ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
כי המצות כולן, דבר אחד. וזה שאמר הפסוק כי נר מצווה, כל מצווה היא נר, בפני עצמו. אולם אין התורה כולה נרות הרבה נפרדים, אלא, תורה אור, התורה שיש בה כל המצות, היא אור אחד. שהתחברו הנרות ונעשו אור אחד גדול, שהתורה היא אחת. ובא הרמז במילת התורה שהיא בגימטרייה תרי"א ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום (תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב, משה ציוה לנו תרי"א מצות ועוד שתים מהגבורה שמענו). ולפיכך עשיית מצווה אחת גוררת אחריה עשיית מצווה אחרת כי כולן מהוות שלמות אחת וכל אחת היא חצי דבר בלבד. עכ"ד.
נמצא שישנן בתורה שתי מציאויות, האחת, המצווה מצד עצמה שהיא כנר, המפיץ את אורו המוגבל אולם בלא עזרת זולתו. והשנייה, התורה בכללותה שביחס אליה המצווה מהוה רק חלק מדבר שלם. (ההבדל בין שתי אלו כהבדל שקיים בין העבד שמקיים בכל פעם את דברי אדונו, לבין העבד שמעמיד את עצמו לרשות אדונו, כאילו שמציאותו אינה קיימת. ואולי זהו ההבדל בין עובד מיראה לעובד מאהבה) והנה על חנוכה אנו אומרים בתפילה, כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. וגו', היונים ביקשו לבטל את התורה ככלל ואת המצות כפרטים, וכאשר ניצחום וקבעו את הדלקת הנרות כפרסום הנס קבעו שני דינים בהדלקה. דין אחד, הדלקת נר אחד בכל יום, שזה עיקר חיוב נר חנוכה. דין שני, הדלקת נרות נוספים שמדליקים המהדרין. הנר היחיד רומז לתורה בכללותה שהיא אור אחד גדול שכאמור אינו מורכב מנרות פרטיים נפרדים. הנרות הנוספים רומזים למצות המתפרטות שהן הגילוי המעשי של התורה כולה בכללותה. את עיקר מצות ההדלקה קבעו לנר אחד בכל יום שהוא כנגד התורה כולה שהיא היסוד למצות הנובעות ממנה. ואילו הנרות הנוספים היא מצות המהדרין בלבד. ועל פי זה אפשר להבין את מחלוקת בית שמאי ובית הלל. שבית שמאי אומרים מתחיל בשמונה ופוחת והולך, כי לדעתם צריך בתחילה לעשות רמז למצות הפרטיות שהן הגלוי של התורה הכללית ושאותן בקשו היוונים לעקור. ואילו עקירת התורה כולה הייתה באה מאליה אחרי עקירת כל מצוותיה. לעומתם בית הלל סוברים, שבתחילה יש לעשות רמז למהות, והכוח הפנימי של הגילוי החיצוני, ואף על פי שאותו לא יכלו היוונים לעקור בלא עקירת המצות הגלויות. לפיכך בתחילה מדליק נר אחד כנגד האור האחד שהוא התורה כולה ורק אחר כך מוסיף בכל יום כנגד התפרטות המצות. ובזה יש להבין גם, מדוע מדליקים שמונה ימים ולא שבעה בלבד כפי שהיה הנס (כקושיית הבית יוסף) כי הנר היחיד הוא כנגד, להשכיחם תורתך ושאר שבעת הימים הוא כנגד, להעבירם מחוקי רצונך.
יש לחקור האם כל ימות החנוכה מצווה אחת הן או שכל יום הוא מצות הדלקה בפני עצמה. ולכאורה תלוי הדבר בתירוצים השונים שביארו מדוע מדליקים שמונה ימים בעוד הנס היה רק שבעה ימים. שהמאירי במסכת שבת (כא, ב) ביאר שהדלקת יום ראשון היא על הגאולה ומציאת פך השמן. ואילו שאר הימים הם על הנס של השמן. משמע שאין קשר בין דין הדלקה של היום הראשון לשאר הימים. ואילו הרא"ש בתוספותיו תירץ, שבכל יום הדליקו שמינית השמן ומה שצריך להדליק מערב עד בקר אינו לעיכוב. כלומר, עיקר הדלקה היא במצות מעשה ההדלקה, אבל שידלוק כל הלילה אינו אלא למצווה בלבד. ועוד תירץ, שהפך לא נחסר אחר היום הראשון ולפיכך נחשב הדבר לנס גם ביום הראשון נמצא לפי זה שגם הדלקת הנר ביום הראשון באה על נס השמן, ואם כן יש לומר שכל הימים מצווה אחת הן. אולם מאידך יש לומר כמו שמבאר המאירי מדוע גומרים את ההלל בכל אחד מהימים ולא אומרים הלל רק ביום הראשון כמו בחג הפסח. ותירץ, כי בכל יום נתחדש נס ולפיכך כל יום ראוי לומר עליו את ההלל, ואף אנו נאמר שלפי זה כל יום הוא חג בפני עצמו. וכן פסק הרמ"א, דמי שלא הדליק באחד הימים, למחרת מדליק לפי היום החדש ולא הפסיד ההדלקה מכאן ואילך, משמע שכל יום הוא מצווה בפני עצמו.
ולכאורה זו מחלוקת בית שמאי ובית הלל (מסכת שבת, כא, ב) שבית הלל אמרו ביום ראשון מדליק אחד ומוסיף והולך בכל יום. דאם לא כן מעלין בקודש ולא מורידין. ואם כן קשה מדוע בית שמאי סוברים שביום ראשון מדליק שמונה ומכאן ואילך פוחת והולך וכי לית להו מעלין בקודש ולא מורידין. אלא בית שמאי סברי כל יום הוי מצווה בפני עצמו ולפיכך אין קשר בין הימים ולא שייך לומר שמעלין ולא מורידין. כמו שבת שמקריבין בה מוסף ואילו ביום ראשון אין מקריבין ולא שייך לומר מעלין ולא מורידין כי אין קשר בין יום אחד לשני. ובית הלל סברי שכל הימים שייכי אהדדי ולפיכך שייך מעלין ולא מורידין. אכן הטעם השני של בית הלל כנגד ימים היוצאים, סובר שכל יום הוא מצווה בפני עצמו ולא שייך מעלין ולא מורידין ולכן הוצרך לטעם אחר.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך לא להישאר בין המצרים?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך ללמוד גמרא?
איך מתחברים לקב"ה דרך התורה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
