ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אַךְ הַסּוּגְיָא הַבָּאָה* אַחֲרֵי כֵן צְרִיכָה בֵּאוּר. שֶׁאָמְרוּ שָׁם: "אָמַר אַבַּיֵּי: תֵּדַע, דַּאֲמַר גַּבְרָא רַבָּה מִילְּתָא וּמִתְאַמְרָה מִשְּׁמֵיהּ דְּגַבְרָא רַבָּה אַחֲרִינָא כְּוָותֵיהּ", וּלְפִי הַפֵּרוּשׁ שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ אֵין הַנִּדּוֹן דּוֹמֶה לָרְאָיָה. וְכֵן מַה שֶּׁאָמְרוּ אַחֲרֵי כֵן: "וְדִילְמָא תַּרְוַיְיהוּ בְּנֵי חַד מַזָּלָא נִינְהוּ •" וְכָל הַסּוּגְיָא צְרִיכָה בֵּאוּר רַב. וְכָךְ פֵּרוּשָׁהּ:
כח נבואי בחכמים
דָּבָר יָדוּעַ הוּא, כִּי הַיַּחַס* לֹא יֵאָמֵר רַק* בִּדְבָרִים מַסְכִּימִים* בְּמִין קָרוֹב, אַךְ אִם אֵינָם מַסְכִּימִים בְּמִין אַף אִם הֵם מַסְכִּימִים בְּסוּג*, לֹא יִפֹּל בָּהֶם הַתֹּאַר וְהַיַּחַס, וְלָזֶה* לֹא יֵאָמֵר: זֶה הָאָדֹם חֲזַק הַמַּרְאֶה אוֹ יְפֵה הַמַּרְאֶה מִזֶּה הַיָּרֹק, לְפִי שֶׁעִם הֱיוֹתָם נוֹפְלִים תַּחַת סוּג הַמַּרְאֶה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵינָם מַסְכִּימִים בְּמִין, לֹא יִתָּכֵן בָּהֶם הַיַּחַס וְהַפָּחוֹת וְהַיָּתֵר. וּלְפִיכָךְ, מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר אֲמֵימַר: "חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא", נִתְחַיֵּב לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ בַּחֲכָמִים כֹּח נְבוּאִי, כִּי אִם לֹא, לֹא יְקַבְּלוּ* הַפָּחוֹת וְהַיָּתֵר, אַף כִּי יִהְיוּ בְּאֶחָד מֵהֶם סְגֻלּוֹת חֲשׁוּבוֹת אֵינָן בְּזוּלָתוֹ. וּלְפִיכָךְ הוֹכִיחַ אַבַּיֵּי: "תֵּדַע, דַּאֲמַר גַּבְרָא רַבָּה מִילְּתָא וּמִתְאַמְרָה מִשְּׁמֵיהּ דְּגַבְרָא רַבָּה אַחֲרִינָא כְּוָותֵיהּ*", פֵּרוּשׁ: תֵּדַע, שֶׁיֵּשׁ בְּחָכָם כֹּחַ נְבוּאִי – דַּאֲמַר גַּבְרָא רַבָּה מִילְּתָא, שֶׁאָדָם אֶחָד יְחַדֵּשׁ דָּבָר לֹא יְחַדְּשׁוּהוּ וְלֹא יַאֲמִיתוּהוּ רַבִּים חֲכָמִים כָּמוֹהוּ, וְתַלְמִיד אַחֵר חָכָם שֶׁהָיָה קָדוּם אֵלָיו חִידְּשָׁהוּ כְּמוֹתוֹ, וְלֹא חִידְּשָׁהוּ גַּם כֵּן בִּזְמַנּוֹ זוּלָתוֹ, וְאִלּוּ הִשִּׂיגוּהוּ אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם בְּכֹחַ שִׂכְלִי לְבַד, אֵיךְ הָיָה שֶׁאֲלָפִים מֵהַחֲכָמִים שָׁוִים אֲלֵיהֶם לֹא שִׁעֲרוּהוּ*, וְאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם שִׁעֲרוּהוּ שִׁעוּר שָׁוֶה לְגַמְרֵי מִכָּל צְדָדָיו, זֶה אִי אֶפְשָׁר בְּכֹחַ שֵׂכֶל פָּשׁוּט, אֲבָל* מִצְטָרֵף אֵלָיו כֹּחַ נְבוּאִי, כְּלוֹמַר: כֹּחַ שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשֵּׂכֶל.
בני מזל אחד
וְעַל זֶה הִקְשָׁה רָבָא וְאָמַר: "מַאי קוּשְׁיָא, דִּילְמָא תַּרְוַויְיהוּ בְּנֵי חַד מַזָּלָא נִינְהוּ"*, פֵּרוּשׁ: דָּבָר יָדוּעַ הוּא, שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִצַּד שֶׁהוּא שֵׂכֶל נִבְדָּל* חָל בָּאָדָם כְּדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הִיא שָׁוָה בְּגוּף רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, אִם כֵּן, מַדּוּעַ יִתְחַלְּפוּ כֹּחוֹתָם*, שֶׁזֶּה יִהְיֶה מוּכָן לְקִבּוּל הַחָכְמָה וְזֶה יִהְיֶה בִּלְתִּי מוּכָן אֵלֶיהָ. זֶה יִתְחַיֵּב בְּהֶכְרֵחַ מֵאֶחָד מִשְּׁנֵי דְבָרִים: אוֹ מִצַּד הַחֹמֶר, אוֹ מִצַּד נוֹתֵן הַצּוּרָה* וּמְחַדֵּשׁ הַהֲוָיָה. אִם מִצַּד הַחֹמֶר – כִּי אַף שֶׁיִּהְיֶה נוֹתֵן הַצּוּרָה אֶחָד בִּשְׁנֵיהֶם, אַחַר שֶׁזֶּה פּוֹעֵל בַּחֹמֶר הַטּוֹב וְזֶה בְּחֹמֶר בִּלְתִּי טוֹב, אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּחוֹת בִּשְׁנֵי הַפְּעוּלִים אֲחָדִים וּמַסְכִּימִים. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ בְּ"שַׁבָּת" (קנו א): "הַאי מַאן* דִבְכוֹכָב חַמָּה יְהֵא – גֶּבֶר נָהִיר וְחַכִּים יְהֵא, מִשּׁוּם דְּסִפְרָא דְחַמָּה הוּא". דְּבָרָיו הֵם מִצַּד הַפּוֹעֵל*, אַךְ אֵין כַּוָּנָתָם שֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁיִּהְיוּ נוֹלָדִים בְּכוֹכָב חַמָּה, וְהָאֶחָד – מִזְגּוֹ* מִן הַטּוֹב שֶׁבַּלֵיחוֹת וּמֶזֶג מוֹחוֹ הַמְשֻׁבָּח שֶׁיִּהְיֶה, וְהָאַחֵר – עָב שֶׁבַּלֵּיחוֹת עָכוּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם נוֹלָדִים בְּרֶגַע אֶחָד לֹא יִשְׁתַּוּוּ בְּקִבּוּל הַחָכְמָה, כִּי אַף עַל פִּי שׁהַפּוֹעֵל אֶחָד, תִּתְחַלֵּף* הַפְּעֻלָּה כְּפִי הִתְחַלְּפוּת הַמִּתְפַּעֲלִים אֲשֶׁר פּוֹעֵל בָּהֶם, וְזֶה בָּרוּר עִם הִסְתַּכְּלוּת הַמּוּעָט, וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ יִתְחַלְּפוּ כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ מִצַּד מִזְגֵי הַגּוּף, וְיִשְׁתַּנּוּ גַּם כֵּן מִצַּד נוֹתֵן הַצּוּרָה, וְזֶה תָּלוּי בְּרִגְעֵי הַהֵרָיוֹן וְהַלֵּדָה. וּלְפִיכָךְ הִקְשָׁה רָבָא וְאָמַר: "מַאי קוּשְׁיָא", כְּלוֹמַר: אֵי זֶה הוֹכָח הוּא זֶה שֶׁיִּהְיֶה לְחָכָם כֹּחַ נְבוּאִי מֵהַסְכִּים שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִתְחַלְּפִים בְּדָבָר אֶחָד לֹא יַסְכִּימוּ בּוֹ זוּלָתָם, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה זֶה מִצַּד שֶׁהֵם בְּנֵי חַד מַזָּלָא, וְלָכֵן יַסְכִּימוּ כֹּחוֹת נַפְשָׁם וְשִׂכְלָם, וְאַף כִּי יִהְיוּ מִתְחַלְּפֵי הַמֶּזֶג, לְפִי שֶׁהֵם מַסְכִּימִים מִצַּד הַפּוֹעֵל יַסְכִּימוּ דַּעְתָּם וּסְבָרוֹתָם, וְאִם* לֹא יַסְכִּימוּ בָּהֶם רַבִּים מֵהָאֲנָשִׁים.
___________________________________
הַסּוּגְיָא הַבָּאָה – בהקשר ל"חכם עדיף מנביא" הגמ' מביאה ראיה. הַיַּחַס – לערוך השוואה בין דברים שונים. רַק – אלא. מַסְכִּימִים – הדומים זה לזה. סוּג – קבוצה הכוללת כמה מינים. וְלָזֶה – ולכן. לֹא יְקַבְּלוּ – לא ניתן לתארם. תֵּדַע וכו' – אדם גדול אומר דבר ונאמר בשם אדם גדול אחר כמוהו. לֹא שִׁעֲרוּהוּ – לא חשבו. אֲבָל – אלא. דִּילְמָא תַּרְוַויְיהוּ בְּנֵי חַד מַזָּלָא נִינְהוּ – ואולי שניהם בני מזל אחד ולכן זכה אחד לכוון לדברי חברו. שֵׂכֶל נִבְדָּל – כח רוחני. יִתְחַלְּפוּ כֹּחוֹתָם – כוחותיהם שונים זה מזה. נוֹתֵן הַצּוּרָה – המלאך הקובע את תכונתו ומהותו העצמית של הדבר. הַאי מַאן וכו' – אותו שנולד בזמן כוכב חמה יהא בעל מאור פנים וחכם בגלל שייכותו לחמה. הַפּוֹעֵל – נתינת הצורה, הנולדים בזמן החמה יקבלו תכונה דומה. מִזְגּוֹ – טבע. תִּתְחַלֵּף – משתנית. וְאִם – גם אם.
ביאורים
ביאור הר"ן לדברי חז"ל 'חכם עדיף מנביא', הוא שהחכם פועל ומערב את שכלו בהבנת ופסיקת התורה, ואילו הנביא, מעביר את שקיבל ללא התערבות. על פי הסבר זה קשה להבין את המשך דברי הגמרא, כיוון שנראה שהיא מבקשת למצוא סימני נבואה ממשיים אצל החכמים. עד עתה הבנו, שבעוד הנביא מקבל את נבואתו מהעליונים, החכם פועל אך ורק ברובד השכלי. הוא בוחן את הבעיה, בודק, חושב, מעלה אפשרויות ולבסוף מציג את פסק הדין, המבוסס על כוח שכלו בלבד. בימים הבאים נלמד שפסיקת החכמים אינה נשענת אך ורק על שכלם. כאשר החכם פוסק דין, מלווה אותו הארה מהעליונים, ובלשון הרמב"ן, החכמים 'יודעים האמת ברוח הקודש שבקרבם' [בבא בתרא יב.]. הר"ן מסביר שהיסוד הזה כלול בכוונת דברי חז"ל 'חכם עדיף מנביא'. כיצד? על מנת להשוות שני דברים, עליהם להיות שייכים לאותה הקטגוריה. לדוגמה, השאלה איזה צבע כהה יותר, אדום או ירוק, אינה נכונה. בין גווני האדום ניתן למצוא, גוון רגיל, גוון כהה, גוון בהיר, וכך גם בגווני הירוק. אך בין ירוק לאדום, על אף ששניהם צבעים, אין יחס כזה. כוונת חז"ל באמירה: 'חכם עדיף מנביא' היא שחכם ונביא נמצאים על אותה הסקאלה, כלומר שבשניהם שייכת נבואה. ומתוך הדמיון הזה, מתברר שלחכם יתרון על פני הנביא.
כח הנבואה קיים גם בחכמים, אמנם קשה להבחין בו. זו אפוא השאלה העומדת בבסיס מהלך הגמרא שמביא הר"ן - היכן ניתן למצוא גילוי של נבואת החכמים?
לפי אביי, כשחכם אומר חידוש בשמו של חכם קדום אליו מבלי לשמוע אותו, הרי כאן נבואה. שהרי אם החידוש הוא פרי שכלו של החכם, כיצד לא עלה חידוש זה בידו של חכם אחר? מכאן שיש לאותו חכם כוח עליון מעל לשכל. אולם על כך מקשה רבא: 'אולי, בני מזל אחד נינהו'. ההתחדשות בבריאה הינה תוצר של השפע התמידי שהקב"ה משפיע עלינו. השפע התמידי משתנה בין זמנים שונים, למשל, זמני לידה של אנשים שונים. סוגיו השונים של השפע האלוקי, יוצרים הבדלים בין אדם לחבירו. כמו כן, השפע פועל בחומר הגלם – הגוף שלנו, וכמו שפעולת האש משתנה בין החומרים השונים, כך גם פעולת השפע משתנה בין גופו של אדם זה לחבירו. התחלפות סוגי השפע, יחד עם ההבדלים הגשמיים שיש בין בני האדם, יוצרים את ההבדלים הרבים בין אדם לאדם. לפי רבא, עצם העובדה ששני חכמים מחדשים חידוש זהה, אינה מורה שיש להם נבואה, אלא התאמה ודמיון כתוצאה מכך שאותו סוג של שפע א-לוהי פעל בשניהם ברגע יצירתם. לעומת זאת אצל חכמים אחרים פעלו כנראה סוגים שונים. יוצא אפוא שלפי רבא, בדבריו של אביי אין די כדי להוכיח את נבואת החכמים.
הרחבות
•טיפת מזל
וְדִילְמָא תַּרְוַיְיהוּ בְּנֵי חַד מַזָּלָא נִינְהוּ. רש"י פירש את המילה מזל: "מלאך שלו, ומליץ עליו" [שבת נג: ד"ה מזליה]. מבואר שם בגמרא שאותו המלאך מסייע לשמור על האדם (עיין גם רש"י בבא קמא ב: ד"ה כתיב כי יגח). בביאור הדברים כתב רבי צדוק הכהן מלובלין שאותו המלאך, המליץ עליו ומסייע לו, אינו עושה זאת בגלל מעשיו הטובים של האדם, אלא מעצם בריאתו של האדם הוא זוכה למלאך שכזה [רסיסי לילה מג]. לפי דבריו נשאלת השאלה, מדוע זוכה האדם לשמירה מיוחדת כזו אף על פי שלא עשה למענה מאומה? הרב קוק מבאר את התפילה שאנו אומרים בוידוי של יום כיפור: "אלוהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי" כי כל אדם נוצר בעולם לצורך תכלית מסויימת ורק הוא מסוגל למלא תפקיד זה. לכן כל עוד לא נוצר האדם - סימן הוא שאין בו צורך. ואילו כאשר הוא מופיע בעולם - מבינים אנו כי נכון לו תפקיד חשוב שעליו למלא. [עולת ראיה עמ' שנו] לאור דברים אלה של הרב קוק, נראה לבאר שגדלותו של האדם וחשיבות המשימה המוטלת עליו, הינם כבר סיבה טובה לשמור על האדם וללמד עליו זכות - עוד קודם שיעשה האדם כל פעולה על מנת להוכיח שהוא אכן מבצע את תפקידו.
שאלות לדיון
האם לדעתך לא יכול להיווצר באופן מקרי מצב בו יאמרו שני חכמים שונים אותו דבר בדורות שונים? כיצד אם כן נסביר את דברי הר"ן?
כיצד נסביר את דברי רבא, לאור התפיסה המדעית העכשווית?
אוצרות בלב הים
מה המשמעות הנחת תפילין?
נס חנוכה בעולם שכלי ?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך עושים קידוש?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
