ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְאִם תִּשְׁאַל וְתֹאמַר: אִם כֵּן, שֶׁמַּה שֶּׁנִּצְטַוִּינוּ לִשְׁמֹעַ לְדִבְרֵי הַחֲכָמִים הוּא מֵ"אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת", הֵיאַךְ אָמְרוּ בִּ"בְרָכוֹת" (יט ב): "גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, תִּרְגְּמָה* רַב בַּר שְׁבָא קַמֵּיה דְּרַב כָּהֲנָא: בְּלָאו דְּ'לֹא תָסוּר*', אַחִיכוּ עֲלֵיהּ בְּמַעֲרָבָא*: 'לֹא תָסוּר' לָאו דְּאוֹרָיְיתָא הוּא*, אָמַר לְהוּ רַב כָּהֲנָא: גַּבְרָא רַבָּה* אָמַר מִילְּתָא לָא תַּחִיכוּ עֲלֵיהּ – כָּל אַסְמַכְתָּא דְּרַבָּנָן אַלָּאו דְּ'לֹא תָסוּר' אַסְמְכִינְהוּ, וּמִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שַׁרוּ* רַבָּנָן". נִרְאֶה מִזֶּה שֶׁמַּה שֶּׁנִּתְחַיַּבְנוּ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים הוּא מִ"לֹּא תָסוּר", וּלְפִי מַה שֶּׁאָמַרְנוּ הָיָה לָהֶם לוֹמַר מֵ"אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת".
שני סוגי דברי חכמים
וְהַתְּשׁוּבָה בָּזֶה: שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִשְׁמֹעַ לְדִבְרֵי סַנְהֶדְרִין מִשְּׁנֵי דְבָרִים – הָאֶחָד: מִמַּה שֶּׁיְּבָאֲרוּ בְּדִינֵי הַתּוֹרָה, וְהַשֵּׁנִי: מִכָּל גָּדֵר וְתַקָּנָה שֶׁיַּעֲשׂוּ. וּלְחַכְמֵי הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם נִצְטַוִּינוּ לִשְׁמֹעַ מִמַּה שֶּׁיְּבָאֲרוּ בְּדִינֵי הַתּוֹרָה, וְזֶהוּ נִכְלַל בְּאָמְרוֹ: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת", אַךְ מֵהַגְּדָרִים וְהַתַּקָּנוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ לֹא נִצְטַוִּינוּ בָּהֶם מֵ"אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת", שֶׁזֶּה לֹא יִכְלֹל רַק שֶׁנֵּלֵךְ בְּבֵאוּר מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה אַחַר הָרֹב, וְלֹא יִכָּנְסוּ בַּכְּלָל הַזֶּה גְּדָרִים וּסְיָגִים כְּלָל, אֲבָל הִסְמִיכוּם אֶל "לֹא תָסוּר" – שֶׁכְּמוֹ שֶׁנִּתַּן זֶה הַכֹּחַ לְסַנְהֶדְרִין, לִהְיוֹתָם מוֹרֵי הַתּוֹרָה וּגְדוֹלֶיהָ, כָּךְ רָאוּי שֶׁיִּנָּתֵן לְכָל גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ הָאַסְמַכְתָּא*, וּמִן הַטַּעַם הַזֶּה יִחֲסוּ הַגְּדָרִים וְהַתַּקָּנוֹת אֶל "לֹא תָסוּר", אַךְ בְּבֵאוּר מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה יִהְיֶה הַחִיּוּב לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם מֵ"אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת".
חכם ונביא
אֲבָל מַה שֶּׁאָמְרוּ שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם*, הוּא לָדוּן בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּפֶרֶק קַמָּא דַּ"עֲבוֹדָה זָרָה", לֹא מִבֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה נִמְסַר לְכָל חָכָם וְחָכָם שֶׁיְּבָאֵר הַדָּבָר בְּדַעְתּוֹ. וְהֵן שֶׁיֹּאמַר אֱמֶת* אוֹ לֹא יֹאמְרֵהוּ, הַדָּבָר נִמְסַר לְשִׁקּוּל הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁנָּהַג רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִם רַבָּן גַּמְלִיאֵל (ר"ה כה א), שֶׁבָּא אֶצְלוֹ בְּמַקְלוֹ וּבְמָעוֹתָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דְ"בָּבָא בָּתְרָא" (יב א): "אָמַר אֲמֵימַר: חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְנָבִיא לְבַב חָכְמָה', מִי נִתְלֶה בְּמִי*, הֱוֵי אוֹמֵר: קָטָן נִתְלֶה בְּגָדוֹל", וְהוּא מִן הַטַּעַם הַזֶּה – שֶׁאֵין כֹּח בַּנָּבִיא רַק שֶׁיַּגִּיד מַה שֶּׁשָּׁמַע •, לֹא שֶׁיּוֹסִיף דָּבָר מִלִּבּוֹ, וְאִם יֹאמַר הָאֱמֶת מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לוֹ, וְאִם יֹאמַר הַהֶפֶךְ מִצְוָה לְהָרְגוֹ, אַךְ הֶחָכָם – הֵן שֶׁיֹּאמַר אֱמֶת אוֹ לֹא יֹאמַר מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לוֹ.
___________________________________
תִּרְגְּמָה – פירש. בְּלָאו דְּ'לֹא תָסוּר' – כבוד הבריות דוחה רק את לאו זה. אַחִיכוּ עֲלֵיהּ בְּמַעֲרָבָא – שחקו (לגלגו) על דבריו בארץ ישראל. לָאו דְּאוֹרָיְיתָא הוּא – בתמיהה, וכי אינו מהתורה ובמה הוא קל משאר הלאווין. גַּבְרָא רַבָּה וכו' – אדם גדול אמר דבר אל תלגלגו עליו. את כל דיני דרבנן הסמיכו חכמים על לאו זה. שַׁרוּ – התירו. אַסְמַכְתָּא – סמך ודמיון לכוחם של הסנהדרין. שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם – שסמכות הסנהדרין היא רק בשעה שהם במקומם שבהר הבית. שֶׁיֹּאמַר אֱמֶת – שיכוון לאמת. מִי נִתְלֶה בְּמִי – מי מדומה בפסוק למי.
ביאורים
'גדול כבוד הבריות שדוחה את לא-תעשה שבתורה' [ברכות יט:]. כך אומרת הגמרא, ומיד שואלת – הכיצד ייתכן שמשום כבוד הבריות נתיר איסורי דאורייתא?! הרי כלל בידינו שהיכן שיש פגיעה באיסור תורה, לא מתחשבים בכבודו של אף אדם, אפילו אדם חשוב! עונה הגמרא – 'לא תעשה שבתורה' הכוונה לפסוק "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" [דברים יז, יא], ממנו נלמד החיוב לשמוע אל דברי החכמים, כלומר, מצוות ואיסורי דרבנן. הגמרא ממשיכה ומקשה – וכי זה לאו דאורייתא? הרי זה רק איסור דרבנן! ועונה – ' כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור'. הכרנו אתמול את הציווי 'אחרי רבים להטות', ממנו נלמד חיוב השמיעה לחכמים. מדוע אם כן נצרך הציווי 'לא תסור'?
חז"ל, לאורך הדורות, פעלו בשני מישורים. האחד – ביאור דיני התורה, להבין מתוך התורה שבכתב את ההלכה על כל פרטיה. השני – גזרות ותקנות, שנקבעו על פי אומדנם, בשל מגוון סיבות ושיקולים.
'אחרי רבים להטות' מתייחס אך ורק להכרעה בביאור דברי דיני התורה, כיוון שחיוב זה בא לפתור את בעיית ריבוי ההסברים בדברי התורה.
את החיוב לשמוע לתקנות ולגזרות של חכמים הסמיכו חז"ל, כלומר מצאו רמז בתורה וחיזקו על ידו את דבריהם, לפסוק 'לא תסור' העוסק בחיוב לשמוע לדברי הסנהדרין, בתקנותיהם ובפרשנותם לדברי התורה.
יוצא אפוא שהציווי 'לא תסור', הוא המחייב אותנו לשמוע אל תקנות החכמים שבכל דור ודור. רבנן אסמכינהו אל 'לא תסור' את תקנות החכמים, ובכך הורו לנו לראות בהם את הסנהדרין הגדולה שישבה בירושלים.
העיסוק בחובת השמיעה לחכמי ישראל, מביא אותנו לברר את היחס הנכון בינם ובין הנביאים, ההנהגה הרוחנית הנוספת שעמדה לעם ישראל עד תחילת ימי בית שני. 'חכם עדיף מנביא' אומרים חז"ל. הטעם, לפי הר"ן, הוא מפני שתפקיד הנביא, הוא להוות צינור לדבר ה' באופן מוחלט. אין שום מקום לשכלו ולהבנתו בדברי הנבואה. הוא יוכל, אם ירצה, להציע את פירושו, אך זה בפירוש יהיה מנותק מהנבואה עצמה. חכמי התורה לעומת זאת, לומדים את התורה עם שכלם הם. כך מותר להם, וזה גם מה שנדרש מהם. הם צריכים ללמוד, לחקור, ולהבין את התורה על ידי יכולותיהם השכליות, ושיקול דעתם הוא שעומד להם בפסיקת ההלכה. אין אנו מתעלמים מכך שייתכן והחכם יטעה, אך אין זה משנה דבר לגבינו. החכם עושה את שמוטל עליו, ואנו, מצווים לשמוע לו.
כך, נהג ר' יהושע, אחד מגדולי הדור בעצמו, כאשר רבן גמליאל ובית דינו פסקו והכריעו שיום כיפור חל יום אחד מאוחר יותר.
הרחבות
•תפקיד הנביא בישראל
שֶׁאֵין כֹּח בַּנָּבִיא רַק שֶׁיַּגִּיד מַה שֶּׁשָּׁמַע. "כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלוהיך: נביא מקרבך מאחיך כמֹני יקים לך ה' אלוהיך אליו תשמעון" [דברים יח, יד-טו]. מפשט הפסוקים ניתן להבין, שהנביא בא למלא ב'היתר' את תפקיד המעוננים והקוסמים, כעולה מדברי הר"ן בהמשך. יש מהפרשנים שדיברו על הבדל איכותי בין ידיעת המעוננים והקוסמים לידיעת הנביא: הראשונים עלולים לטעות, מפני שידיעתם תלויה בטבע, שלפעמים משתנה בגלל סיבות רוחניות. לעומת זאת, ידיעת הנביא מגיעה מהקב"ה שלמעלה מן הטבע, ודבר אחד מדבריו אחור לא ישוב ריקם (עיין בדברי רבנו בחיי והספורנו שם).
אך רבי שמשון רפאל הירש ביאר שתפקיד הנביא אינו לגלות לנו את מה שנסתר מאיתנו: "תכלית הנביאים איננה למלא בישראל את מקום המעוננים והקוסמים של הגויים... הוא לא בא לספק את רצון האדם להשיג ידיעה שנמנעה ממנו; ה' לא שלח את נביאו כדי שנשמע מפיו מה שאנחנו רוצים לדעת, אלא הנביא נשלח כדי לומר לנו את מה שה' רוצה שנדענו. הנביא איננו שלוחנו אלא הוא שליח ה', ולא נאמר בפסוק שלנו "אותו תשאלון" אלא אליו תשמעון. ה' משתמש בנביא לצורך הגשמת מטרותיו בנו" [דברים שם].
שאלות לדיון
מדוע לא ניתן ללמוד את החיוב לשמוע לביאורי החכמים בתורה מהלאו של "לא תסור"?
אומנם לחכם תמיד צריך לשמוע, אך הוא יכול לומר דבר שאיננו אמת. מדוע זה עדיף מנביא שכל דבריו וודאי אמת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
