ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
"שנאמר הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' ש"בעד", מלמד שלא נענשו על הנסתרות עד שעברו את הירדן, דברי רבי יהודה"
נוסף לכך, כאן הם נצטוו לכתוב את התורה על האבנים בכניסתם לארץ, ללמד על גודל החיוב שהם מתחייבים בשמירת התורה עם כניסתם לארץ, משל לאדם שבונה לו בית שמצווה לכתוב לו מזוזה על פתחו, כך ישראל בכניסתם לארץ נצטוו לכתוב את התורה על האבנים בפתחה של ארץ ישראל.
כל האירוע הזה של קבלת הברית הנראה בהשקפה ראשונה כאירוע נורא ומפחיד, נחשב בתורה לאירוע משמח, וכך נצטווינו בתורה שכאשר נקבל את הברית בהר גריזים והר עיבל, נשמח שם לפני ה', שנאמר: (דברים פכ"ז, פ"ז) " וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך ". ומכאן למדו חז"ל בגזירה שווה את גדרי השמחה בחגים (מסכת פסחים ק"ט.):
"תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר דברים כז וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך. ועכשיו שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין, שנאמר תהלים קד ויין ישמח לבב אנוש".
משמע שהשמחה בכריתת הברית כאן שווה לשמחת הרגל, מפני שישראל שמחים בקבלם עליהם עול תורה ומצוות. בהקשר לכך נאמר (דברים פרק כו):
"את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצוותיו ומשפטיו ולשמע בקלו: וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצוותיו: ".
ופרשו חז"ל שכאן בחרו ישראל בה', והם נבחרו להיות עם ה'. (חגיגה דף ג עמוד א)
"ועוד דרש: דברים כ"ו את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם - אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב דברים ו' שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר:דברי הימים א' י"ז ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
וכל זאת, מפני שכאן ישראל הגיעו לשיא של כריתת ברית עם ה', שקבלו עליהם את הערבות זה לזה, ונכנסו לארץ.
המפרשים התחבטו להסביר את המילה "האמרת" (עיין רש"י רמב"ן ועוד), והנה אבן עזרא מפרש "אמירה" כפשוטו. וז"ל:
"ויאמר רבי יהודה הלוי הספרדי נ"ע, כי המלה מגזרת 'ויאמר', והטעם - כי עשית הישר, עד שיאמר שהוא יהיה אלוקיך. גם הוא עושה לך, עד שאמרת שתהיה לו לעם סגולה, ויפה פירש".
רצונו לומר, שישראל עשו מעשים טובים עד שכביכול עשו להקב"ה רצון לקחת אותנו לו לעם. וכן הקב"ה עשה לנו טובות רבות עד שעשה לנו רצון להיות לו לעם סגולה 1 .
לפי זה מובן הקשר וסמיכות הפרשיות לבכורים, שבהם אנו מודים לקב"ה על כל הטוב אשר גמלנו, באים אל המקדש ומשתחוים לו, ומקבלים עלינו אלוקותו. ההדדיות הזאת של האמירה של ישראל לקב"ה והאמירה של הקב"ה לישראל מזכירה את המיוחד בחודש אלול "אני לדודי ודודי לי", השפת אמת העמיק בזה עוד ואמר, שהאמירה שלנו נעשה ונשמע הביאה לאמירה של הקב"ה "אנכי ה' אלוקיך", וכך מעגלים של אמירות, אמירות של חידושי תורה, ואמירת הקב"ה שהדברים מקובלים להלכה, "וחיי עולם נטע בתוכנו". וזה עומק הברית שיש בה הדדיות וחיבור. הגר"א אומר שכמו כורתי ברית שנותנים אחד לשני חלק יקר ערך מעצמם, (מלשון כריתה, היינו כריתת חלק עצמי ונתינה לשני), כך הקב"ה נתן לנו כביכול מעצמיותו, "אנכי - נוטריקון - אנא נפשי כתבית יהבית", וכשנתן לנו תורה "כביכול נמכרתי עמה", וכך עלינו לתת מעצמיותנו למענו יתברך.
בעל הטורים, מוצא בפסוקים הללו רמז לאמירת קריאת שמע שבה אנו מיחדים את ה' וכן מוזכר בפסוקים "בכל לבבך ובכל נפשך". וכנגד זה הקב"ה מיחד אותנו לו לעם, ותפילין דמרי עלמא כתיב בהו "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", וגם בפסוקים האלו נאמר "ולתתך עליון על כל עמי הארץ". ולפי זה מובנת הדרישה בפרשה (דברים פרק כח) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל", היינו, אפילו עבדת את ה' אבל זה לא היה בשמחה ובטוב לבב, יש בעבודה זו חסרון גדול, שאין זה מה שה' באמת רוצה מאתנו, שבגלל זה "האמיר" אותנו להיות לו לעם.
עוד נאמר בברית הזאת (דברים פרק כז) "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן". מהו הלשון "אשר יקים", היה צריך לומר אשר יעשה? ומתרץ הרמב"ן ע"פ הירושלמי:
"ובירושלמי בסוטה (פ"ז ה"ד) ראיתי, אשר לא יקים, וכי יש תורה נופלת, רבי שמעון בן יקים אומר: זה החזן, רבי שמעון בן חלפתא אומר: זה בית דין של מטן, דמר רב יהודה ורב הונא בשם שמואל: על הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים, אמר רבי אסי בשם רבי תנחום בר חייא למד ולימד ושמר ועשה והיה ספק בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור. ידרשו בהקמה הזאת, בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה, ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה הרי זו ארור".
וזה קרוב לעניין שפירשנו:
ואמרו על דרך אגדה, זה החזן, שאינו מקים ספרי התורה להעמידן כתקנן שלא יפלו. ולי נראה, על החזן שאינו מקים ספר תורה על הצבור להראות פני כתיבתו לכל, כמו שמפורש במסכת סופרים (יד יד) שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל אנשים והנשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה וגו' (לעיל ד מד), וכן נוהגין". כלומר הברית היא לא על קיום הדברים כפשוטם, אלא לראות שהתורה חלילה לא תפול בעיני אנשים, אלא תתכבד ותתרומם בעיניהם.
בסיום מסכת מגילה (דף לב עמוד א), יש שלוש מימרות שיש בהן צד משותף:
א.
"דאמר רבי יהושע בן לוי: עשרה שקראו בתורה - הגולל ספר תורה קיבל שכר כולן. שכר כולן סלקא דעתך? אלא אימא: קיבל שכר כנגד כולן".
לכאורה תמוה שמי שאינו קורא בתורה ואינו ממנין הקרואים יחשב כנוטל שכר כולם? אלא הדברים מבוארים לפי הרמב"ן דלעיל, שהגולל מכבד את ס"ת בעיני הרואים, ולכן חשיבות פעולתו עולה על אלו שקוראים בתורה.
ב.
"אמר רבי יוחנן: כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה - עליו הכתוב אומר יחזקאל כ' וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'. מתקיף לה אביי: משום דלא ידע לבסומי קלא יחזקאל כ' משפטים לא יחיו בהם קרית ביה? אלא כדרב משרשיא, דאמר: שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה - עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם". למוד התורה בנעימה בשמחה ובטוב לבב, הוא עיקר בלימוד התורה, ובכלל זה ת"ח הנוחים זה לזה בהלכה, ואם זה חסר אין זה תורת חיים אלא בבחינת "אני נתתי להם חוקים לא טובים".
ג.
"אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום. - ערום סלקא דעתך? אלא אימא: נקבר ערום בלא מצות. - בלא מצות סלקא דעתך? - אלא אמר אביי: נקבר ערום בלא אותה מצוה".
אוחז בס"ת ערום אינו מכבד את ס"ת, וממילא גם עם לומד בה, הפסיד את כל המצווה.
מכל זה למדנו, שהכוונה והשמחה והכבוד שאדם נותן לתורה והמצוות הם עיקר העבודה ובזה אנו זוכים לקיים את הברית, והקב"ה יקיים את חלקו בברית "לתתך עליון על כל עמי הארץ".
^ 1 כעין זה פירש המגיד ממזריטש "בעבור אבות שעשו רצונך", היינו האבות עשו לקב"ה רצון לעשות לטוב לישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי עבודת החסיד וההשגחה האלוקית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגת החסיד, השואף לחיות בתודעה מתמדת של נוכחות אלוקית, אמונה והשגחה פרטית בכל פרט בגוף ובבריאה. מתוך כך מודגש כי המוסר והטוב האמיתיים נגזרים אך ורק מהציווי האלוקי ומהתורה, ולא משיקולים אנושיים סובייקטיביים.
יומא אכילה שאינה ראויה ביום הכיפורים
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
אורות התשובה - הרב הראל כהן כוחה היצרני של הרהור תשובה
אורות התשובה פרק ו,ז-ז,א
ההירהור הוא יוצר מציאות והוא גרעין התשובה שממנה מתחיל הכל, ומצד שני צריך להוציא אותה מן הכח אל הפועל כדי להשלימה
שיעורים בספר יהושע ספר יהושע כהמשך התורה
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במדרגות הנבואה השונות על פי הגר"א, מנבואת משה רבנו ועד לנביאים הראשונים והאחרונים. דרך פתיחת ספר יהושע, מודגש מקומו הייחודי של הספר כהמשך ישיר לתורה וכשלב המעשי של כניסת עם ישראל לארצו.
אורות המלחמה בניין האומה וייעודה בתיקון העולם
פסקה ט'
השיעור עוסק במשנת הראי״ה קוק על הקשר העמוק שבין זעזועי העולם והמלחמות לבין חובת ההתעוררות, ההתחזקות והבניין הרוחני של כנסת ישראל. מתוך ראיית האומה כגוף אחד השואב את כוחו מאמונתו, מודגש תפקידו הבלעדי של עם ישראל לגלות את שם השם במציאות ולהביא לתיקונו השלם של העולם כולו.
מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.
כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.
שמונה פרקים לרמב"ם שמע האמת ממי שאמרה
שיעור 1
השיעור עוסק בגישתו הייחודית של הרמב"ם, המחברת בין עולמות ההלכה והמוסר הפשוטים לבין עמקי השכל והפילוסופיה הכלל-אנושית. דרך דברי חז"ל וההקדמות לחיבוריו, מובהר כיצד קבלת האמת מכל מקור משרתת את עבודת ה' השלמה ומביאה לאחדות עמוקה בין התורה למושכל.
לנתיבות ישראל עוצמת התשובה כהתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , המשך מאמר ז'
השיעור עוסק בתפיסת התשובה על פי הרב קוק כמעשה של התחדשות והתעלות תמידית, השוזרת יחד את הממד הפרטי והממד הכללי של עם ישראל. מתוך כך מוסבר כיצד תהליך הגאולה ושיבת ציון קשורים קשר בל יינתק בהתעוררות הרוחנית הפנימית ובהופעת האור האלוקי במציאות.
אור החיים על הפרשה מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
השיעור דן בבחינות השונות של "אשת יפת תואר", החל מההליך המעשי הנדרש במלחמה כגון גילוח ראשה והמתנה של 30 יום, ועד לאפשרות שחרורה במידה והשובה אינו חפץ בה. בנוסף, מוצג פירושו של ה"אור החיים" לפיו הפסוקים מהווים משל למלחמתו הרוחנית של האדם ביצר הרע, במטרה לשחרר את נשמתו הטהורה משביה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
כי תצא מה בין אשת יפת תואר לרות המואבייה
לעומת אשת יפת תואר המצטרפת לעם ישראל בזכות שחשקו ביופייה, לעומתה רות המצטרפת לעם ישראל לעוני ולסיכוי קלוש להשתלב.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
רביבים השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום
אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
