ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
החייל שי בן טובה גרינבאום הי"ד – מסר את נפשו למען ישראל בלבנון
קידוש השם – בעת הגאולה
בפרשת קדושים למדנו שעם ישראל צריך להיות קדוש. "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדושׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט). המובן של "קדוש" הוא בעיקר קידוש השם. יחזקאל הנביא אומר שהגאולה היא קידוש השם "בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב" (יחזקאל כח כה). כך חוזר יחזקאל ואומר כי כאשר ישראל מנצחים את אויביהם יש קידוש השם בעולם "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'" (יחזקאל לח כג).
וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – בקדושה ובקדיש
כך גם מפרשים את הפסוק "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" האמור בפרשה בשני פירושים. האחד הוא שאדם מקדש את השם באופן חיובי במעשים טובים בעשרה אנשים או יותר - הוא מקיים את הציווי של "ונקדשתי בתוך בני ישראל". שהעיקר הוא לקדש את שמו בתוך כל עם ישראל כפשוטם של דברים. וכן כתב האר"י ז"ל בשער הכוונות (דרושי חזרת העמידה דרוש ג): "תחלה תכוין לקיים מצוות עשה שנצטוינו בפסוק 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' ופרשוהו בזוהר פ' אמור בר"מ שנתחייבנו לקדש שמו יתברך בסוד קדושת נקדישך ונעריצך".
קידוש השם על ידי התנהגות ראויה
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
727 - פרשת אחרי מות - קדושים תשפ"ו – יום העצמאות בשנת המאה למדינה
728 - פרשת אחרי מות תשפ"ו - רבי יהודה בר אלעאי
729 - פרשת במדבר תשפ"ו - יום ירושלים
טען עוד
חילול השם בהתנהגות לא ראויה
וּבִזְמַן שֶׁאָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְאֵין דִּבּוּרוֹ בְנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין מַתָּנוֹ וּמַקָּחוֹ נָאֶה בַשּׁוּק, וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, מַה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו? אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְאָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה, אוֹי לוֹ לְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה, אַשְׁרֵי בְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לָמְדוּ תּוֹרָה - פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, רְאוּ כַּמָּה מְכֹעָרִים מַעֲשָׂיו, כַּמָּה מְקֻלְקָלִים דְּרָכָיו. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר, (יחזקאל לו) 'בֶּאֱמֹר לָהֶם, עַם ה' אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ'".
קידוש השם במסירות נפש
יש גם קידוש השם כשאדם צריך אדם למסור את הנפש אם מנסים לכפות אותו לעבור על דברי ה' בג' מצוות ברבים שנאמר "וְנִקְדַּשְׁתִּי - מסור עצמך וקדש שמי. יכול ביחיד? תלמוד לומר "בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וכן פסק הרמב"ם (בהלכות יסודי התורה פרק ה א והשו"ע יו"ד קנז) כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה שנאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל" ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר "ולא תחללו את שם קדשי". ולכן אם גוי מכוון להעביר יהודי על דת בשלוש מצוות ע"ז ג"ע ושפיכות דמים בפני עשרה מישראל – יהרג ואל יעבור.
תחילה הקדושה של האדם עצמו, אחר כך להפיץ את אור ה' בחוץ
ממשיך האר"י שם ואומר "וזה שאמר 'בתוך בני ישראל' רמז בזה שצריך האדם לכוין כי בהמשיכו הקדושה העליונה אליו יתברך שתמשך עליו בחינת הקדושה ההיא גם כן. ויתקדש האדם מקדושתו יתברך". ולכן פרשת קדושים היא קודמת לפרשת אמור שבה נאמר כי צריך האדם להפיץ את קדושת ה' בחוץ. שבפרשת קדושים התורה מדגישה יותר את החובה של האדם להתקדש, במצוות בן אדם לחברו, כמו שראינו בגמרא לעיל.
וממשיך האר"י ז"ל "וזהו ונקדשתי בתוך בני ישראל שהם יתקדשו והוא יתקדש עמהם בתוכם. וזה שאמר הכתוב 'והתקדשתם והייתם קדושים' כנז' בר"מ שנקבל הקדושה מקדושתו יתברך שנמשיכנה עלינו. וכבר נתבאר כי מקום קבלתו אל הקדושה הזאת היא באומרו 'מלא כל הארץ כבודו'. דהיינו שיתפרסם שמו בכל המקומות כולם.
אין קדושה אלא בעשרה
בברכות (כב:) "אָמַר רַב אַדָא בַּר אַהֲבָה, מִנַּיִן שֶׁאֵין הַיָּחִיד אוֹמֵר קְדֻשָּׁה? שֶׁנֶּאֱמַר, (ויקרא כב) 'וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה לֹא יְהֵא בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. מַאי מַשְׁמַע? דְּתָנָא רַבְנָאִי אַחוּהָ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אַתְיָא 'תּוֹךְ' 'תּוֹךְ'. כְּתִיב הָכָא, 'וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', וּכְתִיב הָתָם, (במדבר טז) 'הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת'. וְאַתְיָא ,עֵדָה' ,עֵדָה', דִּכְתִיב הָתָם, 'עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת'. מַה לְּהַלָּן עֲשָׂרָה, אַף כָּאן עֲשָׂרָה".
עיקר קידוש השם ברחוקים
מכאן לומדים שעיקר קידוש השם הוא בעיני רחוקים. שהרי למדו את ההלכה דווקא מעדת קרח שנאמר עליהם "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" (במדבר טז), כן למדו גם מהפסוק "עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת" (במדבר יד) שנאמר על המרגלים שחטאו והחטיאו את ישראל וגרמו להם עונש במדבר ארבעים שנה. עליהם נאמר 'עדה' שהיא עשרה ובפניהם צריך לעשות קידוש השם.
רבי עקיבא ותלמידיו מקדשי השם בחייהם ובמותם
אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו איזובי קיר?
רואים זאת מרבי עקיבא שדורו היה הדור שהביא את חורבן בית המקדש. דור שרבותיו לא נהגו כבוד זה בזה. ו"אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו איזובי קיר?. לויתן בחכה הועלה, מה יעשו דגי רקק? בנחל שוטף נפלה חכה, מה יעשו מי גבים?" (מו"ק כה:). אעפ"כ לא קיטרג עליהם רבי עקיבא אלא לימדם תורה ברבים ומסר עליהם את נפשו בפועל ממש.
צאו ומלאו את הארץ תורה
כן עשו תלמידיו שמלאו את הארץ תורה כמו שציווה אותם. ובמדרש אמר רבי עקיבא לתלמידיו "בניי, הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם, עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה" (בראשית רבה חיי שרה פרשה סא סימן ג. וע"ע קהלת רבה יא). הא למדת שעיקר קידוש השם הוא ללמד תורה ברבים.
היה העולם שמם - והם העמידו תורה באותה שעה
אפשר להבין באיזה דור הם חיו, דרך הסיפור המפורסם על תלמידי רבי עקיבא הראשונים. (יבמות ס"ב) "ר' עקיבא אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו. שנאמר 'בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך'. אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא לרבותינו שבדרום ושנאה, לרב מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם העמידו תורה באותה שעה".
מבהיל לקרוא את המילים "עולם שמם". שבוודאי לא היה שמם מאנשים שהיו מדברים דברים בטלים. לא שמם מרעש עגלות וקרונות. לא שמם מרעש מלכות רומי הרשעה שנשמע קולה עד קצווי ארץ באותו דור ואולי כמה דורות אחר כך. מה ששמם היה התורה של רבי עקיבא ותלמידיו. בזכות מסירות הנפש שלהם - התורה שלהם נשמעת בבתי המדרש השונים בכל רגע ובכל שעה. בכל מקום ששומעים את תורתם המופלאה רואים שדבריהם דברי אלוקים חיים. עליהם נאמר "כל מי שיש בו יראת שמים דברים נשמעים" לדורי דורות.
תורה נמסרת מדור לדור
רבי אלעאי – תלמיד רבי אליעזר
הגמרא במנחות (י"ח) אומרת שתורת רבי יהודה בר אלעא היא תורה שנמסרת מדור לדור. "זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע אמר אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר. קרא עליו המקרא הזה 'מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי' הא מפני שרבי יהודה בנו של רבי אלעאי, ורבי אלעאי תלמידו של רבי אליעזר, לפיכך שנה לך משנת רבי אליעזר".
מסירת התורה מדור לדור
רבי אליעזר המדובר הוא רבי אליעזר בן הורקנוס שהיה רבו של רבי עקיבא. והוא הנקרא רבי אליעזר הגדול. ובאבות דרבי נתן (פ' ט"ו) "רבי יוסי בר יהודה אמר משום רבי יהודה ברבי אלעאי, שאמר משום רבי אלעאי אביו, שאמר משום רבי אליעזר הגדול: הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצה עקרב אף כל דבריהם כגחלי אש". כאן רואים את שלשת התורה שעוברת מדור לדור.
נסמך על ידי רבי יהודה בן בבא
הגמרא אומרת כי אחרי שרבי עקיבא לימד את חמשת התלמידים לא קיבלו הציבור את כולם כמוסרי הלכה מדור לדור. שהרי לימוד התורה אינו כמו סמיכה. שלימוד תורה משה לימד לכולם. אבל מסרה רק ליהושע. ומה מסר לו? את חכמת הנהגת הציבור על ידי התורה. וזה מה שסמכו חכמים זה את זה עד שעצרו את הדבר הרומאים. ועל כך מסרו חכמים את נפשם.
כך מספרת הגמרא על רבי יהודה בר אלעאי שהיה בין חמשת הזקנים שסמכם רבי יהודה בן בבא (סנהדרין דף יד/א): "שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזירה על ישראל שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תיחרב, ותחומין שסומכין בהן יעקרו" (יגלו ממקומם) וכל זה כדי שהסמיכה לא תעשה בציבור ולא יסמכו הציבור על הנסמכים.
"מה עשה יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם חמשה זקנים. ואלו הן רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון ורבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע רב אויא מוסיף אף רבי נחמיה" ולמה עשה כן? שלא יחריבו את הערים ואת התחומים. אבל יבואו רבים ויראו את הסמיכה ויבינו מי מנהיגי הדור שעליהם ראוי לסמוך.
ממשיכה הגמרא "כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן (רבי יהודה בן בבא לחמשת התלמידים) בניי, רוצו! אמרו לו: רבי מה תהא עליך? אמר להן: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים. אמרו: לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל ועשאוהו ככברה". הרומאים כילו את חמתם ברבי יהודה בן בבא, היו עסוקים בו ולא הבינו שבזה הציל רבי יהודה בן בבא את הדור הבא, שכך ישמעו ישראל לחכמים אלו ותמשך התורה לדורי דורות.
מקשה הגמרא הרי רבי עקיבא סמך את רבי מאיר. "סמכיה רבי עקיבא ולא קיבלו, סמכיה רבי יהודה בן בבא וקיבלו". הציבור לא הכיר את גדולת רבי עקיבא ולא סמכו על כך שהוא סמך את רבי מאיר. רק אחרי שרבי יהודה בן בבא סמך את רבי מאיר, הכירו בכך הציבור.
כשמוסרים תורה בדייקנות – מגיעים להר סיני
ובגמרא ירושלמי (פאה פ"ו ה"ב) למדנו שתורה שמגיעה בשלשלת הדורות היא באמת מהר סיני. וכך בגמרא אמר רבי אלעאי: שאלתי את רבי יהושע באלו עומרים פליגי בית שמאי ובית הלל (מתי נקרא שכחה ומתי לא) אמר לי וכו'. וכשבאתי אצל רבי אליעזר אמר דבר אחר. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבי אלעזר בן עזריה אמר לי: "הברית הן. הן הדברים שנאמרו למשה בחורב".
רבי יהודה בר אלעאי – חכם שרואה את הנולד
חכם לכשירצה
הגמרא אומרת על תלמידי חכמים "דתניא איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים רבי מאיר חכם וסופר. רבי יהודה חכם לכשירצה. רבי טרפון גל של אגוזין. רבי ישמעאל חנות מיוזנת. רבי עקיבא אוצר בלום. רבי יוחנן בן נורי קופת הרוכלים. רבי אלעזר בן עזריה קופה של בשמים. משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי. רבי יוסי נמוקו עמו. רבי שמעון טוחן הרבה ומוציא קימעא, תנא משכח קימעא ומה שמוציא אינו מוציא אלא סובין. וכן אמר רבי שמעון לתלמידיו בניי שנו מדותי שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא" (גיטין דף סז/א).
לכן הלכה כמותו בדרך כלל
הסביר רש"י על רבי יהודה. "חכם לכשירצה - כשהיה רוצה להיות מתון ומתיישב בדבריו היה חכם". והוסיפו תוספות שם "חכם לכשירצה. יותר מרבי מאיר. ודילמא ר' מאיר חריף ומקשה ור' יהודה מתון ומסיק. וכי האי גוונא אמרינן בסוף הוריות (דף יד.)". לכן הלכה כמותו מול רבי שמעון ומול רבי מאיר. אבל לא מול רבי יוסי (עירובין מו/ב).
מוריינא דבי נשיאה
זכה רבי יהודה והאריך ימים, כנגד תלמידי רבי עקיבא הראשונים שלא האריכו ימים. והיה באחרית ימיו מורה ההוראות בביתו של רבי יהודה הנשיא. וכמובן הכוונה היא הוראות הלכתיות בשאלות פרטיות והוראות בהלכות ציבור שבהם עוסק הנשיא שגם עורך המשנה. "אמר רב יוסף: רבי יהודה מוריינא דבי נשיאה הוה ואורי ליה כשמעתיה" (מנחות דף קד/א).
רבים צריכים לו
הגמרא מלמדת הלכה על אדם אבל ל"ע שהוא גם תלמיד חכם שהציבור צריך לו. "רבה בר בר חנה איתרעא ביה מילתא סבר דלא למיפק לפירקא אמר ליה רבי חנינא אם היו רבים צריכין לו אינו נמנע סבר לאוקמי אמורא עליה אמר ליה רב תניא ובלבד שלא יעמיד תורגמן. ואלא היכי עביד כי הא דתניא מעשה ומת בנו של רבי יהודה בר אילעאי ונכנס לבית המדרש ונכנס רבי חנניה בן עקביא וישב בצדו ולחש הוא לרבי חנניה בן עקביא ורבי חנניה בן עקביא לתורגמן ותורגמן השמיע לרבים" (מו"ק כא).
סתם ספרא רבי יהודה
הגמרא בסנהדרין (פו) אומרת עליהם "דאמר ר' יוחנן סתם מתני' - רבי מאיר. סתם תוספתא - ר' נחמיה. סתם ספרא - רבי יהודה. סתם ספרי – רבי שמעון. וכולהו אליבא דרבי עקיבא" ופירוש המילה סתם, היא שכאשר מוזכר במקומות אלו שם חכם, הרי הוא נזכר. אבל כאשר לא נזכר שמו, הרי הוא התנא שכתוב כאן. ובאמת מישהו ספר שיש יותר משש מאות פעמים השם של רבי יהודה במשניות, וכמו שלמדנו קודם ברוב המיקרים הלכה כמותו.
ראש המדברים בכל מקום
רבי יהודה – זכה להיות ראש המדברים
בגמרא (שבת לג:) נקרא שמו "ראש המדברים בכל מקום". בגמרא משמע שזה היה בגלל הרומאים, אבל שאלו כבר רבים וכי אנחנו נשתמש בשם שנתנה לו מלכות הרשעה. וכתב על כך הבן איש חי בספרו בן יהוידע "נראה לי בס"ד אף על גב שהיה דבר זה על פי גזירת המלך בשביל כבודם, הנה גם מן השמים היה רצון בדבר זה כי ראוי היה לכך מצד בחינתו ושרשו". לכן גם בגמרא ברכות בסופה, שמדברת על הרבצת תורה ברבים, קראו לו בשם של ראש המדברים.
(והוא על פי מ"ש לעיל בדף כ"ה בשם רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים עמ"ש ברבי יהודה בן אלעאי שהיה דומה למלאך יעיין שם, ונמצא כי מצד שרשו ובחינתו ראוי להיות ראש המדברים, הא' כי הוא משורש קין שהוא הבכור, ועוד שזכה לבחינת נפש דאצילות שהיא בסוד הדיבור שהדיבור הוא בנפש, לכך יהיה הוא ראש המדברים, וגם בכל מקום יען כי זכה לבחינת הנפש דאצילות שכוללת גם בי"ע, לכן הוא ראש בכל מקום).
אושא אחרי השמד
ובמדרש (רבה שיר השירים - פרשה ב פסקה יח) מתארת הגמרא את המציאות אחרי השמד שהתכנסו באושא. "בְּשִׁלְפֵי הַשְּׁמָד נִתְכַּנְּסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְאוּשָׁא וְאֵלּוּ הֵן ר' יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה ר"מ ור' יוֹסֵי וְרַשְׁבִּ"י ור' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי ור' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שָׁלְחוּ אֵצֶל זִקְנֵי הַגָּלִיל וְאָמְרוּ כָּל מִי שֶׁהוּא לָמַד יָבֹא וִילַמֵּד, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לָמַד יָבֹא וְיִלְמֹד. נִתְכַּנְּסוּ וְלָמְדוּ וְעָשׂוּ כָּל צְרָכֶיהוּן" (שלפי - כמו שלהי, דהיינו הסוף של השמד). ומה אמרו, כי הזקנים שיודעים תורה מלפני תקופת השמד, שיבואו וילמדו את האחרים. וכל מי שלא למד תורה, שיבוא ללמוד. וכך עשו כל צרכיהם. דהיינו תיקנו את התקנות המתאימות להפצת התורה בתקופה קשה זו של גזירות שמד רומאיות.
ההולך ללמוד תורה – מבקש את ה'
מספרים חכמינו במדרש "כיון שהגיע זמנם להפטר אמרו מקום שנתקבלנו בתוכו אנו מניחים אותו ריקם? חלקו כבוד לר' יהודה שהיה בן עיר. ולא שהיה גדול מהם בתורה אלא מקומו של אדם הוא מכבדו. נכנס ר' יהודה ודרש (שמות ל"ג) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה נאמר כאן הרחק ונאמר להלן (יהושע ג') אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה. מה רחוק שנאמר כאן אלפים אמה אף הרחוק האמור להלן אלפים אמה (שמות ל"ג) והיה כל מבקש משה אין כתיב כאן אלא מבקש ה'. מכאן למדנו שכל מי שמקבל פני חברים כאלו מקבל פני שכינה".
מלמד אותם רבי יהודה שכל מי שבא ללמוד תורה אצל החברים, הרי הוא באמת מבקש לדעת את תורת ה' ולכן הוא נקרא מבקש השם. וכמובן ממנו נלמד גם אנחנו להבין שכאשר אנחנו הולכים לצדיקים או לקברי צדיקים, אנחנו באמת הולכים לבקש את הדבקות בה' (ועיין בגמרא ברכות סג ע"ב שלומדת את דבר התורה הזה על כרם ביבנה. ואולי אמרו רבי יהודה פעמיים. פעם אחת אחרי מיתת תלמידי רבי עקיבא ופעם שניה אחרי גזירות השמד של הרומאים).
חביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני
ובהמשך הגמרא בברכות כתוב מה רב ערכה של התורה "ועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש 'הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם' וכי אותו היום נתנה תורה לישראל, והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה? אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני". וזה מתאים לחידוש ששמענו מאביו שחיפש את אמיתתה של תורה וכשמצאה אמר לו רבי אלעזר בן עזריה "הברית הן. הן הדברים שנאמרו למשה בחורב".
חכמת אדם תאיר פניו
ואי אפשר להזכיר את רבי יהודה בר אילעאי בלי להזכיר את הגמרא שאומרת "רַבִּי יְהוּדָה הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי טַרְפוֹן, הַיּוֹם פָּנֶיךָ צְהֻבִּין, אָמַר לֵיהּ, אֶמֶשׁ יָצְאוּ עֲבָדֶיךָ לַשָּדֶה, וְהֵבִיאוּ לָנוּ תְּרָדִין, וַאֲכָלְנוּם בְּלֹא מֶלַח, וְאִם אֲכָלְנוּם בְּמֶלַח, כָּל - שֶׁכֵּן שֶׁהָיוּ פָּנֵינוּ צְהֻבִּים. אָמְרָה לֵיהּ הַהִיא מַטְרוֹנִיתָא לְרַבִּי יְהוּדָה, מוֹרֶה וְרָוִי? אָמַר לָהּ, הֵימְנוּתָא בְּיָדֵהּ דְּהַהִיא אִתְּתָא, אִי טָעִימְנָא אֶלָּא קִדּוּשָׁא וְאַבְדַּלְתָּא, וְאַרְבָּעָה כַּסֵי דְּפִּסְחָא, וְחוֹגְרַנִי צְדָעָאִי מִן הַפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת, אֶלָּא (קהלת ח) – 'חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו'.
אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא לְרַבִּי יְהוּדָה, פָּנֶיךָ דּוֹמִין אוֹ כְּמַלְוֵי רִבִּית, אוֹ כִּמְגַדְּלֵי חֲזִירִים. אָמַר לֵיהּ, בִּיהוּדָאֵי, תַּרְוַיְיהוּ אֲסִירִין (לי), אֶלָּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בֵּית - הַכִּסֵּא אִית לִי מִבֵּיתִי וְעַד בֵּי מִדְרָשָׁא, וְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֲנִי נִכְנָס. רַבִּי יְהוּדָה, כַּד אָזִיל לְבֵי מִדְרָשָׁא, שָׁקִיל גּוּלְפָא עַל כִּתְפֵיהּ, אָמַר, 'גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּכַבֶּדֶת אֶת בְּעָלֶיהָ'. רַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁקִיל צַנָא עַל כִּתְפֵיהּ, אָמַר, 'גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּכַבֶּדֶת אֶת בְּעָלֶיהָ'.
דְּבִיתְהוּ דְּרַבִּי יְהוּדָה, נַפְקָת, נְקִיטָת עַמְרָא, עָבַדְתְּ גְּלִימָא דְּהוּטְבֵי, כַּד נַפְקָא לְשׁוּקָא, מְכַסְיָא בֵּיהּ, וְכַד נָפִיק רַבִּי יְהוּדָה לִצְלוּיֵי, הֲוָה מַכַסִי וּמַצְלִי, וְכַד מְכַסִי בֵּיהּ הֲוָה מְבָרֵךְ, 'בָּרוּךְ שֶׁעֲטָנִי מְעִיל'. זִימְנָא חֲדָא גָזַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל תַּעֲנִיתָא, רַבִּי יְהוּדָה לָא אָתָא לְבֵי תַּעֲנִיתָא. אָמְרוּ לֵיהּ, לָא אִית לֵיהּ כְּסוּיָא? שָׁדַר לֵיהּ גְּלִימָא, וְלָא קַבִּיל". ובהמשך הגמרא הראה לו רבי יהודה שיש לו עושר כמה שירצה אך אינו רוצה עושר בעולם הזה (בבלי נדרים מט: וכן הוא בירושלמי שבת פ"ח).
תורה עם מלאכה
ובאבות דרבי נתן (פ' כ"ח) "רַבִּי יְהוּדָה בֶּן אִילְעַאי אוֹמֵר כָּל הָעוֹשֶׂה דִּבְרֵי תּוֹרָה עִקָּר וְדֶרֶךְ אֶרֶץ טָפֵל - עוֹשִׂין אוֹתוֹ עִקָּר בָּעוֹלָם הַזֶּה. דֶּרֶךְ אֶרֶץ עִקַּר וְדִבְרֵי תּוֹרָה טָפֵל - עוֹשִׂין אוֹתוֹ טָפֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה. מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאִסְטְרַטְיָא שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֵּין שְׁנֵי דְרָכִים אַחַת שֶׁל אוּר וְאַחַת שֶׁל שֶׁלֶג. אִם מְהַלֵּךְ כְּנֶגֶד הָאוּר הֲרֵי נִכְוָה בְּאוּר וְאִם מְהַלֵּךְ נֶגֶד שֶׁלֶג הֲרֵי הוּא לוֹקֶה בְּצִנָּה כֵּיצַד יַעֲשֶׂה יֵלֵךְ בֵּינְתַיִם וְיִזְהָר בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִכְוֶה בָּאוּר וְשֶׁלֹּא יִלְקֶה בְּצִנָּה".
וכדברי המשנה באבות (ב ב) "רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן". – "לפי שאי אפשר לו בלא מזונות והולך וטורח ומלסטם את הבריות ומשכח את תלמודו" רש"י. לכן לימד רבי יהודה ללמוד תורה עם מלאכה. ויהי רצון שנזכה לתורה מאירה וגואלת כמו רבי יהודה. אמן.
סיפור
כפי חתיכות האתרוג – כן מספר הילדים
אבנר בביוף סיפר בליל י''ד אייר בציון של רבי יהודה בר אלעאי על פלא גדול שהיה לו עם מו"ר אבא זצ''ל הכ"מ. הוא סיפר כי הוא פנה אל הרב אליהו וביקש על שתי כלותיו שייפקדו. הרב נתן לו שלוש חתיכות מהאתרוג שבירך עליו בסוכות. לקח האיש את האתרוג ונתן שתי חתיכות לאחת הכלות שהייתה יותר זקוקה, וחתיכה אחת של אתרוג נתן לכלה השנייה. בתוך אותה השנה נפקדו שתי הכלות - הראשונה בתאומים והשנייה בבן אחד.
(הרב שמואל אליהו, בן הרב)
בנה כדי שתיבנה
רבי יהודה בר אלעאי היה אחד מחמשת התלמידים של רבי עקיבא, ובמשנה ובזוהר הוא נזכר בשם רבי יהודה. הוא נקרא ראש המדברים בכל מקום, והלכה כמותו ברוב המחלוקות. עם כל זאת הציון שלו לא היה מטופל במשך שנים ארוכות, ומרן הרב אליהו זצ"ל היה פוקד אותו בכל פעם שהיה עובר במקום אחרי שהיה בציון של רבי שמעון במירון.
בימינו הציון הזה מטופח ובנוי, מתקיימים בו שיעורי תורה ותפילות, אלפים רבים פוקדים את הציון של התנא הקדוש הזה, והכול בזכות מרן הרב אליהו זצ"ל.
כך מספר מנחם בן משיח: היה זה כעשרים שנה לפני שהרב מרדכי אליהו זצ"ל הלך לבית עולמו. באותה תקופה גרתי בארצות הברית, וכדרכי כשהייתי מבקר בארץ הגעתי אל הרב. סיפרתי לרב שהפסדתי סכום כסף גדול מאוד, בסך מיליוני דולרים.
להפתעתי השיב לי הרב: לך תבנה את הציון של רבי יהודה בר עילאי. היום יש שם מערה עם קוצים וכדאי לשפץ את המקום. פניתי לבדוק כיצד אפשר לבצע את הדבר. נפגשתי עם אדם שיכול לבנות את הציון, והוא אמר שעלות הבנייה היא מאות אלפי דולרים.
חזרתי לרב אליהו ואמרתי לו: הרב, אני לא מבין, אני הפסדתי סכום של כסף ואתה אומר לי לבנות? הרי זו הוצאה של סכום נכבד. השיב לי הרב: שמעת מה שאמרתי לך? אם אתה רוצה להחזיר את הכסף שהפסדת ולקבל יותר בעשרות מונים, לך תבנה.
וכך היה, בניתי את הציון והחזרתי את כל ההפסדים שלי, ולא עוד אלא שקיבלתי עשרות מונים יותר ממה שהיה לי בתחילה. זאת בנוסף לזכות העצומה שנפלה בחלקי בזכות עצת הרב. אני כל כך שמח לראות שבזכות העצה שנתן לי מרן הרב אליהו זצ"ל מגיעים למקום הזה אנשים רבים ומתפללים ונושעים, זכותו תגן עלינו ועליכם. אמן.
שאלות
ברוך השם. מדוע במשנה כתוב על רב אחד "רבן" ואחר מופיע בלי תואר רב, רק בשמו?
תנאים ראשונים לגמרי נקראו בשמם הפרטי, כמו הלל ושמאי. תנאים מהדורות הראשונים נקראו "רבן", תנאים אחריהם -נקראו "רבי", ואמוראים בדרך כלל נקראו "רב".
מת להתנדב. האם בתור כהן מותר לי ללמוד קורס חובשים, מבחינת טומאת מת? חלק מהתנאים הם להתחייב להתנדב.
מותר ותשתדל להיזהר. כמובן, בשעת ספק פיקוח נפש - מותר.
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
שיא השיאים בפסח!
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
לבדוק את החמץ שבלב
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה האמונה שבאפיקורסות
אמונה ט' - י'
השיעור עוסק בשתי פסקאות המציגות את גווניה הקיצוניים של האמונה, החל מדרגתה העליונה ועד לנקודת הכפירה. הפסקה הראשונה מתארת את "האמונה הגדולה" של הצדיק, המתגלה תחילה בדמיון הקודש, עולה אל השכל ומתממשת בפועל ככוח רוחני עצום המשפיע לטובה על העולם כולו. לעומתה, הפסקה השנייה מבהירה כי האמונה הטבועה בלב ישראל היא כה שורשית ועצומה, עד שגם האפיקורסות הישראלית מכילה אור וקדושה פנימיים העולים על כל אמונות הגויים.
כללי מלאכות שטיפת כלים בשבת
השיעור מנתח לעומק את הלכות שטיפת כלים בשבת, תוך התמקדות במחלוקת היסודית בין הרמב"ם לראב"ד האם מקור האיסור הוא משום "מתקן כלי" או משום "טורח" משבת לחול. דרך מקרים מעשיים – כמו שטיפה כשכבר יש כלים נקיים בארון, השריית כלים במים או סידור הבית – נבחנים הגבולות שבין צורך שבת להכנה לחול. השורה התחתונה היא שכל שטיפה שמשרתת את השבת עצמה (עבור סעודה נוספת או כדי למנוע בלגן שמפריע באמת לעונג השבת) – מותרת, אך כל פעולה שנועדה להכין את הכלים ליום חול – אסורה.
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
כשרות הכשרת כלים בשר וחלב חלק ג'
השיעור דן באפשרות להסב כלי בשרי לחלבי או להפך, ומסביר כי לפי מנהג האשכנזים נהוג לאסור זאת לכתחילה מחשש לבלבול ולתקלות, בעוד שפוסקי הספרדים מתירים את הפעולה, לעיתים בהתניה של המתנת 24 שעות בין השימושים. למרות האיסור הכללי אצל בני אשכנז, חציו השני של השיעור מפרט שמונה מקרים חריגים שבהם מותר להם לשנות את ייעוד הכלי, כגון: הכשרת כלים לפסח, העברת כלי "פרווה" לבשרי/חלבי, כלי שלא היה בשימוש 12 חודשים, כלי שעבר בעלות, ובמקרים של שעת הדחק.
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
