ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
הדרוש השנים עשר חלק ו'
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
בלהה בת רבי יהושע ובעלה יעקב לבית גרינברג
וְאָמַר הַכָּתוּב שֶׁזֶה הַנָּבִיא נִתַּן לָנוּ בִּמְקוֹם הַמְעֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים אֲשֶׁר יִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם הָאֻמּוֹת, וּלְהַשְׁלִים תּוֹעַלְתָּם* יַעֲמֹד לָנוּ, כִּי בֶּאֱמֶת הַמְּעֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים יַקְדִּימוּ הַיְדִיעָה* בִּקְצָת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְקֻבַּל בָּם תּוֹעֶלֶת, וּלְפִיכָךְ, כְּשֶׁאָסְרָה תּוֹרָה עִנְיַן אֵלּוּ הַיְדִיעוֹת אֲשֶׁר יְקֻבַּל בָּהֶן תּוֹעֶלֶת, הִשְׁלִימַתְהוּ בְּיוֹתֵר שְׁלֵמוּת, וְהוּא עִנְיַן הַנָּבִיא. וְהוּא אָמְרוֹ (יח ט-טו): "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִּלְמַד לַעֲשׂוֹת וגו', לֹא יִמָּצֵא בְךָ וגו', כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, נָבִיא מִקִּרְבְּךָ" וגו', נִמְצָא שֶׁעִנְיַן הַנָּבִיא – לְהַשְׁפִּיל* אוֹתָן הַיְדִיעוֹת וּלְהַשְׁלִים תּוֹעַלְתָּן.
נבואת משה בארץ החרטומים
וְכֵן הָיָה בְּרֵאשִׁית נְבוּאַת הַנָּבִיא הַנֶּאֱמָן*, אָז הָכְנְעוּ וְהֻשְׁפְּלוּ הַקּוֹסְמִים וְהַמְנַחֲשִׁים. וְהָיְתָה זֹאת תַּחְבּוּלָה אֱלֹהִית שֶׁיִּתְנַסֶּה הַנָּבִיא הַנֶּאֱמָן וְשֶׁיִּבָּחֲנוּ אוֹתוֹתָיו בִּמְקוֹם רֹב הַחַרְטֻמִּים •, כִּי אָז יִבָּחֵן עֹצֶם* אוֹתוֹתָיו, לֹא אִם יַעֲשֵׂם בְּאֶרֶץ נֶעְדֶּרֶת הַחָכְמָה. וְהוּא אָמְרָם בִּ"מְנָחוֹת" פֶּרֶק "כָּל הַקָּרְבָּנוֹת" (פה א): "אָמְרֵי לֵיהּ יוֹחֲנִי וּמַמְרֵא* לְמֹשֶׁה: תֶּבֶן אַתָּה מַכְנִיס לְעָפְרַיִם*, אָמַר לְהוּ: אָמְרֵי אִינְשֵׁי: לְמָתָא יַרְקָא יַרְקָא שְׁקוֹל*". וְכָךְ פֵּירוּשָׁהּ: יוֹחֲנִי וּמַמְרֵא סָבְרוּ שֶׁאֵלּוּ הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר חִדֵּשׁ הַנָּבִיא הַנֶּאֱמָן – שֶחִדְּשָׁם בְּאוֹתָן הַתַּחְבּוּלוֹת, וּלְכָךְ תָּפְסוּ עָלָיו – אַחֲרֵי שֶׁבָּא לְרַמּוֹת הֶהָמוֹן לְדַעְתָּם, אֵיךְ הָלַךְ לְדֶרֶךְ מְלֵאָה מֵאֵלּוּ הַתַּחְבּוּלוֹת. וְהֵשִׁיב: "אָמְרֵי אִינְשֵׁי: לְמָתָא יַרְקָא יַרְקָא שְׁקוֹל", כְּלוֹמַר: הַשָּׁלֵם בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה לֹא תֻּכַּר גֹּדֶל מַעֲלָתוֹ כִּי אִם בְּאֶרֶץ שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ מֵאוֹתוֹ הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ קְצָת שְׁלֵמוּת, כְּמוֹ שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֶרֶק וְהוּא הַיּוֹתֵר מְשֻׁבָּח שֶׁיִּהְיֶה יִמְכְּרֶנּוּ יוֹתֵר בְּעִיר רַבַּת הַיֶּרֶק, כִּי שָׁם תֻּכַּר מַעֲלָתוֹ עַל הָאֲחֵרִים, כֵּן הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ בְּמֹשֶׁה. נִמְצָא שֶׁהַנָּבִיא מַשְׁלִים כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּם הַקּוֹסְמִים וּבְיוֹתֵר שְׁלֵמוּת מֵהֶם, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַקּוֹסֵם יַגִּיד עִנְיָנִים פְּרָטִיִּים, כֵּן הַנָּבִיא, כְּמוֹ שֶׁנִּגְלָה מֵעִנְיַן (האותות) [הָאֲתוֹנוֹת*], וְעַל כֵּן, כְּשֶׁאָסְרָה הַתּוֹרָה כָּל אוֹתָן הַיְדִיעוֹת, נָתַן תְּמוּרָתָן הַנָּבִיא.
מעונן ומנחש
וְאָמַר (דברים יח י): "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף". קוסם
"מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ" – מְבֹאָר הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁזֹּאת הִיא עֲבוֹדַת הַמֹּלֶךְ.
"קֹסֵם קְסָמִים" – עִנְיָנוֹ: שֶׁיֵּשׁ בָּאֲנָשִׁים מִי שֶׁכֹּחוֹ הַמְדַמֶּה* חָזָק עַד שֶׁיְּשַׁעֵר וְיַגִּיד קְצָת הָעֲתִידוֹת, וְזֶה הַכֹּחַ יִצְטָרֵךְ לְעוֹרְרוֹ, וְלָזֶה* יַעֲשׂוּ קְצָת תְּנוּעוֹת וְתַחְבּוּלוֹת, וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב (הושע ד יב): "עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ".
"מְעוֹנֵן*" – הוּא הָעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בִּבְחִירַת הַיָּמִים, וְהוּא אָמְרָם בְּ"סַנְהֶדְרִין" (סה ב): "הַיּוֹם יָפֶה לָצֵאת, הַיּוֹם יָפֶה לִקַּח, לִמּוּדֵי* עַרְבֵי שְׁבִיעִית חִטִּין יָפוֹת, עִקּוּרֵי קִטְנִית מִהְיוֹת רָעוֹת*".
"מְנַחֵשׁ" – אָמַר שָׁם: "זֶה הָאוֹמֵר: פִּתּוֹ נָפְלָה* מִפִּיו, מַקְלוֹ נָפַל מִיָּדוֹ, בְּנוֹ קוֹרֵא מֵאֲחוֹרָיו, עוֹרֵב קוֹרֵא לוֹ, צְבִי הִפְסִיקוֹ בַּדֶּרֶךְ, נָחָשׁ מִימִינוֹ, שׁוּעָל מִשְּׂמֹאלוֹ, אַל תַּתְחִיל בִּי, שַׁחֲרִית הוּא, רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא, מוֹצָאֵי שַׁבָּת הוּא".
___________________________________
וּלְהַשְׁלִים תּוֹעַלְתָּם – הנביא מועיל תחת הקוסמים. יַקְדִּימוּ הַיְדִיעָה – יודיעו העתידות. לְהַשְׁפִּיל – להראות שידיעת הקוסמים אינה חשובה. הַנָּבִיא הַנֶּאֱמָן – משה רבנו (אל מול החרטומים). עֹצֶם – חוזק. יוֹחֲנִי וּמַמְרֵא – מכשפים במצרים. לְעָפְרַיִם – לעיר שכולה תבן. "כך ארץ מצרים שהיא מלאה כשפים אתה בא לשם לעסוק בכשפים?!" (רש"י). לְמָתָא יַרְקָא וכו' – "לעיר שגדל שם ירק הרבה הבא ירק שלך למכור לפי שמתקבצין שם הכל לקנות" (רש"י). מֵעִנְיַן הָאֲתוֹנוֹת – בספר שמואל פרק ט'. הַמְדַמֶּה – הדמיון. וְלָזֶה – ולכן. מְעוֹנֵן – מלשון עונות וזמנים. לִמּוּדֵי – רגילים. עִקּוּרֵי קִטְנִית מִהְיוֹת רָעוֹת – העוקר קטניות ואינו קוצרן שוב אינן מתליעות או מרקיבות. פִּתּוֹ נָפְלָה וכו' – אם קרה כך סימן רע הוא.
ביאורים
אחד החששות הגדולים של האנושות, הינו החשש מפני העתיד. העתיד הוא עלום ומפחיד. הוא טומן בחובו שאלות יום יומיות כגון: מתי לצאת לדרך? האם להתחיל עסק זה או שמא אחר? כיצד נמצא את שאנו מבקשים?
על מנת להתגבר על חוסר ידיעת העתיד, קמו באופן טבעי קוסמים בקרב אומות העולם, שבכוחם לגלות העתידות. התורה אסרה עלינו את סוגי הכישוף השונים, מכיוון שהם מלווים בהערצת כוחות רוחניים מבלעדי הקב"ה, ועלולים להוביל לעבודה זרה. האיסור להשתמש בקסמים, מותיר אותנו בלא יכולת להיעזר בהם בכל מיני מצבים בחיים, כפי שנוהגות אומות העולם. לשם השלמת חוסר זה, ניתנו לנו מאת הקב"ה נביאים, אשר בין יתר תפקידיהם החשובים, סייעו להפיג ולו במעט את החשש מפני העתיד.
היה מקום להבין שלכאורה אין כל הבדל בין הקוסם לנביא, וכשם שהאחד מגיד עתידות ומסתייע באותות ובניסים על מנת להוכיח את יכולותיו הרוחניות, כך גם השני. כך חשבו יוחני וממרא – ראשי המכשפים במצרים, כאשר משה רבנו הגיע אליהם, ועשה אותות בדבר ה'. פנייתם אל משה: 'תבן אתה מכניס לעפריים (מגדלי תבואה)'? מעידה שראו במשה סוג של קוסם, אמנם מוכשר וגדול, אבל קוסם שבקסמיו מבקש למשוך את ההמון. אדם המביא תבן אל עיר מליאה בתבן, אינו עושה מעשה מיוחד. איש לא יתייחס אליו בעקבות כך. באופן דומה, אומרים המכשפים, להביא קסמים וכשפים אל מצרים הוא לא דבר חידוש. אולם כוחותיו הרוחניים של משה רבנו הינם גבוהים ונעלים לאין שיעור מכוחות המכשפים. הנביא מקבל את ידיעותיו ישירות מפי הקב"ה ולכן זו ידיעה מושלמת. בעוד הקוסם, על אף שידיעותיו מתקבלות מכוחות עליונים, הרי כוחות אלו פחותים הם ביחס לקב"ה, והידיעות המתקבלות מהם, מקוטעות ולוקות בחסר. תשובתו של משה למכשפים היא שאם הירק שמביא הסוחר הוא לא רק משובח יותר, אלא בדרגה אחרת לגמרי מכל מה שנמצא בשוק, עליו להגיע לעיר מליאה בירקות. דווקא שם אפשר יהיה להכיר בהבדל העצום שקיים בין הירקות המצויות בעיר לירק שמביא איתו הסוחר. זו הסיבה שהאותות נעשים על ידי משה דווקא במצרים. נבואתם של נביאי ה' אינה עוד כישוף או קוסמות. היא אמנם כוללת את היתרונות שאלו מספקים, ובכך מסייעת לנו וממלאת לנו צורך חיוני, אך במהותה, היא יכולת רוחנית שונה בתכלית.
בין סוגי הכשפים אותם אוסרת התורה, קיימים הקוסמות, העוננות והניחוש. קוסמות, פירושה הגדת העתידות. עוננות פירושה בחינת טיב הימים – יום זה יפה לזריעת ירק מסוים, סוף השנה טוב לקניית סחורה מסוימת, תאריכים שאין הגיון בדרך הטבע לבחור דווקא בהם. ניחוש פירושו התנהלות על פי סימנים – צבי שהפסיקך בדרך מהווה סימן כזה, מקלך נפל מהווה סימן אחר וכד'.
הרחבות
•אצבע אלוהים היא
שֶׁיִּתְנַסֶּה הַנָּבִיא הַנֶּאֱמָן וְשֶׁיִּבָּחֲנוּ אוֹתוֹתָיו בִּמְקוֹם רֹב הַחַרְטֻמִּים. לעומת מכות הדם והצפרדעים, אותם הצליחו חרטומי מצרים לעשות בלהטיהם, את מכת הכינים לא היו מסוגלים 'לשחזר'. במכה זו התגלתה מעלת משה לחרטומים, שהודו "אצבע אלוהים היא" [שמות ח, טו]. על פי המדרש, מכה זו הייתה מעבר ליכולותיהם של שהחרטומים מכיוון "שאין השד יכול לעשות פחות מכשעורה" [תנחומא וארא יד].
בדיני טומאה וטהרה ידוע כי עצם של מת בשיעור פחות מכשעורה - אינה מקבלת טומאה [אהלות ב, ג]. המהר"ל מסביר שעולמו של הקב"ה מלא בטוב ולכן שיעור קטן של 'פחות מכשעורה', בטל במיעוטו כלפי העולם, ואינו נטמא. לפי זה מתבאר המדרש: לא ייתכן שהשד, שהוא כח של טומאה, יעשה 'פחות מכשעורה', וישלוט בשיעור קטן כל כך.
כמו כן, החרטומים שפעלו באמצעות הטומאה לא הצליחו להשפיע על הפרטים הקטנים, הבטלים לכלל המציאוּת. לעומת זאת, הפועל מתוך קדושה פועל מתוך שורש הכל - הטוב האלוהי. מכיוון שהטוב האלוהי מחיה את כל המציאות, ניתן לפעול מכוחו על כל הפרטים כולם, שהרי טוב זה הוא כולל את הכל, "לבלתי ידח ממנו נדח" [שמואל ב, יד יד].
שאלות לדיון
האם מטרת הנביא היא רק לשמש תחליף איכותי יותר למעוננים ולקוסמים?
הר"ן מזכיר פעם אחר פעם את סיפור האתונות. מדוע הוא לא מזכיר נבואות אחרות?
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
