ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְאִם תִּשְׁאַל וְתֹאמַר: אִם כֵּן, שֶׁמַּה שֶּׁנִּצְטַוִּינוּ לִשְׁמֹעַ לְדִבְרֵי הַחֲכָמִים הוּא מֵ"אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת", הֵיאַךְ אָמְרוּ בִּ"בְרָכוֹת" (יט ב): "גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, תִּרְגְּמָה* רַב בַּר שְׁבָא קַמֵּיה דְּרַב כָּהֲנָא: בְּלָאו דְּ'לֹא תָסוּר*', אַחִיכוּ עֲלֵיהּ בְּמַעֲרָבָא*: 'לֹא תָסוּר' לָאו דְּאוֹרָיְיתָא הוּא*, אָמַר לְהוּ רַב כָּהֲנָא: גַּבְרָא רַבָּה* אָמַר מִילְּתָא לָא תַּחִיכוּ עֲלֵיהּ – כָּל אַסְמַכְתָּא דְּרַבָּנָן אַלָּאו דְּ'לֹא תָסוּר' אַסְמְכִינְהוּ, וּמִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שַׁרוּ* רַבָּנָן". נִרְאֶה מִזֶּה שֶׁמַּה שֶּׁנִּתְחַיַּבְנוּ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים הוּא מִ"לֹּא תָסוּר", וּלְפִי מַה שֶּׁאָמַרְנוּ הָיָה לָהֶם לוֹמַר מֵ"אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת".
שני סוגי דברי חכמים
וְהַתְּשׁוּבָה בָּזֶה: שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִשְׁמֹעַ לְדִבְרֵי סַנְהֶדְרִין מִשְּׁנֵי דְבָרִים – הָאֶחָד: מִמַּה שֶּׁיְּבָאֲרוּ בְּדִינֵי הַתּוֹרָה, וְהַשֵּׁנִי: מִכָּל גָּדֵר וְתַקָּנָה שֶׁיַּעֲשׂוּ. וּלְחַכְמֵי הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם נִצְטַוִּינוּ לִשְׁמֹעַ מִמַּה שֶּׁיְּבָאֲרוּ בְּדִינֵי הַתּוֹרָה, וְזֶהוּ נִכְלַל בְּאָמְרוֹ: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת", אַךְ מֵהַגְּדָרִים וְהַתַּקָּנוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ לֹא נִצְטַוִּינוּ בָּהֶם מֵ"אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת", שֶׁזֶּה לֹא יִכְלֹל רַק שֶׁנֵּלֵךְ בְּבֵאוּר מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה אַחַר הָרֹב, וְלֹא יִכָּנְסוּ בַּכְּלָל הַזֶּה גְּדָרִים וּסְיָגִים כְּלָל, אֲבָל הִסְמִיכוּם אֶל "לֹא תָסוּר" – שֶׁכְּמוֹ שֶׁנִּתַּן זֶה הַכֹּחַ לְסַנְהֶדְרִין, לִהְיוֹתָם מוֹרֵי הַתּוֹרָה וּגְדוֹלֶיהָ, כָּךְ רָאוּי שֶׁיִּנָּתֵן לְכָל גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ הָאַסְמַכְתָּא*, וּמִן הַטַּעַם הַזֶּה יִחֲסוּ הַגְּדָרִים וְהַתַּקָּנוֹת אֶל "לֹא תָסוּר", אַךְ בְּבֵאוּר מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה יִהְיֶה הַחִיּוּב לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם מֵ"אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת".
חכם ונביא
אֲבָל מַה שֶּׁאָמְרוּ שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם*, הוּא לָדוּן בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּפֶרֶק קַמָּא דַּ"עֲבוֹדָה זָרָה", לֹא מִבֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה נִמְסַר לְכָל חָכָם וְחָכָם שֶׁיְּבָאֵר הַדָּבָר בְּדַעְתּוֹ. וְהֵן שֶׁיֹּאמַר אֱמֶת* אוֹ לֹא יֹאמְרֵהוּ, הַדָּבָר נִמְסַר לְשִׁקּוּל הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁנָּהַג רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִם רַבָּן גַּמְלִיאֵל (ר"ה כה א), שֶׁבָּא אֶצְלוֹ בְּמַקְלוֹ וּבְמָעוֹתָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דְ"בָּבָא בָּתְרָא" (יב א): "אָמַר אֲמֵימַר: חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְנָבִיא לְבַב חָכְמָה', מִי נִתְלֶה בְּמִי*, הֱוֵי אוֹמֵר: קָטָן נִתְלֶה בְּגָדוֹל", וְהוּא מִן הַטַּעַם הַזֶּה – שֶׁאֵין כֹּח בַּנָּבִיא רַק שֶׁיַּגִּיד מַה שֶּׁשָּׁמַע •, לֹא שֶׁיּוֹסִיף דָּבָר מִלִּבּוֹ, וְאִם יֹאמַר הָאֱמֶת מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לוֹ, וְאִם יֹאמַר הַהֶפֶךְ מִצְוָה לְהָרְגוֹ, אַךְ הֶחָכָם – הֵן שֶׁיֹּאמַר אֱמֶת אוֹ לֹא יֹאמַר מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לוֹ.
___________________________________
תִּרְגְּמָה – פירש. בְּלָאו דְּ'לֹא תָסוּר' – כבוד הבריות דוחה רק את לאו זה. אַחִיכוּ עֲלֵיהּ בְּמַעֲרָבָא – שחקו (לגלגו) על דבריו בארץ ישראל. לָאו דְּאוֹרָיְיתָא הוּא – בתמיהה, וכי אינו מהתורה ובמה הוא קל משאר הלאווין. גַּבְרָא רַבָּה וכו' – אדם גדול אמר דבר אל תלגלגו עליו. את כל דיני דרבנן הסמיכו חכמים על לאו זה. שַׁרוּ – התירו. אַסְמַכְתָּא – סמך ודמיון לכוחם של הסנהדרין. שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם – שסמכות הסנהדרין היא רק בשעה שהם במקומם שבהר הבית. שֶׁיֹּאמַר אֱמֶת – שיכוון לאמת. מִי נִתְלֶה בְּמִי – מי מדומה בפסוק למי.
ביאורים
'גדול כבוד הבריות שדוחה את לא-תעשה שבתורה' [ברכות יט:]. כך אומרת הגמרא, ומיד שואלת – הכיצד ייתכן שמשום כבוד הבריות נתיר איסורי דאורייתא?! הרי כלל בידינו שהיכן שיש פגיעה באיסור תורה, לא מתחשבים בכבודו של אף אדם, אפילו אדם חשוב! עונה הגמרא – 'לא תעשה שבתורה' הכוונה לפסוק "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" [דברים יז, יא], ממנו נלמד החיוב לשמוע אל דברי החכמים, כלומר, מצוות ואיסורי דרבנן. הגמרא ממשיכה ומקשה – וכי זה לאו דאורייתא? הרי זה רק איסור דרבנן! ועונה – ' כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור'. הכרנו אתמול את הציווי 'אחרי רבים להטות', ממנו נלמד חיוב השמיעה לחכמים. מדוע אם כן נצרך הציווי 'לא תסור'?
חז"ל, לאורך הדורות, פעלו בשני מישורים. האחד – ביאור דיני התורה, להבין מתוך התורה שבכתב את ההלכה על כל פרטיה. השני – גזרות ותקנות, שנקבעו על פי אומדנם, בשל מגוון סיבות ושיקולים.
'אחרי רבים להטות' מתייחס אך ורק להכרעה בביאור דברי דיני התורה, כיוון שחיוב זה בא לפתור את בעיית ריבוי ההסברים בדברי התורה.
את החיוב לשמוע לתקנות ולגזרות של חכמים הסמיכו חז"ל, כלומר מצאו רמז בתורה וחיזקו על ידו את דבריהם, לפסוק 'לא תסור' העוסק בחיוב לשמוע לדברי הסנהדרין, בתקנותיהם ובפרשנותם לדברי התורה.
יוצא אפוא שהציווי 'לא תסור', הוא המחייב אותנו לשמוע אל תקנות החכמים שבכל דור ודור. רבנן אסמכינהו אל 'לא תסור' את תקנות החכמים, ובכך הורו לנו לראות בהם את הסנהדרין הגדולה שישבה בירושלים.
העיסוק בחובת השמיעה לחכמי ישראל, מביא אותנו לברר את היחס הנכון בינם ובין הנביאים, ההנהגה הרוחנית הנוספת שעמדה לעם ישראל עד תחילת ימי בית שני. 'חכם עדיף מנביא' אומרים חז"ל. הטעם, לפי הר"ן, הוא מפני שתפקיד הנביא, הוא להוות צינור לדבר ה' באופן מוחלט. אין שום מקום לשכלו ולהבנתו בדברי הנבואה. הוא יוכל, אם ירצה, להציע את פירושו, אך זה בפירוש יהיה מנותק מהנבואה עצמה. חכמי התורה לעומת זאת, לומדים את התורה עם שכלם הם. כך מותר להם, וזה גם מה שנדרש מהם. הם צריכים ללמוד, לחקור, ולהבין את התורה על ידי יכולותיהם השכליות, ושיקול דעתם הוא שעומד להם בפסיקת ההלכה. אין אנו מתעלמים מכך שייתכן והחכם יטעה, אך אין זה משנה דבר לגבינו. החכם עושה את שמוטל עליו, ואנו, מצווים לשמוע לו.
כך, נהג ר' יהושע, אחד מגדולי הדור בעצמו, כאשר רבן גמליאל ובית דינו פסקו והכריעו שיום כיפור חל יום אחד מאוחר יותר.
הרחבות
•תפקיד הנביא בישראל
שֶׁאֵין כֹּח בַּנָּבִיא רַק שֶׁיַּגִּיד מַה שֶּׁשָּׁמַע. "כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלוהיך: נביא מקרבך מאחיך כמֹני יקים לך ה' אלוהיך אליו תשמעון" [דברים יח, יד-טו]. מפשט הפסוקים ניתן להבין, שהנביא בא למלא ב'היתר' את תפקיד המעוננים והקוסמים, כעולה מדברי הר"ן בהמשך. יש מהפרשנים שדיברו על הבדל איכותי בין ידיעת המעוננים והקוסמים לידיעת הנביא: הראשונים עלולים לטעות, מפני שידיעתם תלויה בטבע, שלפעמים משתנה בגלל סיבות רוחניות. לעומת זאת, ידיעת הנביא מגיעה מהקב"ה שלמעלה מן הטבע, ודבר אחד מדבריו אחור לא ישוב ריקם (עיין בדברי רבנו בחיי והספורנו שם).
אך רבי שמשון רפאל הירש ביאר שתפקיד הנביא אינו לגלות לנו את מה שנסתר מאיתנו: "תכלית הנביאים איננה למלא בישראל את מקום המעוננים והקוסמים של הגויים... הוא לא בא לספק את רצון האדם להשיג ידיעה שנמנעה ממנו; ה' לא שלח את נביאו כדי שנשמע מפיו מה שאנחנו רוצים לדעת, אלא הנביא נשלח כדי לומר לנו את מה שה' רוצה שנדענו. הנביא איננו שלוחנו אלא הוא שליח ה', ולא נאמר בפסוק שלנו "אותו תשאלון" אלא אליו תשמעון. ה' משתמש בנביא לצורך הגשמת מטרותיו בנו" [דברים שם].
שאלות לדיון
מדוע לא ניתן ללמוד את החיוב לשמוע לביאורי החכמים בתורה מהלאו של "לא תסור"?
אומנם לחכם תמיד צריך לשמוע, אך הוא יכול לומר דבר שאיננו אמת. מדוע זה עדיף מנביא שכל דבריו וודאי אמת?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
ברוך שעשה לי נס במקום הזה
הלכות שטיפת כלים בשבת
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
ניסוך מים: איך שמחים גם בדרך ליעד?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
מסכת נדרים מצוות לאו ליהנות נתנו
שיעור כללי
השיעור בוחן את שיטתו הייחודית של הרשב"א בסוגיית "מצוות לאו ליהנות ניתנו" והחלתה על נדרי הנאה בין בני זוג, תוך השוואתה לגישתו של הר"ן. דרך קושיותיהם של ה"שער המלך" וה"אבני מילואים", הדיון מעמיק במקרים של ייבום, ציצית ואונס נערה, ומברר את גדרי הכלל "עשה דוחה לא תעשה" כאשר האדם אינו מעוניין או אינו יכול לקיים את המצווה.
חקת פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
מה ראה הקב"ה לתת לנו את מצוות פרה אדומה הבלתי מובנת? מה הקשר בין החוקה לבין הכפרה? ואיך זה קשור לעגל?
נדרים מי מתחייב ב"בל יחל" הנודר או המודר ?
נדרים דף ט"ו.
השיעור מנתח את מחלוקת הרמב"ם והר"ן (במסכת נדרים דף ט"ו) בשאלה על מי חל איסור "בל יחל" כאשר אדם מדיר את אשתו והיא בכל זאת נהנית מנכסיו. דרך בירור קושיות הראשונים ותירוצי האחרונים (כדוגמת הסטייפלר), השיעור מעמיק בגדרי מהות איסור הנדר ובוחן האם מדובר בחובה המוטלת על הנהנה עצמו, או בחובה גבראית המוטלת על הנודר לשמור שדברו לא יתחלל.
קרח קורח - מחלוקת, קדושה והיררכיה
הרב מדבר על שורש המחלוקת בפרשת קורח, ומסביר כי דרישתו לשוויון רוחני מוחלט נבעה מהבנה שגויה של ההיררכיה האלוקית ותפקידם הייחודי של הכוהנים. דרך בחינת גישות שונות לקדושה ולמצוות, מודגש כי בניין רוחני שלם דורש הכרה בהבדלי המדרגות בעם ישראל והתחברות נכונה למערכת הקודש על פי ההדרכה האלוקית.
אורות ישראל ותחייתו הקריאה להופעת רוחות האומה
פסקה ל' - ל"א
האומה צריכה להופיע בשלמות בכל כוחותיה | השמירה על היהדות | שימוש בכל הכוחות בשאיפה לקודש | דמותו של מרן הרב זצ"ל | היהדות היא דת לאומית בניגוד שלאר הדתות |אין אפשרות להפריד בין דת ללאום.
יסודות התורה והאמונה שני מהלכי הגמול בתחילת המתים והעוה''ב
הרחבנו לבאר את דעות הרמב''ם והרמב''ן בעניין השארות הנפש, תחיית המתים והעוה''ב. הראינו שלשניהם שני מהלכים שלמים ויסודיים בכלל מהלך המציאות והגמול, ודנו בחשיבות הכרת הדברים ובהשלכותיהם.
תורה והלכות ציבור אל תעש עצמך כערכי הדיינים
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
משנה אבות | עיוות הדין | מתעבר על ריב לו לא | מטה משפט | השבת אבידה | מציל עשוק מיד עשקו | פתח פיך לאילם
מלכים - הרב עידו יעקובי סיום הספרים מלכים ודברי הימים
מלכים ב' פרק כ"ה פסוקים כ"ב - ל'
למה ספר מלכים מסתיים בסיפור פרטי של יהויכין? ומהו עניין סיפורו של גדליה בן אחיקם? ספר דברי הימים לא מזכיר סיפורים אלו, והוא מסתיים בהצהרת כורש לבניין המקדש - דבר שהרבה יותר מאפיין סיום תקופה של חורבן הבית. אם כן - מהו המבט בו מתמקד ספר מלכים? ומהו המבט של ספר דברי הימים?
לנתיבות ישראל תורה שבעל פה וירושלים
לנתיבות ישראל א' , ל"ח - ל"ט
השיעור עוסק בקדושת ארץ ישראל ובביטויה הייחודי בירושלים, העיר המגלמת את מהותה של הארץ וקדושתה. השגת נחמה ייחודית זו מושגת דרך חיבור עמוק לתורה, אשר משפיע על עם ישראל ועל הארץ כולה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן פלא התשובה, תשובת ישראל והעולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
התשובה היא פלא. תשובת העולם כולו תתגלה ע"י תשובת ישראל- הלב באומות- שהיא התחיה הרוחנית, וכשיתגלה פלא תשובה בעולם הוא יהיה מעניין יותר מהכל.
