ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
חַשֵּׁב עִם נַפְשְׁךָ, וּבוֹשׁ מִבּוֹרְאֶךָ שֶׁתִּתְנַהֵג עִמּוֹ בַּמִּדָּה* שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה לְנַפְשְׁךָ לְהִתְנַהֵג בָּהּ עִם נִבְרָא כָמוֹךָ, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי כְּשֶׁתַּקְצִיף* בַּעַל מַעֲלָה קְטַנָּה* מֵאַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ עַל נַפְשְׁךָ, אֵינְךָ מִתְעַכֵּב מֵהִכָּנֵעַ לוֹ וְהִתְחַנֵּן אֵלָיו לִמְחֹל לְךָ וּלְהַבְטִיחֲךָ מֵעָנְשׁוֹ*, עִם חֻלְשָׁתוֹ בָּזֶה. כָּל שֶׁכֵּן אִם יִקְצֹף עָלֶיךָ הַשָּׂר, וְכָל שֶׁכֵּן הַמֶּלֶךְ, שֶׁתְּמַהֵר לְבַקֵּשׁ מְחִילָתוֹ, וְתָחִישׁ בִּתְשׁוּבָה אֵלָיו וּלְרַצּוֹתוֹ, מִיִּרְאָתְךָ מְהִירוּת עָנְשׁוֹ, וּכְבָר יָדַעְתָּ חֻלְשָׁתוֹ מֵעֲשׂוֹת דָּבָר בִּלְתִּי גְזֵרַת הַבּוֹרֵא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (מִשְׁלֵי כא, א): "פַּלְגֵי מַיִם לֵב מֶלֶךְ בְּיַד יְיָ עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנוּ", עִם כְּלוֹת מַלְכוּתוֹ, וּנְתִישַׁת מֶמְשַׁלְתּוֹ, וְהִתְחַלְּקוּת לִבּוֹ, וְטִרְדָּתוֹ בִּקְצָת הַדְּבָרִים מִקְּצָתָם, וַעֲבֹר הַשִּׁכְחָה וְהַהַעֲלָמָה עָלָיו, וְרֹב מַה שֶּׁנֶּעֱלָם מִמֶּנּוּ מִן הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים, כָּל שֶׁכֵּן הַנִּסְתָּרִים. וְעִם יְדִיעָתְךָ כָּל זֶה, אֵינְךָ מִתְאַחֵר לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִמְחֹל עֲוֹנְךָ וּלְמַהֵר אֶל מַה שֶּׁיִּרְצֵהוּ וִיקַבְּלֵהוּ מִמֶּךָּ.
הבושה מהבורא
וְאֵיךְ לֹא נֵבוֹשׁ, אָחִי, מִבּוֹרְאֵנוּ, הַמַּשְׁקִיף עַל הַנִּסְתָּר וְעַל הַנִּגְלֶה מִמַּעֲשֵׂינוּ וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ, אֲשֶׁר לֹא תַעֲבֹר עָלָיו שִׁכְחָה וְלֹא הַעֲלָמָה, וְלֹא יַטְרִידֵהוּ דָבָר מִדָּבָר, וְאֵין מָנוֹס מִדִּינוֹ, וְאֵין קֵץ לְמַלְכוּתוֹ, שֶׁנִּטֶּה מֵעָלָיו וְנִתְאַחֵר מֵהִכָּנֵעַ לוֹ, וּמִשּׁוּב אֵלָיו.
להיות נכונים למוות
וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים עֵת קִצֵּנוּ וְתַכְלִית* מִדַּת יָמֵינוּ. וְאִלּוּ הָיָה אָדָם מַזְהִיר אַנְשֵׁי קִרְיָה אוֹ אַנְשֵׁי מְדִינָה, וְיֹאמַר: בְּנֵי אָדָם, הֱיוּ נְכוֹנִים לִנְסֹעַ לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי אִישׁ אֶחָד יִפָּקֵד* מִכֶּם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אוֹתוֹ. הַאֵין מִן הַדִּין עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם שֶׁיִּהְיֶה נָכוֹן לַמָּוֶת, מִיִּרְאָה שֶׁמָּא יִהְיֶה הוּא הָאִישׁ הַהוּא.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
135 - התשובה חלק י"ט
136 - התשובה חלק כ'
137 - התשובה חלק כ"א
טען עוד
טובות הבורא
וְאַל תִּדְחֶה שִׂכְלְךָ וּבִינָתְךָ, כִּי כְבָר נֶאֱמַר, כִּי לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל עֲבָדָיו טוֹבוֹת, אִם יְקַבְּלוּ אוֹתָן, יַרְוִיחוּ בָהֶן, וְאִם יְשִׁיבוּן עָלָיו, יִהְיוּ לִטְעָנוֹת עֲלֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ יָשׁוּבוּ לִנְקָמָה. וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הֵטִיב לְךָ בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, שָׂם לְךָ בָהֶם יִתְרוֹן עַל זוּלָתֶךָ. הִזָּהֵר וְהִזָּהֵר, שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ* לְטַעֲנָה עָלֶיךָ.
קריאת ה' לתשובת האדם
וּכְבָר הֵעִיר אוֹתְךָ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, וְהוֹרָה אוֹתְךָ נְתִיב טוֹבָתְךָ, לְחֶמְלָה עָלֶיךָ, וּלְנַהֶלְךָ לְאַט, וְלֹא רָצָה לְךָ שֶׁתַּתְמִיד עַל פְּתַיּוּתְךָ וְתַחֲזִיק בְּמֶרְיְךָ, לָלֶכֶת עִמְךָ עַל דֶּרֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר יֵאוֹת לוֹ, וּבְחֶמְלָתוֹ וְרַחֲמָיו עַל בְּרוּאָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר (תְּהִלִּים כה, ח): "טוֹב וְיָשָׁר יְיָ עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ". וּכְבָר קָרָא אוֹתְךָ לְאַט וּבְלָשׁוֹן רַכָּה, וְאַחַר כָּךְ בְּתוֹכַחַת וְהַכְלָמָה, וְאַחַר כָּךְ הִזְהִיר אוֹתְךָ בְעָנְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב אֵלָיו וּתְמַהֵר לַחֲזֹר עָדָיו.
___________________________________
בַּמִּדָּה – בדרך. כְּשֶׁתַּקְצִיף – כשתכעיס. בַּעַל מַעֲלָה קְטַנָּה – אדם המשמש בתפקיד בעל חשיבות מועטת. וּלְהַבְטִיחֲךָ מֵעָנְשׁוֹ – שתהיה בטוח שלא יעניש אותך. וְתַכְלִית – סוף. יִפָּקֵד – יחסר. שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ – שלא יתהפכו להיות סיבה לטעון נגדך.
ביאורים
בניגוד למצבים אחרים, מצב של שינה הוא מצב שבדרך כלל אינו משתנה מעצמו, כל עוד האדם הישן ממשיך להיות עייף, ואינו עובר טלטלה כלשהיא. מי שחפץ להעיר את חבירו, הוא צריך לגרום לו למשהו שישנה את המצב הקיים, כמו רעש או טלטלה, ועל ידי כך האדם יתעורר ויצא מהמצב שבו הוא היה. ביחס שבין העולם הזה לעולם הרוחני, האדם לעיתים רבות מצוי במצב של שינה. הוא טרוד ועסוק בענייני העולם הזה ואינו זוכר שהוא צריך לנקות את עצמו ולשוב על חטאיו. במצב זה הוא אינו שם לב למצפון החיובי שבקרבו, או דוחה את היחס אליו לאחר כך.
כחתימה לשער התשובה רבנו בחיי מנסה 'להעיר' את האדם, ולהזכיר לו את הצורך למהר לשוב על חטאיו. להזכיר לו שאם הדבר היה נוגע למשהו קטן בהרבה, בענייני העולם הזה הוא היה מתעורר יותר ומשנה את דרכיו. כמו שאדם שהכעיס בעל שררה כלשהי בעולם הזה דואג מיד למצוא דרכים לרצותו ולהתנצל בפניו, למרות שיכולותיו של בעל השררה מוגבלות, כך על מי שיש בקרבו חטא כלשהו להזדרז לתקנו. הידיעה שחיי האדם מוגבלים, ושישנם כאלה שאינם מאריכים ימים, גם היא מעוררת ואינה נותנת לאדם יכולת 'למרוח' את הזמן, ומחייבת אותו להזדרז להתקדם ולשוב בתשובה.
במהלך חייו של האדם הוא שמח לגלות בקרבו כוחות וכישרונות רבים שנמצאים אצלו, אולם כגודל הכוחות - כך גודל האחריות, ככל שיש לאדם יותר כוחות ויכולות, הוא נתבע ליותר עשייה חיובית, ואם הוא לא ניצל את כוחותיו, או ניצל אותם באופן שלילי - הוא מְצוּוֵה לתקן את שעיוות.
הקב"ה אוהב את האדם, הוא רוצה בטובתו וקורא לו לשוב אליו. אמנם התשובה מצריכה עבודה ושינוי הכרוכים לעיתים במאמץ לא מבוטל, אולם היא אור גדול שהקב"ה, אביהם של ישראל, קורא להם לזכות לו.
הרחבות
•מוסר בכלים מעשיים
הַמַּשְׁקִיף עַל הַנִּסְתָּר וְעַל הַנִּגְלֶה מִמַּעֲשֵׂינוּ. המשנה אומרת: "הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נִכְתָּבִין" [ב, א]. על משנה זו יש לשאול, מדוע התנא משתמש במושגים גשמיים כדי לתאר לנו שהקב"ה יודע וזוכר את כל מעשינו? ופירש רבנו יונה שדימויים אלו הם על דרך משל. וכוונת המשנה לומר לנו שכשם שאדם העומד לפני המלך נזהר ממעשיו, מכיוון שיודע שרואים ושומעים אותו, כך אדם צריך להרגיש בעומדו לפני ה' [שם]. מהמשנה ומפירוש רבנו יונה ניתן ללמוד שכדי להתקדם בעבודת ה', יש צורך להשתמש בכלים מוחשיים שעוזרים לנו להגיע אל המדרגות הגבוהות בעבודת ה'.
•תשובה - חיי שמחה או צער?
שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. הדרכת המשנה לכאורה מוזרה, מדוע לשוב רק יום אחד לפני המוות? התשובה היא שאדם לא יודע מתי הוא ימות, לכן כל ימיו הוא עושה תשובה (עיין לעיל – יום ט' תשרי).
לכאורה אדם שיחיה כך, יהיה שרוי בצער תמידי על מעשיו הראשונים. כיצד ניתן לחיות כך? האם זה רצון ה'? מחדש הרב קוק: "ובאמת אין זה רצון השם יתברך שיהיה כל הימים רק אונן ובוכה. אלא האדם צריך לבכות ולהתאונן בזמן הקבוע לו, ולחזק לבבו אחר כך בביטחון בה' יתברך כי הוא טוב וסלח ויתחזק בדרך ישרה וטובה" [ביאורי הראי"ה לפרקי אבות עמ' קסט]. הרב קוק מסביר שרק בתחילת דרכו של בעל התשובה צריך הוא להיות בצער על חטאיו. אולם אחרי שהוא עובר שלב זה צריך לשמוח ולבטוח בה' שקיבל תשובתו ויעזרהו ללכת בדרך הישר.
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
האם מותר לפנות למקובלים?
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
אנחנו קודש למענך
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך ללמוד גמרא?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך עושים קידוש?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך לקשור את הסכך?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
