ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל
וְהַשִּׁשִּׁי, כְּשֶׁקּוֹרֵא בְּסִפְרֵי הַנְּבִיאִים, וְרוֹאֶה חֹזֶק עֹנֶשׁ הַגֵּאִים וְהַגְּבוֹהִים, וְעֹצֶם הַשְׁגָּחָתוֹ עַל הָעֲנָוִים וְהַשְּׁפָלִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּגַּאֲוָה וְהַגַּבְהוּת (יְשַׁעְיָה ב, יא): "עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב יְיָ לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא", וְאָמַר (יְשַׁעְיָה ב, יב): "כִּי יוֹם לַייָ צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל", וְאָמַר בִּשְׁתֵּי הַכִּתּוֹת* (תְּהִלִּים קמז, ו): "מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְיָ מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ", וְאָמַר (תְּהִלִּים קלח, ו): "כִּי רָם יְיָ וְשָׁפָל יִרְאֶה וְגָבוֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע", וְאָמַר בַּשְּׁפָלִים (תְּהִלִּים לז, יא): "וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ", וְאָמַר (יְשַׁעְיָה סא, א): "יַעַן מָשַׁח יְיָ אוֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים", וְאָמַר (יְשַׁעְיָה נז, טו): "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ", וְאָמַר (מִשְׁלֵי טז, יח): "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן", וְאָמַר (מִשְׁלֵי יח, יב): "לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֶב אִישׁ".
תהפוכות הברואים בעולם
וְהַשְּׁבִיעִי, כְּשֶׁיִּרְאֶה תַּהְפּוּכוֹת* עִנְיְנֵי הַבְּרוּאִים בָּעוֹלָם, וּמְהִירוּת הִתְחַלְּפוּת הַמַּמְלָכוֹת וְהַמֶּמְשָׁלוֹת בּוֹ, וְהֵעָתְקוּת* אֲנָשָׁיו מֵעִנְיָן אֶל עִנְיָן, וְהַשְׁחָתַת* עַם לְתַקָּנַת עַם אַחֵר, וְסוֹף הַכֹּל אֶל הַמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים מט, טו): "כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם, יִכָּנַע וְלֹא יִתְגָּאֶה בִּמְאוּמָה מֵהוֹן הָעוֹלָם, וְלֹא יִבְטַח לִבּוֹ עַל דָּבָר מִמֶּנּוּ", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים מ, ה): "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם יְיָ מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב".
ההדבקות בכניעה
וּכְשֶׁלֹּא יִהְיֶה לֵב הָאָדָם רֵק מֵאַחַד מֵאֵלֶּה הַשִּׁבְעָה עִנְיָנִים אֲשֶׁר זָכַרְנוּ, יִהְיֶה תָמִיד נִכְנָע וְשָׁפָל, עַד אֲשֶׁר תִּהְיֶה לוֹ הַכְּנִיעָה טֶבַע דָּבֵק*, לֹא יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ. וְכַאֲשֶׁר יִדְבַּק בַּכְּנִיעָה, תַּרְחִיק מִמֶּנּוּ כָּל פִּגְעֵי הַגַּאֲוָה וְהַגֹּבַהּ וְהַגְּדֻלָּה, כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ, וְיִנָּצֵל בָּהּ מִן הַחֵטְא וְהַמִּכְשׁוֹל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת כ, כ): "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ", וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת ג, א): "הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאָת, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא".
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
74 - הכניעה חלק ז'
75 - הכניעה חלק ח'
76 - הכניעה חלק ט'
טען עוד
בִּשְׁתֵּי הַכִּתּוֹת – שכר הענווים והשפלת הרשעים. תַּהְפּוּכוֹת – השינויים העוברים על הברואים. וְהֵעָתְקוּת וכו' – אנשים עוברים ממקום למקום. וְהַשְׁחָתַת – הכחדת. רְהָבִים – בעלי גאווה. דָּבֵק – בו.
ביאורים
רבנו בחיי ממשיך לבאר את התובנות שכשיתבונן בהם האדם, יקנה הכניעה, ומביא עוד שני עניינים עליהם נוכל להסתכל כמעגל השלישי . שתי ההתבוננויות האחרונות מפגישות אותנו עם האדם המרים את מבטו מעבר לחייו, ומסתכל בתורה ובעולם הגדול. הוא קורא על עונש הגאים ומביט בעולם ורואה את תהפוכותיו וארעיותו. ובעקבות התבוננויות אלו מתמלא הוא בכניעה וענווה גדולה.
ו. ההתבוננות בעונש הגאים. גם אחר שהבין האדם אשר אין לו במה להתגאות, ושיסודו מעפר ושובו לעפר, ושאינו נחשב לכלום ביחס לקב"ה ומלאכיו, סוף סוף שואל האדם את עצמו: וכי יקרה משהו אם אתגאה? איזה נזק יצא לי מזה? על כן צריך הגאוותן לקרוא בנביא על עונש בעלי הגאווה, ועל יחסו המחמיר של הקב"ה אליהם ולעומת זה, על יחסו האוהב והמיוחד של הקב"ה לענווים ולנכנעים, ועל ידי כך יבין את הראוי לבקש. מה שרצוי בעיני הקב"ה, הינו הטוב אותו יש לקנות.
ז. ההתבוננות באי יציבות הברואים עלי אדמות. רבות אפשר לדבר על הכניעה. רבות אפשר לנסות לשכנע את בעל הגאווה שאין הוא שולט בחייו וההסתמכות על כוחו ותחושת החירות והשליטה שלו בחייו, מוטעות הן. אף אפשר להציע לו להתבונן בראשית התהוותו, בנסיבות המוות או בגדולת הבורא. בעניין האחרון מציע רבנו בחיי להשתמש לא במחשבה, אלא בחוש, בראייה. יתבונן הגאוותן במציאות הפרוסה לפניו, ויראה בעיניו איך כוחם של החזקים כאין. וחוכמת החכמים, לא תמיד בנמצא להצילם. יוסיף להתבונן ויראה שגם מדינות וממלכות, גופים ציבוריים אשר מדמים אנו שהם בעלי ממשות עוצמה וכח, לבסוף גם יומם בא. לפני אדון הכל בעל היכולות כולם, אין כלל מקום לגאווה.
לשם ראייה רחבה יותר של הפרק, יש לעמוד על כך שהעניינים הנמנים כאן, אינם רק תשובת-נגד לגאווה, אלא הם האמת. זו המציאות. התפיסה שהאדם אינו אדון לעצמו ושחובותיו כלפי ה' מרובות, שההפסד בענייני העולם קרוב ומצוי, ושלעומת גדולת ה', אף בריה אינה שוה לכלום, כל העניינים המופיעים בפרק הם המציאות ההווה אשר על האדם להכירה, גם ללא הצורך להיאבק בגאווה.
הרחבות
•הענווה - תכונה המוטבעת בטבעה של האומה הישראלית
עַד אֲשֶׁר תִּהְיֶה לוֹ הַכְּנִיעָה טֶבַע דָּבֵק. הענווה הינה תכונה שורשית ויסודית המוטבעת בטבעו של עם ישראל - ישראל מכונים ענוים: "כי רוצה ה' בעמו, יפאר ענוים בישועה" [תהלים קמט, ד]. הרב צבי יהודה קוק מבאר: "הגמרא [חולין פט.] מביאה לכך דוגמא מהכוחות היסודיים שבעם ישראל: אברהם אבינו, משה רבנו ודוד המלך. שלושתם ענוים, אולם כפי גודל הכלליות הישראלית - כך גודל הענווה... על גבי כולם, עומד דוד המלך, שהוא כלל כלל ישראלי... לכן ביטוי הענווה של דוד המלך חריף עוד יותר: "ואנכי תולעת ולא איש" [תהלים כב, ז]. זו שלילת היותו איש, הופעת מציאות אחרת: "תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם". מכאן שישראל ענוים..." [שיחות הרצי"ה לספר שמות עמ' 289].
הרב צבי יהודה קוק מדגיש שהענווה אינה 'כישרון' שעם ישראל קנה בכוחו, אלא "ענווה נקבעת בתוך מסכת סגולותינו, שהרי כל ערכנו בא לנו לא כתוצאה מעבודתנו אלא משום שכך נוצרנו". נקודה זו עצמה אמורה להעניק את הענווה כתכונה יסודית מאוד לעם ישראל: "לכן אין לנו להתפאר בכל כישרוננו, כי לא שלנו הוא אלא מתנת אלוקים", "כך נוצרנו, זה מחייב ענווה. לוּ כל ערכנו נבע מחכמתנו כוחנו ועוצם ידינו הרוחניים, אזי היה מקום להתגאות, אולם כאמור, לא עשינו זאת בעצמנו" [שיחות לפרק קנין תורה 31-32].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
