ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל
וְהַשִּׁשִּׁי, כְּשֶׁקּוֹרֵא בְּסִפְרֵי הַנְּבִיאִים, וְרוֹאֶה חֹזֶק עֹנֶשׁ הַגֵּאִים וְהַגְּבוֹהִים, וְעֹצֶם הַשְׁגָּחָתוֹ עַל הָעֲנָוִים וְהַשְּׁפָלִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּגַּאֲוָה וְהַגַּבְהוּת (יְשַׁעְיָה ב, יא): "עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב יְיָ לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא", וְאָמַר (יְשַׁעְיָה ב, יב): "כִּי יוֹם לַייָ צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל", וְאָמַר בִּשְׁתֵּי הַכִּתּוֹת* (תְּהִלִּים קמז, ו): "מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְיָ מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ", וְאָמַר (תְּהִלִּים קלח, ו): "כִּי רָם יְיָ וְשָׁפָל יִרְאֶה וְגָבוֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע", וְאָמַר בַּשְּׁפָלִים (תְּהִלִּים לז, יא): "וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ", וְאָמַר (יְשַׁעְיָה סא, א): "יַעַן מָשַׁח יְיָ אוֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים", וְאָמַר (יְשַׁעְיָה נז, טו): "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ", וְאָמַר (מִשְׁלֵי טז, יח): "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן", וְאָמַר (מִשְׁלֵי יח, יב): "לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֶב אִישׁ".
תהפוכות הברואים בעולם
וְהַשְּׁבִיעִי, כְּשֶׁיִּרְאֶה תַּהְפּוּכוֹת* עִנְיְנֵי הַבְּרוּאִים בָּעוֹלָם, וּמְהִירוּת הִתְחַלְּפוּת הַמַּמְלָכוֹת וְהַמֶּמְשָׁלוֹת בּוֹ, וְהֵעָתְקוּת* אֲנָשָׁיו מֵעִנְיָן אֶל עִנְיָן, וְהַשְׁחָתַת* עַם לְתַקָּנַת עַם אַחֵר, וְסוֹף הַכֹּל אֶל הַמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים מט, טו): "כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם, יִכָּנַע וְלֹא יִתְגָּאֶה בִּמְאוּמָה מֵהוֹן הָעוֹלָם, וְלֹא יִבְטַח לִבּוֹ עַל דָּבָר מִמֶּנּוּ", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים מ, ה): "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם יְיָ מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב".
ההדבקות בכניעה
וּכְשֶׁלֹּא יִהְיֶה לֵב הָאָדָם רֵק מֵאַחַד מֵאֵלֶּה הַשִּׁבְעָה עִנְיָנִים אֲשֶׁר זָכַרְנוּ, יִהְיֶה תָמִיד נִכְנָע וְשָׁפָל, עַד אֲשֶׁר תִּהְיֶה לוֹ הַכְּנִיעָה טֶבַע דָּבֵק*, לֹא יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ. וְכַאֲשֶׁר יִדְבַּק בַּכְּנִיעָה, תַּרְחִיק מִמֶּנּוּ כָּל פִּגְעֵי הַגַּאֲוָה וְהַגֹּבַהּ וְהַגְּדֻלָּה, כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ, וְיִנָּצֵל בָּהּ מִן הַחֵטְא וְהַמִּכְשׁוֹל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת כ, כ): "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ", וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת ג, א): "הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאָת, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא".
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
74 - הכניעה חלק ז'
75 - הכניעה חלק ח'
76 - הכניעה חלק ט'
טען עוד
בִּשְׁתֵּי הַכִּתּוֹת – שכר הענווים והשפלת הרשעים. תַּהְפּוּכוֹת – השינויים העוברים על הברואים. וְהֵעָתְקוּת וכו' – אנשים עוברים ממקום למקום. וְהַשְׁחָתַת – הכחדת. רְהָבִים – בעלי גאווה. דָּבֵק – בו.
ביאורים
רבנו בחיי ממשיך לבאר את התובנות שכשיתבונן בהם האדם, יקנה הכניעה, ומביא עוד שני עניינים עליהם נוכל להסתכל כמעגל השלישי . שתי ההתבוננויות האחרונות מפגישות אותנו עם האדם המרים את מבטו מעבר לחייו, ומסתכל בתורה ובעולם הגדול. הוא קורא על עונש הגאים ומביט בעולם ורואה את תהפוכותיו וארעיותו. ובעקבות התבוננויות אלו מתמלא הוא בכניעה וענווה גדולה.
ו. ההתבוננות בעונש הגאים. גם אחר שהבין האדם אשר אין לו במה להתגאות, ושיסודו מעפר ושובו לעפר, ושאינו נחשב לכלום ביחס לקב"ה ומלאכיו, סוף סוף שואל האדם את עצמו: וכי יקרה משהו אם אתגאה? איזה נזק יצא לי מזה? על כן צריך הגאוותן לקרוא בנביא על עונש בעלי הגאווה, ועל יחסו המחמיר של הקב"ה אליהם ולעומת זה, על יחסו האוהב והמיוחד של הקב"ה לענווים ולנכנעים, ועל ידי כך יבין את הראוי לבקש. מה שרצוי בעיני הקב"ה, הינו הטוב אותו יש לקנות.
ז. ההתבוננות באי יציבות הברואים עלי אדמות. רבות אפשר לדבר על הכניעה. רבות אפשר לנסות לשכנע את בעל הגאווה שאין הוא שולט בחייו וההסתמכות על כוחו ותחושת החירות והשליטה שלו בחייו, מוטעות הן. אף אפשר להציע לו להתבונן בראשית התהוותו, בנסיבות המוות או בגדולת הבורא. בעניין האחרון מציע רבנו בחיי להשתמש לא במחשבה, אלא בחוש, בראייה. יתבונן הגאוותן במציאות הפרוסה לפניו, ויראה בעיניו איך כוחם של החזקים כאין. וחוכמת החכמים, לא תמיד בנמצא להצילם. יוסיף להתבונן ויראה שגם מדינות וממלכות, גופים ציבוריים אשר מדמים אנו שהם בעלי ממשות עוצמה וכח, לבסוף גם יומם בא. לפני אדון הכל בעל היכולות כולם, אין כלל מקום לגאווה.
לשם ראייה רחבה יותר של הפרק, יש לעמוד על כך שהעניינים הנמנים כאן, אינם רק תשובת-נגד לגאווה, אלא הם האמת. זו המציאות. התפיסה שהאדם אינו אדון לעצמו ושחובותיו כלפי ה' מרובות, שההפסד בענייני העולם קרוב ומצוי, ושלעומת גדולת ה', אף בריה אינה שוה לכלום, כל העניינים המופיעים בפרק הם המציאות ההווה אשר על האדם להכירה, גם ללא הצורך להיאבק בגאווה.
הרחבות
•הענווה - תכונה המוטבעת בטבעה של האומה הישראלית
עַד אֲשֶׁר תִּהְיֶה לוֹ הַכְּנִיעָה טֶבַע דָּבֵק. הענווה הינה תכונה שורשית ויסודית המוטבעת בטבעו של עם ישראל - ישראל מכונים ענוים: "כי רוצה ה' בעמו, יפאר ענוים בישועה" [תהלים קמט, ד]. הרב צבי יהודה קוק מבאר: "הגמרא [חולין פט.] מביאה לכך דוגמא מהכוחות היסודיים שבעם ישראל: אברהם אבינו, משה רבנו ודוד המלך. שלושתם ענוים, אולם כפי גודל הכלליות הישראלית - כך גודל הענווה... על גבי כולם, עומד דוד המלך, שהוא כלל כלל ישראלי... לכן ביטוי הענווה של דוד המלך חריף עוד יותר: "ואנכי תולעת ולא איש" [תהלים כב, ז]. זו שלילת היותו איש, הופעת מציאות אחרת: "תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם". מכאן שישראל ענוים..." [שיחות הרצי"ה לספר שמות עמ' 289].
הרב צבי יהודה קוק מדגיש שהענווה אינה 'כישרון' שעם ישראל קנה בכוחו, אלא "ענווה נקבעת בתוך מסכת סגולותינו, שהרי כל ערכנו בא לנו לא כתוצאה מעבודתנו אלא משום שכך נוצרנו". נקודה זו עצמה אמורה להעניק את הענווה כתכונה יסודית מאוד לעם ישראל: "לכן אין לנו להתפאר בכל כישרוננו, כי לא שלנו הוא אלא מתנת אלוקים", "כך נוצרנו, זה מחייב ענווה. לוּ כל ערכנו נבע מחכמתנו כוחנו ועוצם ידינו הרוחניים, אזי היה מקום להתגאות, אולם כאמור, לא עשינו זאת בעצמנו" [שיחות לפרק קנין תורה 31-32].
אנחנו קודש למענך
למה ללמוד גמרא?
מה מברכים על מנה אחרונה?
איך לא להישאר בין המצרים?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הקשר אל ה' – תפילה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך לומדים גמרא?
הלכלוך הקדוש
איך עושים קידוש?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
