(כ. במשנה – כא. סוף פרק שני)

מצוות שזמנם ביום

נראה שתי משניות, שבשתיהן רשימה של מצוות שזמנם ביום.
במשנה הראשונה הדגש הוא על תחילת הזמן – ביום ולא לפני כן,
במשנה השנייה הדגש הוא על סוף הזמן – שכשרים כל היום.

בשתי המשניות יש רשימה של מצוות שזמנם ביום, ובגמרא על שתי המשניות יש פשוט מקורות לכך שזמנם ביום, וקצת קשה למה יש הפרדה בין המשניות, ולמה מה שמוזכר כאן לא מוזכר כאן, ודנים בזה בראשונים ובאחרונים.

א. תחילת הזמן - מקור למצוות שזמנם ביום (ולא בלילה) -
(ולא אומרים שהלילה הוא תחילת היום).

A. רשימת המצוות -

1. מגילה –"וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים" (אסתר ט, כח).

ואמנם ריב"ל אמר (ד.) שקורין גם בלילה, אלא שהלימוד התייחס לקריאה של היום.

1. ברית מילה – וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (ויקרא יב, ג).
2. הזאה על טמא מת, טבילת זב וזבה – "וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי... וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב" (במדבר יט, יט),
   ולומדים בהיקש טבילה מהזאה.
3. שומרת יום(=זבה קטנה, ראתה ראייה אחת של זיבה, טובלת ביום למחרת וטהורה בלילה) –

פשיטא! במה היא שונה מזבה וטמא מת שטובלים ביום האחרון לספירתם?

יש הו"א - לדמות לאיש שראה ראייה אחת של זיבה שהוא טובל כבר באותו יום וטהור בלילה, ונאמר שבזבה קטנה, אמנם צריכה לספור עוד יום – אבל שתספור מקצת הלילה ותטבול כבר בלילה ולא ביום למחרת.

קמ"ל – שספירה זה תמיד ביום.

B. לכתחילה בנץ, בדיעבד מעלות השחר –

1. רבא - וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה (בראשית א, ה) – למאיר ובא קרא יום.

דחייה – אם כן שגם הלילה יתחיל משמתחיל להחשיך ולא רק מצה"כ?

1. ר' זירא - וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה... מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים... וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה (נחמיה ד, טו-טז).
2. מגילה –"וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים" (אסתר ט, כח), כנ"ל.
3. הלל -

ב. סוף הזמן –

A. מה שכשר ביום, כשר כל היום

מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְקֹוָק (תהלים קיג, ג)

זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְקֹוָק נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ (תהלים קיח, כד)

1. לולב - "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" (ויקרא כג, מ)
2. שופר – "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט, א).
3. מוספין (+ תפילת המוספין) – "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק... לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיקֹוָק... דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ (ויקרא כג, לז).
4. וידוי של הכה"ג –

ביו"כ – "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם" (ויקרא טז, ל)

פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור – גזירה שווה לוידוי של יו"כ ("כפרה").

1. וידוי מעשר – שמיד אחרי הוידוי כתוב "הַיּוֹם הַזֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ..." (דברים כו, טז).
2. בשחיטה – "ביום זבחכם...".

וסמיכה - יש היקש בין שחיטה לסמיכה – בקרבן שלמים "וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד..." (ויקרא, ג, ח),

1. תנופה – "ביום הניפכם",
2. הגשה – היקש לתנופה,
3. ההקרבה (מליקה, קמיצה, הקטרה, הזיה) – "ביום צוותו את בני ישראל להקריב...",
4. השקיית סוטה – גזירה שווה "תורה - תורה" למשפט שנעשה ביום.
5. עריפת עגלה – נחשבת כקרבן כיון שכתוב בה "כפרה".
6. טהרת מצורע – "ביום טהרתו".
7. 15."זה הכלל" מרבה - סידור וסילוק הבזיכין (ריטב"א - וכן לחם הפנים), זמנו כל היום.

כתוב בלחם "לפני ה' תמיד",
לרי"ס – יכול לסלק בבוקר ולסדר את החדש אחה"צ, ו"תמיד" הכוונה היא שלא ילין בלא הלחם.
לרבנן – צריך שהסילוק והסידור יהיו רצופים.
משנתנו כר' יוסי, שכל היום כשר, ולא צריך רצף.

B. מה שכשר בלילה כשר כל הלילה

1. קצירת העומר וספירת העומר -
   המקור במנחות (סו.) -
   ספירה - "וספרתם לכם... שבע שבתות תמימות" – מתחילים לספור בלילה כדי שיהיו תמימות,
   קצירה – "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה..." (דברים טז, ט),

(זה במשנתנו, אך יש משנה שאומרת אחרת במנחות, והרמב"ם פוסק שאם לא קצר וספר בלילה – עושה ביום).

1. הקטר חלבים ואיברים – "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר" (ויקרא ו, ב),
2. 3."זה הכלל" מרבה – אכילת פסחים
   [כר"ע (אך חז"ל גזרו עד חצות כדי להרחיק מהעבירה),
   אך ראב"ע סובר שזמנה מדאורייתא עד חצות הלילה, ויש לזה נפק"מ גם לזמן אכילת מצה].