ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אברהם אביבי בן עליזה ארדיטי הי"ד
וְאַחַר שֶׁצִּוָּה בְּמִנּוּי הַדַּיָּנִים: "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק", הִתְחִיל בְּמַה* שֶּׁהוּא יוֹתֵר רָאוּי* שֶׁיִּהְיוּ יוֹתֵר זְרִיזִים הַשּׁוֹפְטִים לְעָנְשׁוֹ וּלְיַסְּרוֹ, וְהוּא: עֲבוֹדָה זָרָה וְהַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשֹּׁרֶשׁ* קוֹדֵם בַּטֶּבַע וּבַסֵּדֶר לָעֲנָפִים וְלַסְּעִיפִים, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁאִסּוּר הָעֲנָפִים הוּא יוֹתֵר קַל הַדָּבָר מָצוּי בְּיוֹתֵר שֶׁיִּכָּשְׁלוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ דְמִיבְדַל בְּדִילִי* אִינְשֵׁי מִינֵּיהּ, וְהַדָּבָר רָחוֹק שֶׁיִּכָּשְׁלוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁנִּרְמַז בַּפָּרָשָׁה, וּכְמוֹ שֶׁנְּפָרֵשׁ עוֹד.
נטיעת אילן בהר הבית
וְהִזְהִיר שֶׁלֹּא נִטַּע אִילָן בְּהַר הַבַּיִת אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְעָבְדוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּדָּבָר [עַצְמוֹ] אִסּוּר* כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ הָאֱמוֹרִיִּים עוֹשִׂים כֵּן בְּבָתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם •, צִוָּנוּ כְּדֵי לְהִתְרַחֵק מֵהֶם שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, לְפִי שֶׁדִּמְיוֹן חֲלוּשֵׁי הַדֵּעוֹת* יַשְׁוֶה הַדְּבָרִים שֶנִגְלֵיהֶם דּוֹמִים וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְחַלְּפוּת רַב בְּעֶצֶם. וּמִזֶּה הַטַּעַם נֶאֶסְרָה הַמַּצֵּבָה אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה אֲהוּבָה בִּימֵי הָאָבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: מִפְּנֵי שֶׁהָאֱמוֹרִיִּים הָיוּ נוֹהֲגִים כֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה.
מה משמעות מקומו בפרשה של איסור מום
וְסָמַךְ לָזֶה (דברים יז א): "לֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם". וְצָרִיךְ טַעַם לִסְמִיכוּת זֶה וּלְבָאֵר לָמָּה בָּאָה אַחַר אַזְהָרַת עֲבוֹדָה זָרָה. וְרָאִיתִי לְרַבִּי אַבְרָהָם* זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בָּזֶה דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מַסְפִּיקִים.
שלא נתיר מום כי הגויים אוסרים
וְעַל דַּעְתִּי: מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב שֶׁה' יִתְבָּרַךְ שָׂנֵא הַמַּצֵּבָה אַף עַל פִּי שֶׁאֲהֵבָהּ תְּחִלָּה – לְפִי שֶׁהֵם אֲהֵבוּהָ, אִם כֵּן, אַחַר* שֶׁאָנוּ מַרְחִיקִים מַה שֶּׁהֵם* מְקָרְבִים, [יֵשׁ לָנוּ לְקָרֵב מַה שֶּׁהֵם מַרְחִיקִים, וְאַחַר שֶׁאֵינָם מַקְרִיבִים] בְּהֵמָה (שֶׁאֵינָהּ) [שֶׁהִיא] מְחֻסֶּרֶת אֵבָר כַּמְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת "עֲבוֹדָה זָרָה" (ה ב) שֶׁלֹּא נַרְחִיקָהּ* אֲנַחְנוּ, אֲבָל נַרְחִיק הַמּוּמִין שֶׁאֵינָם מַרְחִיקִים, וְלֹא נַרְחִיק מַה שֶּׁהֵם מַרְחִיקִים. לְפִיכָךְ פֵּרֵשׁ וְאָמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר הַזֶּה כֵּן, שֶׁאָסוּר לָנוּ לִזְבֹּחַ לַה' אֱלֹהֵינוּ כָּל בְּהֵמָה שֶׁתִּהְיֶה בַּעֲלַת מוּם אוֹ שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ כָּל דָּבָר רַע מֵאֵיזֶה מִין שֶׁיִּהְיֶה. וְנָתַן הַסִּבָּה בָּזֶה וְאָמַר: "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא", כְּלוֹמַר: כִּי שְׁאָר הַדְּבָרִים כֻּלָּם שֶׁמְּנָעָם הַכָּתוּב שֶׁלֹּא לְהִדַּמּוֹת כְּמַעֲשֵׂיהֶם, אֵין בָּהֶם דָּבָר שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מִמֶּנּוּ בִּזָּיוֹן לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ, וְאֵין הַדָּבָר כֵּן בְּזוֹבֵחַ מָשְׁחָת* לִפְנֵי ה', כִּי תִהְיֶה עֲבוֹדָתֵנוּ נְמִבְזָה* בְּכָךְ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (מלאכי א ח): "הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ* הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׁא פָנֶיךָ".
___________________________________
הִתְחִיל בְּמַה – באיסור נטיעת אילן בהר הבית. רָאוּי – חשוב ונצרך. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשֹּׁרֶשׁ וכו' – והיה ראוי שיקדים איסור עבודה זרה שממנו מסתעף איסור נטיעה בהר הבית. דְמִיבְדַל בְּדִילִי וכו' – אנשים מתרחקים ממנה. אִסּוּר – איסור עבודה זרה. חֲלוּשֵׁי הַדֵּעוֹת – אנשים ששכלם חלש ומדמה דברים דומים אע"פ שבמהותם הם שונים בתכלית. רַבִּי אַבְרָהָם – אבן עזרא. אַחַר - מכיוון. הֵם – עובדי העבודה זרה. שֶׁלֹּא נַרְחִיקָהּ – היה עולה בטעות בדעתנו. מָשְׁחָת – בעל מום. נְמִבְזָה - בזויה. לְפֶחָתֶךָ – מושל, שליט.
ביאורים
לאחר שמסיימת התורה לעסוק בפרשת שופטים במינוי השופטים ובדרך התנהלות המשפט הרצויה, היא עושה מעבר חד לנושא חדש לחלוטין – איסור נטיעת אשרה ונטיעת עצים בהר הבית, ומשם אל נושא נוסף – הקרבת קרבן בעל מום. מכיוון שהתורה לא 'סתם' עוברת מנושא לנושא, אלא בוודאי שיש קשר בין דבר לדבר, מסביר הר"ן מדוע דִינים אלו הובאו בזה אחר זה.
למדנו לעיל שתפקידה של מערכת המשפט בעם ישראל היא הנהגת העולם על פי דרך ה'. מכיוון שכך, מתבקש הדבר שמיד לאחר העיסוק במערכת זו, נעבור לעסוק באחת ההתמודדויות היסודיות – המלחמה בעבודה זרה. העבודה זרה עומדת בסתירה גמורה לידיעה שהקב"ה הוא הבורא היחיד של העולם ושכּל המציאות מונהגת על ידו ובהשגחתו. לכן, אחד התפקידים החשובים של הדיינים הוא המלחמה בעבודה זרה.
אלא שלפי זה, היה צריך להתחיל עם החלק החמור ביותר – עם האיסור לעבוד עבודה זרה בעצמו, שהוא הדבר העיקרי שיש להרחיקו, ולא עם איסורי הנטיעה המשמשים כענפים לאיסור עצמו?
הר"ן משיב שדווקא הדברים הקלים צריכים זהירות מיוחדת כיוון שהנטייה היא להקל בהם יותר, ולכן דווקא בהם פתחה התורה, כדי להדגיש שגם מהם צריך מאד להיזהר.
התורה מדריכה אותנו להתרחק מדברים שיש בהם דמיון חיצוני לעבודה זרה, אף שאינם שליליים בעצמם. הסיבה לכך היא, שחלק מהאנשים מסתכלים בהסתכלות שטחית, ובשל הדמיון החיצוני הם יחשבו שהדברים זהים במהותם. בשל כך אוסרת התורה נטיעת אילנות בהר הבית, ובניית מצבה לעבודת ה', פעולות הדומות חיצונית לעבודת אלילים.
לעומת זאת, יש להיזהר גם מטעות לכיוון השני. היה ניתן לחשוב, שמכיוון שדרך עובדי האלילים לאסור הקרבת בהמה שחסר אחד מאיבריה לעבודתם, יש להתיר הקרבת קרבן כזה לה', כדי ליצור הרחקה ככל הניתן מדרכם. אמנם מסקנה זו היא שגויה, הקרבת קרבן בעל מום יש בה בזיון וזלזול לעבודת ה'. נכון הוא שיש לעסוק במלחמה נגד הרע, ובהתרחקות ממנו, אך יש להיזהר שמלחמה זו לא תפגע בטוב ובעבודת ה' השלמה.
הרחבות
•המצבה – הכלל המאוחד בעבודת ה'
מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ הָאֱמוֹרִיִּים עוֹשִׂים כֵּן בְּבָתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם. הר"ן מבאר שהמצבה נאסרה לנו משום עבודה זרה. אם כן, מדוע בזמן האבות המצבה הייתה אהובה לה'?
הרב קוק מבאר שמצבה היא אבן אחת סביבה התאספו אנשים לעבודת ה', בניגוד למזבח העשוי מאבנים רבות . המצבה מורה על אחדות וכך גם הייתה עבודת ה' בימי האבות – בדרך יחידה: בימי אברהם באהבה, בימי יצחק ביראה, ובימי יעקב בכח התורה. אך לאחר ימי האבות, עם ישראל נפרד לשנים עשר דרכים חלוקות - השבטים, דרכם מתגלה הקדושה בעולם בדרכים מגוונות ומאז הדרך לעבודת ה' תתבצע במזבח הבנוי ממספר אבנים ולא במצבה בעלת אבן אחת.
"וכן הוא רצון ה' שכל אחד ואחד יעסוק בתורה ומצות לפי מדתו רק שיתאחד עם הכלל וילך על פי דרך התורה. על כן כל זמן שהיה דרך אחד לרבים היתה עבודה רצויה על מצבה של אבן אחת, לרמז על כח אחד ודרך אחד, אבל אחר כך רצה הקב"ה שעל ידי ריבוי הדרכים ושינוי הדעות וכל אחד יתנהג בתורה ועבודה כפי ענינו וכולם יתכוונו לשם שמים, בזה יתגדל ויתקדש שמו הגדול. על כן, רצונו דוקא במזבח של הרבה אבנים שכולן מתחברות יחד, אבל מצבה שנא, שעכשיו מורה מצבה על דרך אחד נבדל, וזה לא ירצה בעיני ה'".[מדבר שור עמ' עד] מטרת העבודה הזרה היא להתנגד לאחדות ה' בעולם. המצבה כנגדה, עשויה מאבן אחת ומבטאת את האחדות השורה בעולם. לכן המצבה התאימה כל זמן שהיה ביטוי לאחדות זו במציאות, אך כשנתעוררה שוב העבודה הזרה ועוררה פירודים במציאות, ואף המצבה כבר התחילה לשמש לעבודה זרה - נאסרה.
שאלות לדיון
באיזו זכות אנו באים להעניש את מי שעובד אל אחר? כך הוא מאמין!
נראה שהגויים התעסקו יותר בהקרבת קורבנות מאשר בפולחן לאילנות. מדוע אם כן התורה לא אסרה גם את הקורבנות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
