ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְאִם תִּשְׁאַל וְתֹאמַר: אִם כֵּן, שֶׁמַּה שֶּׁנִּצְטַוִּינוּ לִשְׁמֹעַ לְדִבְרֵי הַחֲכָמִים הוּא מֵ"אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת", הֵיאַךְ אָמְרוּ בִּ"בְרָכוֹת" (יט ב): "גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, תִּרְגְּמָה* רַב בַּר שְׁבָא קַמֵּיה דְּרַב כָּהֲנָא: בְּלָאו דְּ'לֹא תָסוּר*', אַחִיכוּ עֲלֵיהּ בְּמַעֲרָבָא*: 'לֹא תָסוּר' לָאו דְּאוֹרָיְיתָא הוּא*, אָמַר לְהוּ רַב כָּהֲנָא: גַּבְרָא רַבָּה* אָמַר מִילְּתָא לָא תַּחִיכוּ עֲלֵיהּ – כָּל אַסְמַכְתָּא דְּרַבָּנָן אַלָּאו דְּ'לֹא תָסוּר' אַסְמְכִינְהוּ, וּמִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שַׁרוּ* רַבָּנָן". נִרְאֶה מִזֶּה שֶׁמַּה שֶּׁנִּתְחַיַּבְנוּ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים הוּא מִ"לֹּא תָסוּר", וּלְפִי מַה שֶּׁאָמַרְנוּ הָיָה לָהֶם לוֹמַר מֵ"אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת".
שני סוגי דברי חכמים
וְהַתְּשׁוּבָה בָּזֶה: שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִשְׁמֹעַ לְדִבְרֵי סַנְהֶדְרִין מִשְּׁנֵי דְבָרִים – הָאֶחָד: מִמַּה שֶּׁיְּבָאֲרוּ בְּדִינֵי הַתּוֹרָה, וְהַשֵּׁנִי: מִכָּל גָּדֵר וְתַקָּנָה שֶׁיַּעֲשׂוּ. וּלְחַכְמֵי הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם נִצְטַוִּינוּ לִשְׁמֹעַ מִמַּה שֶּׁיְּבָאֲרוּ בְּדִינֵי הַתּוֹרָה, וְזֶהוּ נִכְלַל בְּאָמְרוֹ: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת", אַךְ מֵהַגְּדָרִים וְהַתַּקָּנוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ לֹא נִצְטַוִּינוּ בָּהֶם מֵ"אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת", שֶׁזֶּה לֹא יִכְלֹל רַק שֶׁנֵּלֵךְ בְּבֵאוּר מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה אַחַר הָרֹב, וְלֹא יִכָּנְסוּ בַּכְּלָל הַזֶּה גְּדָרִים וּסְיָגִים כְּלָל, אֲבָל הִסְמִיכוּם אֶל "לֹא תָסוּר" – שֶׁכְּמוֹ שֶׁנִּתַּן זֶה הַכֹּחַ לְסַנְהֶדְרִין, לִהְיוֹתָם מוֹרֵי הַתּוֹרָה וּגְדוֹלֶיהָ, כָּךְ רָאוּי שֶׁיִּנָּתֵן לְכָל גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ הָאַסְמַכְתָּא*, וּמִן הַטַּעַם הַזֶּה יִחֲסוּ הַגְּדָרִים וְהַתַּקָּנוֹת אֶל "לֹא תָסוּר", אַךְ בְּבֵאוּר מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה יִהְיֶה הַחִיּוּב לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם מֵ"אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת".
חכם ונביא
אֲבָל מַה שֶּׁאָמְרוּ שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם*, הוּא לָדוּן בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּפֶרֶק קַמָּא דַּ"עֲבוֹדָה זָרָה", לֹא מִבֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה נִמְסַר לְכָל חָכָם וְחָכָם שֶׁיְּבָאֵר הַדָּבָר בְּדַעְתּוֹ. וְהֵן שֶׁיֹּאמַר אֱמֶת* אוֹ לֹא יֹאמְרֵהוּ, הַדָּבָר נִמְסַר לְשִׁקּוּל הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁנָּהַג רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִם רַבָּן גַּמְלִיאֵל (ר"ה כה א), שֶׁבָּא אֶצְלוֹ בְּמַקְלוֹ וּבְמָעוֹתָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דְ"בָּבָא בָּתְרָא" (יב א): "אָמַר אֲמֵימַר: חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְנָבִיא לְבַב חָכְמָה', מִי נִתְלֶה בְּמִי*, הֱוֵי אוֹמֵר: קָטָן נִתְלֶה בְּגָדוֹל", וְהוּא מִן הַטַּעַם הַזֶּה – שֶׁאֵין כֹּח בַּנָּבִיא רַק שֶׁיַּגִּיד מַה שֶּׁשָּׁמַע •, לֹא שֶׁיּוֹסִיף דָּבָר מִלִּבּוֹ, וְאִם יֹאמַר הָאֱמֶת מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לוֹ, וְאִם יֹאמַר הַהֶפֶךְ מִצְוָה לְהָרְגוֹ, אַךְ הֶחָכָם – הֵן שֶׁיֹּאמַר אֱמֶת אוֹ לֹא יֹאמַר מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לוֹ.
___________________________________
תִּרְגְּמָה – פירש. בְּלָאו דְּ'לֹא תָסוּר' – כבוד הבריות דוחה רק את לאו זה. אַחִיכוּ עֲלֵיהּ בְּמַעֲרָבָא – שחקו (לגלגו) על דבריו בארץ ישראל. לָאו דְּאוֹרָיְיתָא הוּא – בתמיהה, וכי אינו מהתורה ובמה הוא קל משאר הלאווין. גַּבְרָא רַבָּה וכו' – אדם גדול אמר דבר אל תלגלגו עליו. את כל דיני דרבנן הסמיכו חכמים על לאו זה. שַׁרוּ – התירו. אַסְמַכְתָּא – סמך ודמיון לכוחם של הסנהדרין. שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם – שסמכות הסנהדרין היא רק בשעה שהם במקומם שבהר הבית. שֶׁיֹּאמַר אֱמֶת – שיכוון לאמת. מִי נִתְלֶה בְּמִי – מי מדומה בפסוק למי.
ביאורים
'גדול כבוד הבריות שדוחה את לא-תעשה שבתורה' [ברכות יט:]. כך אומרת הגמרא, ומיד שואלת – הכיצד ייתכן שמשום כבוד הבריות נתיר איסורי דאורייתא?! הרי כלל בידינו שהיכן שיש פגיעה באיסור תורה, לא מתחשבים בכבודו של אף אדם, אפילו אדם חשוב! עונה הגמרא – 'לא תעשה שבתורה' הכוונה לפסוק "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" [דברים יז, יא], ממנו נלמד החיוב לשמוע אל דברי החכמים, כלומר, מצוות ואיסורי דרבנן. הגמרא ממשיכה ומקשה – וכי זה לאו דאורייתא? הרי זה רק איסור דרבנן! ועונה – ' כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור'. הכרנו אתמול את הציווי 'אחרי רבים להטות', ממנו נלמד חיוב השמיעה לחכמים. מדוע אם כן נצרך הציווי 'לא תסור'?
חז"ל, לאורך הדורות, פעלו בשני מישורים. האחד – ביאור דיני התורה, להבין מתוך התורה שבכתב את ההלכה על כל פרטיה. השני – גזרות ותקנות, שנקבעו על פי אומדנם, בשל מגוון סיבות ושיקולים.
'אחרי רבים להטות' מתייחס אך ורק להכרעה בביאור דברי דיני התורה, כיוון שחיוב זה בא לפתור את בעיית ריבוי ההסברים בדברי התורה.
את החיוב לשמוע לתקנות ולגזרות של חכמים הסמיכו חז"ל, כלומר מצאו רמז בתורה וחיזקו על ידו את דבריהם, לפסוק 'לא תסור' העוסק בחיוב לשמוע לדברי הסנהדרין, בתקנותיהם ובפרשנותם לדברי התורה.
יוצא אפוא שהציווי 'לא תסור', הוא המחייב אותנו לשמוע אל תקנות החכמים שבכל דור ודור. רבנן אסמכינהו אל 'לא תסור' את תקנות החכמים, ובכך הורו לנו לראות בהם את הסנהדרין הגדולה שישבה בירושלים.
העיסוק בחובת השמיעה לחכמי ישראל, מביא אותנו לברר את היחס הנכון בינם ובין הנביאים, ההנהגה הרוחנית הנוספת שעמדה לעם ישראל עד תחילת ימי בית שני. 'חכם עדיף מנביא' אומרים חז"ל. הטעם, לפי הר"ן, הוא מפני שתפקיד הנביא, הוא להוות צינור לדבר ה' באופן מוחלט. אין שום מקום לשכלו ולהבנתו בדברי הנבואה. הוא יוכל, אם ירצה, להציע את פירושו, אך זה בפירוש יהיה מנותק מהנבואה עצמה. חכמי התורה לעומת זאת, לומדים את התורה עם שכלם הם. כך מותר להם, וזה גם מה שנדרש מהם. הם צריכים ללמוד, לחקור, ולהבין את התורה על ידי יכולותיהם השכליות, ושיקול דעתם הוא שעומד להם בפסיקת ההלכה. אין אנו מתעלמים מכך שייתכן והחכם יטעה, אך אין זה משנה דבר לגבינו. החכם עושה את שמוטל עליו, ואנו, מצווים לשמוע לו.
כך, נהג ר' יהושע, אחד מגדולי הדור בעצמו, כאשר רבן גמליאל ובית דינו פסקו והכריעו שיום כיפור חל יום אחד מאוחר יותר.
הרחבות
•תפקיד הנביא בישראל
שֶׁאֵין כֹּח בַּנָּבִיא רַק שֶׁיַּגִּיד מַה שֶּׁשָּׁמַע. "כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלוהיך: נביא מקרבך מאחיך כמֹני יקים לך ה' אלוהיך אליו תשמעון" [דברים יח, יד-טו]. מפשט הפסוקים ניתן להבין, שהנביא בא למלא ב'היתר' את תפקיד המעוננים והקוסמים, כעולה מדברי הר"ן בהמשך. יש מהפרשנים שדיברו על הבדל איכותי בין ידיעת המעוננים והקוסמים לידיעת הנביא: הראשונים עלולים לטעות, מפני שידיעתם תלויה בטבע, שלפעמים משתנה בגלל סיבות רוחניות. לעומת זאת, ידיעת הנביא מגיעה מהקב"ה שלמעלה מן הטבע, ודבר אחד מדבריו אחור לא ישוב ריקם (עיין בדברי רבנו בחיי והספורנו שם).
אך רבי שמשון רפאל הירש ביאר שתפקיד הנביא אינו לגלות לנו את מה שנסתר מאיתנו: "תכלית הנביאים איננה למלא בישראל את מקום המעוננים והקוסמים של הגויים... הוא לא בא לספק את רצון האדם להשיג ידיעה שנמנעה ממנו; ה' לא שלח את נביאו כדי שנשמע מפיו מה שאנחנו רוצים לדעת, אלא הנביא נשלח כדי לומר לנו את מה שה' רוצה שנדענו. הנביא איננו שלוחנו אלא הוא שליח ה', ולא נאמר בפסוק שלנו "אותו תשאלון" אלא אליו תשמעון. ה' משתמש בנביא לצורך הגשמת מטרותיו בנו" [דברים שם].
שאלות לדיון
מדוע לא ניתן ללמוד את החיוב לשמוע לביאורי החכמים בתורה מהלאו של "לא תסור"?
אומנם לחכם תמיד צריך לשמוע, אך הוא יכול לומר דבר שאיננו אמת. מדוע זה עדיף מנביא שכל דבריו וודאי אמת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
