ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שירה קופרמן ז"ל
כנסת ישראל בעת הגאולה
כֹּחָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ וּמִתְגַּלֶּה מִמַּעֲמַקִּים בְּאוֹתָהּ הַתְּנוּעָה הַמְפַעֶמֶת בְּנִשְׁמַת הָאֻמָּה וּמַכְרִיחַ אוֹתָהּ – בַּתְּקוּפָה שֶׁכְּבָר בָּאָה הָעֵת שֶׁל קֵץ הַמְגֻלֶּה – לְהֵרָאוֹת בַּחַיִּים, בַּהֲשָׁבַת תֹּכֶן חַיֶּיהָ הַכְּלָלִיִּים לִמְכוֹן בֵּית חַיֶּיהָ, לְאַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּלְבִנְיָנָהּ.
הניצוצות מתגלים באלה היכולים להגשים את הגאולה
הַכֹּחַ הַזֶּה אָמְנָם עָמֹק עָמֹק הוּא חָבוּי בְּנִשְׁמַת הַכְּלָל כֻּלּוֹ, וְנִיצוֹצָיו מִתְגַּלִּים בְּחַיֵּיהֶם שֶׁל אֵלֶּה הַמֻּכְשָׁרִים לִהְיוֹת מִכְּלַל הַבּוֹנִים וְהָעוֹזְרִים לְהַגְשָׁמַת צְמִיחַת הַיְשׁוּעָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּקוֹרוֹ שֶׁל כֹּחַ זֶה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא וְרוּחַ ד' נֹסְסָה בּוֹ, בְּכָל זֹאת הוּא שׁוֹלֵחַ אֶת עֲנָפָיו בַּהִתְגַּלְּמוּת הַמַּעֲשִׂית לְכָל נֶפֶשׁ מֻכְשָׁרָה לְהוֹצִיא כְּלִי לְמַעֲשֵׂהוּ, וְאֵין בְּיָדֵינוּ כֹּחַ לְבַקֵּר אֶת הָאֹפִי שֶׁל הַנְּטִיָּה הַגְּאֻלָּתִית הַזֹּאת עַל פִּי מִדּוֹתֵינוּ בְּכָל הָעֲרָכִים אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַעֲרִיכִים אוֹתָם. לִפְעָמִים הַכֹּחַ הַזֶּה שׁוֹלֵחַ כַּבָּרָק חִצָּיו לְמֶרְחָקִים מֻפְלָגִים מְאֹד, שֶׁמִּצַּד עַצְמָם הֵם עוֹמְדִים לְגַמְרֵי מִבַּחוּץ, וּמִכָּל מָקוֹם הַכְשָׁרַת הַגְּאֻלָּה הוֹלֶכֶת וּמִתְכּוֹנֶנֶת עַל יָדָם.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
52 - קודש וחול חלק ג'
53 - תחיית האומה חלק א'
54 - לימוד שבועי באמונה ח-יד תמוז תשע"ד
טען עוד
הניצוצות בתקופתנו מגיעים גם אל הרחוקים
בִּתְקוּפָתֵנוּ, מֵאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהַצַּד הַמַּעֲשִׂי שֶׁל בִּנְיַן הָאָרֶץ הֵחֵל לְהִתְגַּשֵּׁם, הוֹלֵךְ הָאוֹר הַזֶּה וְשׁוֹלֵחַ נִיצוֹצָיו גַּם אֶל נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מֵאֵלֶּה הָרְחוֹקִים מֵאוֹתָהּ שִׁפְעַת הַחַיִּים הַפְּנִימִית שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּבְכָל זֶה הוֹלֵךְ וּמִתְגַּשֵּׁם עַל יָדָם חֲזוֹן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שֶׁאֵין עֲרוֹךְ לִקְדֻשָּׁתוֹ, יְסוֹד בִּנְיַן הָאָרֶץ וְשִׁיבַת בָּנִים לִגְבוּלָם בְּצוּרָה מֻגְבָּלָה בְּרֵאשִׁיתָהּ, שֶׁאַחֲרִיתָהּ מִי יְשׁוּרֶנָּה.
החלשות הניצוץ ברחוקים
אֲבָל מִתּוֹךְ הַמֶּרְחָק הָרַב שֶׁל הַנִּיצוֹץ הַמִּתְגַּלֶּה בְּמַעֲמָדִים נַפְשִׁיִּים מְרֻחָקִים מִגְּבוּל הַזִּיו שֶׁל אוֹר הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנִּשְׁמַת הַגְּאֻלָּה שָׁם גְּנוּזָה, מֻכְרָח הַכֹּחַ הַנִּיצוֹצִי הַזֶּה לִהְיוֹת נֶחֱלָשׁ כְּדֶרֶךְ מַהְלָכוֹ וְאוֹרוֹ מֻכְרָח לִהְיוֹת הוֹלֵךְ וּמוּעָם, בַּמֶּשֶׁךְ שֶׁל אוֹתָהּ תְּקוּפָה, כְּשֶׁהִיא מִתְמַשֶּׁכֶת בְּאֹרֶךְ זְמַן.
הַנִּיצוֹץ הַגְּאֻלָּתִי שֶׁל כּוֹרֶשׁ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד זְמַן רַב, וְאַחֲרֵי שֶׁעָשָׂה אֶת הַתַּפְקִיד שֶׁל הַהַתְחָלָה נֶחֱלַשׁ חֵילוֹ וְהֶחְמִיץ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁאֵיזוֹ מַדְרֵגָה שֶׁל אוֹר גְּאֻלָּה תִּגָּלֶה, הוּכְנוּ כְּבָר הַכֹּחוֹת הַפְּנִימִיִּים וְהַמְקֻדָּשִׁים לִקְלֹט אֶל תּוֹכָם אֶת הָאוֹר הַנִּיצוֹצִי הַזֶּה וְעָמְדוּ לָנוּ אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ, עֶזְרָא וּנְחֶמְיָה וְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, שֶׁהִצִּילוּ אֶת הָאוֹר הַנִּיצוֹצִי הַכֵּהֶה הַזֶּה וּמִמֶּנּוּ הִבְעִירוּ שַׁלְהֶבֶת גְּדוֹלָה שֶׁעוֹמֶדֶת לָנוּ עַד כֹּה בְּאוֹרָהּ הַנִּפְלָא, הִיא כָּל הַתְּקוּפָה שֶׁל יְמֵי הַבַּיִת הַשֵּׁנִי בְּכָל מַעֲמָדֶיהָ הַנִּפְלָאִים.
(מאמרי הראיה ב, ממעמקי הקודש)
___________________________________
כֹּחָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וכו' – התנועה הפועלת בנשמת האומה ודוחפת אותה להשיב את חיי האומה לארץ ישראל, איננה נובעת מהתעוררות חיצונית אלא היא נובעת מכוחה של כנסת ישראל, ממעמקי נשמתה של האומה, בשעה שהגיע זמנה של הגלות להסתיים. מְכוֹן בֵּית חַיֶּיהָ – מקום החיים האמיתיים שלה, לאדמת הקודש. נֹסְסָה בּוֹ – מחיה ומרוממת אותו. לְבַקֵּר – לבחון. הָאֹפִי שֶׁל הַנְּטִיָּה הַגְּאֻלָּתִית – אופייה של הגאולה מתבטאת בכך שהיא פועלת על כל מי שמתאים להיות מהפועלים המעשיים להופעתה בפועל אע"פ שאינו מתאים לערכים שאנו רגילים ללכת על פיהם. עוֹמְדִים לְגַמְרֵי מִבַּחוּץ – אנשים שמנותקים לגמרי מקודש. חָזוֹן כָּזֶה – תהליך כזה. יְסוּד הַמַּעֲלָה שֶׁל הַבַּיִת הַשֵּׁנִי – התחלת העלייה מבבל והבניין של בית שני. שִׁפְעַת הַחַיִּים – זרימת החיים הרוחניים. שֶׁאֵין עֲרוֹךְ – אי אפשר להעריכו לגודל ערכו. מִי יְשׁוּרֶנָּה – מי יוכל לראות ולצפות לאן תגיע. אֲבָל מִתּוֹךְ – אבל בגלל המרחק. הוֹלֵךְ וּמוּעָם – הולך ומתקטן אורו. חֵילוֹ – כוחו. וְהֶחְמִיץ – התקלקל.
הקדמה
ללא ספק התקופה בה אנו חיים כיום היא מיוחדת. אנו זוכים לראות במו עינינו את התגשמותן של נבואות הנחמה, ורואים כיצד עין בעין שב ה' אל ציון. תקופה זו פלאית היא ועם כל וודאותה הנגלית: "אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח): "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא", התקופה מלאה במצבים מורכבים ובסתרי השגחה. מצבים מורכבים אלה גרמו לחלק מגדולי ישראל להסתייג מן המהלך הציוני ואף להתנגד אליו. אין ספק שגדול מאירי תקופתנו היה הרב קוק. בדבריו הוא מבאר, מעמיק ומסביר מהו מקורה של הגאולה בדורנו, מה מאפייניה ומה תפקידם של אנשי הרוח ותפקידם של שומרי המצוות בבניין תהליכי צמיחתה. שיבת ציון בדורנו היא תהליך שיבת השכינה למקומה. אין בכוחנו לתאר ואף לדמיין את עושר ועומק הבניין הרוחני שעתיד להיבנות באחריתו של תהליך זה. על מנת לקלוט את עומק ורוחב מבטו של הרב קוק ולא להיתפס לסיסמאות פשטניות, חובה עלינו להעמיק בדבריו, להבין אותם על בוריים ולהסיר את הערפילים שדבקו בנתיבי הסברתו המאירים. אין ספק שנשמתו של הרב קוק נשלחה לדורנו כדי להאיר לנו את הנתיב בדורות פלאיים אלה של יציאה מחשכת הגלות אל ארץ החיים.
ביאורים
לעיתים נדמה לנו שאנו בוחרים לפעול פעולה כלשהי בחיינו, אלא שלאמיתו של דבר, בחירתנו האישית מוּנעת מזרמים פנימיים אדירים שכלל לא התחילו מהחלטתנו. זרמים אלה מניעים אותנו לבחור, להחליט ולבצע משימות שלעיתים עשויות להיות אף מהפכניות ופורצות דרך. בדרך זו מסביר הרב את התהליכים העוברים על עם ישראל בדורות אלה. בעיניו המעמיקות, אין הוא רואה רק חלק מסוים בעם ישראל שהחליט לקחת את גורלו בידיו, לעשות מעשה ולהפריח את שממות ארצו. הרב מבחין שזרמים פנימיים אדירים שמקורם הוא אלוהי, מניעים חלקים רבים מהאומה לשוב לארצה ולבנות בה את חייה מחדש. זוהי משמעותו של הקץ המגולה, הוא הולך ומתפשט על פני חלקים רבים באומה, גם אם אינם יודעים כלל להסביר ולבטא את הדחיפה הפנימית הזו. יהיו כאלה שיסבירו זאת במונחים סוציאליים, ויהיו שיסבירו זאת במונחים לאומיים, וכו', אך מעבר לכל אלה, הרב מסביר, שישנה דחיפה שמעבר לעולמנו הגשמי הנראה לעין והיא שמחוללת את כל התהליך המופלא הזה. דווקא בגלל אופיו הפנימי של התהליך, הוא מתגלה ומופיע בקרב סוגים שונים של שליחים. ולעיתים ניצוצות ממנו מתגלים גם במקומות רחוקים מאד. דוגמה לכך היא דמותו של כורש מלך פרס שאִפשר בהכרזתו המפורסמת את העלייה ארצה בימי הבית השני. מעשה זה זיכה אותו לתואר 'משיח' בדברי הנביא. לפי ביאור דברי הרב כאן בכורש התגלה ניצוץ משיחי, ניצוץ שהופיע במקום רחוק מאד בדמותו של מלך גוי עובד אלילים. הרב מבאר שבעקבות מיעוט הקשר של ניצוצות אלה, אל המקור ממנו מתחולל התהליך עתידים לדעוך ולכבות. גם כורש שינה את פניו בהמשך חרף הכרזתו רבת המשמעות. לכן, המשכו של התהליך יוכל להתקיים ולהתמיד רק באלה שלא מוּנעים רק מאינסטינקט, מתחושה מעורפלת המנותקת ממקורה, אלא רק מאלה השייכים למהלך הפנימי בטבורם. כך היה בימי הבית השני כאשר המנהיגים הגדולים של שבי הגולה עזרא ונחמיה נטלו את עול ההנהגה ותוצאות מעשיהם ניכרים עד היום, ועיקרון זה תקף גם בימינו בו אנו רואים כמה אין די ברגש לאומי וזיקה למסורת כדי להמשיך את המעשה הציוני. כדי להמשיך את התהליך יש צורך בהזדהות עמוקה ופנימית עם היעדים אליה מושטים פניה של הגאולה בדורנו.
שאלות לדיון
מי ה"משיחים" של הזמן הזה?
מדוע ניצוץ המשיח מתגלה דווקא אצל כורש הגוי, ולא אצל אחד מצדיקי הדור?
למה באנו לעולם הזה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
איך ללמוד גמרא?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
