ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים
משה מבקש לשכנע את יתרו להישאר עם ישראל, ועל כן מספר לו את כל הנסים שנעשו להם במצרים: "וַיְסַפֵּר משֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה'". בספר במדבר (י לא) משה מנסה לשכנע פעם נוספת את יתרו להישאר "וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם: וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ" (ראה רמב"ן יח א).
התורה צריכה להאיר גם את הגויים. כך היה אברהם אבינו הולך ממקום למקום וקורא בשם ה' באוזני הגויים. כן גם אומרת לנו התורה: "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים ד ו). השאלה היא האם וכיצד מותר ללמד גוי את התורה.
במתן תורה – העולם שותק ומחריש
האמת היא שבמתן תורה כל האומות שמעו את שם ה'. כך כתוב במתן תורה: "ויהי קולות וברקים". ובמדרש: "יכול לא היו שומעין את הקול? תלמוד לומר 'קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר: קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וכו' קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ: קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר וכו'. קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת' וכו'. אמר בלעם לכל העומדים עליו: 'ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן' פתחו ואמרו: 'ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם'" (ילק"ש שמות יט ערה).
אפילו בעלי-החיים הושפעו ממתן תורה: "אמר רבי אבהו בשם ר' יוחנן: כשנתן הקב"ה את התורה, צפור לא צווח, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו, אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול: 'אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים'" (מדרש רבה שמות כט ט).
אם כן, מה ההבדל בין ישראל לגויים? אלא שישראל קיבלו תורה והתחילו מיד בתהליך לשינוי רוחני. הם התנתקו מעבודה זרה, אימצו את התורה, את המוסר ואת הצדק. קיבלו אומץ להילחם בכנענים. הכול בשלבים. לעומתם קיבלו אומות העולם בהר סיני את השנאה לעם ישראל (שבת פט ע"א). שנאה מתוך קנאה.
גם הגויים התחילו באותה שעה לעשות שינוי, אלא שאצלם היה מדובר בתהליך ארוך מאוד. העולם מתחיל לזנוח את האלילים ולהאמין באל אחד. התרבות העולמית משתנה. הגויים מאמצים לעצמם את חוקות התורה. את מצוות כיבוד ההורים ואת שמירת שבת (ביום ראשון או שישי). מקבלים על עצמם לא לרצוח, לא לנאוף ולא לגנוב, ולקיים מערכות משפט שעל פניה אין בה עדויות שקר. ואע"פ שיש בוודאי עוד רבות לתקן שם – הם בתוך התהליך.
ובמורא גדול – גילוי שכינה לישראל ולגויים
התהליך הזה התחיל אצל הגויים כבר ביציאת מצרים. הקב"ה מסביר למשה כי חלק מהסיבות להתארכות זמן היציאה ממצרים הוא כדי שעם ישראל יתבונן ויבין כי ה' מנהל את העולם. "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (שמות י ב).
התהליך מתארך גם כדי שהמצרים ידעו את ה' "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם" (שמות פרק ז ה). ובאמת החרטומים מבינים את הדבר כבר במכה השלישית. לעבדים זה לוקח קצת יותר זמן והם מבינים במכה השביעית. גם פרעה אומר "ה' הצדיק" ומבקש שיברכו אותו ביציאתם ממצרים. על זה אמרו חכמים "וּבְמֹרָא גָּדוֹל" זה גילוי שכינה. גם לישראל וגם לגויים. הכול חלק מהתהליך הגדול שבסופו כל העולם כולו יקרא בשם ה'.
כל ישראל נביאים
גם בקריעת ים סוף היה גילוי שכינה לכל ישראל. "רבי אליעזר אומר: מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים?" על הנביאים נאמר: "וביד הנביאים אדמה". ואילו בשירת הים הייתה ראייה ממשית. שנאמר: "זה אלי ואנוהו" (מכילתא פרשת השירה פרשה ג. רש"י כאן).
כל עם ישראל מתנבא ו"רואה" את הכניסה ואת ההתיישבות בארץ-ישראל, אע"פ שהיא מתרחשת בפועל רק 40 שנה אחר כך. הם גם "רואים" בפועל את בית המקדש שייבנה על-ידי שלמה 480 שנה אחרי קריעת ים סוף ואומרים "מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ". כולם הופכים לנביאים.
הם מצליחים באותה שעה "לראות" את הימים שבהם ה' ימלוך על העולם כולו. אירוע שיתרחש אלפי שנים מאוחר יותר. מחמת גודל הנבואה של עם ישראל כולו, אנו חוזרים ואומרים "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" עשר פעמים בכל תפילת שחרית. לא פחות ולא יותר.
שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם
את גילוי השכינה הזה רואים גם הגויים. הם שומעים על קריעת ים סוף ומבינים שלאלוקים יש תוכניות לנהל את העולם ולהביא את עם ישראל אל ארץ כנען. הם שומעים את הסיפור של פרעה האדיר שהוכה קשות וטבע עם כל חילו בים סוף. כל זה מבהיר להם שאף אחד לא יכול לעצור את אלוקים מלבצע את הברית שהוא כרת עם האבות: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן".
גם רחב אומרת אחרי ארבעים שנה: "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם". "וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הוּא אֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת" (יהושע ב).
חכמה בגויים – תאמין
מה הבינו אומות העולם בקריעת ים סוף שלא הבינו קודם לכן? חכמינו אומרים כי "אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים – תאמן" (רבה. איכה ב יג). ו"חכם עדיף מנביא", כי הוא "רואה את הנולד". מה החכימו אומות העולם באותה שעה?
המשילו משל על אחד מגדולי החכמים של האומות שנקרא סיר אייזיק ניוטון. מספרים עליו שפעם הוא ראה תפוח נופל מהעץ. התבונן בדבר והבין שאלוקים יצר בעולם את כוח המשיכה שגורם לכדור הארץ למשוך אליו חפצים. התבונן בדבר והבין את כוחות המשיכה שבירח, בשמש ובשאר הכוכבים.
אף אחד לא "רואה" בעיניו את כוח המשיכה. אבל אחרי שמבינים אותו, אפשר "לראות" את ביטויו בכל מסלולו של כוכב או חפץ שנופל כאן בעולם הזה. אחרי שמבינים אותו אפשר לראות גם את העתיד, אפשר לנבא את המסלול שבו ינועו הכוכבים בעתיד, אפשר לדעת כיצד ינועו חפצים בעולם בהווה ובעתיד. וזה "חכם שרואה את הנולד".
נבואת ניוטון
כך היה בקריעת ים סוף. ישראל הבינו מה קורה ומה עתיד לקרות. גם האומות הבינו מה קורה ומה עתיד לקרות. ההבדל הוא בכך שישראל אמרו שירה, ואילו הכנענים החביאו את רכושם והחריבו את בתיהם כדי שלא יירשום ישראל.
אייזיק ניוטון כותב כי מהתבוננות בעולם הוא מבין כי אלוקים הועיד לעם ישראל תפקיד מרכזי בגאולת המין האנושי כולו, ולכן שיבת היהודים למולדתם היא הכרחית וחיונית לעולם כולו. לדעתו היא תהיה במאה העשרים, הם יתחילו לחזור לארצם בשנות ה-80 המאוחרות של המאה ה-19 והזעזוע הגדול יפקוד אותם בשנות ה-40 של המאה ה-20. אכן "חכמה בגויים – תאמין".
גילוי כבוד ה' – לעולם כולו
כל הנביאים אומרים כי גם בימות המשיח נזכה לגילוי שכינה כללי לכל העולם כולו. כך אומר ישעיהו הנביא: "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר" (ישעיה מ ה). כן נאמר בספר יואל (ג) "ואחרי כן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם. זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן. בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ".
גם העבדים והשפחות יהיו נביאים. "וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי". והרד"ק אומר כי כוונת הפסוק היא על נוכרים ולא רק על בני-ישראל. נוכרים שיעבדו בארץ ישראל. כמו שאומר הפסוק: "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם" (ישעיה סא ה). הנוכרים הללו זוכים לנבואה "לפי שיעמדו בארץ ישראל ויעבדו את ישראל, תהיה להם רוח דעה והשכל".
לימוד תורה לנוכרי
בְּשֶׁבַע מִצְווֹת דִּידְהוּ
לעומת כל הגודל הזה, אנו רואים בגמרא (סנהדרין נט ע"א) כי לימוד תורה לגויים הוא דבר חמור: "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, גּוֹי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה - חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג) 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה' - לָנוּ מוֹרָשָׁה, וְלֹא לָהֶם".
מקשה הגמרא על האיסור: "מֵיתִיבִי, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ גּוֹי, וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל? שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח) 'אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם', כֹּהֲנִים, לְוִיִּים, וְיִשְׂרְאֵלִיִּים, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'הָאָדָם', הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֲפִלּוּ גּוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל. הָתָם - בְּשֶׁבַע מִצְווֹת דִּידְהוּ".
לפי הגמרא רואים כי מצד אחד יש סכנה גדולה בלימוד תורה לגויים עד שחייב מיתה. ומצד שני, אם הלימוד הוא בשבע המצוות ששייכות להם – הרי הם במעלה גדולה כמו כוהנים גדולים (המיוחד בלימוד התורה של הכוהנים הגדולים, שהם מחוברים אל השורש. פעם בשנה הם פוגשים בקודש הקדשים את הלוחות ואת ספר התורה שכתב משה).
לנוצרים כן, לישמעאלים לא
הרמב"ם פסק להלכה את הגמרא הזאת והסביר כי עיקר החשש הוא שהם יחדשו לעצמם דת, כשם שעשה מוחמד, שלמד קצת יהדות מהיהודים וחידש דת לעצמו. "כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע" (הלכות מלכים פרק י, ט. וראה מדרש תנחומא כי תשא לד).
בשו"ת הרמב"ם (סימן קמט) נשאל האם יש איסור על כל בר ישראל להימנע מללמד גויים תורה חוץ משבע המצוות, והשיב כי בוודאי אסור ללמדו עד שיתגייר. אמנם "ומותר ללמד המצות לנוצרים ולמשכם אל דתנו", כי הם מאמינים בכתבי הקודש. הם מאמינים בנוסח התורה שלא נשתנה, אלא שהם מפרשים פירושים מוטעים. אם יעמידו אותם על הפרוש הנכון, אפשר שיחזרו למוטב. ואפילו לא יחזרו, כשרוצים שיחזרו, לא יבוא לנו מזה מכשול ולא ימצאו בכתוביהם דבר שונה מכתובינו.
לעומת זאת אין ללמד תורה לישמעאלים, כיוון שכאשר תראה להם מן הכתובים את טעותם, הם יגידו לך שנוסח התורה שלך לא מדויק וכי התורה השתנתה. "ויטעו כל גר וישראל, שאין לו דעת, ויהיה זה מכשול לישראל האסורין ביניהם בעונותם".
כן כותב המאירי (סנהדרין נט ע"א), שחי גם הוא בתקופת הרמב"ם: "ומכל מקום כל שהוא עוסק בעיקרי שבע מצות ובפרטיהם ובמה שיוצא מהם, אף על פי שרוב גופי תורה נכללים בהם - מכבדין אותו אפילו ככהן גדול. שאין כאן חשש לטעות אחריו. שהרי אף בשלו הוא עוסק. וכל שכן אם חקירתן על דעת לבא עד תכלית שלימות תורתינו, עד שאם ימצאנה שלימה - יחזור ויתגייר. וכל שכן אם עוסק ומקיים עיקרי מצותיה לשמה אף בשאר חלקים שבה שלא משבע מצות".
המלמדים גויים – מיילדים בנים לעבודה זרה
המהרש"ל הכיר נוצרים אחרים ממה שהכירו הרמב"ם והמאירי. הוא נולד בתקופת האינקוויזיציה שבה ניסתה הנצרות באכזריות רבה לרשת את מקומה של היהדות, ב"ה ללא הצלחה. בספרו "ים של שלמה" (סי' ט') הוא כותב: "ואוי להם לאותם שנמצאו במדינת ספרד ולועז וארץ ישמעאל הלומדים תורת ה' עם האומות בעבור הנאתן ותשלום שכרן. הן המיילדים בנים לעבודה זרה. כי אח"כ הם מהפכים למינות כאשר שמענו וראינו בעונותינו הרבים".
לדעתו הלימוד לנוכרים רק מעורר אותם יותר ויותר לחשוב כאילו הם עם ישראל האמיתי. הם רוצים לגזול את ירושתנו או להפריד בינינו לבין התורה, שהיא לנו כמו אשה מאורסה.
תרגום התורה ליוונית
בעניין השאלה האם מותר ללמד לנוכרים תורה אפשר ללמוד גם מתרגום התורה ליוונית. בעת שנכנסו ישראל לארץ הם נצטוו לתרגם את התורה לשבעים לשון ולחרוט אותה על אבנים, כדי שיבואו אומות העולם וילמדו את התורה (דברים כז. סוטה לה ע"ב). משמע אפוא שתרגום התורה הוא דבר חיובי.
לעומת זאת כתוב ב"שולחן ערוך" שאחד הדברים הרעים שקרה לעם ישראל במהלך חודש טבת הוא תרגום התורה ליוונית. ב"שולחן ערוך" מופיע כי התרגום הזה היה כל כך רע, עד שבגללו בא חושך לעולם שלושה ימים (או"ח תק"פ). למה "תרגום השבעים" הביא חושך לעולם כולו?
כתב בעל ה"בן איש חי" כי הסיבה לחושך היא השינויים שהיוונים כפו על ישראל לעשות בתרגום השבעים. כאמור במסכת מגילה (ח ע"ב; ט ע"א). "שאם לא היה חרבן וגלות לא היו משנים ולא היו חוששים ממנו" וזה הסיבה לשלושה ימים של חושך.
כיתה שיש בה יהודים וגויים
בימינו נשאלו גדולי הפוסקים האם מותר ללמד בבית-ספר שיש בו תלמידים גויים לצד תלמידים יהודים. השיב על כך ה"אגרות משה" כי "קשה לומר שמוכרחין לעזוב פרנסתן אף שהיה זה מן הראוי לעשות כן". ולמה קשה? כיוון שאם יעזבו השואלים את בית הספר, מי ילמד את הילדים היהודים?
"ואם בשביל זה יתבטל כל בית הספר וילכו בשביל זה גם ילדי ישראל הכשרים לבתי ספר של המדינה שילמדו שם עניני כפירה הלא יותר טוב שלא יעזבו משרתם שלא יתבטל בית הספר, וגם אם הם יעזבו משרתן יקחו למורים מינים וכופרים וילמדו גם אל ילדי ישראל עניני כפירה ח"ו ג"כ הרי אדרבה אין להם להניח משרתם, אשר על כן אין לומר דבר זה" (אבן העזר חלק ד סימן כו).
קידוש השם
בעל שו"ת "שרידי אש" מספר על עצמו כי היה מרצה ליהדות במכללה שיש בה יהודים ונוכרים, ושאל את עצמו האם זה מותר. כמו כן דן בשאלה האם מותר להרצות שיעור תלמודי ברדיו באשר גם אינם יהודים שומעים שיעור זה (חלק ב סימן נו).
בתשובתו להתיר הוא הסתמך בין השאר על תשובות הרמב"ם והמאירי דלעיל. לדעתו עיקר האיסור ללמד תורה לנוכרים הוא כשהם לומדים גופי תורה בקביעות בספרים שלנו בעיון ובהעמקה, חומש ומפרשים ותלמוד ומפרשים. אבל להודיע לו דיני תורה ולהאירם באור האמת מותר.
הוא הסתמך גם על מנהגו של הרמב"ם ושאר גדולי חכמי ישראל שכתבו חלק מהספרים שלהם בלשון ערבית. אע"פ שלא כתבו ספרים אלו אלא בשביל בני-ישראל שלא ידעו שפה אחרת, הרי שלא נמנעו מכך למרות שידעו שעל-ידי כך יבואו גם נוכרים ויראו אותם.
עוד כתב כי אפשר שיש בזה משום קידוש השם, שעל-ידי כך ידעו לכבד ולהוקיר חוקות תורתנו הקדושה (כמו שכתב בש"ג הנ"ל) שנביאים וכתובים מותר ללמדו, שרואה בהם נחמות האמורים לישראל ותשובות שראוי להאמין לאפיקורסים, ועל ידי כך אפשר שישנו את דרכם (כן משמע ממה שכתוב במרומי שדה להגאון הנצי"ב ז"ל בחגיגה יג).
בגוי הבא להתגייר – מותר
מכל האמור לעיל ברור כי נוכרי שרוצה להתגייר – אפשר ללמדו. ואע"פ שלא ברור כי בעקבות הלימוד הזה הוא יתגייר, שאולי ייסוג בדרך או שבית-הדין לא יקבלו. כן משמע בפשיטות מכל המעשים במסכת שבת על שלושת הנוכרים שבאו להתגייר אצל שמאי הזקן והלל הזקן.
בכל זאת הסתפק בדבר בשו"ת רע"א (סי' מ"א) ולא רצה לעשות מעשה להתיר ללמדו מקרא וסדר תפילה לפני שהתגייר. אבל אין המנהג כדעתו, ופוק חזי בכל מקום מלמדים נוכרים שרוצים להתקרב ליהדות כפי פשט הגמרא בשבת.
שבע המצוות שמותר ללמד לנוכרים
להושיב דיינים ושופטים בכל פלך
הזכרנו לעיל את הגמרא שאומרת כי מותר ללמד את הגויים שבע מצוות בני נח. והגמרא (סנהדרין נו ע"א) אומרת: "תנו רבנן: שבע מצות נצטוו בני נח: דינין, וברכת השם, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי". מצוות הדינים היא "להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם" (רמב"ם הלכות מלכים פרק ט יד).
הגמרא לומדת איסורים אלו מהפסוק שנאמר לאדם הראשון. "ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל". רבי יוחנן לומד מהמילה "ויצו" את החיוב להקים מערכת משפט. שהרי נאמר לשון ציווי גם באברהם אבינו: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". רבי יצחק לומד את חיוב הדינים מהמילה "אלקים". דכתיב "ונקרב בעל הבית אל האלקים".
משפט עברי לעומת הלכות נימוסים
מה ההבדל בין הלימוד של רבי יוחנן ללימוד של רבי יצחק? מסביר הרמ"א (שו"ת הרמ"א סימן י) שהמחלוקת היא האם הנוכרים מחויבים להקים מערכות משפט לפי העקרונות של התורה והיהדות, או שכל מלך בעצמו יחקוק לו משפטים על כל פרט ופרט לפי חפצו (שו"ת חתם סופר ח"ו סימן י"ד).
אם לומדים מאברהם, הרי שמדובר בדינים שהיו קודם מתן תורה. ולכן כל מערכת משפטית ושלטונית מקיימת את ההלכה הזאת, בין אם מדובר בדמוקרטיה ובין אם מדובר בדמוקרטיה עממית וכד'. אבל אם לומדים את חיוב הדינים מפסוק שאחרי מתן תורה, הרי שיש על הנוכרים חובה ללמוד את חובת מערכות המשפט מהיהדות.
זכויות יוצרים ברמב"ם
הרמ"א פסק שהנוכרים מחויבים למערכת הצדק של התורה. ועל-פי העיקרון הזה הוא פסק הלכה על שאלה בנושא זכויות יוצרים שהתחדשה בעקבות המצאת הדפוס. ההלכה הזאת קיימת ביהדות, אבל הגויים עדיין לא נתנו עליה את דעתם.
יהודי הדפיס את ספרי הרמב"ם בהשקעה גדולה (שהרי בימיהם היו מסדרים בדפוס אות אות). אחרי ההדפסה התקנא גוי באותו יהודי והחל גם הוא להדפיס את הרמב"ם בדפוס שלו. מיותר לציין כי בהדפסתו זו הוא פגע בכל ההשקעה הגדולה שהשקיע המדפיס הראשון.
לדעת הרמ"א ההלכה היא כמו דעת רבי יצחק, והנוכרים מחויבים לכללי ההלכה כפי שהם נהוגים בישראל. בעל ה"ציץ אליעזר" (חלק טז סימן נה) הביא ראיה לרמ"א מדברי הרמב"ן שכתב על הנוכרים: "צוה אותם בדיני גנבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחבירו ודיני מלוה ולוה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן, כענין הדינין שנצטוו ישראל" (בראשית לד יג).
אמנם מהרמב"ם משמע בכמה מקומות שהדינים שהגויים חייבים בהם הם הדינים שלהם. שהרי כתב הרמב"ם: "שני עכו"ם שבאו לפניך לדון בדיני ישראל ורצו שניהם לדון דין תורה דנין, האחד רוצה והאחד אינו רוצה אין כופין אותו לדון אלא בדיניהן" (מלכים י י"ב). וכן בעוד מקומות רבים.
גילוי כבוד ה' – בירושלים
בין כך ובין כך באחרית הימים בוודאי ידונו כל הנוכרים בדיני ישראל, שהרי הנביאים ישעיהו ומיכה התנבאו על כך שכל הגויים יבואו ללמוד צדק מישראל. שכך אמרו: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת". לא לישראל בלבד, אלא לאומות כולם. "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם".
בעקבות זאת לא תהיינה עוד מלחמות בעולם. "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב. מיכה ד).
גילוי כבוד ה' – דרך עם ישראל
כן מתנבא גם זכריה (פרק ח) על "וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה': כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקִים עִמָּכֶם".
הם ילמדו תורה שמותרת להם, ויפנימו את ערכיה עד שיתקיים בהם: "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא). יהי רצון שיהיה במהרה בימינו. אמן.
כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים
פעם היה סכסוך גדול מאוד בין כמה שייחים בדואים לבין בנו של השייח הגדול של הנגב. דרכם של הבדואים, כידוע, היא "נקמת דם". על אדם אחד שנהרג בטעות או בכוונה יכולים ליהרג עשרות אנשים בנקמות דם הדדיות. במקרה זה, כיוון שהסכסוך היה קשור לבנו של השייח הגדול שבנגב, היה צריך למצוא פתרון בהקדם. הצדדים הובאו לבית הדין המוסלמי אך לא הצליחו להסכים על שופט מוסלמי שישפוט ביניהם.
סיפר הרב זצ"ל: "יום אחד בדרכי לבית הדין (בבאר-שבע) ראיתי התקהלות גדולה סביב בית הדין של המוסלמים. הסכסוך משך קהל רב של בדואים וההמולה הייתה רבה. והנה אני רואה לחם זרוק ברחוב, הרמתי אותו, נישקתי אותו והנחתיו במקום גבוה. לפתע אני שם לב שאיזה שייח רץ אחרי ועמו שני שוטרים ישראלים. פנה אלי השייח הגדול של הבדואים בשפה הערבית ואמר לי: 'אתה, אתה!'. עשיתי עצמי כמי שאינו מבין את השפה הערבית. אבל השייח הזקן לא הרפה ממני. השוטרים שהיו עמו הסבירו לי שהשייח הזקן רוצה שאני אהיה השופט בסכסוך שבין החמולות של הבדואים. הם אמרו לי שהשייח ראה אותי מרים את הלחם מהרצפה, ומעשה זה השאיר עליו רושם גדול, ולכן הוא מעוניין שאני אשפוט בתיק של בנו. אמרתי להם שאני מקבל משכורת כדי לדון בעניינים שבבית דין שלי ולא בסכסוכים של המוסלמים. אבל לא הייתה לי ברירה והסכמתי להיות בורר ביניהם, אם גם הצד השני יסכים. השוטרים שאלו וגם השייחים האחרים הסכימו שאני אהיה הבורר וחשבתי שיש בכך קצת כבוד שמים".
המשיך הרב ואמר: "זה מה שנאמר: 'וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה'. כי כשגויים מכירים בצדקת התורה ונושאיה, יש בזה דבר גדול. הם אומרים: רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. הסכמתי, ובמקום לדון עשיתי ביניהם פשרה וסולחה. וכולם יצאו מרוצים".
מובאות
בהר סיני העולם מתחיל לזנוח את האלילים ולהאמין באל אחד. התרבות העולמית משתנה. הגויים מאמצים לעצמם את חוקות התורה. את מצוות כיבוד ההורים ואת שמירת שבת
מצד אחד יש סכנה גדולה בלימוד תורה לגויים עד שחייב מיתה. מצד שני, אם הלימוד הוא בשבע המצוות ששייכות להם – הרי הם במעלה גדולה כמו כוהנים גדולים
ארץ זית שמן . עצרתי שמן מזיתי גינתי. האם מפרישים תרומות ומעשרות למרות שפירות הגינה הפקר בשמיטה?
הזיתים הללו חנטו לפני השמיטה, לכן חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות.
ודבש . האם בדיקת תמר אחד מתוך שקית פוטרת את כל התמרים מבדיקת תולעים?
צריך לבדוק שלושה תמרים לפחות.
ורימון . האם מותר לגלוש על אינטרנט "רימון" של אדם אחר באופן שאינו פוגע או מאט לו את השירות, או שיש בזה גזל?
מותר במקרה שזה אכן לא מאט, אם זה זמני או חד-פעמי, ורק במקום שאין קוד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים ייעודו של מעשר כספים
מעשר כספים הוא התחליף לתרומות ומעשרות ומתנות כהונה ומתנות עניים שניתנו מיבול השדה ומהמקנה | מידה טובה לתת חומש | מגמתה העיקרית של מצוות מעשר כספים להחזיק את מלמדי התורה בישראל | עוד מגמה למעשר כספים: להחזיק עניים | כאשר יש צורך לתרום גם לעניים דחוקים וגם ללומדי תורה, יש להקדים את העניים | הרמב"ם יצא בחריפות רבה נגד לומדי תורה שמתפרנסים מהציבור | יש להקפיד לתרום למוסדות שמלמדים בהם תורת אמת
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תבוא
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי - מדוע אינו אומר את שמו אלא רק את מקומו. מה הטעם שהקדים הכתוב להזכיר את הַמָּקוֹם הַזֶּה זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, ורק אח"כ הזכיר אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת – היא ארץ ישראל. מה הטעם שבברכות נאמר וְהִשִּׂיגֻךָ בכתיב חסר ו', ואילו בקללות נאמר וְהִשִּׂיגוּךָ בכתיב מלא. בשלמא אָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ בצאתו מן העולם ניחא שהרי הוא רשע. אלא אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ בביאתו לעולם אמאי הרי עדיין לא חטא, שהרי תינוק הוא. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ - למה כֻּלָּם יבואו דווקא מִשְּׁבָא.
אורות התשובה - התעוררות תדייק את הכוחות שלך!
אורות התשובה ט', ז'
מה אם התשובה לא נועדה להחליש אותך-אלא להחזיר לך את הכוחות? הרב קוק מלמד אותנו נקודה עמוקה: לפעמים אדם מצמצם את עצמו ואת הכוחות הגדולים שקיימים בו. אבל התשובה אינה ויתור על העוצמה שלנו-אלא היכולת לכוון אותה מחדש אל הקדוש ברוך הוא. לקראת ראש השנה, זה הזמן לעצור ולשאול: עם אילו כוחות אני מגיע? ולאן אני בוחר להפנות אותם? 🎬 צפו במסר המיוחד וקחו איתכם נקודה למחשבה לקראת ראש השנה.
אורות התשובה - התעוררות מה ה' מצפה ממך?
אורות התשובה - י"ד, ד
לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו צריכים להשתנות לגמרי כדי להתחיל מחדש. אבל אולי דווקא הצעד הראשון הוא לעצור לרגע ולהבין מה באמת קורה בתוכנו. בסרטון הרב בועז חדד נוגע בנקודה עמוקה שמזמינה אותנו להסתכל אחרת על הדרך שלנו, על המקומות שבהם אנחנו נמצאים ועל האפשרות לבחור מחדש. מה הקב"ה באמת דורש מאיתנו? מושלמות או השתלמות? מסר קצר, אבל כזה שיכול לגרום לכם להסתכל על עצמכם קצת אחרת. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מה אם תשובה היא לא מה שחשבת?
אורות התשובה - א' , א'
תשובה היא לא רק על עבירות. היא הרבה יותר עמוקה מזה. מה אנחנו באמת עושים כשאנחנו חוזרים בתשובה? הרב קוק מלמד ב״אורות התשובה״ שהתשובה שייכת לכולנו-להורים, לילדים, ולכל אדם שרוצה לחזור למקום האמיתי והעמוק שבתוכו. לפעמים אנחנו חושבים שתשובה היא רק לתקן את מה שלא היה בסדר. אבל אולי תשובה היא גם הדרך שלנו לחזור לעצמנו, לנשמה שלנו ולכוחות שהקב״ה נתן לנו. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מרגיש רחוק? סימן שאתה מחובר
אורות התשובה - ט"ז, ז'
מרגיש רחוק? סימן שאתה מחובר🤍 לפעמים אנחנו מרגישים רחוקים, כואבים ומתוסכלים-וחושבים שאולי התרחקנו יותר מדי. הרב יובל מיטלמן מחדש לנו מתוך הספר אורות התשובה שדווקא הכאב הזה יכול לגלות משהו עמוק: אם כואב לך, כנראה שעדיין אכפת לך. כמו איבר שמחובר לגוף- כשהוא מחובר, מרגישים. והתחושה שאנחנו רוצים להתקרב, להשתנות ולחזור-היא בעצמה סימן שיש בתוכנו חיבור. אז אם בתקופה הזו אתה מרגיש רחוק-אל תתייאש. יכול להיות שהתחושה הזאת היא בדיוק ההוכחה שאתה עדיין מחובר.
אורות התשובה - התעוררות מיואש? אתה בדרך הנכונה!
מה קורה לנו כשאנחנו מתייאשים מעצמנו? האם הייאוש אומר שנכשלנו-או שאולי דווקא הוא מגלה לנו כמה אנחנו באמת רוצים להיות טובים יותר? בסרטון הרב טל שאוליאן מדבר על מקומו של הייאוש בתהליך התשובה, ועל נקודה עמוקה שמאיר הרב קוק ב״אורות התשובה״: גם כשהאדם מרגיש רחוק, שבור או מלא חרטה- הטוב שבו לא נעלם.✨ אולי לכן הייאוש הוא לא הסוף- אולי הוא דווקא הזמנה לעצור, להסתכל פנימה ולגלות מחדש את הטוב שתמיד היה שם. אל תוותר על עצמך בגלל הנפילות שלך. הטוב שבך עדיין שם. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מה עוצר אותך מלעשות תשובה?
מה באמת מונע מאיתנו לעשות תשובה ולהשתנות? אנחנו יכולים לרצות להתקדם, להשתפר ולהתחיל מחדש- אבל פעמים רבות דווקא היצר גורם לנו להיחלש, לדחות ולהישאר במקום. הרב יהודה חמו מדבר על המאבק הפנימי הזה ועל הכוח שיש להתעוררות אמיתית בחיים שלנו. אם גם אתם מרגישים שהגיע הזמן להתעורר ולעשות שינוי-הסרטון הזה בשבילכם!
מאמר שלישי עבודת החסיד וההשגחה האלוקית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגת החסיד, השואף לחיות בתודעה מתמדת של נוכחות אלוקית, אמונה והשגחה פרטית בכל פרט בגוף ובבריאה. מתוך כך מודגש כי המוסר והטוב האמיתיים נגזרים אך ורק מהציווי האלוקי ומהתורה, ולא משיקולים אנושיים סובייקטיביים.
יומא אכילה שאינה ראויה ביום הכיפורים
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
אורות התשובה - הרב הראל כהן כוחה היצרני של הרהור תשובה
אורות התשובה פרק ו,ז-ז,א
ההירהור הוא יוצר מציאות והוא גרעין התשובה שממנה מתחיל הכל, ומצד שני צריך להוציא אותה מן הכח אל הפועל כדי להשלימה
שיעורים בספר יהושע ספר יהושע כהמשך התורה
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במדרגות הנבואה השונות על פי הגר"א, מנבואת משה רבנו ועד לנביאים הראשונים והאחרונים. דרך פתיחת ספר יהושע, מודגש מקומו הייחודי של הספר כהמשך ישיר לתורה וכשלב המעשי של כניסת עם ישראל לארצו.
אורות המלחמה בניין האומה וייעודה בתיקון העולם
פסקה ט'
השיעור עוסק במשנת הראי״ה קוק על הקשר העמוק שבין זעזועי העולם והמלחמות לבין חובת ההתעוררות, ההתחזקות והבניין הרוחני של כנסת ישראל. מתוך ראיית האומה כגוף אחד השואב את כוחו מאמונתו, מודגש תפקידו הבלעדי של עם ישראל לגלות את שם השם במציאות ולהביא לתיקונו השלם של העולם כולו.
מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.
כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.
