ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
וּתְנָאֵי הַקַּבָּלָה, שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה* לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהִזְהִיר מִמֶּנּוּ הַבּוֹרֵא, חֲמִשָּׁה כְּמוֹ כֵן. אֶחָד מֵהֶם, שֶׁיִּשְׁקֹל עֲרֵבוּת* מְהִירָה* וְכָלָה*, מְעֻרְבֶּבֶת*, בַּעֲרֵבוּת מִתְאַחֶרֶת*, קַיֶּמֶת, מַתְמֶדֶת, זַכָּה מִבְּלִי קַדְרוּת וְעִרְבּוּב, וְשֶׁיִּשְׁקֹל צַעַר מַהֵר כָּלֶה*, אֵין לוֹ קַיָּמָא, בְּצַעַר מְאַחֵר מַתְמִיד, אֵין לוֹ הֶפְסֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל הָעֲרֵבוּת (יְשַׁעְיָה סו, יד): "וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם", וְאָמַר עַל הַצַּעַר (יְשַׁעְיָה סו, כד): "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי", וְאָמַר (מַלְאָכִי ג, יט): "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בּוֹעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא", וְאָמַר (מַלְאָכִי ג, כ): "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ". וְכַאֲשֶׁר יִתֵּן הַחוֹטֵא אֶל לִבּוֹ הַדָּבָר הַזֶּה, רָאוּי לוֹ לְקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה עַל חֶטְאוֹ. וְהַשֵּׁנִי, שֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ בּוֹא יוֹם הַמִּיתָה, וּבוֹרְאוֹ קָצוּף* עָלָיו עַל מַה שֶּׁקָּדַם לוֹ מִן הַקִּצּוּר בְּחוֹבוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מַלְאָכִי ג, ב): "וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ". וְכַאֲשֶׁר יָשִׁיב זֶה אֶל לִבּוֹ, חַיָּב לִירֹא מֵעָנְשׁוֹ, וּלְהַסְכִּים עִם נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה אֶל מַה שֶּׁיַּקְצִיף* אֲדוֹנָיו עָלָיו. וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ הַיָּמִים אֲשֶׁר נָטָה בָּהֶם מֵאַחֲרֵי אֱלֹהָיו, וְלֹא הִשְׁגִּיחַ לַעֲבוֹדָתוֹ, עִם הַתְמָדַת טוֹבוֹתָיו עָלָיו בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יִרְמְיָה ב, כ): "כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ וַתֹּאמְרִי לֹא אֶעֱבֹר", וּפֵרוּשׁ "לֹא אֶעֱבֹר", לֹא אֲקַבֵּל עֲבוֹדָתְךָ וְלֹא אָבוֹא בִּבְרִיתְךָ, כְּאִלּוּ אָמַר: לֹא אֶעֱבֹר בִּבְרִיתֶךָ, מֵעִנְיַן (דְּבָרִים כט, יא): "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְיָ אֱלֹהֶיךָ". וְהָרְבִיעִי, שֶׁיָּשִׁיב הַגְּזֵלוֹת וְיִמָּנַע מִן הָעֲבֵרוֹת, וְיֶרֶף* מֵהַזָּקַת כָּל הַבְּרוּאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל לג, טו): "חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם", וְאָמַר (אִיּוֹב יא, יד): "אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם". וְהַחֲמִישִׁי, שֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה אֲשֶׁר הִמְרָה דְבָרוֹ, וְיָצָא מִקֶּשֶׁר עֲבוֹדָתוֹ וּמַסֹּרֶת תּוֹרָתוֹ, וְיוֹכִיחַ אֶת נַפְשׁוֹ וְיַכְלִימֶנָּה עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים לב, ו): "הַלְיָי תִּגְמְלוּ זֹאת", וְאָמַר (יִרְמְיָה ה, כב): "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְיָ".
וּבָזֶה יִשְׁלְמוּ גִדְרֵי הַתְּשׁוּבָה אֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ.
___________________________________
יִשְׁנֶה – יחזור. עֲרֵבוּת – מתיקות. מְהִירָה – מיידית. וְכָלָה – נגמרת. מְעֻרְבֶּבֶת – מעורבת בצער. ערבות החטא מול ערבות המצוות. מִתְאַחֶרֶת – מגיעה מאוחר. שכר המצוות לעתיד לבוא. צַעַר מַהֵר כָּלֶה – צער זמני שנגמר. צער מעשה המצווה מול עונש העבירה. קָצוּף – כועס. שֶּׁיַּקְצִיף – שיכעיס. וְיֶרֶף – ירפה.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
109 - התשובה חלק ח'
110 - התשובה חלק ט'
111 - התשובה חלק י'
טען עוד
סיום הפרק החמישי נושא בקרבו הרבה תקווה. הוא עוסק בדרך החדשה שאליה יוצא האדם בעת ששב. תהליך הניקוי מהחטא נותן לו הזדמנות חדשה להתחיל דרך טובה יותר, כשהוא נקי מעוון.
כעת, האדם צריך לצאת לדרך עם כלים נכונים להתמודדות, עם כלים לחשיבה אמיתית ונכונה, שתמנע ממנו בעזרת ה' את הנפילות בעתיד. אלה הם חלקי ה'קבלה לעתיד', שאותם מונה כאן רבנו בחיי.
הדבר הראשון שיש לזכור הוא את היחס האמיתי לפיתויו של החטא. העולם שלנו מוגבל מאד, והאדם החי בו זוכה רק לשנִים מועטות של חיים. אולם בדרך כלל האדם בטבעו אינו זוכר זאת, והוא רגיל לשים לב מאד למה שקורה איתו בעולם ולתת לו מקום מאד משמעותי. החשיבה על כך שהחיים בעולם הזה מספקים תענוג כלה וקטן לאין ערוך ממה שזוכים הצדיקים לאחר פטירתם מן העולם, ושהמאמצים הכרוכים בעשיית המצוות קטנים לאין ערוך מהייסורים העלולים לבוא לאדם לאחר מותו, נותנים לנו אפשרות לחיות חיים אחרים, להשתחרר מהשעבוד הגדול לתאוות הכלות של העולם הזה, ולהיות חופשיים ופנויים יותר לדביקות אמיתית בבורא. "והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה" [אבות ב, א]. מתוך כך, האדם זוכר את העובדה שכל אדם נשפט בסוף ימיו ונתבע על כל דבר שלילי שעשה, דבר שיהווה לאדם 'ביטוח' מסוים שאכן הוא צועד בדרך חדשה ולא ישוב עוד ליפול.
יתר על כן, האדם צריך לזכור את גדלות הבורא וכבודו, ואת הטוב הרב שהבורא גומל איתנו גם בימים שבהם אנו רחוקים ממנו, ועד כמה מי שחוטא הוא כפוי טובה. מתוך כך נתרחק מכל עבירה, ונימנע מגרימת צער ונזק לבריות, ואם יש בידינו לתקן במעשה, נתקן ונזכה להיות אנשים חדשים.
הרחבות
•רק ליום אחד
וְהַשֵּׁנִי, שֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ בּוֹא יוֹם הַמִּיתָה. "רבי אליעזר אומר... ושוב יום אחד לפני מיתתך" [אבות ב, י]. בגמרא מובא: "שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה" [שבת קנג.]. חשש זה שמא ימות מטיל על האדם פחד ומחזק אותו להישמר מן החטא.
הרב קוק מוצא עצה עמוקה במחשבה 'שמא ימות למחר': "השב, צריך לפלס נתיבות עסקיו (ליישר את דרכיו) הגשמיים, שלא יכשל בעבורם בחטא ועון. אמנם, זה הפלס אין צריך שירבה לחשוב על זמן רב, כי אז יגדל עליו העול ויתייאש מתשובה, כי מי יודע ילדי יום. אלא צריך לצייר בעצמו, שצריך להכין עצמו רק ליום אחד , ויום אחד היה נקל לו לעמוד נגד יצרו בנסיונות, אפילו אם הורגל ברע חס ושלום, ואחר כך יתחזק עוד יום אחד, עד שתשוב להרגל אצלו ההליכה בדרך הטובה. על כן אמר: 'שוב יום אחד לפני מיתתך'" [מדבר שור עמ' פח-פט]. המחשבה על דבר קרבת יום המיתה מסוגלת להקל בעיני האדם את עול התשובה. קשה לשנות את אורח החיים לטובה מתוך מחשבה שצריך להחזיק מעמד בכך שנים רבות. אי לכך מייעץ התנא: חשוב שאולי תמות מחר, שהרי לא מובטחות לך שנים רבות. אם כן, עיקר המאמץ הוא להחזיק מעמד ליום אחד, ואם תזכה ליום נוסף, אז תמשיך הלאה באותה הדרך לעוד יום, וכן הלאה.
לעילוי נשמת פפו יוסף בן סניורו ז"ל
לעילוי נשמת יצחק רוז'ה בן מרדכי ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
