ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שרה בת רבקה שינדל
כָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין – מַאֲרִיךְ יָמִים
"אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין – מַאֲרִיךְ יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: 'ה' עֲלֵיהֶם – יִחְיוּ, וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי, וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵינִי" (ישעיה לח. מנחות מד ע"א). ומנין למד ריש לקיש שהפסוק מדבר על מניחי תפילין? ממה שנאמר "ה' עֲלֵיהֶם – יִחְיוּ". שכאשר אדם מניח תפילין, שם ה' שורה עליו. כך אומרת הגמרא על המניח תפילין של ראש: "'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ' – אלו תפילין שבראש" (ברכות ו).
וכאשר שם ה' דבק באדם, יש לו "חַיֵּי רוּחִי". ולא עוד, אלא שזוכה להחלמה ממחלה, ובעקבותיה יבוא לחיים ולא למוות. לברכה ולא לקללה. שנאמר: "וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵינִי". כל הזכיות הללו הן בגלל שהמניח תפילין דבק בה', ניכר ונקרא עליו שם ה'. על כן הוא "מַאֲרִיךְ יָמִים" שנאמר: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם – חיים כולכם היום".
שורש החיים בתפילין רמוז בקריאת שמע עצמה, דכתיב: "וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם". וכתיב בתריה: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה". על כן היה מרן הרב זצוק"ל שולח לפעמים אנשים חולים לבדוק את התפילין שלהם, לא בחינת סגולה, אלא כדבר ה' בקריאת שמע.
התפילין של הקב"ה
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (716)
הרב שמואל אליהו
175 - וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי
176 - תפילין עליהם – יחיו
177 - הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם לִבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם
טען עוד
בציץ שמונח על מצח הכוהן הגדול כתוב שם ה' פעם אחת, ובתפילין הוא כתוב 42 פעמים, 21 בתפילין של יד ו-21 בתפילין של ראש (הרמב"ם תפילין פ"ד הי"ד). ובדרך הרמז, גימטרייה של שם ה' = 26. 42 פעמים 26 = 1092. זו בדיוק הגימטרייה של הפסוק "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד". פסוק שכתוב בתפילין של הקב"ה. וכן התפילין שלנו ושלו מקבילים זה לזה ("צפונות בתורה", הרב שמואל יניב שליט"א).
אזכרות – כי שם ה' נקרא עליו
זאת הסיבה שבגללה לא מניחים תפילין לילדים שאינם בני מצווה, אף שנותנים בידיהם ציצית ולולב ושאר מצוות אחרות. כל זה בגלל שילדים לא יכולים לשמור על עצמם בקדושה ובטהרה של גוף נקי ושל מחשבה נקייה שלא להסיח את דעתם מהתפילין. אבל מגיל בר-מצווה ולהלן יכול כל אדם לשמור את מחשבתו בקדושה. ויכול לשמור עליה שלא תחשוב על דברים אסורים.
ובידיעה זו יכול כל אדם להתחזק ולדעת כי בכוחו לשמור על מחשבה דבוקה בה' כל זמן שמניח תפילין, וגם אחר כך. וכמו שאומר הרמב"ם (הלכות תפילין מזוזה וספר תורה פרק ד יד) "חייב אדם למשמש בתפיליו כל זמן שהם עליו שלא יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד ".
המכבד את התפילין – מכבד את הקשר עם ה'
קשר תפילין הראה לעניו
חכמינו דרשו על הפסוק שנאמר למשה: "וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי, וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג): "אָמַר רַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין". תפילין שהקב"ה בעצמו לובשן ומניחן יום-יום.
הגמרא במסכת ברכות אומרת שגם בתפילין של הקב"ה יש ארבע פרשיות, כשם שיש בתפילין שלנו. אלא שאצלנו הפרשיות עוסקות בטובות שה' עשה לנו בעבר ועושה לנו בהווה. הפרשיות של הקב"ה עוסקות כולן באהבת ה' את ישראל.
אחרי שהגמרא לומדת על התפילין של הקב"ה, לומד רַבִּי יְהוּדָה הלכה בנוגע למקום התפילין שלנו: "קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא כְּלַפֵּי פְּנִים, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנִים וְלֹא לְאָחוֹר" (מנחות לה ע"ב). רש"י פירש את הדברים של רבי יהודה על קשר התפילין של ראש שנמצא מאחור. ופירש שהוא צריך להיות "'למעלה' – בגובה הראש, ולא למטה בצוואר. 'כלפי פנים' – ממול עורף ולא בצידי הראש".
בין קשר התפילין לקשר שלנו עם הקב"ה
רבי יהודה הסביר את הסיבה שיש להקפיד בקשר התפילין. "לְמַעְלָה – כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה". כביכול מקום הנחת קשר התפילין גורם למצבם של ישראל, למטה או למעלה. וכן מסביר רבי יהודה על הקשר ש"צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא כְּלַפֵּי פְּנִים, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנִים וְלֹא לְאָחוֹר". גם פה מקום הנחת קשר התפילין באמצע הראש ולא בצדדים גורם למצבם של ישראל לפנים ולא לאחור.
בפירוש אחר פירש רש"י שלכל קשר יש צד הפוך שאינו יפה, ויש צד שרואים את נוי התפילין וצורתו המיוחדת כעין דל"ת. על זה נאמר שהנוי של התפילין צריך להיראות כלפי חוץ. על דבר זה אמר רבי יהודה כי אם הנוי הוא לפנים – עם ישראל יהיה לפנים. ואם חלילה הנוי והקשר הפוכים, זה מצב לא טוב.
קשר של ברכה עד בלי די
רבי יהודה מכוון לנבואת מלאכי, שבכל פרקי נבואתו הוא מסביר לעם ישראל את מהות החיבור הזה. כשעם ישראל מבזה את הקשר שלו לקב"ה – אין לו ברכה. "אִם לֹא תִשְׁמְעוּ וְאִם לֹא תָשִׂימוּ עַל לֵב לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמִי, אָמַר ה' צְבָ-אוֹת, וְשִׁלַּחְתִּי בָכֶם אֶת הַמְּאֵרָה, וְאָרוֹתִי אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶם". גם מארה וגם ביזיון. "וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי".
אם תדעו לכבד את הקשר שלכם לאלוקים – תהיו מבורכים. "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר ה' צְבָ-אוֹת, אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי". וגם תהיו מכובדים "וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר ה' צְבָ-אוֹת".
קשר של כבוד
מכאן נבין את הסיפור בגמרא על רב הונא, שפעם התהפכה לו רצועת התפילין וישב על כך ארבעים יום בתענית (מועד קטן כה ע"א). הרא"ש מביא את תשובת הגאונים שאומרים כי זו לא הלכה לכל אחד מאתנו, אלא מידת חסידות. ומהי חסידותו? שהבין כי היחס שלנו לקשר התפילין מלמד על הכבוד שלנו לאלוקים. ואע"פ שהתהפכה לו הרצועה שלא בכוונה – זה נראה כזלזול כלפי שמיא ועל כן צם ארבעים יום.
זהירות שלא תזוז היו"ד בתפילין של יד
שיהיה השחור לצד חוץ
ה"בית יוסף" (כז) הביא את דברי הרא"ש שאומר כי רש"י פירש על קשר תפילין של ראש. וכיוון שאין הבדל בין תפילין של ראש לתפילין של יד, גם בקשר תפילין של יד צריך להיזהר שלא יתהפך. וכך נפסק ב"שולחן ערוך" (כז): "צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ ולא יתהפכו, בין של יד בין של ראש".
וכתב ה"משנה ברורה" (סימן כז ס"ק לח) בשם ה"מגן אברהם": "ואם נתהפכו – מדת חסידות הוא להתענות או לפדות בצדקה", שהרי הגמרא מספרת על חכם אחד שהתהפכו לו הרצועות שלא בכוונה, והעירו לו על כך ותיקנם (מנחות לה ע"ב). וכן כתב הבן איש חי (חיי שרה ג) שלכתחילה ראוי להתענות או לתת צדקה.
וכתב עוד ה"משנה ברורה", כי עיקר ההקפדה היא על הרצועות שבהיקף הראש או הכריכה הראשונה שעל היד. אבל אם נתהפך במה שאחר כך – אין להקפיד בזה, לפי שאינו מעיקר המצווה. ומכל מקום משום נוי המצווה ראוי להפוך גם את המשך הרצועות שיהיה השחור לצד חוץ אפילו בהמותר (כה"ח שם ס"ק נ).
מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד – בחיבור קבוע
התפילין והרצועות הן לא רק המקום שבו מונחות ארבע הפרשיות. על הבתים והרצועות עצמם כתוב שם ה'. שם "ש-די" הוא שם שלא נמחק. אות שי"ן כתובה על הבית של ראש. אות דל"ת בקשר האחורי בתפילין של ראש. אות יו"ד בקשר הצמוד לתפילין של יד. שלושתן מרכיבות את שם ה' (רש"י מנחות לה ע"ב).
האות שי"ן היא בולטת מתוך התפילין ולא יכולה להתהפך. גם האות דל"ת רחוקה מאוד שתתהפך. אבל האות יו"ד שבקשר תפילין של יד יכולה בקל להתהפך. על כן נהגו להדק את היו"ד ברצועה. שאחר שהידק על היד את התפילין, יכרוך חצי כריכה סביב הזרוע ויחזיר את הרצועה על גבי הבית של התפילין ויחבר בה את היו"ד שברצועה עם התפילין על-ידי כריכת הרצועה סביב שניהם (ועיין בא"ח וירא טו טעמים על-פי הסוד בעניין זה).
יש מהאשכנזים שלא נהגו כך (שערי תשובה כ"ז ט"ו) וגם יש שחששו שהואיל והקדושה של התפילין גדולה מקדושת הרצועה, הרי זה ביזיון לתפילין (מ"ב כ"ז ל"ב). הספרדים נהגו להניח כך וסומכים על עדותו של רבי שמואל ויטאל, שהעיד שאביו, רבי חיים ויטאל, קשר כך את היו"ד עם התפילין וכך הניח האר"י, ומכיוון שזה מגדר המצווה אין זה ביזיון לתפילין (כה"ח כ"ז י"ב).
טוב לקושר את קשר היו"ד בגיד להצמידה לתפילין של יד שלא תתהפך. ויש משתמשים בהמשך הגיד שתופרים בו את התפילין לקשירה זו וכך אינו חציצה (עיין שערי תשובה). וטעם הדבר הוא על-פי הזוהר (ח"ג רל"ו) שהקפיד מאוד שלא תהיה הפרדה בין הרצועה בצורת יו"ד לתפילין אפילו כשהתפילין מונחים בנרתיקן. וקרא על זה את הפסוק: "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שמואל א פרק ב ל).
מועילות גם כשמונחות ביד ולא על היד
מה שהקפיד בזוהר גם על התפילין שבכיסו, אע"פ שאינן מונחות עליו, הוא מהגמרא (ברכות כג ע"ב), שאומרת כי תפילין מגינות על האדם אפילו כשהוא לא מניח אותן אלא שהן מונחות בידו. ולכן כשאדם מחזיק תפילין ונזקק להתפנות, אם הוא נמצא בביתו – יניח את התפילין במקום המשתמר. אבל אם הוא נמצא בשירותים ציבוריים ואין לו מקום להניח את תפילין ויש חשש שייגנבו, מותר לו להכניס אותן אתו, ובלבד שיכסה אותן כיסוי בתוך כיסוי (שו"ע או"ח מג).
כך אמרו רבא ורבי יוחנן בגמרא שם: "הואיל ושרונהו רבנן – ננטרן". וכפירוש רש"י שם שאומר כי גם במצב כזה שהתפילין בתוך כיסם וסגורים, ישמרוני התפילין מן המזיקין. על כן אומר הזוהר כי גם כשהתפילין נמצאות בתוך כיסם, צריך להיזהר שלא יזוח היו"ד של הרצועה מהתפילין.
מקום תפילין של יד
תפילין של יד – במקום הגבוה
תפילין של יד מניחים ביד שמאל. ומקום הנחתן הוא על גובה השריר. מהמילים "על ידך" לומדים שהתפילין צריכות להיות במקום הגבוה. עוד לומדים זאת מתפילין של ראש שנמצאות במקום הגבוה בראש. ובגמרא (מנחות לז ע"ב) הביאו עוד מקורות לכך שהתפילין בגובה של יד.
וכבר ראינו לעיל כי מקום התפילין מלמד על הקשר שיש בין ישראל לאביהם שבשמים. וככל שאנו מכבדים אותן יותר, מתקיים בנו: "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד". וכדברי הגמרא, שאמרה בתפילין של ראש כי יש להניח קשר של תפילין למעלה: "כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה", כך גם בתפילין של יד.
כאשר יש לאדם פצע או כאב בשריר והוא לא יכול להניח תפילין במקום הגבוה, אם הוא יכול להניח בשיפוע היורד מהקיבורת – יברך על התפילין. אך לא יניח במקום השקע ("שולחן ערוך" כז ז). ואם הפצע גדול – יכול להניח בחלק העליון של היד הפונה לבית השחי. יש אומרים שיניח ללא ברכה. אך לדעת הבן איש חי וה"משנה ברורה", כל עוד הוא במקום הגבוה – ראוי וכדאי לסמוך על הגר"א ולהניח בברכה (שם בביאור הלכה ד"ה ראש העצם).
וכן כתב בספר "בן איש חי" (חיי שרה ו) להניח תפילין לכתחילה בחצי התחתון של החלק העליון של היד. ששם היא מכוונת כנגד הלב. ובחצי התחתון יניח בחלק הגבוה שלו. "דבעינן שימה כנגד הלב, והקיבורת מכוון כנגד הלב, ולכך צריך שיטה התפילין של יד לצד הגוף מעט בענין דכאשר יכוף הזרוע למטה, יהא התפילין של יד מכוון כנגד לבו ממש".
ויש מחלוקת בדעת השו"ע האם אפשר להניח בחצי העליון של היד בחלק שסמוך לבית השחי. לדעת הגאון רבנו אליהו מווילנא ז"ל, כל מקום בשר הגבוה ביד כשר, גם אותו החלק הסמוך לבית השחי. וכתב הבן איש חי "בסה"ק מקבציאל העליתי בסייעתא דשמיא, דלכתחלה צריך לחוש לסברת הפוסקים, דסבירא להו בחצי השני לא יניח תפילין, אפילו על בשר הגבוה המגיע שם, ולכן הלובש רש"י ורבינו תם ביחד, יזהר לעשותם קטנים, כדי שיוכל להניחם על בשר תפוח, שבחצי הראשון של הפרק, והיכא דלא אפשר בהכי, יש לסמוך על סברת הגאון רבינו אליהו מוילנא ז"ל הנזכר, דסבירא ליה כל בשר הקיבורת ראוי להניח בו תפילין".
תפילין של לב
הזכרנו לעיל כי צריך אדם להטות את התפילין מעט פנימה לכיוון הלב, לקיים מה שנאמר: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ" (שו"ע כז א). ודבר זה צריך לעשותו גם בפועל ממש, שהתפילין ייטו לכיוון הלב. וצריך גם לקיים את הדברים כפשטם. שיזכור בלבו ובהרגשתו כל הזמן את התפילין שמונחות עליו ואת כל מה שכתוב בהן.
יד על כס
מהמילים "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ" (שמות יג ט) למדה הגמרא שהתפילין של יד צריכות להיות בחלק העליון של היד ולא בכף היד. עוד מספרת הגמרא על רב אשי שישב לפני אמימר כשהוא מניח תפילין, והיה בבגדו קרע ונראו התפילין של יד שלו כלפי חוץ. אמר לו אמימר: "לא סבר לה מר 'לך לאות' ולא 'לאחרים לאות'?" האם כבודו לא סובר שתפילין של יד צריכות להיות רק לך לאות ולא לאחרים לאות? ענה לו רב אשי: המקום הוא מקום נסתר, ואף שהתפילין מתגלות בגלל החולצה הקרועה, הרי זה נחשב "לך לאות".
כן הביא ב"בן איש חי" (וירא טו): "ויכסה זרועו בטלית כדי שתהיה הנחת תפילין של יד בהצנע, ויש סוד בדבר, על כן אפילו יושב לבדו, ואפילו בבית אפל, גם כן יכסה הזרוע בטלית, סימן לדבר, כי יד על כס". דהיינו בכיסוי. אמנם אם אין דרך לכסות את היד, כגון שהולך בחולצה עם שרוול קצר – לא יימנע מלהניח תפילין בגלל זה.
בתחילה "לך לאות", אחר כך "לאחרים לאות"
ואין זה סותר מה שראינו לעיל, שכתוב כי תפילין צריכות להיות לכל עמי הארץ. דכתיב: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח י). שעל-פי הפשט אלו תפילין שבראש ואלו תפילין שביד. שקודם יהיה לך לאות בתפילין של יד, ואחר כך לאחרים לאות בתפילין של ראש.
ולפי המקובלים, שמכסים גם תפילין של ראש בטלית, צריך לומר שראו כל עמי הארץ את שם ה' שנקרא עליך . לא את התפילין עצמן, אלא את הקדושה ששורה על פניך. מרגישים את המלאכים שמלווים אותך ונסו מפניך.
מקום תפילין של ראש
טט בכתפי – שתיים. פת – באפריקי שתיים
התורה אומרת על מקום תפילין של ראש "והיו לטטפת בין עינך". מכאן למד רבי עקיבא שצריך ארבעה בתים מחוברים לתפילין של ראש. וכיצד זה נלמד? "טט בכתפי – שתים. פת – באפריקי שתים". דהיינו במקום שקוראים לו כתפי המילה "טט" פירושה שתיים. ובאפריקה יש מקום שהמילה שתיים נאמרת "פת".
יש שואלים על רבי עקיבא, למה התורה מלמדת אותנו על התפילין בשפות זרות. מדוע שלא תאמר לנו בשפת הקודש שצריכים להיות ארבעה בתים? למה ללכת עד כתפי ואפרקי? והט"ז פירש כי כך היה פעם בלשון הקודש, ונשתמרו המילים הללו בכתפי ובאפריקי.
מן הסתם הלימוד המיוחד הזה קשור לכך שהתפילין של ראש צריכות להיות מובנות בהשפעתן על כל אומות העולם. ולכן משתמשים בלשון שמובנת גם בלשון הקודש, שטוטפת הוא תכשיט. וכן בלשון שמבינים הרחוקים ביותר בעולם, הגרים בכתפי והגרים באפריקה.
מונחות שלא במקומן – כמונחות בכיסם
ראינו לעיל כי התפילין צריכות להיות במקום הגבוה. ומה שאמרה תורה "בין עינך", אין הכוונה כמו שאומרים הקראים שתפילין בין העיניים ממש. אלא במרכז הראש ולא בצדדים. ולמדו זאת ממה שכתוב בתורה "לא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים יד א), ושם הכוונה היא במקום שערות במרכז בין העיניים. כך גם פה הכוונה במקום שערות במרכז – במקום המקביל לבין העיניים.
וכתב גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן איש חי (חיי שרה א') "על כן צריך להזהיר את העם בזה, בפרט בתפילין של ראש יש הרבה נכשלים, ואין מדקדקים בכך". וכן כתב בעל ה"משנה ברורה" (כז ס"ק לג) "ורבים נכשלים באיסור זה וטועים לומר שהקצה העליון מתחיל ממקום השיער ועיקר התפילין מונח על המצח ועוברים על איסור דאורייתא", כיוון שכל התפילין צריכות להיות מונחות במקום שורשי השערות. ומוטב להניח קצת למעלה ממקום שורשי השערות מאשר להניח מעט למטה, כיוון שלמעלה יש מקום לתפילין עד אמצע הראש, ולמטה אין מקום לתפילין.
"וכל המניחן על המצח הוא מנהג קראים ולא עשה המצוה. וכל בעל נפש יזהיר לחביריו וילמדם שלא יכשלו בזה כדי שלא יהיו ח"ו בכלל פושעי ישראל בגופן, דזהו קרקפתא דלא מנח תפילין וגם הברכה הוי לבטלה. דתפילין שמונחין שלא במקומן – הוי כמונחין בכיסן. ואם נשמטו ממקומן צריך להחזירן תיכף" (מ"ב לה. בא"ח חיי שרה א, א). על כן לא יעשה תפילין גדולות מדי כדי שמצוי בהן שמניחן בצדדים או שלא במקום שערות (מ"ב כ"ז ל"ה).
קירח מכאן ולא מכאן
וכתב הבן איש חי שם: "ומיהו איש זקן שנשרו שערות ראשו, וכן הקרח, אף על פי שאין להם עתה שער בראשם, יניחו התפילין במקום שהיה בו מקודם שער, וזה ניכר בחוש הראות, שיש הפרש בין עור הקרחה לעור שאין צומח שם שער אצל כל אדם".
שמים את התפילין במרכז
וצריך להקפיד שהתפילין יהיו תמיד במרכז הראש, במקום המקביל לבין העיניים. שכך הוא ציווי התורה. וצריך לשים לב על כך שלפעמים התפילין זזות ממקומן במהלך התפילה, ואם לא מחזירן למקומן מפסיד המצווה.
על כן ירגיל את עצמו לבדוק את תפיליו כמה פעמים במהלך התפילה, שיהיו במקומן. וכמו שאמרה הגמרא שצריך למשמש בתפילין בכל שעה לזוכרן, וגם לבדוק את מקומן.
עוד יש לשים לב להדק את התפילין במקומן ולא להניחן על הראש ברפיון. וכשמהדקים את הרצועות של התפילין של ראש, התפילין לא זזות ממקומן (כה"ח סי' כ"ז ס"ק מ"ב).
מִנְהַג יָפֶה לְמַשְׁמֵשׁ בתפילין כְּשֶׁמַּזְכִּיר מִצְוָתָן בִּקְרִיאַת שְׁמַע, כְּשֶׁאוֹמֵר "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדְךָ" מְמַשְׁמֵשׁ בְּ"שֶׁל יָד" וְנוֹשֵׁק, וּכְשֶׁאוֹמֵר "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" מְמַשְׁמֵשׁ בְּ"שֶׁל רֹאשׁ" וְנוֹשֵׁק. כְּמוֹ כֵן כְּשֶׁיַּתְחִיל בִּרְכַּת "יוֹצֵר אוֹר" יְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד בִּלְבַד, וְלֹא יָסִיר יָדוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר "בּוֹרֵא חֹשֶׁךְ". כְּשֶׁאוֹמֵר "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ" שֶׁבְּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע יְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד וִינַשְּׁקֵם. כְּשֶׁאוֹמֵר "גָּאַל יִשְׂרָאֵל" קֹדֶם תְּפִלַּת י"ח יְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וִינַשְּׁקֵם. ואם חושש שתפילין של יד זזו ממקומם – יבדוק גם את מקומם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם בְּסִיּוּם תְּפִלַּת י"ח יְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ אַחֲרֵי "יִהְיוּ לְרָצוֹן" הָרִאשׁוֹן (שו"ע סי' כ"ח סעי א'. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ג'. כה"ח סי' כ"ז ס"ק ד'). אמנם בתפילה שמונה עשרה עצמה לא ימשמש אדם בתפילין, כי הוא כעומד לפני מלך.
במלחמה – לא להפריד בין היד לבין הראש
כשהכוהן הגדול עומד לפני הלוחמים היוצאים לקרב, הוא מעודד את רוחם ואחר כך באים השוטרים ומדברים: "וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם, וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ; וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ". הגמרא מביאה את דברי רבו יוסי הגלילי (משנה סוטה ח ה) שאומר מי הוא הירא ורך הלבב? זה הירא מעבירות שבידו. מפחד מעבירות שבידו ולא רוצה להילחם.
הגמרא (סוטה מד ע"ב) אומרת כי מי שמדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש – חוזר עליה מעורכי המלחמה. יש שואלים למה הגמרא הביאה את ההלכה הזאת כדוגמה לעבירה שחוזרים עליה מהמלחמה.
אולי היא באה ללמד לא להפריד בין היד לבין הראש במלחמה. לא להילחם רק עם הידיים, אפשר וצריך להילחם גם עם הראש. "בתחבולות תעשה לך מלחמה". ועוד יש לדעת, כי מלחמה לא מנהלים רק בכוח הזרוע. צריך גם לחזק את האמונה בצדקתנו ובצדקת אבותינו. לדעת כי לא ארץ גזולה לקחנו, אלא ארץ אבותינו והנחלה שהקב"ה הנחיל לנו בטובו הגדול.
ויהי רצון שנזכה לראות בחוש עין בעין את התקיימות הפסוק הזה. "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ". אכי"ר.
תפילין של ראש
מספר אסף אהרוני, עוזר הרב זצ"ל: בבוקר אותו היום שבו הרב זצ"ל עבר אירוע מוחי והועבר לבית חולים "הדסה", הוא פנה אלי אחרי התפילה ואמר לי: תשמור את התפילין שלי אצלך.
לא הבנתי למה הרב התכוון. אבל בצהריים, כשקרה האירוע המוחי והעבירו את הרב מבית החולים "שערי צדק" לבית החולים "הדסה", נזכרתי בדברים של הרב ולקחתי את התפילין אתי.
האמת היא שבאותו רגע זה היה מאוד משונה, כשהעבירו את הרב הוא היה בלי הכרה, והסיכוי שהוא יוכל להניח למחרת תפילין היה אפסי. אבל חזקה עלי מצוותו של הרב ולקחתי אתי את התפילין.
הרב עבר טיפול מורכב מאוד, אולי המורכב ביותר שקיים בעולם הרפואה – צנתור תוך-מוחי בוורידים היותר דקים של המוח. הרופא שטיפל בו, ד"ר חוסה כהן , אמר לנו אחרי הטיפול כי מימיו הוא לא נתקל בטיפול כל כך פלאי כמו הטיפול ברב אליהו. הוא אמר לנו שאם הוא יספר לחבריו הרופאים כיצד התנהל הטיפול ברב – הם לא יאמינו לו ויאמרו שהוא בודה דברים מלבו.
הרב יצא מהטיפול הזה כשהוא מורדם, והרופאים אמרו שצריך לחכות לפחות עד השעה 09:00 בבוקר כדי שהרב יוכל להתעורר מההרדמה המיוחדת שעשו לו לקראת הצנתור המוחי.
כולם היו בלחץ וחיכו לראות האם הרב יתעורר מהטיפול המסוכן הזה. הרופאים שהיו צמודים לרב הסתכלו כל הזמן על המסכים שהחוו את המצב הרפואי של הרב, והכול התנהל במתח גדול.
בסביבות השעה 05:30, מיד כשהגיע זמן הנץ החמה, הרב פקח את עיניו, התעורר וסימן לי: "איפה התפילין שלי?" לאחר שהראיתי לו אותם, הוא שאל באמצעות רמז: "האם הגיע זמן הנחת תפילין?"
אמרנו לו שהגיע הזמן. נטלנו לו ידיים והנחנו לו תפילין. הוא התפלל תפילת שחרית ולאחריה חזר לנוח. כשהרופאים שמעו מה שקרה הם נתנו הוראה שאפשר להחזיר את הרב ל"שערי צדק" להמשך הטיפול הרגיל.
(מתוך הספר "בשער המלך")
הידור בתפילין
מספר יהודה רידר, חבר ילדות של הרב, גם בבית המדרש וגם בכלא: הרב זצ"ל בצעירותו עסק בבדיקת תפילין, הוא היה בקי גם בעשיית בתים וגם בכתיבת סת"ם. כוח עינו החדה תפסה טעויות ותקלות שקודמיו שבדקו לפניו לא ראו. הרב התקין עבורו תפילין מעור אחד, כי התפילין שלו נפלו בידי ערבים במלחמת השחרור. כאשר נפצעתי הראה לי את כל החידושים להידור התפילין שיצאו מתחת ידו.
היות שהרב היה זהיר מאוד בפסיקת הלכה, הוא נסע לחזון אי"ש והראה לו צורת השמת גיד לקשירת קשר של יד, לבל יזוז ממקומו מבלי שתהיה חציצה. החזון אי"ש אישר לו את הרעיון שלו והוא הפך להיות דבר שבשגרה בייצור בתי התפילין.
הפרשיות בתפילין שלנו עוסקות בטובות שה' עשה לנו בעבר ועושה לנו בהווה. הפרשיות של הקב"ה עוסקות כולן באהבת ה' את ישראל
תפילין מעושנות . האם מותר לעשן עם תפילין?
זאת קלות ראש.
מעשר תפילין . האם מותר לקנות תפילין מכספי מעשר?
לא.
שירותים חשאיים . האם יש איסור לקרוא או לשלוח הודעות בשירותים?
אין איסור, אבל לא בדברים של קדושה ובוודאי לא בנושאים של טומאה. יש דעה של הרמב"ם שאסור כלל לכתוב בלשון הקודש בבית הכיסא, ולכן אם לכתוב אז רק בשפה זרה.
תג מחיר ממלכתי . מה דעת הרב בעניין "תג מחיר"?
מזיק ולא מועיל. אם המדינה עושה פעולות תגמול לאויבינו, זה מעולה ביותר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
