ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
"בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל"
ביאר יונתן בן עוזיאל:
"בנימין שבט תקיף כזאב טורף, בארצו תשרה השכינה ובנחלתו יבנה בית המקדש. בבקר יהיו הכהנים מקרבין כבש תמיד עד ארבע שעות. ובין הערבים יקריבו כבש שני. ובלילה יהיו מחלקים את שאר הקרבנות ואוכלים איש חלקו."
נראה שהוא מפרש את הנאמר, "בבקר יאכל עד", הוא קרבן התמיד של בקר. "ולערב" ו-החיבור, כאילו נאמר "בבקר יאכל עד ולערב", שהוא גם קרבן תמיד של הערב, "לערב יחלק שלל" כאילו נאמר לערב (בלא ו), והוא המשך ל-"יחלק שלל", שהם שאר הקרבנות שניתנו לאכילה לכהנים שאותם אוכלים כל הלילה הבא לאחר יום הקרבת הקרבן.
אלא שיש לשאול, כיון שהכהנים הם שמקריבים הקרבנות והם שאוכלים את בשר הקרבנות הניתנים לאכילה לכהנים, מדוע נאמרו הדברים בהתייחסות לבנימין, ולא בברכה ללוי שצאצאיו הם הכהנים?
עוד יש להבין מדוע יונתן בן עוזיאל מחלק בין ארץ בנימין, לנחלתו, שלכאורה הינן דבר אחד.
אלא יש ללמוד מכאן שחלקו של בנימין בארץ הוא זה שגורם להשראת שכינה ולבנין בית המקדש. שהנה כתב רש"י בתהלים (קלב, ו) על הנאמר שם, עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב. "הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער וזה לשונו, מצאנוה בשדי יער, (למקום שבו צריך להקים את המקדש) בגבול בנימין שנמשל לחית השדה שנאמר בנימין זאב יטרף".
שיש לשים לב, שנאמר, אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב, דהיינו, יש מקום השראת שכינה, שהוא נקרא מקום לה'. ויש משכנות לאביר יעקב, שהוא בית המקדש. ולפיכך המשורר מתארו כמשכנות לאביר יעקב. שכפי שכבר כתבנו לעיל, השם יעקב מורה על שם הקטנות של עַם ישראל ובעיקר כאשר הם בגלות.
וכך אכן היה, שבבית ראשון היתה השראת שכינה שבאה לידי ביטוי באורים ותומים, בארון שבקודש הקודשים, באש שהיתה רבוצה על גבי המזבח החיצון ובנבואה, ועוד. לעומת בית שני, שהיה בית מקדש מבחינה חיצונית, אך היה חסר בהשראת שכינה שבו, כמבואר במסכת יומא (כא, ב). ובאמת רוב הזמן של תקופת בית שני היו משועבדים למלכויות אחרות ולא היו בני חורין כדוגמת רוב תקופת בית ראשון ששלטה מלכות בית דוד, ועם ישראל היה בן חורין בארצו.
ולפי זה אפשר להבין מדוע מקום לה' מוקדם בפסוק ומופיע בלשון יחיד, ואילו "משכנות לאביר יעקב" מאוחר בפסוק, ומצויין בלשון רבים, כי השראת השכינה היתה בעיקר בבית ראשון, אולם בית המקדש עצמו, כבית שאליו עולים לרגל ומקריבים בו הקרבנות כנאמר בתורה, היו שנים גם מקדש ראשון וגם מקדש שני. ואת כל זה מצאנו בשדה יער, שהוא חלקו של בנימין. וכיון שהפסוק מתאר את המקום כשדה יער, משמע שזה הגורם, שהוא נמצא שם. (שמכאן למד יונתן בן עוזיאל, להוסיף לכאורה על הנאמר בפסוק, שבארצו של בנימין תשרה שכינה, ובנחלתו יבנה המקדש, שראשית הקדים את השראת השכינה לבית המקדש, ועוד, הוסיף דברים שלכאורה אינם מופיעים בפסוק. ולאמור יש לבאר, שהכל מונח בתאור בנימין כזאב טורף, כפי שתהלים מתארו כשדה יער, והקדים השראת השכינה למקדש עצמו).
ומה שישנם שני סוגי מקדש, מפני שגם לבנימין יש ארץ, ויש נחלה. וכן נאמר בירמיהו (יב, טו), "והיה אחרי נתשי אותם אשוב ורחמתים והשיבֹתים איש לנחלתו ואיש לארצו".
כי יש בארץ ישראל שני קניינים, האחד, עצם הבעלות על הקרקע. והשני, קדושת הארץ, שלא רק שיש בה סגולה מתוקף היותה "ארץ אשר עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחריתה", אלא שקדושתה גורמת שפירותיה מתחייבים במעשרות ובה מתחייבים במצות התלויות בארץ כולן.
נחלה היא חלקת הקרקע השייכת לבעליה, גם אם אינה חייבת במצות. ארץ משמעו, רצון, (כמו שביארו חז"ל, הובא בדברנו לפרשת בראשית, שעושה רצון בוראה). דהיינו שבמקום זה בא לידי ביטוי עשיית רצון הבורא, על ידי קיום המצות, הן התלויות בארץ הן המצות כולן, (כפי שכתב הרמב"ן שעיקר קיום התורה הינו בארץ, ע' בדברנו לפרשת ראה, ובדברי הרמב"ן ויקרא, יח, כה).
זה שאמר הנביא ירמיהו, "והשיבותים איש לנחלתו", שכל אחד מישראל יקבל את חלקתו בארץ כרכוש. ויתרה מזאת, ואיש לארצו שתחזור קדושת הארץ ויקיימו בה את כל המצות כולן.
ולכך ארצו של בנימין גורמת שיש השראת שכינה במקדש. ואילו נחלתו גורמת שיש בית מקדש, גם אם אין בו השראת שכינה, כנ"ל.
והנה לפי פירוש יונתן בן עוזיאל הפסוק מדגיש את קרבן התמיד של שחר ובין הערביים (נראה שלכך הפסוק מכנה את בנימין לזאב, שאמר ר' אלעזר בר' יוסי בן זמרא בויקרא רבה (כז, ה), אף בקרבנות בחר הקדוש ברוך הוא את הנרדפים, אמר הקדוש ברוך הוא, שור נרדף מפני ארי. עז נרדף מפני נמר. כבש נרדף מפני זאב, לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפים. זה שאמר הכתוב שור או כבש או עז כי יולד.
נמצא שהזאב טורף את הכבשים. ואף המזבח, מקריבים עליו שני כבשים תמיד בכל יום. (ועיין במסכת סוכה (נו, ב), מרים בת בילגה קראה למזבח לוקוס שהוא זאב ביוונית כפירוש רש"י שם). וחילוק בשר הקרבנות לאחר הקרבתם. כמו שנאמר במדרש (במדבר רבה כא, א):
"שאמר ר' יהודה בר' סימון, שני תמידין היו ישראל מקריבין בכל יום. אחד בשחרית ואחד בין הערבים. של שחר היה קרב על עבירות שנעשו בלילה. ושל בין הערבים היה קרב על עבירות שנעשו ביום. ולא היה אדם לן בירושלים ובידו עון. שנאמר (ישעיה א כא), צֶדֶק יָלִין בָּהּ".
כלומר שקרבן התמיד מכפר על עם ישראל. ואפשר, שלכן הוא הפותח והמסיים את הקרבת הקרבנות בכל יום. וכן אכילת הקרבנות על ידי הכהנים מכפרת, כמו שאמרו חכמים, (פסחים נט, ב), כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. נמצא שכפרת ישראל נובעת מכוחו של בנימין.
ובאמת אין מקום שבו ישראל נעשים כחטיבה אחת יותר מאשר בית המקדש. כמו שאמרו במסכת ברכות (ל, א) על הפסוק בשיר השירים (ד), כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים בו. ועוד אמרו במסכת חגיגה (כו, א), "אמר ר' יהושע בן לוי, בשעת הרגל כאשר כל ישראל עולים לרגל הכתוב עשאן כולן חברים. דאמר קרא (שופטים, כ), ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים".
וכבר ביאר רבינו בחיי לפרשתנו, כי כל שבט ושבט בישראל נקרא על שם מדה ידועה ממדותיו של הקדוש ברוך הוא ואף אבנו שהיתה בחשן המשפט היה צבעה מרמז לאותה מדה. כגון ראובן שמרמז למדת הדין והיתה אבנו אודם, וכו'. ואילו בנימין כלול משתי מידות שכל הבנין נכלל בהם ונקשר מעלה ומטה. והיתה אבנו בחשן, ישפה, שהיא כלולה מגוונין הרבה.
ללמדנו שבנימין הצעיר שבבני יעקב שנולד בארץ, הוא המאגד את כולם, ולפי שהאגודה השלימה של כנסת ישראל מביאה בעטייה להשראת שכינה בישראל ולבנין המקדש, בית הבחירה, בירושלים, נמצא שבנימין הוא הגורם לכל המעלות האלה ומכאן באה כפרתן של ישראל. כמו שאמרו חכמים על הפסוק בהושע (ד, יז), חבור עצבים אפרים הנח לו רבי אומר, גדול השלום שאפילו עובדי עבודה זרה ושלום ביניהם כביכול אינו יכול לשלוט בהם, שנאמר הנח לו. (בראשית רבה, לח). על אחת כמה וכמה כאשר הם מתאחדים מסביב למקדש שנמחלים כל עוונותיהם.
_________________________
אם אתה מתעניין:
א. מדוע ביקש יעקב אבינו להקבר לא בארץ מצרים, אלא דוקא במערת המכפלה?
ב. מדוע ברך יעקב את יוסף בברכת המלאך הגואל אותי? ומה הן המתנות שקיבל משה רבינו מהמלאכים בעלותו להר סיני לקבל את התורה? ומדוע נבואת זכריה ע"י מלאך, שלא כנביאים הראשונים שלא נאמר שהמלאך דיבר עמם, כי אם הקב"ה בעצמו?
ג. מדוע דוקא זבולון ויששכר עשו עסק משותף? ומהו יחודו של שבט יששכר לעומת שבט לוי?
ד. מדוע ישנם שלשה אבות וארבע אמהות?
ועוד נושאים מעניינים ומרתקים אחרים, בספר אבני ברקת מהדורה רביעית פרשת ויחי.
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בחנויות הספרים או בטלפונים: 9972675 02. 7507159 050. או באימייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
