ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
נטע בת הילה
וְהוּא שֶׁרָמַז יַעֲקֹב בְּהִנָּבְאוֹ עָלָיו* (בראשית מט י): "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים". וְ"שִׁילֹה" הוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אוּנְקְלוֹס: "עַד דְּיֵיתֵי* מְשִׁיחָא" וגו'. וְאָמַר: "וְלוֹ יִקְּהַת* עַמִּים" – כִּי כֻּלָּם יִתְקַבְּצוּ אֵלָיו וְיוֹרֶה לָהֶם מִשְׁפָּטָיו. וּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק הוּא כֵּן: לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה לְאֶחָד מֵאֶחָיו, כִּי הַמַּלְכוּת בְּיִשְׂרָאֵל יִהְיֶה לְעוֹלָם לְשֵׁבֶט יְהוּדָה, וְכֵן: לֹא יָסוּר מְחוֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו כְּדֵי לְהִנָּתֵן לְשֵׁבֶט אַחֵר, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתִּהְיֶה הַמֶּמְשָׁלָה לְיִשְׂרָאֵל יִמְשֹׁל בָּהֶם יְהוּדָה עַד שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ שֶׁהוּא סוֹף מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אֵין עִנְיָנוֹ שֶׁלֹּא יָסוּר לְעוֹלָם, שֶׁמִּקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב (דברים כח לו): "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ", וְהַנָּבִיא* לֹא הִבְטִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי בְּשׁוּם עִנְיָן כְּדֵי שֶׁיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם יְהוּדָה, אֲבָל עִנְיָנוֹ: שֶׁלֹּא יָסוּר מִמֶּנּוּ לְאֶחָד מֵאֶחָיו, וְכָל זְמַן שֶׁתִּהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל הַמַּמְלָכָה לֹא תִהְיֶה לְשֵׁבֶט אַחֵר, רַק לְשֵׁבֶט יְהוּדָה •. "
הקושיה על הסבר הרמב"ן
וְעַל דֶּרֶךְ הַזֶּה אָמַר הָרַמְבָּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיוּ הַמְּלָכִים הַמּוֹלְכִים בְּיִשְׂרָאֵל מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים אַחֲרֵי דָּוִד מַעֲבִירִים נַחֲלָה* וְעוֹבְרִים עַל דַּעַת אֲבִיהֶם, וְכַאֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ עֲלֵיהֶם מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים מֶלֶךְ אַחַר מֶלֶךְ וְלֹא הָיוּ חוֹזְרִים אֶל מַלְכוּת [בֵּית יְהוּדָה] עָבְרוּ עַל דַּעַת הַזָּקֵן* וְנֶעֶנְשׁוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הוֹשֵׁעַ (הושע ח ד): "הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי", וְזֶה הָיָה עֹנֶשׁ הַחַשְׁמוֹנָאִים שֶׁמָּלְכוּ בְּבַיִת שֵּנִי, כִּי הָיוּ חֲסִידֵי עֶלְיוֹן וְאִלְמָלֵא הֵם נִשְׁתַּכְּחוּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאַף עַל פִּי כֵן נֶעֶנְשׁוּ עֹנֶשׁ גָּדוֹל עַד שֶׁהִגִּיעַ הָעֹנֶשׁ לְמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב ג ב): "כָּל דַּאֲמַר* מִבֵּי חַשְׁמוֹנַאי קָא אָתֵינָא עַבְדָּא הוּא", מִפְּנֵי שֶׁמָּלְכוּ וְלֹא הָיוּ מִזֶּרַע יְהוּדָה, וְהֵסִירוּ הַשֵּׁבֶט וְהַמְחוֹקֵק לְגַמְרֵי, אֵלּוּ דְּבָרָיו. וְדִבְרֵי תֵּימַהּ הֵם, שֶׁאִם כֵּן, לֹא נִשְׁלְמָה* הַבְטָחַת יַעֲקֹב בָּזֶה •, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ עֲנוּשִׁים הַמְסִירִים הַמֶּמְשָׁלָה, כִּי מִי שֶׁיַּבְטִיחֶנּוּ הַנָּבִיא שֶׁלֹּא יֻזַּק וְלֹא יִפֹּל בְּיַד שׂוֹנְאָיו וְאַחַר כָּךְ יִפֹּל בְּיָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁדָּמוֹ מִיָּדָם יְבֻקַּשׁ לֹא נִשְׁלְמָה הַבְטָחַת הַנָּבִיא. וְזֶה הַפָּסוּק אֵינוֹ מִצְוָה וְאַזְהָרָה לַבָּאִים, אֲבָל הַקְדָּמַת הַיְדִיעָה בְּמַה שֶּׁיִּקְרֶה, וְאִם הַמּוֹלְכִים בְּיִשְׂרָאֵל עוֹבְרִים עַל זֶה, כְּבָר נִתְבַּטְּלָה הַהַבְטָחָה הַזֹּאת בִּטּוּל רַב, וְלֹא נִתְקַיְּמָה רַק בִּימֵי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה.
___________________________________
עָלָיו – על מלך המשיח. דְּיֵיתֵי – שיבוא. יִקְּהַת – לשון אסיפה. וְהַנָּבִיא – יעקב. מַעֲבִירִים נַחֲלָה – מורישים את המלכות לבניהם. דַּעַת הַזָּקֵן – ברכת יעקב אבינו. כָּל דַּאֲמַר וכו' – כל האומר מזרע בית חשמונאי באתי, עבד הוא, לפי שמתו כולם. לֹא נִשְׁלְמָה – לא התקיימה בימי מלכי בית ראשון והחשמונאים.
ביאורים
עמדנו על כך שבימות המשיח אמונת ישראל תהפוך לנחלת כלל אומות העולם. את דבריו מוכיח הר"ן מן הפסוק 'לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה' [בראשית מט, י], אשר סופו מדבר על מלך המשיח, שהוא שילה, כפירושו של האונקלוס. את סוף הפסוק 'ולו יקהת עמים' מבאר הר"ן שהאחרית הימים המשיח יהיה המנהיג הרוחני ונושא דבר ה' לאנושות כולה. כל אומות העולם יתקבצו אליו כדי ללמוד את תורת ה' והוא יורה להם משפטיו.
כהמשך לביאור הפסוק מסביר הר"ן את תחילת הפסוק הקובע שהמלכות תהיה לעד בחלקו של שבט יהודה. הר"ן מבאר שאין מובנה של קביעה זו שלעולם לא יהיו ישראל תחת מלכות אחרת, שהרי אם כך – יציאתם לגלות מבטלת הבטחה זאת. המשמעות האמיתית אפוא היא שלא תועבר המלכות בתוך עם ישראל ליתר השבטים. בהמשך מביא הר"ן את דברי הרמב"ן הקרובים לדבריו אך חולק עליהם. הרמב"ן סובר שהאיסור להעביר את המלוכה לשבט אחר הייתה הנחייה וציווי של יעקב ליתר בניו. הרמב"ן מבאר שלכן נענשו בניו של מתתיהו ונהרגו במיתות משונות. הם לא מסרו את המלוכה לשבט יהודה אלא מלכו בעצמם למרות שהם כהנים משבט לוי. למרות שהיו חסידי עליון נענשו על כך שעברו על ציוויו של יעקב אבינו לבניו.
הר"ן אינו מקבל את דברי הרמב"ן. לדבריו, דברי יעקב אבינו הם נבואה ולא ציווי כדברי הרמב"ן. כשהוא אמר 'לא יסור שבט יהודה' הוא התנבא נבואה לטובה על שבט יהודה. אם כן, נבואה לטובה של נביא אמת אינה יכולה לשוב ריקם. לכן לא יתכן לומר שבזמן החשמונאים נבואה התבטלה. גם אם נאמר כדברי הרמב"ן שהחשמונאים חטאו אין באפשרותם לעבור על נבואת יעקב אבינו ולשנות את המלכות מיהודה אליהם. בכך הר"ן דוחה את דברי הרמב"ן. בימים הבאים הר"ן יבאר שהמלכות אכן יכולה לסור מיהודה אך רק לזמן מה ולא חלילה לצמיתות .
הרחבות
•מלכות בית דוד
וְכָל זְמַן שֶׁתִּהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל הַמַּמְלָכָה לֹא תִהְיֶה לְשֵׁבֶט אַחֵר, רַק לְשֵׁבֶט יְהוּדָה. בניגוד למשפחות מלוכה ברחבי העולם, שמורמות מהעם ומנותקות מההמון, במלכות בית דוד הצטיירה תמונה אחרת: לפני היותו מלך, נרדף על ידי שאול, והופרד מאשתו על כרחו [שמואל א, יח]. חלק מגדולי הדור, כדואג האדומי, אף פקפקו בכשרות ייחוסו של דוד המלך, כיוון שהיה מזרע רות המואביה [יבמות עו:]. למרות כל הקשיים, לא נרתע דוד המלך מלעסוק בדברים שאחרים מושכים את ידיהם מהם: "אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר" [ברכות ד.].
תפקידו של מלך המשיח לגאול ולרומם את כל העולם, ואפילו את החלקים השפלים שבו. לכן אסור שיהיה מנותק מהצדדים הנמוכים שבמציאות, אלא עליו ללכת בדרכיו של דוד, ש"הקים עולה של תשובה" [מו"ק טז:]. "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו" [שמואל ב, יח יד; עיין של"ה מסכת שבועות הגה לפרק תורה אור קיז].
•לא יסור שבט מיהודה
וְדִבְרֵי תֵּימַהּ הֵם, שֶׁאִם כֵּן, לֹא נִשְׁלְמָה הַבְטָחַת יַעֲקֹב בָּזֶה. כך מקשה הר"ן על הרמב"ן , אולם נראה שהרמב"ן פרש אחרת את הפסוקים: "כאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם". לפי זה, יעקב לא הבטיח אלא ציווה, ולא קשה מדוע 'לא נשלמה הבטחת יעקב'.
שאלות לדיון
אם קיים אדם שאינו משבט יהודה אך מתאים למלוך, מדוע שלא נמנה אותו? מדוע ה"ייחוס" חשוב כל כך?
לפי דברים אלו, האם כיום ראשי ממשלה וחברי כנסת שאינם משבט יהודה עוברים עבירה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
