ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר חובת הלבבות

י"א תשרי תשע"ד

התשובה חלק י"א

בשביל הנשמהי"א תשרי תשע"ד
מוקדש לעלוי נשמת
חלווה בת פרחה
לחץ להקדשת שיעור זה
להורדת דף מקורות (PDF)
כשרואה עונש אחרים
וְהַשְּׁלִישִׁי, כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה נִסְיוֹן הַבּוֹרֵא וְחֹזֶק עָנְשׁוֹ לְמִי שֶׁהָלַךְ בְּדַרְכּוֹ* לָצֵאת מֵעֲבוֹדָתוֹ, יִוָּסֶר* בּוֹ וְיָשׁוּב אֶל יְיָ מִיִּרְאָתוֹ עָנְשׁוֹ וְנִקְמָתוֹ הַחֲזָקָה. וְהוּא כְּעֶבֶד הַבּוֹרֵחַ מֵאֲדוֹנָיו, כְּשֶׁיִּשְׁמַע מַה שֶּׁהָיָה מֵעָנְשׁוֹ לְמִי שֶׁבָּרַח מִמֶּנּוּ כָמוֹהוּ, וְיִוָּסֶר בּוֹ, וְיָשׁוּב מִתְחַנֵּן אֶל אֲדוֹנָיו לִמְחֹל לוֹ וְלִסְלֹחַ עֲוֹנוֹ קֹדֶם שֶׁיְּבֹאֶנּוּ הָעֹנֶשׁ. וְעַל כֵּן אָמַר הַכָּתוּב (וַיִּקְרָא יח, כח): "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם".
בבוא העונש
וְהָרְבִיעִי, בְּבוֹא עֹנֶשׁ הַבּוֹרֵא עָלָיו בְּמִין מִמִּינֵי הַצָּרוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ בּוֹ נֵעוֹר וְהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ*, וְשָׁב אֶל אֱלֹהִים מֵחֶטְאוֹ. וְהוּא כְּעֶבֶד הַבּוֹרֵחַ מֵרַבּוֹ, אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו מִי שֶׁיְּיַסְּרֶנּוּ וִיעַנֶּנּוּ עַל בָּרְחוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֵלָיו, בָּרַח אֶל אֲדוֹנָיו מִתְוַדֶּה מֵחֲטָאָיו וּמְבַקֵּשׁ מְחִילָתוֹ וּסְלִיחָתוֹ. וּבְכָמוֹהוּ נֶאֱמַר (מִשְׁלֵי א, כז): "בְּבֹא כְשֹׁאָה פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה, אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה", וְאָמַר (דִּבְרֵי הַיָּמִים־ב לג, יב): "וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד".
וְהַמַּצְלִיחַ, הַשָּׁב אֶל הָאֱלֹהִים בַּפָּנִים הָרִאשׁוֹנִים*. וְתַחְתָּיו* בְּהַצְלָחָה וּבְקִבּוּל, מִי שֶׁלֹּא שָׁב עַד שֶׁבָּאַתְהוּ תוֹכַחַת הַבּוֹרֵא, וְהֵם הַפָּנִים הַשְׁנִיִּים. וְתַחְתֵּיהֶם בְּהַצְלָחָה וּבְקִבּוּל, מִי שֶׁלֹּא שָׁב עַד שֶׁחָלָה הָרָעָה עַל סְבִיבָיו. וְתַחְתָּיו בַּקִּבּוּל וְהַחֲזָרָה, מִי שֶׁלֹּא שָׁב עַד שֶׁחָל עָלָיו הָעֹנֶשׁ וְנִתְיַסֶּר בּוֹ. וְהוּא הָרָחוֹק שֶׁבַּשָּׁבִים לְקַבֵּל הָאֱלֹהִים תְּשׁוּבָתוֹ וְלִמְחֹל חֶטְאוֹ, עַד שֶׁיָּשׁוּב אֶל יְיָ וְיַרְאֶה חֲרָטָה וְהָעֲזִיבָה וּבַקָּשַׁת הַמְּחִילָה בְּלִבּוֹ וּבִלְשׁוֹנוֹ וּבִתְנוּעוֹתָיו*, מַה שֶׁיְּחַיֵּב לִמְחֹל לוֹ וּלְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ וְלַעֲבֹר עַל פְּשָׁעָיו.
___________________________________
בְּדַרְכּוֹ - בדרך שהוא הולך בה לצאת מעבודת ה'. יִוָּסֶר - יקבל מוסר מכך. מִשְּׁנָתוֹ - חוסר תשומת ליבו אל דרכו הרעה, כשינה נחשבת. בַּפָּנִים הָרִאשׁוֹנִים - בדרכים הראשונות שהוזכרו. וְתַחְתָּיו - פחות ממנו ברמת השכר ובאופן קבלת תשובתו בידי ה'. בִתְנוּעוֹתָיו - תנועות גופו גם הן מורות על רצונו במחילה.

ביאורים
רבנו בחיי ממשיך למנות עוד שני דברים המעוררים לתשובה. הרבה פעמים בחיינו אנו נפגשים עם תופעות קשות. פוגשים אנשים שסובלים צרות שונות, או חווים על בשרנו כל מיני חוויות קשות. מכיוון שאנו מאמינים שהבורא המשגיח על כל הקורות אותנו, הוא זה שמביא על האדם את הסבל והייסורים, טוב יעשה האדם אם ייקח אותם כמנוף להתקדמות ולא יעסוק רק בצער ובאבלות על הקושי שבהם. אחד הגורמים המשפיעים על האדם 'להתעורר' ולדאוג להתקדמותו הרוחנית, הוא ההתבוננות על הייסורים. אדם שרואה מצבים קשים, מבין עד כמה גדול העונש שניתן למי שעוזב את דרך ה', וזה מעיר אותו לבדוק במה הוא יכול להשתפר ואת מה הוא יכול לנקות. נכון הדבר, שאין ביכולת האדם לשפוט על פי ראות עיניו בכל מצב של ייסורים, מהי הסיבה שבגללה הבורא הביא אותם, אולם עדיין אין זה פוטר אותו מלהתבונן מתוכם על כך שמי שחוטא נענש.
טלטול זה נהיה משמעותי יותר כאשר האדם חווה בעצמו סבל וייסורים. בזמן של סבל, היסודות הבריאים שעליהם האדם עומד בדרך כלל מתערערים. אם הוא היה רגיל קודם לכן שהכול פועל כשורה וניתן להמשיך בשִגרה כרגיל, לפתע מחלחלת לתודעתו העובדה שמשהו צריך להשתנות, שאי אפשר לתת לעניינים להמשיך כמו שהיו. בנוסף, לעיתים רבות הייסורים מייצרים אצל האדם פתיחות ונכונות להקשיב פנימה, להביט על חייו במבט אמיתי ועמוק יותר, ואז הוא יכול להתעורר הרבה יותר לתשובה. מעבר לכך, בזמן זה האדם מבין שהגורם לייסורים הוא כנראה, התנהגות שלו שאינה כשורה, וממילא הוא מחפש דרכים לתקן את דרכיו ולהיות ראוי לסליחה ולמָעבר למצב טוב יותר.
רבנו בחיי מסיים שהטוב ביותר הוא לשוב בדרך שאותה הוא מנה בתחילת הפרק, מתוך הכרת הבורא והחיוב שלנו ללכת בדרכו, מבלי צורך באמצעים חיצוניים, אולם לעיתים נזקקים גם לדרכים הנמוכות יותר - תוכחה חיצונית, או התבוננות בסבלם של הסובבים ובמצב נמוך עוד יותר – חזרה בתשובה מתוך ייסורים שהגיעו לאדם עצמו. אך גם התשובה שבאה בעקבות הייסורים, כל עוד היא נעשית בהכנעה ומתוך הלב - היא ראויה להתקבל.
הרחבות
•ללמוד לקח
כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה נִסְיוֹן הַבּוֹרֵא וְחֹזֶק עָנְשׁוֹ. בשעה שה' מעניש את החוטא, יש בכך כפרה על חטאו. נוסף על כך, עונשו של חוטא אחד מרתיע את האחרים. על פי רעיון זה פירש רש"י בשם חז"ל את הפסוקים בתחילת פרשת אחרי מות: הקב"ה אומר למשה שיאמר לאהרון הדרכות מדויקות בעניין הכניסה אל הקודש: "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו. ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרון אחיך ואל יבא בכל עת אל הקֹדש" [ויקרא טז, א-ב]. כתב על זה רש"י: "היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו, משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר ואמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר 'אחרי מות שני בני אהרן'" [רש"י שם].
•כוחה של תשובה
וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד. [דברי הימים ב לג, יב] פסוק זה נאמר על המלך מנשה. כמה פסוקים לפני כן מתוארים חטאיו הרבים: "הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו" [שם ו]. גם כשחזר בתשובה לא היתה זו תשובה מעולה שהרי באה מתוך צרות, וכפי שכתב רבנו בחיי שזו הדרגה הנמוכה בחזרה בתשובה. למרות האמור, התשובה האלוהית לתשובה שעשה מנשה היא: "ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו" [שם יג]. מכאן למדנו מה גדול כוחה של תשובה.
עוד בנושא חובת הלבבות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il