בית המדרש

  • מדורים
  • חמדת החינוך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

מיכאל בן מזל

איך לדבר עם ילדים ומתבגרים על נושאים צנועים?

undefined

הרב יוני לביא

אדר תשע"ה
3 דק' קריאה
לא מזמן פנה אלי מחנך צעיר ושאלה בפיו. הוא מלמד בבית-ספר תורני את ילדי כיתה ח'. במהלך לימודם הגיעו לדברי עקביא בן מהללאל בפרק השלישי במסכת אבות: "דע מאין באת מטיפה סרוחה... ". כאן נתקל המחנך המסור בדילמה קשה: כיצד להסביר לתלמידיו הצדיקים את פשרה ואת מיקומה של אותה 'טיפה'. הוא התלבט איך לדבר בפני הכיתה על נושא כה רגיש, מה לומר והאם לא יפגע, חלילה, בתמימותם. בצר לו פנה אל מחנך הכיתה המקבילה והתברר שהלה כבר הצליח בביצוע המשימה. הוא פתר את הבעיה בדרך מעניינת. הוא אמר לתלמידים שכאשר אישה בהריון הרופא רואה באמצעות מכשיר האולטרסאונד טיפה הנמצאת בתוך הבטן שלה וממנה התפתח התינוק. המורה היצירתי מיהר להמשיך את השיעור ולמזלו אף אחד מהתלמידים לא טרח לשאול כיצד התגלגלה לשם אותה טיפה...

מדוע אנו זקוקים לחסידה?
הסיפור הזה משקף קושי הקיים אצל הורים ומחנכים רבים בעת שהם באים לעסוק בנושאים צנועים. היא לא מאפיינת דווקא אנשים דתיים (הגם שהיא בולטת יותר אצלם) והאגדה על החסידה שמביאה תינוקות מגיעה בכלל ממקורות לא יהודיים. גם כאשר ילדים פונים מיוזמתם ושואלים על עובדות החיים, הם נתקלים לא פעם בתשובות מתחמקות בסגנון "אין לי זמן עכשיו", "תשאל את אמא" וכו'.
מדוע זה קורה? מה עוצר אותנו ומקשה עלינו כאשר אנו באים לדבר עם ילדינו על שאלות כמו 'איך באים ילדים לעולם' ועל סוגיות צנועות אחרות?
יש לכך מספר תשובות וכדאי להכיר אותן כדי להתמודד איתן בצורה נכונה.
א. יש הורים החשים מובכים כאשר הם באים לעסוק במיניות ובדברים אינטימיים כיוון שהם חשים שבכך הם 'מסגירים' את עצמם . הרי לא מדובר כאן על נושא תיאורטי-פילוסופי. כל מה שהם אומרים נכון בעצם גם לגבי עצמם, וההוכחה הכי טובה לכך שגם הם 'יצורים מיניים' אלו הילדים העומדים לפניהם.
ב. לא מעט הורים הם בעצמם פרי הגידול של קשר השתיקה בנושא שאיפיין את הדורות הקודמים. ההתעלמות והדחקת העיסוק בנושאים צנועים היתה הנורמה המקובלת, ונוצר מעין טאבו ש'לא מדברים עליו', לא בבית וגם לא בבי"ס. גם בעולם הדתי כשהמורה בכיתה ב' הגיעה לפרשיית יהודה ותמר או יוסף ואשת פוטיפר היא נגעה בהן בחטף ודילגה באלגנטיות לפרק הבא. יש מבוגרים שמסקנתם מכך היא: "איתי לא דיברו על כל זה ויצאתי בסדר, אז כנראה שזה לא באמת הכרחי...".
ג. "שתיקה אידאולוגית" – הנובעת משיקולים תורניים ("אל תעירו ואל תעוררו", "אין דורשים בעריות בשלושה", אלו דברים ש"השתיקה יפה להם" וכו') או חינוכיים (שיח בנושא עלול לבלבל, לגרות ולגרור פנימה ילדים 'תמימים'. אולי אם נסיח את הדעת ולא נדבר על כך – זה ייעלם מעצמו ועוד).
ד. יש הורים שבנושא המיניות והיחס לגוף יש להם נקודות לא פתורות וקושי עם עצמם , כך שהקושי לא מתחיל מההסברה לאחרים אלא מעצם העניין.
ה. מדובר בנושא בו המסרים מורכבים, צדדים שונים של 'אסור' ו'מותר' משמשים בעירבוביה, ויש בכך כדי לבלבל מבוגרים וצעירים כאחד.
ו. חילול המיניות - העולם המערבי שאנו חיים בו וסופגים את מסריו התרבותיים עוסק במיניות ללא הרף, אך בעיקר בצורה גסה, שלילית, נמוכה ומעוותת. הדבר מרתיע מלעסוק בנושא שבבסיסו הוא קדוש וחיובי כיוון שהאסוציאציות הראשונות שהוא מציף שייכות למקומות הפסולים שהעולם המערבי לקח לשם.
מחיר השתיקה
לבחירה של הורים ומורים לפתח 'עיוורון מבחירה' ולהתעלם מן הנושא יש מחירים רבים.
הראשון הוא הפסד של הזדמנות יקרה להיות שותפים עם הילדים שלנו בדבר נפלא שעובר עליהם. השעון הביולוגי שלהם מתקתק והחיים שבתוכם גדלים ומתפתחים. הקב"ה מצמיח אותם להיות אנשים בוגרים, וגופם מתכונן לרגע בו יוכלו להפוך להיות הורים בעצמם. חבל מאוד אם לא ניקח חלק בתהליך המקסים הזה, כמו שחשוב לנו להיות שותפים איתם בדברים משמעותיים אחרים שהם עוברים.
יש כאן גם הפסד של הזכות להיות מקור המידע עבורם בנושאים הללו ולבנות אצלם מערכת בריאה, טבעית ויפה לסוגיות הללו. אם אנחנו לא נהיה אלו שנמלא את החלל הוא יוצף במהרה במידע ממקורות שחלקם שלילי ביותר. זה נכון במיוחד היום כשהידע זמין ונגיש בטלוויזיה, בסרטים, בפרסומות ומעל לכל – באינטרנט, אלא ששם הוא מעורב בטומאה וקלקול נורא.
לכן השאלה אינה האם הילדים ילמדו על הנושאים הללו, אלא כיצד . האם את עובדות החיים הקסומות הם יקלטו בצורה מעוותת מספרים, סרטים, אתרים או רסיסי מידע ששמעו מחברים, או שיהיה מבוגר אמיץ ואחראי שיסביר להם בצורה טובה ומתאימה את כל מה שהם צריכים לדעת. בעולם שבו מושגים כמו 'מצעד הגאווה', 'הטרדות מיניות', 'אונס' מרחפים בחלל האוויר, בעידן שבו התא המשפחתי עבר תהפוכות אדירות – מתי נתחיל אנחנו לדבר על הבריא והנכון? האם רק לאחר שכל הידע המעוות שגור היטב על לשונם? נאמר זאת כך: ילדינו מקבלים חינוך מיני רחב ביותר ממגוון מקורות. החובה שלנו כלפיהם וכלפי ריבונו של עולם שהפקיד אותם בידינו היא להוביל את המהלך בשמחה ולא להיגרר אליו. השאיפה שלנו היא שאת הדברים החשובים והרגישים ביותר בחיים, הם יקבלו קודם כל מאיתנו ובצורה הטובה והמתאימה ביותר.
מהי הגישה התורנית לנושא החינוך למיניות וצניעות? כיצד יש לגשת לנושא בשיחה עם הילדים? מאיזה גיל? ממה צריך להיזהר? על כל זאת ועוד בע"ה בפעם הבאה.

תודה לרב אלי שיינפלד ולשולמית בן שעיה



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il