ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מלכה בת פנחס גרין ע"ה
וְהִנֵּה צִוְּתָה לָנוּ הַתּוֹרָה בְּכָאן לִסְמֹךְ עַל הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִתְנַבֵּא בְּשֵׁם ה', כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה: "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן", וְיִעֵד הָעֹנֶשׁ לְמִי שֶׁיַּעֲבֹר עַל דְּבָרָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם שם יט): "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ".
דעת הרמב"ם בזיהוי הנביא
אֲבָל לֹא בֵּאֵר בַּמֶּה יִבָּחֵן הַנָּבִיא עַד שֶׁנֵּדַע שֶׁהוּא נְבִיא אֱמֶת וְשֶׁנִּסְמֹךְ עַל דְּבָרָיו. וּכְמוֹ שֶׁחָשַׁשׁ וְאָמַר (שם שם כא): "וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'", כֵּן הָיָה רָאוּי לִשְׁאֹל וְלוֹמַר: "אֵיכָה נֵדַע הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבְּרוֹ". וּלְפִי הַנִּרְאֶה מִדִּבְרֵי הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֶּרֶק אַחֲרוֹן מֵהִלְכוֹת "יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה" (פ"י הל' א-ב), שֶׁבְּפָסוּק זֶה נִכְלְלוּ שְׁתֵּי שְׁאֵלוֹת, כְּלוֹמַר: אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ, וְאֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבְּרוֹ ה', וּתְשׁוּבָתָן אַחַת: שֶׁכְּמוֹ שֶׁכְּשֶׁיְּדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יָבוֹא נֵדַע בְּבֵאוּר שֶׁהוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה', כֵּן מַה שֶּׁיְּדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְיִהְיֶה הַדָּבָר הַכֹּל כְּפִי מַה שֶּׁאָמַר הַנָּבִיא וְלֹא יִפֹּל מִכָּל דְּבָרָיו אַרְצָה*, הוּא הַדָּבָר שֶׁנֵּדַע בְּבֵרוּר שֶׁה' דִּבְּרוֹ. וְשָׁאַל הָרַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְעַצְמוֹ (רמב"ם שם ה"ג): אֵיךְ נֵדַע מִצַּד זֶה בְּבֵרוּר שֶׁהַנָּבִיא מְדַבֵּר בְּשֵׁם ה', שֶׁהֲרֵי הַמְעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים אוֹמְרִים גַּם כֵּן מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת, וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּינָם וּבֵין הַנָּבִיא. וְהִתִּיר הָרַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַסָּפֵק הַזֶּה, שֶׁאָמַר: שֶׁהַמְעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם מִקְצָת דִּבְרֵיהֶם מִתְקַיְּמִין וּמִקְצָתָם לֹא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מז יג): "יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם* הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ", אֲבָל הַנָּבִיא כָּל דְּבָרָיו מִתְקַיְּמִין •, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב י י): "כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר ה' אַרְצָה". וּלְפִיכָךְ כָּתַב הָרַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (רמב"ם שם ה"ב) שֶׁהַנָּבִיא בּוֹדְקִים אוֹתוֹ פַּעַם אַחַר פַּעַם, וְאִם נִמְצָא שֶׁיִּתְקַיְּמוּ דְּבָרָיו כֻּלָּם כְּמוֹ שֶׁאָמַר נֵדַע בְּלִי סָפֵק שֶׁהוּא נָבִיא לַה' יִתְבָּרַךְ, אֵלּוּ דִּבְרֵי הָרַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
___________________________________
לֹא יִפֹּל מִכָּל דְּבָרָיו אַרְצָה – לא יהא דבר שלא יתקיים. הֹבְרֵי שָׁמַיִם – אסטרולוגים.
ביאורים
ערך רב מאוד מייחסת התורה לעניין הנבואה. מאז שברא הבורא את העולם, והניחו להתנהל, ולהתגלגל כאילו מעצמו, העולם זקוק להתחבר אל בוראו על מנת שהוא יישר אותו, וידריך את בני האדם כיצד להתנהג על פי רצונו. הנבואה היא מעין 'צינור' להעברת רצונו של הבורא אל העולם.
מסיבה זו, התורה מקפידה מאוד גם על קיום דברי הנביא, ומבררת את הדרכים לבדיקת אמינותו. התורה מלמדת אותנו שאם נביא מתנבא בשם ה', חייב להיות שכל דבר שהנביא אומר שעתיד לקרות, אכן יקרה בפועל, ואם יהיה דבר מסוים שלא יקרה כדבריו, סימן שהנביא הוא נביא שקר. אולם התורה לא פירשה כיצד יכולים לדעת על נביא מסוים שהוא נביא אמת, וכיון שיש מצוה להישמע להוראות שנותן נביא אמת, וההגדרה שנתנה התורה מלמדת רק מיהו נביא שקר ולא מיהו נביא אמת, צריך להבין מה אמור, לפי התורה, לגרום לנו לסמוך על דברי נביא שאומר לנו דברים בשם ה'.
הר"ן מביא את שיטתו של הרמב"ם, שלפיו מכיוון שכל דברי נביא שהוא נביא אמת אמורים להתקיים בשלמותם, הדרך שלנו לבדוק את הנביא היא על ידי בדיקת אמירותיו, ואם מה שהנביא הבטיח שיקרה, אכן קרה במלואו, נדע שהוא נביא אמת. אלא שישנן דרכים נוספות לדעת את הטמון בעתיד כמו מבט בכוכבים ועוד, ולכן גם כאשר דבריו אכן קרו בפועל, איננו יודעים בבירור אם הוא נביא אמת או לא, וכדי לאמת את נבואתו, עלינו לבודקו מספר פעמים. רק אם בכל הפעמים דבריו יתקיימו במלואם נדע שהוא אכן נביא אמת, שהרי בשיטות האחרות לא ייתכן שהוא יקלע תמיד לאמת.
בהמשך דבריו יתייחס הר"ן לדברי הרמב"ם הללו.
הרחבות
•נבואה לטובה לא יכולה להתבטל
אֲבָל הַנָּבִיא כָּל דְּבָרָיו מִתְקַיְּמִין. הר"ן מבאר שנבואה טובה לא יכולה להתבטל מכיון שהקב"ה לא חוזר מדברים טובים שהוא מבטיח. זו גם הדרך לבחון את הנביא. אם הוא נביא אמת, נבואותיו הטובות ודאי יתקיימו. מקור דברים אלו הוא בדברי הרמב"ם [הקדמה למשנה ב].
יסוד זה מעורר שאלה על יעקב אבינו: "אבל מה שפחד יעקב אחרי שהבטיחו ה' בטוב באמרו לו: 'והנה אנכי עמך' וכו' [בראשית כח, טו], ומצאנו שפחד פן יִסָּפֶה שנאמר: 'ויירא יעקב מאד' וכו' [בראשית לב, ח], ואמרו חכמים בזה שפחד מחטא חמור שיתחייב עליו השמדה, והוא אמרם: 'קסבר (חשב) שמא יגרום החטא' [ברכות ד.], משמע מזה שאפשר שיבטיח ה' טובה ויכריעו העונות ולא יתקיים אותו הטוב? דע שאין זאת אלא במה שבין ה' לנביא, אבל חלילה שיאמר ה' לנביא להבטיח לבני אדם טובה בסתם ולא תתקיים אותה הבטחה, לא יתכן דבר זה, לפי שלא היה נשאר לנו במה לאמת את הנבואה, וכבר נתן לנו יסוד בספרו שהנביא יבחן באמתת הבטחותיו" [הקדמת הרמב"ם שם]. הרמב"ם מחלק בין הבטחה שניתנה ליחיד להבטחה שניתנה לציבור. הבטחה שניתנה ליחיד יכולה להתבטל, ולכן חשש יעקב שמא חָטָא ובגלל זה תתבטל ההבטחה. אבל נבואה טובה שניתנה לציבור אינה יכולה להשתנות.
שאלות לדיון
בימי בית ראשון הזהיר ירמיהו הנביא במשך שנים רבות מפני החורבן, אך ללא הצלחה. כיצד ניתן לבדוק נביא שמנבא דבר שעתיד להתרחש בעוד שנים רבות, כמו ירמיהו?
האם לפי דברים אלו יש חיוב לשמוע לכל אדם שטוען שהוא נביא, ונבואתו אכן התגשמה פעמים מספר?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
