- מדורים
- חמדת החינוך
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל
שאלות החיים
נרצה או לא שאלות כנות צפות ועולות מן החיים עצמם ולא ניתן להתחמק מהן: ילדה שרואה את אמא מחתלת את אחיה התינוק ושואלת – 'למה לו יש כזה ולי אין?', ילדים שרואים שאמא בהריון ובטנה תופחת ותמהים איך התינוק הצליח להיכנס לשם ולא פחות חשוב - איך הוא יצא, רסיסי מידע שילדים קולטים מחבר/ה בבי"ס או ממהדורת חדשות ומעוררים אצלם סימני שאלה על מושגים ותופעות שלא הכירו ('מצעד הגאווה', 'נישואים חד מיניים' ועוד). ולהבדיל בין החול ובין הקודש – דרך לימוד התורה ששופע התייחסויות לנושאים צנועים באופן מאוד פתוח וגלוי, בסיפורי המקרא ובדיני המשנה והתלמוד. כמובן שגיל ההתבגרות והשינויים הפיזיולוגיים והנפשיים שהוא מביא איתו מחייבים גם הם התייחסות והסברה. לא פעם ניצבים הורים מול הגל הזה נבוכים ומנסים להתחמק ממנו בדרכים שונות – "כשתגדל תבין", "אין לי זמן לדבר עכשיו", "לך תשאל את אמא". תגובה כזו מותירה את הילד מבולבל. הוא לא קיבל תשובה לשאלתו, ורק קולט שהיא לא לגיטימית אך אינו מבין מדוע.
למה לדבר על זה?
לפתחנו ניצבת לה אלטרנטיבה . תפיסת עולם יהודית אמיצה שלא מעוניינת להתחמק מעיסוק בנושאים אינטימיים אלא חפצה לעסוק בהם בשמחה לכתחילה. תפיסה טבעית הרואה את המיניות כחלק מן החיים בכלל והחיים היהודיים בפרט וכביטוי של חיים בריאים וצומחים. תפיסה חינוכית הרואה את ההורים כאחראיים על חינוך ילדיהם ובפרט בנושא כה בסיסי וחשוב בעולמם. תפיסה תורנית המתנגדת להתעלמות והכחשה ודוגלת בכך שאין נושא בעולם שאנו חוששים לדבר עליו, כמובן בצורה ראויה וצנועה. אחד הסיפורים המדהימים המופיעים בגמרא בהקשר הזה הוא על רב כהנא שהסתתר מתחת מיטתו של רב, גדול אמוראי בבל, כדי לעקוב כיצד הוא מתנהג ברגעים אינטימיים עם אשתו (גמ' ברכות סב'). לתמיהתו של רב מה עושה תלמידו מתחת למיטה ענה לו רב כהנא: "תורה היא וללמוד אני צריך". מה שקורה בינו לבינה אינו דבר זר או טמא. הוא טהור וקדוש וחלק מן התורה שאנו מחויבים ללמוד וללמד.
עקרונות יסוד בהסברה
כשניגשים להסביר את הנושא כדאי להפנים כמה עקרונות:
א. אמון בעצמנו - אם ריבונו של עולם נתן לנו את הילדים האלה וזיכה אותנו להיות ההורים שלהם, הרי שאנו מסוגלים למלא את המשימה הזו בהצלחה, לגדל, לחנך ולהכין אותם אל החיים, כולל בנושאים עדינים כאלו.
ב העמדה הנפשית – כשבאים לעסוק בנושא עם הילדים אין לראות זאת כ'עול' - 'אין ברירה ומישהו צריך לעשות את העבודה השחורה'. יש לראות זאת כזכות והזדמנות ללמד את הילדים דברים מופלאים על עצמם ועל החיים. הארת הפנים והרוגע אותם נסגל לעצמנו כשאנו משוחחים איתם יעברו גם אליהם (בסוגריים נעיר שילדים שואלים על הנושא בדרך כלל בתמימות. התסביכים והאסוציאציות הבעייתיים נמצאים בדרך כלל אצלנו, המבוגרים).
ג. שפה – מסבירים בלשון נקיה וצנועה ולא 'רחובית', אך מדברים בכנות ולא נמנעים מלומר מילים מפורשות ולכנות את האיברים בשמם. השימוש במילים מעורפלות עלול לבלבל, כמו גם להעביר מסר של מבוכה ופחד מלדבר גלויות.
ד. המקום של הילד - ניתן לברר את הרקע לשאלת הילד, להתעניין מה הוא חושב על העניין ומה כבר שמע על זה, האם בכיתה דיברו על כך וכדו'.
ה. איך לדבר? – ההורים לא צריכים לדבר על עצמם, אלא על איש ואישה סתמיים ועל גוף האדם באופן כללי. לגשת לנושא מהמקום המתפעל של 'מה רבו מעשיך ה'', כאשר במערכת הרביה ובהתפתחות הפיזית מתגלה החוכמה האלוקית באופן מעורר השתאות (ספר מומלץ לגילאי חטיבה ומעלה – הפרקים הראשונים של 'גוף האדם המכונה שלא תיאמן').
ו. מי מבין ההורים צריך לדבר על זה, אמא או אבא? – בניגוד למנהג 'להשליך' את המשימה על הצד השני, ולמרות הנטיה האוטומטית לקבוע שהאמהות ידברו עם הבנות והאבות עם הבנים – מי מבין ההורים שנמצא בקשר הכי קרוב ופתוח עם הנער/ה הוא זה שיוכל לשוחח איתו/ה על זה באופן הטוב יותר. לצד זה אפשרי גם שיחה שתנוהל עם שני ההורים יחד. בנושאים מסוימים ('נשיים' או 'גבריים' במובהק) אכן טבעי ויעיל יותר שאמא תסביר לבת ואבא לבן.
ז. מתי נכון לדבר על הדברים? נפתחים בפנינו כל מיני חלונות הזדמנות לעניין: כשילד שואל שאלה בעצמו, בהקשר תורני (דרך לימוד פרשת השבוע או סוגיות תורניות אחרות), בהקשר לאירועים חדשותיים ('מצעד הגאווה', פרשיית 'הזמר המפורסם' וכדו'), לקראת גיל ההתבגרות של הילד/ה ותהליכים חברתיים של התעניינות במין השני. מעבר לזה יש מקום לשיחות יזומות כאשר ההורים מרגישים שיש צורך בדבר.
ח. כיצד להסביר נושאים ספציפיים (איך באים ילדים לעולם, שמירת הברית, נטיות הפוכות, מה רע בפורנוגרפיה ועוד)? את זאת לא נוכל לפרט במסגרת זו, אך נזמין לצפות בסדרת וידאו חדשה להורים שתעלה בימים הקרובים לאתר 'כיפה' ותדגים את ההסברה בתחומים השונים.
ט. בירור עצמי - יש לראות בצורך שלנו להסביר את הדבר לילדינו הזדמנות לבירור עמוק של היחס שלנו לנושאים הללו. כאשר אצל ההורים הם מסובכים ולא פתורים, באמת קשה לשוחח עליהם עם הילדים. ככל שהדברים 'ישבו' טוב יותר אצלנו ונרגיש שלמים איתם, ייקל עלינו גם להעביר אותם הלאה.
מה המשמעות הנחת תפילין?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
"איזהו העשיר השמח בחלקו!"
אנחנו בצד של החזקים!
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
מסירות או התמסרות?
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?