ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סוכה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
(מה: 2- עד מו: 4-)
חלק א – האם מברך בכל פעם על לולב ועל סוכה?
א. סוכה
כל הימים מדאורייתא, ויש חיוב רצוף, השאל ההיא האם זה שהוא הפסיק את המצווה והתחיל שוב מצריך ברכה חדשה.
| ברכה אחת | הרבה ברכות | |
| באמוראים | ר"י-שמואל | רבה בב"ח + ר' דימי בשם רי"ח, רב יוסף, |
| בתנאים | ברייתא א – כיון שברך יום ראשון שוב אינו מברך | |
| (מו. רבע)זאת מחלוקת תנאים: האם מברך על תפילין כל פעם שמניח במהלך היום | חכמים – פעם אחת | רבי – כל פעם |
| (מו. שליש)עוד אמוראים לגבי תפילין, ומיילא לגבי סוכה | רבא – פסק כחכמים | אביי רבא נהג בפועל כרבי, וברך אחרי כל פעם שהלך לשירותים, וכן רב מרי בן בת שמואל מר זוטרא על רב פפי, רבנן דבי רב אשי – שכל פעם שהתפילין זזו מהמקום ברכו (ראשונים, לא רש"י). |
ב. לולב
השאלה היא לגבי שאר הימים – האם מברכים על מצווה דרבנן?
| מברכים | לא מברכים | |
| באמוראים | ר"י-שמואל רבין-רי"ח | רבה בב"ח-רי"ח |
| תנאים | ברייתא א - "חוזר ומברך כל שבעה" | תירוץ – מדובר במקדש שזה דאורייתא |
| עוד אמוראים (מו באמצע) | שוב ר"י-שמואל | ריב"ל – מכאן ואילך מצוות זקנים (ולא מברך) וכן ר' יצחק |
| רב, שאמר לגבי חנוכה שמברך | ||
| והיכן ציוונו? | רב – "לא תסור" רב נחמן בי"צ – "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך". |
(מו. 11-)
חלק ב – נספחים לגבי ברכות
א. מתי מברכים שהחיינו -
שתי ברייתות בעשייה (ואם כבר עשויה – אם יכול לחדש בה דבר),
ואם לא בעשייה אז כשנכנס.
רב אשי על רב כהנא – ברך הכל על הכוס בקידוש.
ב. כשיש לו על כמה מצוות לברך (למשל – נטילת לולב, ציצית וכוד') -
ת"ק – כולם ביחד - "וציוונו על המצוות"
ר"י – נותן לכל מצווה ברכה נפרדת
ר' זירא – הלכה כר"י,
והטעם – "ברוך ה' יום יום" בכל יום ויום ובכל דבר ודבר תן לו מעין ברכותיו.
ג. אגב זה – עוד מדרש של ר' זירא/ר' חנינא בר פפא – שברוחניות דווקא המלא מקבל.
חלק ג – מוקצה באתרוג ובלולב
כיון ששניהם הוקצו למצוותם – הם "מוקצה", ואסורים בהנאה למשהו אחר.
לכן – סוכה אסורה עד סוף היום השביעי, וממילא גם ביום השמיני, כי בבין השמשות של שמיני הייתה אסורה.
עד מתי האתרוג מוקצה?
| א. עד מתי מוקצה? | ר"ל - עד שמסיים לקיים המצווה | רי"ח – עד לסיום היום |
| מתי יכול לאכול? | מיד בסיום המצווה | רק בסוף היום |
| משנתנו – ביום השביעי התינוקות היו מיד אוכלים את אתרוגיהם (לתוס'). שתי גרסאות למי זה הובא כראיה. | מכאן שמותר לאכול | דחייה – זה דווקא תינוקות |
| דחייה – גם גדולים, אורחא דמילתא נקט | מכאן שדווקא לתינוקות, אך גדולים לא. | |
| (דילוג מו: שליש עליון עד רבע תחתון) ועוד אמוראים – אם יש לו אתרוג שונה לכל יום | רב – אוכל כל יום אחרי המצווה | רב אסי – אוכל רק למחרת |
| (מו: שליש עליון) ב. האם מוקצה גם ליום השמיני? | ודאי שלא | רי"ח – מותר, וכן ר' זירא ומסביר אביי – סוכה אסורה בביה"ש בגלל עצמה, וממילא אסורה גם בשמיני, אתרוג – אסור בביה"ש פשוט כי הוקצה לכל היום, ולכן לא אוסר ביום השמיני. לוי – אסור, (וכן אבוה דשמואל) רשי" - כי סוף סוף הרי היה אסור בבין השמשות. תוס' – גזירא. |
| (מו: 9-) לרי"ח שמתיר בשמיני – האם יחמיר בחו"ל (שאולי זה שביעי) ? אביי – אסור, וכך ההלכה. מרימר - מותר |
איך מותר להכין קפה בשבת?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך עושים קידוש?
אנחנו קודש למענך
הלכות שטיפת כלים בשבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
שימוש בתנור אחד לחלב ובשר
איך הפרה אדומה מכפרת על חטא העגל?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
רבנים בבית המדרש
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
