בזכריה – בעתיד לבוא כל הארץ יעשו הספד

על מה ההספד?

1. על משיח בן יוסף שנהרג.


2. על יצר הרע שהתבטל.

אז למה בוכים?

כר"י – שלעתיד לבוא הקב"ה שוחט יצר הרע,

וגם הרשעים בוכים (שלא הצליחו להתגבר) וגם הצדיקים בוכים (שלא יזכו לקבל עוד שכר על ההתגברות (מהרש"א)).

(נב. באמצע)

ב. עוד על משיח בן יוסף –

ה' נותן משאלה אחת למשיח בן דוד (תהלים ב) -
"אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְקֹוָק אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה...".

המשיח מבקש חיים (לעומת משיח בן יוסף שמת), וה' עונה שכבר דוד ביקש בשבילו וקיבל (תהלים כא) – "חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד".

ג. עוד דרשות על יצר הרע         

1. (נב. 1-) היצר הרע מתגבר כל יום מחדש.

התחזקות יצר הרע אצל צדיקים –

1. a.(נב. שליש עליון) ר"י לעיל – לצדיקים נדמה כהר גדול, לרשעים נדמה כחוט השערה.


2. b.(נב. 5-) "כי הגדיל לעשות" - בתלמידי חכמים יותר מכולם (סיפורו של אביי), כל הגדול מחברו – יצרו גדול הימנו.

התחזקות יצר הרע אצל רשעים -

1. a.(נב: אמצע) רב אסי - ישעיהו ה – "הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה" - בתחילה כקורי עכביש, אך בסוף כשחוטא עוד ועוד – בחבלים חזקים.


2. b.(נב: שליש) בתחילה "התעם" (מבחוץ) ובסוף "בקרבם".


3. c."הלך" – "אורח" – "איש".


4. רי"ח – מרעיבו - שבע, משביעו – רעב. (תוספות – שריבוי תשמיש מגביר את התאווה).


5. שבעה שמות ליצר הרע - רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני,

וכן בברייתא על "צפוני", שדורשת גם את שאר הפסוק – "והידחתיו אל ארץ ציה...".

וסוף הפסוק – "כי הגדיל לעשות" – בתלמידי חכמים יותר מכולם, כדלעיל.

1. (נב: 6+) אם פגע בך מנוול זה – משכהו לבית המדרש (לתורה י שכוח של מים ואש).


2. היצר מושך לחטוא, ואחר כך הא המעיד לעולם הבא – "משלי כט – "מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן", מנון בכתב א-ט ב-ח = סהדה (עד).[1]



3. הקב"ה מתחרט על בריאת יצר הרע – "...ואשר הרעותי".

עוד ארבעה פסוקים בהם כביכול ה' גרם לנו לחטוא.

(נב: שליש תחתון)

ד. ארבעה חרשים

1. ארבעה חרשים[2] – משיח בן יוסף, משיח בן דוד, אליהו וכהן צדק (שם).

2. שבעה רועים – אדם, שת, מתושלח, דוד, אברהם, יעקב, משה.

3. שמונה נסיכי אדם – ישי, שאול, שמואל, עמוס, צפניה, צדקיה, אליהו.

[1] כתב אטב"ח –

[2]זכריה פרק ב -
וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אַרְבַּע קְרָנוֹת.
וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה אֵלֶּה וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה אֶת יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלִָם.
וַיַּרְאֵנִי יְקֹוָק אַרְבָּעָה חָרָשִׁים.

וָאֹמַר מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת?
וַיֹּאמֶר לֵאמֹר - אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה כְּפִי אִישׁ לֹא נָשָׂא רֹאשׁוֹ,
וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה (החרשים) לְהַחֲרִיד אֹתָם לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ.