(נב: 10- עד נג: במשנה)

המשך שמחת בית השואבה

א. התאורה

• גובה המנורה 50 אמה.


• ברייתא – כל כהן הרים 30 לוג, וביחד 120 בכל מנורה.


• היו חזקים אפילו מבנה של מרתא בת בייתוס, שהיה סוחב שני יריכות בכבש.


• היה מאיר לחצרות ירושלים עד כדי כך שאישה בוררת חטים לאור זה.

ב. תיאור השמחה עצמה

(נג. 2+)

A. אמירות –

1. התייחסות לילדות: חסידים – אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותנו, בעלי תשובה – אשרי זקנותנו שכיפרה על ילדותינו.


2. תניא – הלל הזקן היה אומר – "אם אני כאן – הכל כאן, ואם איני כאן – מי כאן?".

(נג. באמצע)

B. פעלולים ומעשים –

• במשנה – אנשי מעשה מרקדים בפניהם באבוקות של אור

רשב"ג – עשה להטוטים עם 8 אבוקות

            [אגב זה – עוד אמוראים שלהטטו עם 8 דברים (לא בבית השואבה) –

                לוי – סכינים, שמואל – כוסות יין, אביי – ביצים].

• רשב"ג היה משתחווה עם אגודליו בקרקע ("קידה"),

לוי ניסה זאת ונצטלע (גם בגלל שהטיח דברים כלפי מעלה).

C. רציפות השמחה –

תניא – ריב"ל – בזמן שמחת בית השואבה לא ישנו.

והרי אי אפשר לא לישון שלושה ימים? הכוונה שרק נמנמו.

(נג. 10+)

D. נספח עוד אמירות של הלל –

• בשם ה' – אם תבוא אל ביתי, אני אבוא אל ביתך.


• במסכת אבות – ראה גולגולת של רוצח מוכר ואמר – "על דאטפת – אטפוך" (מגיע לך).


• למקום שאני אוהב, שם רגלי מוליכות אותי.

אגב זה –

שני כושים נשלחו על ידי שלמה ללוז כדי להצילם ממלאך המוות, ודווקא שם נתפסו על ידו, כי שם היה המקום ממנו היה אמור לקחתם.

(נג. 7-)

ג. 15 המעלות -

1. כנגד 15 המעלות שאמר דוד בתהלים.

ויש קשר בין 15 שירי המעלות לבין בית השואבה -

1. גירסא א – החכם לרב חסדא בשם רי"ח – כשכרה דוד את השיטים (ראה מט.) התחילו מי התהום לעלות, אמר 15 מעלות וירדו.

דחייה - אז למה נקרא מעלות ולא ירידות?

1. גירסא ב - רב חסדא - תחילה שאל אם אפשר לכתוב שם ה' על חרס ולזרוק לתהום כדי שלא יעלו (אחיתופל התיר את מחיקת שם ה' על החרס).
   אחר כך ירדו יותר מדי והארץ יכולה להתייבש,
   ואמר 15 מעלות ועלו עד 100 אמה מתחת לקרקע.

(וזה שניתן למצוא מים גם בלי לחפור כל כך, זה לא מי התהום אלא מנחל פרת).

1. עמידה על המדרגה העשירית – רב חסדא: האם זה העשירית מלמעלה או מלמטה? תיקו.


2. "אבותינו אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה" –

ד. האמירה לפני שיצאו מהשער המזרחי לכיוון השילוח –

מיותר?

ללמד שהיו פורעין עצמן ומתריזין כלפי ההיכל.

1. לר"י – "אנו ליה וליה עיננו".

האם זה לא כמו האומר "שמע שמע"?

תשובה – כל שם מתייחס למשהו אחר – אנו ליה משתחווים, וליה עיננו מיחלות".