ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
הדרוש השלשה עשר חלק ז'
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, אֶלָּא אַף בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, אִם יֹאמַר מִי שֶׁיִּתְנַבֵּא דָּבָר הֶפֶךְ מִן הַכְּלָלִים הַמְּסוּרִים לָנוּ בַּתַּלְמוּד, נֵדַע אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה', כְּגוֹן שֶׁיִּנָּבֵא וְיֹאמַר: ה' יִתְבָּרַךְ צִוָּנִי לַעֲשׂוֹת כְּרָבָא בְּמַה שֶּׁהוּא חוֹלֵק עִם אַבַּיֵּי שֶׁנִּפְסְקָה הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, נֵדַע שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר בֶּאֱמֶת, שֶׁכְּבָר צִוָּנוּ ה' יִתְבָּרַךְ (שמות כג ב): "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת", וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בַּתּוֹרָה הַמִּצְווֹת שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֵּן נִתְבָּאֲרוּ בַּתּוֹרָה כָּל כְּלָלֵי הַתַּלְמוּד*, וְאַף אִם יַסְכִּים* הַיָּחִיד לָאֶמֶת יוֹתֵר מִן הַמְרֻבִּים, יֵשׁ לוֹ לְבַטֵּל דַּעְתּוֹ אֶצְלָם, וְאֵיךְ נַאֲמִין הַנָּבִיא לַעֲשׂוֹת כְּנֶגֶד הַכְּלָל הַזֶּה. וְהוּא אוֹמְרָם בְּ"בָּבָא בָּתְרָא" (יב א): "חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא •, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים צ יב): 'וְנָבִא לְבַב חָכְמָה' – מִי נִתְלֶה בְּמִי*, הֱוֵי אוֹמֵר: קָטָן נִתְלֶה בְּגָדוֹל". וּכְבָר אָמְרוּ בְּ"בָבָא מְצִיעָא" (נט ב) בְּעִנְיַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר*: "עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר (דברים ל יב): 'לֹא בַשָּׁמַים הִיא', מַאי 'לֹא בַשָּׁמַים הִיא' – כְּבָר נְתָנָהּ לָנוּ מֹשֶׁה עַל הַר סִינַי, וְכָתוּב בָּהּ: (שמות כג ב): 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת'. וְהַפֵּרוּשׁ אֶצְלִי הוּא: כִּי הֶחָכָם יַתִּיר סְפֵקוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא יְסוֹד הַכֹּל, וְיִשְׁמַע אֵלָיו הַנָּבִיא עַל כָּרְחוֹ, וְאִם הַנָּבִיא יָעִיד לֶחָכָם* דָּבָר בְּמִשְׁפָּטִים שֶׁיְּבוֹאוּהוּ מִצַּד נְבוּאָתוֹ לֹא נִשְׁמַע אֵלָיו כְּלָל. הִנֵּה רָאוּ כֻּלָּם שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַסְכִּים אֶל הָאֱמֶת יוֹתֵר מֵהֶם, וְכִי אוֹתוֹתָיו כֻּלָּם אֲמִתִּיִּים צוֹדְקִים, וְהִכְרִיעוּ מִן הַשָּׁמַיִם כִּדְבָרָיו, וְאַף עַל פִּי כֵן עָשׂוּ מַעֲשֶׂה כְּהַסְכָּמָתָם*, שֶׁאַחַר שֶׁשִּׂכְלָם נוֹטֶה לְטַמֵּא, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים שֶׁהָיוּ מַסְכִּימִים לְהֶפֶךְ מִן הָאֱמֶת, לֹא רָצוּ לְטַהֵר, וְהָיוּ עוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי תוֹרָה אִם הָיוּ מְטַהֲרִין, כֵּיוָן שֶׁשִּׂכְלָם מְחַיֵּב לְטַמֵּא, שֶׁהַהַכְרָעָה נִמְסְרָה לְחַכְמֵי הַדּוֹרוֹת, וַאֲשֶׁר יַסְכִּימוּ הֵם, הוּא מַה שֶּׁצִּוָּהוּ ה' יִתְבָּרַךְ.
___________________________________
כְּלָלֵי הַתַּלְמוּד – כללי פסיקת ההלכה. יַסְכִּים – יכוון בסברתו. מִי נִתְלֶה בְּמִי וכו' – הפסוק מדמה את הנביא לחכם, מכאן שחכם נחשב גדול מנביא. בְּעִנְיַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – שנחלק עם ר' יהושע ויצאה בת קול שהלכה כר' אליעזר (דעת המיעוט). יָעִיד לֶחָכָם – יחלוק על דבריו. כְּהַסְכָּמָתָם – כפי שהסכימה דעת רוב החכמים.
ביאורים
לאחר שנבואתו של משה רבנו התאמתה במעמד הר סיני בו קיבלו כל ישראל נבואה, אין כל אפשרות לחלוק אפילו על מצווה אחת מכל המצוות שקיבלנו. ואף אם יבוא אדם ויאמר שקיבל בנבואה שמצווה אחת אינה נכונה, אין לשמוע לו מפני שברור שהוא נביא שקר.
יתירה מזו, גם אם יבוא אדם ויחלוק על כלל מכללי התלמוד המסורים לנו, אין לשמוע לו. הסיבה לכך היא שכללי התלמוד הנמצאים בידינו אינם כללים שרירותיים או כאלו הנובעים מפרי מחשבה אנושי, אלא כללים הנמצאים כולם בתוך התורה עצמה, כדוגמת "אחרי רבים להטות". כללים אלו הם בעלי ערך שווה לשאר המצוות שבתורה ומקורם אחד. על כן, אם יבוא אדם ויטען שקיבל בנבואה שהלכה אחת אינה תואמת את כללי התלמוד בידינו, נדע שהוא נביא שקר, ואין זה משנה כמה אותות ומופתים יעשה כדי לשכנע בצדקת דבריו. חז"ל אומרים ש"חכם עדיף מנביא", ומבאר הר"ן שהנביא בעצמו חייב גם הוא לשמוע לחכם ולעשות כדבריו. פסיקת ההלכה נמסרה לחכמים ולא לנביאים - "לא בשמים היא", ולכן גם אם נקבל נבואה הסותרת את דברי החכמים, נדע שהלכה כמותם והיא אכן הציווי מאת ה'.
הרחבות
•חכם עדיף מנביא?
וְהוּא אוֹמְרָם... חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא. דברי חז"ל אלו תמוהים מאוד, שכן לכאורה, נביא גדול יותר מחכם, שהרי הנביא שומע את דבר ה' באופן גלוי, ואילו החכם נזקק לברר את האמת מדעתו המוגבלת. הר"ן מבאר שעדיפותו של החכם היא בסמכותו – החכם מגדיר ומלמד מהי ההלכה וכל ישראל, ואפילו הנביאים מחויבים לשמוע לו. לעומת זאת, לנביא אין סמכות לקבוע הלכות על פי נבואתו.
הרב קוק מבאר את גדלותו של החכם באופן נוסף. הנביאים עוסקים בכללים, לעומת החכמים העוסקים בפרטים. הנביאים התריעו וזעקו את זעקת המוסר האלוהי למען ישובו עם ישראל מדרכם הרעה, בעוד פעולתם של החכמים ממוקדת בגזירת גזירות ותיקון תקנות על מנת לשמור על פרטי הקיום של המצוות. ואכן, דווקא פעולתם של החכמים הועילה על מנת למגר את החטאים והמעשים הרעים. וכך כותב הרב קוק: "מה שלא עשתה הנבואה, בכלי מלחמתה החוצבים להבות אש, לבער מישראל ועבודת אלילים ולשרש אחרי עיקרי ההשפלות היותר גרועות של עֹשֶׁק וחמס, של רצח וְזִמָּה, רדיפת שֹׁחַד ושלמונים, עשו החכמים בהרחבת התורה, בהעמדת תלמידים הרבה ובשנון החוקים הפרטיים ותולדותיהם" ['זרעונים', ב].
שאלות לדיון
אם בשמיים פוסקים כרבי אליעזר, מדוע לא נוהגים כמותו? הרי זו האמת!
איך יכולה להיות חכמה שמצד אחד מפתחת את לב האדם, ומצד שני מטה אותו לדרכי מוות? נסה להביא דוגמא.
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
