ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְכָל זֶה* צֶדֶק מִבּוֹרְאֵךְ עַל בָּחֳרֵךְ הַמְרוֹתוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, אוֹ עֲבוֹדָתוֹ מֵהַמְּרוֹתוֹ בְּמַצְפּוּנֵךְ וּבְכַוָּנָתֵךְ בְּסִתְרֵךְ, כִּי הַנִּגְלֶה וְהַנִּסְתָּר מִמֵּךְ* שָׁוִים אֶצְלוֹ, וְהוּא יִגְמְלֵךְ עַל מַה שֶּׁהִשְׁקִיף עָלָיו מִמֵּךְ מִכָּל זֶה, וְאִם* נֶעְלָם מִבְּנֵי אָדָם. הֲלֹא תִרְאִי, כִּי הַדַּיָּן הוּא דָן כְּפִי מַה שֶּׁנִּתְקַיֵּם* אֶצְלוֹ, אִם בְּעֵדִים אוֹ בְּחוּשָׁיו, וְאִם הָיָה מִתְקַיֵּם אֶצְלוֹ מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּמַּצְפּוּנִים, הָיָה דָן עָלָיו. וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּדִיעָתוֹ בַכֹּל שָׁוָה, מִן הַדִּין הוּא שֶׁיִּשְׁפֹּט כְּפִי יְדִיעָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דְּבָרִים כט, כח): "הַנִּסְתָּרוֹת לַיָי אֱלֹהֵינוּ".
הבורא מעניש בחולי
וּכְשֶׁיִּרְצֶה הַבּוֹרֵא לְהָעִיר אוֹתָךְ וּלְהוֹכִיחֵךְ, יְצַוֶּה אַחַד מִן הַמְּשָׁרְתִים לְהִסְתַּלֵּק מֵעֲבוֹדָתֵךְ, וְיֶחֱלֶה הָאֵבֶר הַהוּא מִגּוּפֵךְ, אוֹ שְׁנַיִם אוֹ כֻלָּם, וְיֶחֱלֶה וְיִדְוֶה עַד עֵת יָדוּעַ. וְאִם תָּקִיצִי וְתָשׁוּבִי אֵלָיו, יְצַוֵּהוּ לָשׁוּב לַעֲבוֹדָתֵךְ, וִירַפֵּא גוּפֵךְ, וְיָשׁוּב לְעִנְיָנוֹ הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תְּהִלִּים קז, יז): "אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ*, כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת, וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם, יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם".
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
55 - עבודת ה' חלק ל'
56 - עבודת ה' חלק ל"א
57 - לימוד שבועי באמונה ה אלול- יא אלול תשע"ד
טען עוד
וְכַאֲשֶׁר יִשְׁלְמוּ* יְמֵי נִסְיוֹנֵךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה, יְצַוֶּה הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה כָּל מִי שֶׁזָּכַרְנוּ מִן הַפְּקִידִים וְהַשַּׁמָּשִׁים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהָעֲבָדִים וְהַמְּשָׁרְתִים לָשׁוּב מֵעָלַיִךְ, וְיִנָּתְקוּ הַקְּשָׁרִים וְהַמִּצּוּעִים אֲשֶׁר בֵּינֵךְ וּבֵין גוּפֵךְ, וְתָשׁוּבִי אֶל עִנְיָנֵךְ הָרִאשׁוֹן, וְיִשָׁאֵר גּוּפֵךְ אֵין תְּנוּעָה לוֹ וְלֹא הַרְגָּשָׁה, וְיָשׁוּב גַּם הוּא לְעִנְיָנוֹ הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (קֹהֶלֶת יב, ז): "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ". וְיַרְאוּ לָךְ* פִּנְקְסֵי מַעֲשַׂיִךְ וּמַחְשְׁבוֹתַיִךְ וַחֲפָצַיִךְ, וּמַה שֶּׁבָּחַרְתְּ וְהִטְרַדְּתְּ נַפְשֵׁךְ בּוֹ בְּעוֹלָמֵךְ, וְיִהְיֶה הַגְּמוּל כְּפִיהוּ.
וּכְבָר הִזְהִירֵךְ עַל זֶה וְהִתְרָה בָךְ עַל יְדֵי שְׁלוּחָיו וּנְבִיאָיו וְתוֹרָתוֹ הַנֶּאֱמָנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (מִשְׁלֵי כב, יז־כא): "הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי, כִּי נָעִים* כִּי תִשְׁמְרֵם* בְּבִטְנֶךָ. הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִשִׁים בְּמֹעֲצוֹת וָדָעַת, לְהוֹדִיעֲךָ קשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ".
___________________________________
וְכָל זֶה – השכר והעונש. מִמֵּךְ – שלך. וְאִם – ואף אם. שֶּׁנִּתְקַיֵּם – נתברר. וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ – סובלים הם מחמת עוונותיהם. יִשְׁלְמוּ – ביום המיתה. וְיַרְאוּ לָךְ – בעולם הנשמות. נָעִים – נעימות בעולם הבא. תִשְׁמְרֵם – את המצוות.
ביאורים
בימים האחרונים ראינו שהגוף ממלא תפקיד מרכזי בהתקרבות אל ה', בכך שהוא הכלי המוציא לפועל את המצוות. אמנם הקב"ה משתמש בגוף גם כדי להיות גורם מתריע לאדם כאשר הוא מתרחק מהדרך הישרה. כשהקב"ה רוצה שהאדם יתקן דרכיו, לעיתים מביא הקב"ה מחלה על אחד מאיבריו של האדם, כדי לעורר את האדם לשוב. אם ישוב האדם אל ה', גופו יבריא והוא ישוב לאיתנו. משפטי ה' הם הן על הנגלה והן על המחשבות הנסתרות בפנימיות ליבו של האדם.
כל זה הוא חלק מכך שהקב"ה "מפליא לעשות" (ברכת אשר יצר) בחיבור שהוא יצר בין הנשמה לגוף, שרק על ידי חיבור זה יכולה הנשמה לבחור בטוב ולהתקרב אל ה', ולזכות בשכר על פועלה.
החיבור בין הנשמה לגוף הוא זמני. כשמסתיימת תקופת הנסיון של האדם, בו ניתנה לו האפשרות לבחור בטוב, נפרדת הנשמה מהגוף, הגוף החומרי כלה והנשמה נשארת ומקבלת שכר על מה שעשתה. כמובן שאין הכוונה לשכר של הנאות חומריות, כמו ילד שמקבל סוכריה כי התנהג יפה, שהרי כשיסתלקו מהאדם כוחות הגוף, אין כל משמעות להנאות הגוף אלא עיקר העיקרים הוא הקירבה לה'. השכר המגיע לאדם שעמל בעולם הזה ובחר בדרך הטובה המקרבתו לה', הוא שבעולם הנצחי קירבתו לה' תהיה גבוהה יותר. על האדם להכיר טובה לה' על עצם בריאתו, על העמדת גופו לשרתו, ואפילו על חוליו ופטירתו, שהכל נעשה בתכנית אלוהית מופלאה לטובת האדם. לסיכום, בפרק זה ראינו את התכלית שלשמה הושם האדם בעולם הזה, לעמוד בנסיון, לבחור בטוב ובכך להתקרב אל ה'. לשם כך הכין בשבילו הקב"ה עולם מלא, בו יש לאדם צרכים חומריים, תאוות חומריות שמושכות אותו, ומצד שני הוא יכול להשתמש בכל מה שיש בעולם ככלי לעבודת ה'. הכוח העיקרי ששם הקב"ה באדם הוא השכל, שיורהו את דרך הישר. ע"י שיבחר האדם בטוב ויתקרב אל ה', יזכה האדם, לאחר שיסיים את תפקידו בעולם, לקבל את השכר המגיע לו על עמלו.
הרחבות
•חולי הגוף הוא חולי הנפש
וְאִם תָּקִיצִי וְתָשׁוּבִי אֵלָיו, יְצַוֵּהוּ לָשׁוּב לַעֲבוֹדָתֵךְ, וִירַפֵּא גוּפֵךְ. מדבריו של רבנו בחיי עולה שאדם נהיה חולה מכיוון שהוא אינו מקיים את רצון ה'. אם יחזור האדם בתשובה – מיד ישוב האיבר לאיתנו ויתרפא האדם.
בעקבות הבנה זו פסק הרמב"ן שאסור לאנשים ללכת לרופאים, שהרי סיבת החולי היא התרחקות מה', וממילא הרפואה תבוא על ידי התקרבות אליו: "הכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל... אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים. ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם ?... אילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים" [ויקרא כו, יא] (דעת הרמב"ן היא יחידאית, השוה למשל את דעת הרמב"ם בפירושו למשנה פסחים ד, י).
נחלקו האחרונים האם דעת הרמב"ן היא רק בזמן שיש בישראל נבואה או גם בימינו. האבני נזר [חו"מ קצג] סובר שגם בימינו מי שבוטח בה' אינו צריך ללכת לרופא, כיוון שכוונת הרמב"ן היא שהצורך ללכת לרופא תלוי בביטחון האדם בה'. הרב עובדיה יוסף [יחו"ד א, עא] כותב שהרמב"ן דיבר רק כשהייתה נבואה בישראל, אבל היום חייבים ללכת לרופא (וכן כתב הציץ אליעזר ורוב הפוסקים). (להרחבה בשיטת הרמב"ן ראה הרחבה - יום י"א אלול)
לעילוי נשמת הראל בן דניאל ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
