ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
"שנאמר הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' ש"בעד", מלמד שלא נענשו על הנסתרות עד שעברו את הירדן, דברי רבי יהודה"
נוסף לכך, כאן הם נצטוו לכתוב את התורה על האבנים בכניסתם לארץ, ללמד על גודל החיוב שהם מתחייבים בשמירת התורה עם כניסתם לארץ, משל לאדם שבונה לו בית שמצווה לכתוב לו מזוזה על פתחו, כך ישראל בכניסתם לארץ נצטוו לכתוב את התורה על האבנים בפתחה של ארץ ישראל.
כל האירוע הזה של קבלת הברית הנראה בהשקפה ראשונה כאירוע נורא ומפחיד, נחשב בתורה לאירוע משמח, וכך נצטווינו בתורה שכאשר נקבל את הברית בהר גריזים והר עיבל, נשמח שם לפני ה', שנאמר: (דברים פכ"ז, פ"ז) " וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך ". ומכאן למדו חז"ל בגזירה שווה את גדרי השמחה בחגים (מסכת פסחים ק"ט.):
"תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר דברים כז וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך. ועכשיו שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין, שנאמר תהלים קד ויין ישמח לבב אנוש".
משמע שהשמחה בכריתת הברית כאן שווה לשמחת הרגל, מפני שישראל שמחים בקבלם עליהם עול תורה ומצוות. בהקשר לכך נאמר (דברים פרק כו):
"את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצוותיו ומשפטיו ולשמע בקלו: וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצוותיו: ".
ופרשו חז"ל שכאן בחרו ישראל בה', והם נבחרו להיות עם ה'. (חגיגה דף ג עמוד א)
"ועוד דרש: דברים כ"ו את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם - אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב דברים ו' שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר:דברי הימים א' י"ז ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
וכל זאת, מפני שכאן ישראל הגיעו לשיא של כריתת ברית עם ה', שקבלו עליהם את הערבות זה לזה, ונכנסו לארץ.
המפרשים התחבטו להסביר את המילה "האמרת" (עיין רש"י רמב"ן ועוד), והנה אבן עזרא מפרש "אמירה" כפשוטו. וז"ל:
"ויאמר רבי יהודה הלוי הספרדי נ"ע, כי המלה מגזרת 'ויאמר', והטעם - כי עשית הישר, עד שיאמר שהוא יהיה אלוקיך. גם הוא עושה לך, עד שאמרת שתהיה לו לעם סגולה, ויפה פירש".
רצונו לומר, שישראל עשו מעשים טובים עד שכביכול עשו להקב"ה רצון לקחת אותנו לו לעם. וכן הקב"ה עשה לנו טובות רבות עד שעשה לנו רצון להיות לו לעם סגולה 1 .
לפי זה מובן הקשר וסמיכות הפרשיות לבכורים, שבהם אנו מודים לקב"ה על כל הטוב אשר גמלנו, באים אל המקדש ומשתחוים לו, ומקבלים עלינו אלוקותו. ההדדיות הזאת של האמירה של ישראל לקב"ה והאמירה של הקב"ה לישראל מזכירה את המיוחד בחודש אלול "אני לדודי ודודי לי", השפת אמת העמיק בזה עוד ואמר, שהאמירה שלנו נעשה ונשמע הביאה לאמירה של הקב"ה "אנכי ה' אלוקיך", וכך מעגלים של אמירות, אמירות של חידושי תורה, ואמירת הקב"ה שהדברים מקובלים להלכה, "וחיי עולם נטע בתוכנו". וזה עומק הברית שיש בה הדדיות וחיבור. הגר"א אומר שכמו כורתי ברית שנותנים אחד לשני חלק יקר ערך מעצמם, (מלשון כריתה, היינו כריתת חלק עצמי ונתינה לשני), כך הקב"ה נתן לנו כביכול מעצמיותו, "אנכי - נוטריקון - אנא נפשי כתבית יהבית", וכשנתן לנו תורה "כביכול נמכרתי עמה", וכך עלינו לתת מעצמיותנו למענו יתברך.
בעל הטורים, מוצא בפסוקים הללו רמז לאמירת קריאת שמע שבה אנו מיחדים את ה' וכן מוזכר בפסוקים "בכל לבבך ובכל נפשך". וכנגד זה הקב"ה מיחד אותנו לו לעם, ותפילין דמרי עלמא כתיב בהו "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", וגם בפסוקים האלו נאמר "ולתתך עליון על כל עמי הארץ". ולפי זה מובנת הדרישה בפרשה (דברים פרק כח) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל", היינו, אפילו עבדת את ה' אבל זה לא היה בשמחה ובטוב לבב, יש בעבודה זו חסרון גדול, שאין זה מה שה' באמת רוצה מאתנו, שבגלל זה "האמיר" אותנו להיות לו לעם.
עוד נאמר בברית הזאת (דברים פרק כז) "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן". מהו הלשון "אשר יקים", היה צריך לומר אשר יעשה? ומתרץ הרמב"ן ע"פ הירושלמי:
"ובירושלמי בסוטה (פ"ז ה"ד) ראיתי, אשר לא יקים, וכי יש תורה נופלת, רבי שמעון בן יקים אומר: זה החזן, רבי שמעון בן חלפתא אומר: זה בית דין של מטן, דמר רב יהודה ורב הונא בשם שמואל: על הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים, אמר רבי אסי בשם רבי תנחום בר חייא למד ולימד ושמר ועשה והיה ספק בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור. ידרשו בהקמה הזאת, בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה, ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה הרי זו ארור".
וזה קרוב לעניין שפירשנו:
ואמרו על דרך אגדה, זה החזן, שאינו מקים ספרי התורה להעמידן כתקנן שלא יפלו. ולי נראה, על החזן שאינו מקים ספר תורה על הצבור להראות פני כתיבתו לכל, כמו שמפורש במסכת סופרים (יד יד) שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל אנשים והנשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה וגו' (לעיל ד מד), וכן נוהגין". כלומר הברית היא לא על קיום הדברים כפשוטם, אלא לראות שהתורה חלילה לא תפול בעיני אנשים, אלא תתכבד ותתרומם בעיניהם.
בסיום מסכת מגילה (דף לב עמוד א), יש שלוש מימרות שיש בהן צד משותף:
א.
"דאמר רבי יהושע בן לוי: עשרה שקראו בתורה - הגולל ספר תורה קיבל שכר כולן. שכר כולן סלקא דעתך? אלא אימא: קיבל שכר כנגד כולן".
לכאורה תמוה שמי שאינו קורא בתורה ואינו ממנין הקרואים יחשב כנוטל שכר כולם? אלא הדברים מבוארים לפי הרמב"ן דלעיל, שהגולל מכבד את ס"ת בעיני הרואים, ולכן חשיבות פעולתו עולה על אלו שקוראים בתורה.
ב.
"אמר רבי יוחנן: כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה - עליו הכתוב אומר יחזקאל כ' וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'. מתקיף לה אביי: משום דלא ידע לבסומי קלא יחזקאל כ' משפטים לא יחיו בהם קרית ביה? אלא כדרב משרשיא, דאמר: שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה - עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם". למוד התורה בנעימה בשמחה ובטוב לבב, הוא עיקר בלימוד התורה, ובכלל זה ת"ח הנוחים זה לזה בהלכה, ואם זה חסר אין זה תורת חיים אלא בבחינת "אני נתתי להם חוקים לא טובים".
ג.
"אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום. - ערום סלקא דעתך? אלא אימא: נקבר ערום בלא מצות. - בלא מצות סלקא דעתך? - אלא אמר אביי: נקבר ערום בלא אותה מצוה".
אוחז בס"ת ערום אינו מכבד את ס"ת, וממילא גם עם לומד בה, הפסיד את כל המצווה.
מכל זה למדנו, שהכוונה והשמחה והכבוד שאדם נותן לתורה והמצוות הם עיקר העבודה ובזה אנו זוכים לקיים את הברית, והקב"ה יקיים את חלקו בברית "לתתך עליון על כל עמי הארץ".
^ 1 כעין זה פירש המגיד ממזריטש "בעבור אבות שעשו רצונך", היינו האבות עשו לקב"ה רצון לעשות לטוב לישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
