ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל
וְהָרְבִיעִי, כְּשֶׁיֵּיטִיב לוֹ הָאֵל בְּטוֹבָה גְדוֹלָה, כְּחָכְמָה יְתֵרָה וּתְבוּנָה רַבָּה, אוֹ עשֶׁר גָּדוֹל, אוֹ כָבוֹד אֵצֶל הַמַּלְכוּת, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, מִמַּה שֶּׁנָּהֲגוּ בְנֵי אָדָם לְהִתְפָּאֵר בָּהֶם וּלְהִתְגָּאוֹת בַּעֲבוּרָם, וְיִשָּׁאֵר עַל עִנְיַן שִׁפְלוּתוֹ קֹדֶם לָכֵן, וְלֹא הוֹסִיף אֶלָּא עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְטוֹבָה לִבְנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַבְרָהָם עֵת שֶׁשִּׁבְּחוֹ הַבּוֹרֵא וְאָמַר (בְּרֵאשִׁית יח, יז) "הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה": "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בְּרֵאשִׁית יח, כז). וְאָמְרוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן (שְׁמוֹת טז, ז): "וְנַחְנוּ מָה", וְאָמַר דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תְּהִלִּים כב, ז): "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ", אָז יִתְבָּרֵר מַצְפּוּנוֹ וְתֵאָמֵן כְּנִיעָתוֹ. וְאָמַר הֶחָכָם בָּעִנְיָן הַזֶּה (קֹהֶלֶת י, ד): "אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח".
כאשר מוכיח את עצמו
וְהַחֲמִישִׁי, כְּשֶׁהוּא מוֹכִיחַ אֶת נַפְשׁוֹ וְנוֹתֵן דִּין הַבּוֹרֵא מֵעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יְכֹלֶת* לַדִּין עַל זֶה, תִּתְבָּרֵר כְּנִיעָתוֹ לֵאלֹהִים וְשִׁפְלוּתוֹ וְשַׁחוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (עֶזְרָא י, ב): "אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ", וְנֶאֱמַר (עֶזְרָא י, יט): "וַיִּתְּנוּ יָדָם לְהוֹצִיא נְשֵׁיהֶם".
וְעִם הַמְּאֹרָעִים הָאֵלֶּה וְהַדּוֹמִים לָהֶם יִתְקַיְּמוּ סִימָנֵי הַכְּנִיעָה לָאֵל יִתְעַלֶה, וְהַשִּׁפְלוּת מִן הַנִּכְנָעִים, וְתֵרָאֶה אֱמוּנַת לְבָבָם בָּהֶם.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
78 - הכניעה חלק י"א
79 - הכניעה חלק י"ב
80 - הכניעה חלק י"ג
טען עוד
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יְכֹלֶת וכו' – למרות שאין בית דין יכול לענוש על זה מכל מקום הוא מוכיח את עצמו ומקבל את הדין.
ביאורים
בהמשך לסימני הכניעה אותם התחלנו לראות אתמול, נמנים כאן עוד שני סימנים:
ד. היציבות הנפשית, והשמירה על רוח נמוכה, על אף השינוי במעמדו אם בחכמה ואם בעושר וגדולה. עלייה בדרגה מטעה את האדם. הוא נוטה לחשוב שהוא ראוי לעושר או לכבוד להם זכה, והוא מתגאה בהם. בעל הכניעה יודע שאין זה כך. כל שיש לו הינו מחסד הבורא עליו, ומטרת השפע שהוענק לו היא להטיב לבריות. עוד מבין הכנוע שעל ידי הטובה שקיבל, חובותיו כלפי ה' גדלו, וזה מחייב אותו להיכנע עוד יותר לפני הקב"ה.
ה. ההתבוננות בנפשו פנימה והוכחת עצמו חטאיו. בעניין זה אין מדובר באירוע חיצוני לאדם הפועל עליו ומחייב אותו להגיב באופן זה או אחר. אין כאן לא שבח או טובה גדולה, וכן לא גנאי או אסון. האדם מתעורר מעצמו להתבונן על חטאיו, וגם פועל לתקן את הדרוש לכך. זה הינו הסימן המובהק ביותר למציאות הכניעה ולהכרתו בחובותיו כלפי ה', ובכך שהם קיימים ועומדים כל עת, גם כאשר אין התרחשות המזכירה לו זאת.
בסופו של הפרק כותב רבנו בחיי שהעניינים המנויים לעיל הינם דוגמאות לסימנים על הכניעה, וכשהמידה קיימת בפנימיותו של האדם היא תתגלה בדברים אלו או בדומים להם. רבנו בחיי חוזר ומדגיש שאנו עוסקים ב'חובות הלבבות', בשאלה מה צריך להיות בפנימיותו של האדם, וחשיבותם של הסימנים החיצוניים הינה רק כתוצאה, כתולדות של המידה הפנימית, שהיא המטרה העיקרית שעל עובד ה' להשיגה. התכונה, הענווה, היא המטרה, וההתנהגות הנכונה הינה פועל יוצא ממנה.
הרחבות
•השפעת גדולה – מקור לגאווה או לענווה?
וְלֹא הוֹסִיף אֶלָּא עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת. הגמרא אומרת שהענווה המתווספת כתוצאה מהרעפת טוב ה' לישראל היא ייחודית להם: " 'לא מֵרֻבְּכֶם מכל העמים חשק ה' בכם' אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני. נתתי גדולה לאברהם, אמר לפני: 'ואנכי עפר ואפר'. למשה ואהרן, אמר: 'ונחנו מה'. לדוד, אמר: 'ואנכי תולעת ולא איש'. אבל עובדי כוכבים אינן כן. נתתי גדולה לנמרוד, אמר: 'הבה נבנה לנו עיר'. לפרעה, אמר: 'מי ה''. לסנחריב, אמר: 'מי בכל אלֹהי הארצות' וגו'. לנבוכדנצר, אמר: 'אעלה על בָּמֳתֵי עב'. לחירם מלך צור, אמר: 'מושב אלֹהים ישבתי בלב ימים'" [חולין פט.].
ה מהר"ל מבאר, שתכונה זו נובעת מהיות מעלתם של ישראל רוחנית. כאשר מעלתו של האדם היא גשמית, הגדלתו גורמת לו לגאווה, אך כאשר מעלתו היא רוחנית, הגדלתו מוסיפה לו ענווה ושפלות: "ולכך כל עוד שהגדולה יותר בישראל והם יותר מגיעים אל מדריגה אלוהית נמצא בהם הענווה יותר והם ממעטין עצמם, שזה מדת הפשיטות והיא מדה נבדלת מן הגשמי והיא מדת הקב"ה שעם גדולתו ענותנותו" [נתיבות עולם, נתיב הענווה ב].
לעילוי נשמת שרה אספיס בת רפאל אריה הכהן ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
