ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
סוגי הגאווה
אֲבָל אִם יִתָּכֵן לְהִתְקַבֵּץ* בְּלֵב הַמַּאֲמִין הַכְּנִיעָה וְהַגַּאֲוָה אִם לֹא, אֹמַר בִּתְשׁוּבַת זֶה, כִּי הַגַּאֲוָה מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי חֲלָקִים: אֶחָד מֵהֶם, גַּאֲוַת הָאָדָם בְּגוּפוֹ וּבְעִנְיְנֵי גוּפוֹ וְתִקּוּנָיו הַגּוּפִיִּים*. וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי, גַּאֲוָתוֹ בְּמַעֲלוֹתָיו הָרוּחָנִיּוֹת בַּחָכְמָה וְהַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב בַּעֲבוּר עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא.
גאוות הגוף
וְכָל גַּאֲוָה שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת הַגּוּפִיִּים* הִיא מְרַחֶקֶת הַכְּנִיעָה מִן הַלֵּב. וּמִן הַנִּמְנָע* הִתְקַבְּצָם בְּלֵב אֶחָד, בַּעֲבוּר הַרְחָקַת כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ. כִּי כַאֲשֶׁר יִתְגָּאֶה הָאָדָם בְּדָבָר מִדִּבְרֵי הָעוֹלָם, אֵין מְבִיאוֹ לָזֶה אֶלָּא בְזוֹת* אֶת בַּעַל הַטּוֹבָה וּמִעוּטָהּ אֶצְלוֹ, וּמִעוּט יְדִיעָתוֹ בִּמְהִירוּת הֲסָרָתָהּ* מִמֶּנּוּ וּנְסִיעָתָהּ מֵאֶצְלוֹ, וְיַחְשֹׁב, כִּי הוּא הַמֵּטִיב בָּהּ לְעַצְמוֹ וְהַקּוֹנֶה אוֹתָהּ בְּכֹחוֹ וּבְחָכְמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר סַנְחֵרִיב (יְשַׁעְיָה י, יג): "בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי", וְאָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר (דָּנִיֵּאל ד, כז): "הֲלָא דָא הִיא* בָּבֶל רַבְּתָא", וְאָמַר פַּרְעֹה (יְחֶזְקֵאל כט, ג): "לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי". וּכְבָר יָדַעְתָּ מַה שֶּׁהָיָה תֵכֶף לְמַאֲמָרָם מֵהֲרִיסַת מַלְכוּתָם וְהַשְׁחָתַת מֶמְשַׁלְתָּם.
אַךְ הַגַּאֲוָה שֶׁבַּמַּעֲלוֹת הָרוּחָנִיּוֹת מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי חֲלָקִים. אֶחָד מֵהֶם מְגֻנֶּה, וְהַשֵּׁנִי מְשֻׁבָּח.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
83 - לימוד שבועי באמונה כ"ו אלול - ג תשרי תשע"ה
84 - הכניעה חלק י"ד
85 - הכניעה חלק ט"ו
טען עוד
שני סוגי הגאווה בחכמה
וְזֹאת הַגַּאֲוָה אֵינָהּ מִתְנַגֶּדֶת לַכְּנִיעָה וְלֹא מְרַחֶקֶת אוֹתָהּ, וּבְכָמוֹהָ אָמַר הַכָּתוּב עַל יְהוֹשָׁפָט (דִּבְרֵי הַיָּמִים־ב יז, ו): "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְיָ", אַךְ הִיא מְסַיַּעַת אוֹתָהּ, וּמוֹסִיפָה בָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (מִשְׁלֵי כב, ד): "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת יְיָ".
___________________________________
לְהִתְקַבֵּץ – להופיע ביחד. הַגּוּפִיִּים – הגופניים. וּמִן הַנִּמְנָע – בלתי אפשרי. בְזוֹת – זלזול. בִּמְהִירוּת הֲסָרָתָהּ – אפשרות הסתלקות הטובה. הֲלָא דָא הִיא וכו' – הרי זו היא בבל הגדולה. שֶׁיִּרְבֶּה בְּעֵינָיו – יחשב בעיניו כאילו עשה הרבה. פְּחוּתִים – שפלים. בְּקִצּוּר חֲבֵרָיו – שחבריו מקצרים וממעיטים בעבודת ה'. וְכָזֶה – בצורת התנהגות כזו. הוֹדָאָה – מתוך הרגשה של הודאה לה'. וּלְכַסּוֹת סִכְלוּתָם – להסתיר את חוסר הבנתם. וּלְהָלִיץ בַּעֲדָם – לדון אותם לכף זכות. חֲלִישׁוּתוֹ וכו' – חלש מכדי לעשות הרבה מעשים טובים כפי רצון לבבו. לְמִי שֶׁמְּקַוֶּה וכו' – מי שיוכל לעזור לו להוסיף במעשיו הטובים. הֱפִיקוֹ – עזר לו להוציא לפועל.
ביאורים
אתמול ראינו שאלה אחת הנובעת מהעיסוק בכניעה, השאלה השנייה בה עלינו לדון היא: האם יש מקום למידת הגאווה בנפשו של הכנוע?
על מנת ליתן תשובה לזה עלינו להכיר את העניינים בהם הגאווה מתבטאת, ולברר באלו מהם היא אכן ראויה ושייכת, ובאלו היא פסולה ומזיקה. בבירור זה עלינו לחלק את גורמי הגאווה לשנים: גאווה הנובעת מיתרונות גשמיים, וגאווה הבאה ממעלות רוחניות.
גאווה הנובעת מיתרונות גשמיים הינה פסולה ומרחיקה את האדם ממידת הכניעה. רבנו בחיי מסביר שהסיבה לכך, היא שהגאווה בענייני העולם הינה תוצר של אי ההבנה שהקב"ה הוא מקור הטובה, ומחשבת האדם שהוא הגורם לה. במצב כזה אין אפשרות לכניעה להימצא בליבו של האדם. הכניעה נובעת מההכרה באפסותו של האדם ביחס לבוראו, וכאשר הכרה זו אינה מצליחה להכות שורשים בלב האדם הרי שהכניעה הינה ממנו והלאה.
במעלות הרוחניות מבאר רבנו בחיי שקיימת גאווה פסולה וגאווה משובחת:
הפסולה , בדומה לגאווה בדברים הגשמים, מקורה בטעות שהאדם הוא הגורם למעלותיו. הגאה חושב שחכמתו וצדקותו הם תוצר של מעשיו, דבר הגורם לו ללעוג לאחרים, לספר בגנותם ואף למעט בערך החכמים. וכן די לו במה שיש לו, ואינו שואף להתעלות בחכמה ובמידות.
אך יש שהגאווה משובחת . הסימן לכך, הוא כשבעל המעלה אינו בז לזולת ואינו מסתפק בדרגתו הנוכחית, אלא רואה ערך במעלתו, ולפיכך משתדל להוסיף עליה. כמו כן תהליך ההתקדמות, מְלוּוֵה בכבוד ואהבה לסובבים אותו. גאווה משובחת זו הינה פועל יוצא של הבנה שהקב"ה הוא החונן לאדם דעת. הבורא הוא המקור למעלותיו, ולכן ביזוי הזולת שלא זכה לכך אינו מוצדק. האהבה והכבוד לסביבתו אינן נוגדות לצדקותו וחכמתו, אלא נובעות מהיותו כזה, וככל שמתקדם במעלותיו הרוחניות הוא מרעיף יותר טוב לזולת. כמו כן שאיפת ההתקדמות והעלייה, הדורשת לעיתים כניעה לאיש זה או אחר אינה נפגעת על ידי גאווה זו. יחסו אל מעלותיו אינו כאילו קנה אותן בזכות, ושמחתו בהן אינה מונעת אותו מלהתקדם. ביכולתו להתקדם גם אם נצרך ממנו להכנע לאחר, וביחס המכבד לזולת, ניכר שיבחה של גאווה זו, המורה שהיא יכולה ואף ראויה לדור יחד עם הכניעה בלב הכנוע.
הרחבות
•גאוותן שרוצה שיחזיקו ממנו עניו.
גַּאֲוַת הָאָדָם בְּגוּפוֹ וּבְעִנְיְנֵי גוּפוֹ וְתִקּוּנָיו הַגּוּפִיִּים. רבנו בחיי מסביר שישנם כמה סוגי גאווה, ורק הגאווה הרואה בה' את האחראי להצלחה היא גאווה טובה שמובילה את האדם לכניעה.
דברים דומים מופיעים בדברי הרמח"ל : "ואמנם, זה (הגאווה) יכול לימשך מסברות רבות מתחלפות, כי יש מי שיחשיב עצמו בעל שכל, ויש מי שיחשיב עצמו נאה, ויש שיחשיב עצמו נכבד, ויש שיחשיב עצמו גדול, ויש שיחשיב עצמו חכם. כללו של דבר, כל אחד מן הדברים הטובים שבעולם אם יחשוב האדם שיֶשְנָה בו , הרי הוא מסוכן מיד ליפול בשחת זה של גאווה...
וימצא גאה אחר, שרוצה להיות נרשם הרבה במעלותיו ולהתייחד בדרכיו, עד שלא די לו שיהללוהו כל העולם על המעלות אשר הוא חושב שיש בו, אלא שרוצה שעוד ירבו להוסיף בתהילתו שהוא העניו שבענווים ונמצא , זה מתגאה בענוותו ורוצה בכבוד על מה שמראה עצמו בורח ממנו. והנה גאה כזה ישים עצמו תחת קטנים ממנו הרבה או תחת נבזים שבעם, שיחשוב להראות בזה תכלית הענווה, וכבר לא ירצה בשום תואר מתוארי הגדולה וימאן בכל העילויים ולבו אומר בקרבו, אין חכם ועניו כמוני בכל הארץ" [מסילת ישרים יא]. מדברי הרמח"ל עולה שלעיתים היצר הרע מצליח "לרמות" את האדם לחשוב שהוא עושה דבר חיובי ולאמתו של דבר הוא נופל לפי פחת. לכן האדם צריך לבחון תמיד מדוע הוא מתנהג בצורה מסוימת ומהם מניעיו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
