ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אַךְ הַסּוּגְיָא הַבָּאָה* אַחֲרֵי כֵן צְרִיכָה בֵּאוּר. שֶׁאָמְרוּ שָׁם: "אָמַר אַבַּיֵּי: תֵּדַע, דַּאֲמַר גַּבְרָא רַבָּה מִילְּתָא וּמִתְאַמְרָה מִשְּׁמֵיהּ דְּגַבְרָא רַבָּה אַחֲרִינָא כְּוָותֵיהּ", וּלְפִי הַפֵּרוּשׁ שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ אֵין הַנִּדּוֹן דּוֹמֶה לָרְאָיָה. וְכֵן מַה שֶּׁאָמְרוּ אַחֲרֵי כֵן: "וְדִילְמָא תַּרְוַיְיהוּ בְּנֵי חַד מַזָּלָא נִינְהוּ •" וְכָל הַסּוּגְיָא צְרִיכָה בֵּאוּר רַב. וְכָךְ פֵּרוּשָׁהּ:
כח נבואי בחכמים
דָּבָר יָדוּעַ הוּא, כִּי הַיַּחַס* לֹא יֵאָמֵר רַק* בִּדְבָרִים מַסְכִּימִים* בְּמִין קָרוֹב, אַךְ אִם אֵינָם מַסְכִּימִים בְּמִין אַף אִם הֵם מַסְכִּימִים בְּסוּג*, לֹא יִפֹּל בָּהֶם הַתֹּאַר וְהַיַּחַס, וְלָזֶה* לֹא יֵאָמֵר: זֶה הָאָדֹם חֲזַק הַמַּרְאֶה אוֹ יְפֵה הַמַּרְאֶה מִזֶּה הַיָּרֹק, לְפִי שֶׁעִם הֱיוֹתָם נוֹפְלִים תַּחַת סוּג הַמַּרְאֶה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵינָם מַסְכִּימִים בְּמִין, לֹא יִתָּכֵן בָּהֶם הַיַּחַס וְהַפָּחוֹת וְהַיָּתֵר. וּלְפִיכָךְ, מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר אֲמֵימַר: "חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא", נִתְחַיֵּב לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ בַּחֲכָמִים כֹּח נְבוּאִי, כִּי אִם לֹא, לֹא יְקַבְּלוּ* הַפָּחוֹת וְהַיָּתֵר, אַף כִּי יִהְיוּ בְּאֶחָד מֵהֶם סְגֻלּוֹת חֲשׁוּבוֹת אֵינָן בְּזוּלָתוֹ. וּלְפִיכָךְ הוֹכִיחַ אַבַּיֵּי: "תֵּדַע, דַּאֲמַר גַּבְרָא רַבָּה מִילְּתָא וּמִתְאַמְרָה מִשְּׁמֵיהּ דְּגַבְרָא רַבָּה אַחֲרִינָא כְּוָותֵיהּ*", פֵּרוּשׁ: תֵּדַע, שֶׁיֵּשׁ בְּחָכָם כֹּחַ נְבוּאִי – דַּאֲמַר גַּבְרָא רַבָּה מִילְּתָא, שֶׁאָדָם אֶחָד יְחַדֵּשׁ דָּבָר לֹא יְחַדְּשׁוּהוּ וְלֹא יַאֲמִיתוּהוּ רַבִּים חֲכָמִים כָּמוֹהוּ, וְתַלְמִיד אַחֵר חָכָם שֶׁהָיָה קָדוּם אֵלָיו חִידְּשָׁהוּ כְּמוֹתוֹ, וְלֹא חִידְּשָׁהוּ גַּם כֵּן בִּזְמַנּוֹ זוּלָתוֹ, וְאִלּוּ הִשִּׂיגוּהוּ אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם בְּכֹחַ שִׂכְלִי לְבַד, אֵיךְ הָיָה שֶׁאֲלָפִים מֵהַחֲכָמִים שָׁוִים אֲלֵיהֶם לֹא שִׁעֲרוּהוּ*, וְאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם שִׁעֲרוּהוּ שִׁעוּר שָׁוֶה לְגַמְרֵי מִכָּל צְדָדָיו, זֶה אִי אֶפְשָׁר בְּכֹחַ שֵׂכֶל פָּשׁוּט, אֲבָל* מִצְטָרֵף אֵלָיו כֹּחַ נְבוּאִי, כְּלוֹמַר: כֹּחַ שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשֵּׂכֶל.
בני מזל אחד
וְעַל זֶה הִקְשָׁה רָבָא וְאָמַר: "מַאי קוּשְׁיָא, דִּילְמָא תַּרְוַויְיהוּ בְּנֵי חַד מַזָּלָא נִינְהוּ"*, פֵּרוּשׁ: דָּבָר יָדוּעַ הוּא, שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִצַּד שֶׁהוּא שֵׂכֶל נִבְדָּל* חָל בָּאָדָם כְּדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הִיא שָׁוָה בְּגוּף רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, אִם כֵּן, מַדּוּעַ יִתְחַלְּפוּ כֹּחוֹתָם*, שֶׁזֶּה יִהְיֶה מוּכָן לְקִבּוּל הַחָכְמָה וְזֶה יִהְיֶה בִּלְתִּי מוּכָן אֵלֶיהָ. זֶה יִתְחַיֵּב בְּהֶכְרֵחַ מֵאֶחָד מִשְּׁנֵי דְבָרִים: אוֹ מִצַּד הַחֹמֶר, אוֹ מִצַּד נוֹתֵן הַצּוּרָה* וּמְחַדֵּשׁ הַהֲוָיָה. אִם מִצַּד הַחֹמֶר – כִּי אַף שֶׁיִּהְיֶה נוֹתֵן הַצּוּרָה אֶחָד בִּשְׁנֵיהֶם, אַחַר שֶׁזֶּה פּוֹעֵל בַּחֹמֶר הַטּוֹב וְזֶה בְּחֹמֶר בִּלְתִּי טוֹב, אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּחוֹת בִּשְׁנֵי הַפְּעוּלִים אֲחָדִים וּמַסְכִּימִים. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ בְּ"שַׁבָּת" (קנו א): "הַאי מַאן* דִבְכוֹכָב חַמָּה יְהֵא – גֶּבֶר נָהִיר וְחַכִּים יְהֵא, מִשּׁוּם דְּסִפְרָא דְחַמָּה הוּא". דְּבָרָיו הֵם מִצַּד הַפּוֹעֵל*, אַךְ אֵין כַּוָּנָתָם שֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁיִּהְיוּ נוֹלָדִים בְּכוֹכָב חַמָּה, וְהָאֶחָד – מִזְגּוֹ* מִן הַטּוֹב שֶׁבַּלֵיחוֹת וּמֶזֶג מוֹחוֹ הַמְשֻׁבָּח שֶׁיִּהְיֶה, וְהָאַחֵר – עָב שֶׁבַּלֵּיחוֹת עָכוּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם נוֹלָדִים בְּרֶגַע אֶחָד לֹא יִשְׁתַּוּוּ בְּקִבּוּל הַחָכְמָה, כִּי אַף עַל פִּי שׁהַפּוֹעֵל אֶחָד, תִּתְחַלֵּף* הַפְּעֻלָּה כְּפִי הִתְחַלְּפוּת הַמִּתְפַּעֲלִים אֲשֶׁר פּוֹעֵל בָּהֶם, וְזֶה בָּרוּר עִם הִסְתַּכְּלוּת הַמּוּעָט, וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ יִתְחַלְּפוּ כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ מִצַּד מִזְגֵי הַגּוּף, וְיִשְׁתַּנּוּ גַּם כֵּן מִצַּד נוֹתֵן הַצּוּרָה, וְזֶה תָּלוּי בְּרִגְעֵי הַהֵרָיוֹן וְהַלֵּדָה. וּלְפִיכָךְ הִקְשָׁה רָבָא וְאָמַר: "מַאי קוּשְׁיָא", כְּלוֹמַר: אֵי זֶה הוֹכָח הוּא זֶה שֶׁיִּהְיֶה לְחָכָם כֹּחַ נְבוּאִי מֵהַסְכִּים שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִתְחַלְּפִים בְּדָבָר אֶחָד לֹא יַסְכִּימוּ בּוֹ זוּלָתָם, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה זֶה מִצַּד שֶׁהֵם בְּנֵי חַד מַזָּלָא, וְלָכֵן יַסְכִּימוּ כֹּחוֹת נַפְשָׁם וְשִׂכְלָם, וְאַף כִּי יִהְיוּ מִתְחַלְּפֵי הַמֶּזֶג, לְפִי שֶׁהֵם מַסְכִּימִים מִצַּד הַפּוֹעֵל יַסְכִּימוּ דַּעְתָּם וּסְבָרוֹתָם, וְאִם* לֹא יַסְכִּימוּ בָּהֶם רַבִּים מֵהָאֲנָשִׁים.
___________________________________
הַסּוּגְיָא הַבָּאָה – בהקשר ל"חכם עדיף מנביא" הגמ' מביאה ראיה. הַיַּחַס – לערוך השוואה בין דברים שונים. רַק – אלא. מַסְכִּימִים – הדומים זה לזה. סוּג – קבוצה הכוללת כמה מינים. וְלָזֶה – ולכן. לֹא יְקַבְּלוּ – לא ניתן לתארם. תֵּדַע וכו' – אדם גדול אומר דבר ונאמר בשם אדם גדול אחר כמוהו. לֹא שִׁעֲרוּהוּ – לא חשבו. אֲבָל – אלא. דִּילְמָא תַּרְוַויְיהוּ בְּנֵי חַד מַזָּלָא נִינְהוּ – ואולי שניהם בני מזל אחד ולכן זכה אחד לכוון לדברי חברו. שֵׂכֶל נִבְדָּל – כח רוחני. יִתְחַלְּפוּ כֹּחוֹתָם – כוחותיהם שונים זה מזה. נוֹתֵן הַצּוּרָה – המלאך הקובע את תכונתו ומהותו העצמית של הדבר. הַאי מַאן וכו' – אותו שנולד בזמן כוכב חמה יהא בעל מאור פנים וחכם בגלל שייכותו לחמה. הַפּוֹעֵל – נתינת הצורה, הנולדים בזמן החמה יקבלו תכונה דומה. מִזְגּוֹ – טבע. תִּתְחַלֵּף – משתנית. וְאִם – גם אם.
ביאורים
ביאור הר"ן לדברי חז"ל 'חכם עדיף מנביא', הוא שהחכם פועל ומערב את שכלו בהבנת ופסיקת התורה, ואילו הנביא, מעביר את שקיבל ללא התערבות. על פי הסבר זה קשה להבין את המשך דברי הגמרא, כיוון שנראה שהיא מבקשת למצוא סימני נבואה ממשיים אצל החכמים. עד עתה הבנו, שבעוד הנביא מקבל את נבואתו מהעליונים, החכם פועל אך ורק ברובד השכלי. הוא בוחן את הבעיה, בודק, חושב, מעלה אפשרויות ולבסוף מציג את פסק הדין, המבוסס על כוח שכלו בלבד. בימים הבאים נלמד שפסיקת החכמים אינה נשענת אך ורק על שכלם. כאשר החכם פוסק דין, מלווה אותו הארה מהעליונים, ובלשון הרמב"ן, החכמים 'יודעים האמת ברוח הקודש שבקרבם' [בבא בתרא יב.]. הר"ן מסביר שהיסוד הזה כלול בכוונת דברי חז"ל 'חכם עדיף מנביא'. כיצד? על מנת להשוות שני דברים, עליהם להיות שייכים לאותה הקטגוריה. לדוגמה, השאלה איזה צבע כהה יותר, אדום או ירוק, אינה נכונה. בין גווני האדום ניתן למצוא, גוון רגיל, גוון כהה, גוון בהיר, וכך גם בגווני הירוק. אך בין ירוק לאדום, על אף ששניהם צבעים, אין יחס כזה. כוונת חז"ל באמירה: 'חכם עדיף מנביא' היא שחכם ונביא נמצאים על אותה הסקאלה, כלומר שבשניהם שייכת נבואה. ומתוך הדמיון הזה, מתברר שלחכם יתרון על פני הנביא.
כח הנבואה קיים גם בחכמים, אמנם קשה להבחין בו. זו אפוא השאלה העומדת בבסיס מהלך הגמרא שמביא הר"ן - היכן ניתן למצוא גילוי של נבואת החכמים?
לפי אביי, כשחכם אומר חידוש בשמו של חכם קדום אליו מבלי לשמוע אותו, הרי כאן נבואה. שהרי אם החידוש הוא פרי שכלו של החכם, כיצד לא עלה חידוש זה בידו של חכם אחר? מכאן שיש לאותו חכם כוח עליון מעל לשכל. אולם על כך מקשה רבא: 'אולי, בני מזל אחד נינהו'. ההתחדשות בבריאה הינה תוצר של השפע התמידי שהקב"ה משפיע עלינו. השפע התמידי משתנה בין זמנים שונים, למשל, זמני לידה של אנשים שונים. סוגיו השונים של השפע האלוקי, יוצרים הבדלים בין אדם לחבירו. כמו כן, השפע פועל בחומר הגלם – הגוף שלנו, וכמו שפעולת האש משתנה בין החומרים השונים, כך גם פעולת השפע משתנה בין גופו של אדם זה לחבירו. התחלפות סוגי השפע, יחד עם ההבדלים הגשמיים שיש בין בני האדם, יוצרים את ההבדלים הרבים בין אדם לאדם. לפי רבא, עצם העובדה ששני חכמים מחדשים חידוש זהה, אינה מורה שיש להם נבואה, אלא התאמה ודמיון כתוצאה מכך שאותו סוג של שפע א-לוהי פעל בשניהם ברגע יצירתם. לעומת זאת אצל חכמים אחרים פעלו כנראה סוגים שונים. יוצא אפוא שלפי רבא, בדבריו של אביי אין די כדי להוכיח את נבואת החכמים.
הרחבות
•טיפת מזל
וְדִילְמָא תַּרְוַיְיהוּ בְּנֵי חַד מַזָּלָא נִינְהוּ. רש"י פירש את המילה מזל: "מלאך שלו, ומליץ עליו" [שבת נג: ד"ה מזליה]. מבואר שם בגמרא שאותו המלאך מסייע לשמור על האדם (עיין גם רש"י בבא קמא ב: ד"ה כתיב כי יגח). בביאור הדברים כתב רבי צדוק הכהן מלובלין שאותו המלאך, המליץ עליו ומסייע לו, אינו עושה זאת בגלל מעשיו הטובים של האדם, אלא מעצם בריאתו של האדם הוא זוכה למלאך שכזה [רסיסי לילה מג]. לפי דבריו נשאלת השאלה, מדוע זוכה האדם לשמירה מיוחדת כזו אף על פי שלא עשה למענה מאומה? הרב קוק מבאר את התפילה שאנו אומרים בוידוי של יום כיפור: "אלוהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי" כי כל אדם נוצר בעולם לצורך תכלית מסויימת ורק הוא מסוגל למלא תפקיד זה. לכן כל עוד לא נוצר האדם - סימן הוא שאין בו צורך. ואילו כאשר הוא מופיע בעולם - מבינים אנו כי נכון לו תפקיד חשוב שעליו למלא. [עולת ראיה עמ' שנו] לאור דברים אלה של הרב קוק, נראה לבאר שגדלותו של האדם וחשיבות המשימה המוטלת עליו, הינם כבר סיבה טובה לשמור על האדם וללמד עליו זכות - עוד קודם שיעשה האדם כל פעולה על מנת להוכיח שהוא אכן מבצע את תפקידו.
שאלות לדיון
האם לדעתך לא יכול להיווצר באופן מקרי מצב בו יאמרו שני חכמים שונים אותו דבר בדורות שונים? כיצד אם כן נסביר את דברי הר"ן?
כיצד נסביר את דברי רבא, לאור התפיסה המדעית העכשווית?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
