ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
סוגי הגאווה
אֲבָל אִם יִתָּכֵן לְהִתְקַבֵּץ* בְּלֵב הַמַּאֲמִין הַכְּנִיעָה וְהַגַּאֲוָה אִם לֹא, אֹמַר בִּתְשׁוּבַת זֶה, כִּי הַגַּאֲוָה מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי חֲלָקִים: אֶחָד מֵהֶם, גַּאֲוַת הָאָדָם בְּגוּפוֹ וּבְעִנְיְנֵי גוּפוֹ וְתִקּוּנָיו הַגּוּפִיִּים*. וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי, גַּאֲוָתוֹ בְּמַעֲלוֹתָיו הָרוּחָנִיּוֹת בַּחָכְמָה וְהַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב בַּעֲבוּר עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא.
גאוות הגוף
וְכָל גַּאֲוָה שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת הַגּוּפִיִּים* הִיא מְרַחֶקֶת הַכְּנִיעָה מִן הַלֵּב. וּמִן הַנִּמְנָע* הִתְקַבְּצָם בְּלֵב אֶחָד, בַּעֲבוּר הַרְחָקַת כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ. כִּי כַאֲשֶׁר יִתְגָּאֶה הָאָדָם בְּדָבָר מִדִּבְרֵי הָעוֹלָם, אֵין מְבִיאוֹ לָזֶה אֶלָּא בְזוֹת* אֶת בַּעַל הַטּוֹבָה וּמִעוּטָהּ אֶצְלוֹ, וּמִעוּט יְדִיעָתוֹ בִּמְהִירוּת הֲסָרָתָהּ* מִמֶּנּוּ וּנְסִיעָתָהּ מֵאֶצְלוֹ, וְיַחְשֹׁב, כִּי הוּא הַמֵּטִיב בָּהּ לְעַצְמוֹ וְהַקּוֹנֶה אוֹתָהּ בְּכֹחוֹ וּבְחָכְמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר סַנְחֵרִיב (יְשַׁעְיָה י, יג): "בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי", וְאָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר (דָּנִיֵּאל ד, כז): "הֲלָא דָא הִיא* בָּבֶל רַבְּתָא", וְאָמַר פַּרְעֹה (יְחֶזְקֵאל כט, ג): "לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי". וּכְבָר יָדַעְתָּ מַה שֶּׁהָיָה תֵכֶף לְמַאֲמָרָם מֵהֲרִיסַת מַלְכוּתָם וְהַשְׁחָתַת מֶמְשַׁלְתָּם.
אַךְ הַגַּאֲוָה שֶׁבַּמַּעֲלוֹת הָרוּחָנִיּוֹת מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי חֲלָקִים. אֶחָד מֵהֶם מְגֻנֶּה, וְהַשֵּׁנִי מְשֻׁבָּח.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
83 - לימוד שבועי באמונה כ"ו אלול - ג תשרי תשע"ה
84 - הכניעה חלק י"ד
85 - הכניעה חלק ט"ו
טען עוד
שני סוגי הגאווה בחכמה
וְזֹאת הַגַּאֲוָה אֵינָהּ מִתְנַגֶּדֶת לַכְּנִיעָה וְלֹא מְרַחֶקֶת אוֹתָהּ, וּבְכָמוֹהָ אָמַר הַכָּתוּב עַל יְהוֹשָׁפָט (דִּבְרֵי הַיָּמִים־ב יז, ו): "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְיָ", אַךְ הִיא מְסַיַּעַת אוֹתָהּ, וּמוֹסִיפָה בָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (מִשְׁלֵי כב, ד): "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת יְיָ".
___________________________________
לְהִתְקַבֵּץ – להופיע ביחד. הַגּוּפִיִּים – הגופניים. וּמִן הַנִּמְנָע – בלתי אפשרי. בְזוֹת – זלזול. בִּמְהִירוּת הֲסָרָתָהּ – אפשרות הסתלקות הטובה. הֲלָא דָא הִיא וכו' – הרי זו היא בבל הגדולה. שֶׁיִּרְבֶּה בְּעֵינָיו – יחשב בעיניו כאילו עשה הרבה. פְּחוּתִים – שפלים. בְּקִצּוּר חֲבֵרָיו – שחבריו מקצרים וממעיטים בעבודת ה'. וְכָזֶה – בצורת התנהגות כזו. הוֹדָאָה – מתוך הרגשה של הודאה לה'. וּלְכַסּוֹת סִכְלוּתָם – להסתיר את חוסר הבנתם. וּלְהָלִיץ בַּעֲדָם – לדון אותם לכף זכות. חֲלִישׁוּתוֹ וכו' – חלש מכדי לעשות הרבה מעשים טובים כפי רצון לבבו. לְמִי שֶׁמְּקַוֶּה וכו' – מי שיוכל לעזור לו להוסיף במעשיו הטובים. הֱפִיקוֹ – עזר לו להוציא לפועל.
ביאורים
אתמול ראינו שאלה אחת הנובעת מהעיסוק בכניעה, השאלה השנייה בה עלינו לדון היא: האם יש מקום למידת הגאווה בנפשו של הכנוע?
על מנת ליתן תשובה לזה עלינו להכיר את העניינים בהם הגאווה מתבטאת, ולברר באלו מהם היא אכן ראויה ושייכת, ובאלו היא פסולה ומזיקה. בבירור זה עלינו לחלק את גורמי הגאווה לשנים: גאווה הנובעת מיתרונות גשמיים, וגאווה הבאה ממעלות רוחניות.
גאווה הנובעת מיתרונות גשמיים הינה פסולה ומרחיקה את האדם ממידת הכניעה. רבנו בחיי מסביר שהסיבה לכך, היא שהגאווה בענייני העולם הינה תוצר של אי ההבנה שהקב"ה הוא מקור הטובה, ומחשבת האדם שהוא הגורם לה. במצב כזה אין אפשרות לכניעה להימצא בליבו של האדם. הכניעה נובעת מההכרה באפסותו של האדם ביחס לבוראו, וכאשר הכרה זו אינה מצליחה להכות שורשים בלב האדם הרי שהכניעה הינה ממנו והלאה.
במעלות הרוחניות מבאר רבנו בחיי שקיימת גאווה פסולה וגאווה משובחת:
הפסולה , בדומה לגאווה בדברים הגשמים, מקורה בטעות שהאדם הוא הגורם למעלותיו. הגאה חושב שחכמתו וצדקותו הם תוצר של מעשיו, דבר הגורם לו ללעוג לאחרים, לספר בגנותם ואף למעט בערך החכמים. וכן די לו במה שיש לו, ואינו שואף להתעלות בחכמה ובמידות.
אך יש שהגאווה משובחת . הסימן לכך, הוא כשבעל המעלה אינו בז לזולת ואינו מסתפק בדרגתו הנוכחית, אלא רואה ערך במעלתו, ולפיכך משתדל להוסיף עליה. כמו כן תהליך ההתקדמות, מְלוּוֵה בכבוד ואהבה לסובבים אותו. גאווה משובחת זו הינה פועל יוצא של הבנה שהקב"ה הוא החונן לאדם דעת. הבורא הוא המקור למעלותיו, ולכן ביזוי הזולת שלא זכה לכך אינו מוצדק. האהבה והכבוד לסביבתו אינן נוגדות לצדקותו וחכמתו, אלא נובעות מהיותו כזה, וככל שמתקדם במעלותיו הרוחניות הוא מרעיף יותר טוב לזולת. כמו כן שאיפת ההתקדמות והעלייה, הדורשת לעיתים כניעה לאיש זה או אחר אינה נפגעת על ידי גאווה זו. יחסו אל מעלותיו אינו כאילו קנה אותן בזכות, ושמחתו בהן אינה מונעת אותו מלהתקדם. ביכולתו להתקדם גם אם נצרך ממנו להכנע לאחר, וביחס המכבד לזולת, ניכר שיבחה של גאווה זו, המורה שהיא יכולה ואף ראויה לדור יחד עם הכניעה בלב הכנוע.
הרחבות
•גאוותן שרוצה שיחזיקו ממנו עניו.
גַּאֲוַת הָאָדָם בְּגוּפוֹ וּבְעִנְיְנֵי גוּפוֹ וְתִקּוּנָיו הַגּוּפִיִּים. רבנו בחיי מסביר שישנם כמה סוגי גאווה, ורק הגאווה הרואה בה' את האחראי להצלחה היא גאווה טובה שמובילה את האדם לכניעה.
דברים דומים מופיעים בדברי הרמח"ל : "ואמנם, זה (הגאווה) יכול לימשך מסברות רבות מתחלפות, כי יש מי שיחשיב עצמו בעל שכל, ויש מי שיחשיב עצמו נאה, ויש שיחשיב עצמו נכבד, ויש שיחשיב עצמו גדול, ויש שיחשיב עצמו חכם. כללו של דבר, כל אחד מן הדברים הטובים שבעולם אם יחשוב האדם שיֶשְנָה בו , הרי הוא מסוכן מיד ליפול בשחת זה של גאווה...
וימצא גאה אחר, שרוצה להיות נרשם הרבה במעלותיו ולהתייחד בדרכיו, עד שלא די לו שיהללוהו כל העולם על המעלות אשר הוא חושב שיש בו, אלא שרוצה שעוד ירבו להוסיף בתהילתו שהוא העניו שבענווים ונמצא , זה מתגאה בענוותו ורוצה בכבוד על מה שמראה עצמו בורח ממנו. והנה גאה כזה ישים עצמו תחת קטנים ממנו הרבה או תחת נבזים שבעם, שיחשוב להראות בזה תכלית הענווה, וכבר לא ירצה בשום תואר מתוארי הגדולה וימאן בכל העילויים ולבו אומר בקרבו, אין חכם ועניו כמוני בכל הארץ" [מסילת ישרים יא]. מדברי הרמח"ל עולה שלעיתים היצר הרע מצליח "לרמות" את האדם לחשוב שהוא עושה דבר חיובי ולאמתו של דבר הוא נופל לפי פחת. לכן האדם צריך לבחון תמיד מדוע הוא מתנהג בצורה מסוימת ומהם מניעיו.
למה ללמוד גמרא?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה המשמעות הנחת תפילין?
מהפרי ועד הגאולה
שיא השיאים בפסח!
משמעות המילים והדיבור שלנו
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך ללמוד גמרא?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
