ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הזכרת גשמים
- ספריה
- הלכות חגים
- סוכות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
כג. מתחילים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילת מוסף של שמחת תורה, ואין מפסיקים עד לשחרית של יום-טוב ראשון של פסח (ועד בכלל). ואומרים קודם מוסף פיוטים מענין הגשם שתהא כעין הכרזה.
כד. אם אמר "מוריד הטל" במקום "משיב הרוח ומוריד הגשם" אין זה סימן קללה, אך אין זאת הודאה מושלמת מכיוון שבחורף יורד גם גשם וגם טל לברכה, על כן אם נזכר שטעה לפני שסיים את ברכת "מחיה המתים" יחזור ויתחיל "אתה גיבור" ויאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם". אמנם אם אמר כבר מלת "ה'" של ברכת "מחיה המתים", אין מחזירים אותו (שו"ע קיד סע' ה, ו ונו"כ).
כה. אם לא אמר "משיב הרוח" וגם לא אמר "מוריד הטל" מחזירין אותו ואינו יכול לאומרו ב"שומע תפילה" (עיין ברכות כ"ט ע"א, שו"ע קי"ד סעי' ה').
ברך עלינו
כז. לימודה - לעולם יסדיר אדם את תפילתו הנאמרת לפרקים (אחת לשלושים יום או יותר) ואחר כך יתפלל, ועל כן קודם ערבית של ליל ז' במרחשון יעיין בברכת "ברך עלינו", ובתפלה עצמה יאמרה מתוך הסידור (עיין ר"ה דף ל"ה ועיין שו"ע ק) ולדעת הרמ"א אם מתפלל מתוך סידור - אין צריך להכין.
כו. זמנה - אין אומרים "ברך עלינו" אלא מיום ז' במרחשון בארץ ישראל, כיוון שחז"ל רצו לתת לאלו שעלו לירושלים בימי סוכות זמן לחזור לבתיהם ללא גשמים (שו"ע קיז סע' א ונו"כ). ואומרים אותה עד מנחה של ערב פסח ועד בכלל.
כח. בחו"ל מתחילים לבקש גשם רק שישים יום אחרי תקופת תשרי. ומכיוון שה"תקופות" נחשבות לפי מהלך השמש, מחשבים אותן על פי לוח אומות העולם שבנוי על פי מהלך השמש (הלוח העברי משלב מהלך השמש והירח גם יחד). לכן מתחילים לבקש גשם ולומר "ברך עלינו" בחו"ל ב5- בדצמבר אם חודש פברואר הוא של 28 יום, ואם חודש פברואר הוא בן 29 יום — מתחילים לומר - "ברך עלינו" בחו"ל ביום 6 בדצמבר וממשיכים באמירת "ברך עלינו" עד ערב חג הפסח (עיין ב"י קיז ס"ק א. שו"ע קיז סע' א).
כח. בקשות של ברכת החודש - בבקשות של ברכת החודש אומרים "ולטללי ברכה" ואין לומר "ולגשמים בעתם" עד שישאלו גשמים בתפילה, ועכ"פ אם הזכירו "ולגשמים בעתם" יתפרש שהגשמים שירדו בעתם יהיו לברכה.
מו. בקשה רק אחרי הכרזה - אסור להזכיר גשם לפני שמכריז שליח ציבור על בקשת הגשם (שו"ע, רמ"א קיד סע' ב) בתפילה זו או בצורה אחרת. ויחיד המתפלל בביתו לא יזכיר "משיב הרוח" במוסף לפני שבאחד מבתי הכנסת הכריזו על בקשת גשמים.
כט. טעה בקיץ - בחול המועד ובכל ימות החמה אומר "ברכנו". אם טעה ואמר "ברך עלינו", צריך לחזור מכיוון שגשמים בקיץ הם סימן קללה. וכיצד חוזר?
אם נזכר שטעה והוא עדיין בתוך הברכה, צריך לומר "ברכנו" אפילו אם אמר כבר "ברוך אתה" ולא אמר "ה'". וצריך לשתוק כדי הילוך ד' אמות, ואחר כך יתחיל מחדש "ברכנו".
אם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה'", יסיים "למדני חוקיך" ויחזור ל"ברכנו".
אם נזכר אחרי שסיים את הברכה ולפני שהתחיל "תקע", יחזור ל"ברכנו".
אם נזכר אחרי שהתחיל "תקע" ונזכר אחר כך בכל מקום שהוא עד "יהיו לרצון" האחרון" — יפסיק במקום שנזכר, ויחזור ל"ברכנו" וימשיך את סדר הברכות.
אם נזכר אחרי שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון הסמוך ל"עושה שלום" - חוזר לראש העמידה, אפילו אם עדיין לא עקר את רגליו.
אם אמר "ברך עלינו" בימים שבין שמיני עצרת לז' בחשון אינו חוזר הואיל ומעיקרא הוא זמן שאלת גשמים, ורק שאין שואלים בו משום עולי רגלים, וה"ה בחו"ל מש"ע עד יום שישים לתקופה.
ל. טעה בחורף - אם בימות הגשמים, אחרי ז' במרחשון אמר "ברכנו" ולא ביקש גשם, אין בקשתו שלמה, וצריך לחזור ולבקש גשם. (והוא הדין אחר התקופה, בחו"ל)
אם נזכר קודם שסיים את תפילתו - יכול לבקש גשם גם במקומות אחרים:
אם נזכר בתוך אמירת "ברכנו" - יעצור ויתחיל ברכת "ברך עלינו".
אם אמר "ברוך אתה" ועוד לא הזכיר שם ה' - ימתין כדי הילוך ד' אמות (שתי שניות) ויחזור לתחילת "ברך עלינו" (יש אומרים שאין צריך לחזור לראש הברכה אלא יאמר במקום "ותן טל ומטר לברכה" ויחתום, וטוב לעשות כסברה ראשונה).
אם נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה'" של סיום הברכה - יסיים "למדני חוקיך" ויחזור ל"ברכנו" (ועיין כה"ח קי"ד ס"ק כ"ח, שלמי ציבור דף קי"ז) .
אם נזכר אחרי שסיים את ברכת "ברכנו" ולפני שהתחיל "תקע בשופר" — יאמר במקום "ותן טל ומטר לברכה" וימשיך "תקע בשופר". (עיין ראבי"ה המוזכר באורך בב"י סי' קי"ד לאפוקי סברת ר' יונה, ובשו"ע קי"ד סעי' ו' וקי"ז סעי' ה', ובסי' תכ"ב. ועיין שלמי ציבור דף קכ"ט ע"א, מ"ב קי"ד ס"ק ל"ב ובאה"ל שם ומש"כ המ"ב להוכיח שדעת הגאון אינה כשו"ע ממש"כ הגאון בסעי' י"ז, לא משמע כן דעת הגאון ממש"כ בסעי' י"ח, ועיין ט"ז ס"ק י"ב. וכן פסק בא"ח בשלח אות ח"י) וטוב לחזור ולומר "ותן טל ומטר לברכה" גם בשומע תפילה (ועיין באה"ל סי' קי"ד ד"ה: "בלא חתימה") ולדעת המשנה ברורה עדיף לומר ב"שמע קולנו" מאשר לפני "תקע".
אם נזכר אחרי שהתחיל "תקע בשופר" - ימשיך עד "שומע תפילה" ושם יאמר "ותן טל מטר לברכה. כי אתה שומע תפילה כל פה וכו'". (ועיין ברכ"י אות ט').
אם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה'", יסיים "למדני חוקיך", ויאמר "ותן טל ומטר לברכה, כי אתה שומע תפילה וכו'".
אם נזכר אחרי שסיים ברכת "שומע תפילה" ולפני שהתחיל ברכת "רצה", - יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה".
אם נזכר אחרי שהתחיל ברכת "רצה", - עוצר במקום שנזכר וחוזר לברכת השנים ומתחיל "ברך עלינו" וממשיך על הסדר. (שו"ע קי"ז סעי'ד ה', כה"ח ס"ק ט"ל הגר"א ס"ק י"ב בא"ח שם אות י "ח).
לא. אם חזר בטעות ל"שמע קולנו", במקום ל"ברך עלינו" וביקש שם על הגשמים וסיים תפילתו, יכוין לצאת ידי חובה בחזרת ש"ץ מתחילה ועד סוף, או שיחזור להתפלל ויאמר שהוא מתנה שאם אינו צריך לחזור הרי תפלתו זו בתורת נדבה.
לב. אם נזכר רק אחרי "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון, הסמוך ל"עושה שלום", אפילו אם טרם עקר רגליו, - חייב לחזור לתחילת תפילת שמונה עשרה (בא"ח בשלח יח). אבל אם לא סיים הפסוק ואפילו רק לא אמר "צורי וגואלי" יכול לחזור לברכת "ברך עלינו" (עיין בא"ח בשלח יח, כה"ח קי"ז ס"ק כ"ח).
לג. איך חוזרים להתפלל - יחיד שחוזר לתחילת התפילה אינו חוזר לומר "ה' שפתי תפתח וכו'" כיון שכבר הוא בתפילה (בא"ח ש"ש ויקרא י"ב).
לד. אם הש"צ אינו מבלע את מילות החזרה, והוא שומע כל הח"י ברכות של החזרה ומכיון בהם, יכול לצאת ידי חובה בחזרת הש"ץ (עיין שלמי ציבור עמ' קי"ח, ועיין רע"א בהגהות לסימן קי"ד בענין חזרת מעין שבע של ליל שבת) ויענה קדושה, אמן על הברכות אך לא יאמר "ברוך הוא וברוך שמו" ולא יענה אמן על ברכת כהנים. אומנם אינו יכול לשלב תפילתו בתפילת הש"ץ, דהיינו שאם לדוגמא נזכר אחרי "רצה" שטעה אינו יכול להמתין שם לחזרת הש"ץ ולכוין בה לצאת ידי חובה, אלא יחזור "לברך עלינו" (עיין שלמי ציבור דף קי"ח, ועיין באה"ל קכ"ד ד"ה: "יכון").
מא. ש"ץ שטעה בתפילת לחש ולא שאל טל ומטר, יכול לסמוך על תפילת החזרה ואין צריך להתפלל פעם נוספת בלחש (עיין שו"ע סי' קכ"ד סעי' ב' ולחונים עליו).
לה. ספק טעה - מי ששלושים יום התפלל ולא טעה וספק לו אם טעה או לא אנו סומכים על חזקת שלושים יום ואומרים שלא טעה. אבל אם ברור לו שטעה בתוך השלושים יום אין כאן חזקת שלושים.
לו. אם במשך השלושים יום נסתפק אם הזכיר כהוגן, וכעת שוב נסתפק לאחר השלושים יום - יחזור אך יתנה שאם אינו חייב לחזור ה"ז תפילת נדבה.
לז. הכלל, ששלושים הימים של החזקה צריכים להיות שלושים ימים רצופים שיזכיר בהם כדין (עיין בי"ד ח"א סי' מ"ז בא"ח פרשת בשלח אות ט"ו). אומנם אם טעה אחרי השלושים ימים של החזקה החזקה במקומה עומדת.
לט. אימתי הוא חוזר על ספק, דוקא אם נתעורר לו בתוך תפילת ח"י או סמוך לה, אך אם נתעורר לו הספק רק "בעלינו לשבח" וכדו' - אינו חוזר (עיין מ"ב ס"ק ל"ח כה"ח ס"ק מ"ח ד"ה: "וכתב המו"ק").
מ. תשעים פעם - אם מסופק אם אמר "ברכנו" או "ברך עלינו" תוך שלושים יום — חוזר. אבל אם אמר תשעים פעם "רופא חולי עמו ישראל", "ברך עלינו" ואחר כך הסתפק — אינו חוזר. והוא הדין בעניין "ברכנו", שמתחילים לומר במוצאי יום-טוב ראשון של פסח. (ועיין חת"ס סי' כ' חס"ל אות א' יפל אות ד' כה"ח סי' ח"ן ע"ב ס"ק מ"א) וכן לגבי "משיב הרוח" (ויזהר שלא יזכיר שם שמים שלא לצורך, ועל כן לא יתחיל מאתה גיבור לעולם ה'" אלא מ"מחיה מתים אתה וכו'" - עיין שו"ע קי"ד ס"ט מ"ב ס"ק ט"ל, מ' כה"ח ס"ק ד"ן ה"ן ס).
לח. האשכנזים שלא משנים את פתיחת ברכת השנים, בין בקיץ בין בחורף, כשרוצים לומר תשעים פעמים יאמרו "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה", ולא די לומר רק "ותן טל ומטר לברכה". (מ"ב קי"ד ס"ק מ').
מב. טעה בשבת - אם בשבת טעה והתפלל תפילת ח"י של חול ובמקום "ברך עלינו" אמר "ברכנו" ונזכר אחרי הברכה יש אומרים שיחזור להתפלל מ"אתה חונן" עד לאחר "ברך עלינו" ואחר כך יחזור לומר "מאתה קדשת", ויש אומרים שלא יחזור ל"אתה חונן", אלא רק גומר הברכה שנמצא בה ויתחיל "אתה קדשת" וכן נוהגים (עיין הלק"ט ח"ב סי' צ"א, כה"ח ס"ק י"ד).
מג. טעה ולא יודע - מי שטעה ונזכר באמצע התפילה אך אינו זוכר מה עליו לעשות, אי אפשר לו לשאול אנשים באמצע התפלה שה"ז הפסק, אלא ילך בשתיקה ויפתח ספר ויסתכל מה ההלכה. ואם המקום שהתפלל בו הוא מקומו הקבוע יחזור לשם וימשיך בתפילתו כפי שראה בהלכה, ואם מקומו אינו קבוע, יעמוד במקום שמצא את ההלכה (ועיין סי' ק"ד כה"ח ס"ק כ"א).
מד. טעה ולא חזר - מי שלא הזכיר "ותן טל ומטר לברכה" במנחה של יום שישי ונזכר בה רק בליל שבת אינו מתפלל פעמים שהרי אין ברכת "ברך עלינו" בתפילת שבת ואף להתפלל אותה בתורת נדבה אינו יכול, שאין תפילת נדבה בשבת (עיין שו"ע ק"ח סעי' יא, בא"ח משפטים ט"ז) אלא יכויון לחזרת מעין שבע ויצא בה ידי חובה ובלבד שיאמר לחזן שיתכוין וישמע את כל הברכה להוציא ידי חובה וגם הוא יתכון לצאן מהחזן (ועיין מ"ב סי' רס"ח ס"ק כ"ח ולכה"ח שם ס"ק נ"ג, נ"ו נ"ז אולם עיין רע"א על סי' קי"ד סעי' ה' ור"פ ח"ד סי' ו' - ועיין שו"ע ק"ז סעי' א' ולחונים עליו. בא"ח משפטים אות ט"ז).
מה. טעה בליל ז' בחשוון - אם בליל ז' במרחשון שכח לומר "ותן טל ומטר לברכה" טוב שיתפלל ערבית פעם נוספת ויתנה שאם אינו חייב לחזור להתפלל, תפילתו השניה בתורת נדבה (עיין כה"ח קי"ז ס"ק י').
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
