ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
אַךְ אֲנַחְנוּ הַמַּאֲמִינִים בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, אָנוּ אוֹמְרִים כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל. וְהַקֻּשְׁיָא, 1 אֵיךְ יָבוֹא הָרִבּוּי מִן הָאֶחָד הַפָּשׁוּט? אָנוּ אוֹמְרִים, כִּי מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הוּא אֶחָד [נִשְׁפַּע מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד], וְהוּא רֵאשִׁית הַבְּרִיאָה, וְאַחַר כָּךְ 2 הֻשְׁפַּע עוֹד עַל הָרֵאשִׁית. וְחִלּוּק גָּדוֹל יֵשׁ, כִּי כַּאֲשֶׁר הָרֵאשִׁית כְּבָר נִמְצָא, אָז יֻשְׁפַּע עַל זֶה עוֹד, שֶׁאִלּוּ הֻשְׁפַּע מֵאִתּוֹ שְׁנֵי דְּבָרִים כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, הָיָה קָשֶׁה אֵיךְ יֻשְׁפַּע מִן הָאֶחָד שְׁנֵי דְבָרִים מְחֻלָּקִים. אֲבָל יֻשְׁפַּע מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד, וְהוּא רֵאשִׁית הַבְּרִיאָה, וְאַחַר כָּךְ הֻשְׁפַּע עַל הָרֵאשִׁית. 3 וַהֲרֵי חִלּוּף וְרִבּוּי הַנִּמְצָאִים הֵם מִצַּד הַמְקַבֵּל, כִּי אַף כִּי מִן הָאֶחָד לֹא יֻשְׁפַּע רַק אֶחָד, מִכָּל מָקוֹם כַּאֲשֶׁר נִמְצָא הָאֶחָד אֲשֶׁר הוּא אֶחָד, אָז מִצַּד הַמְקַבֵּל אֲשֶׁר הוּא נִמְצָא עַתָּה שַׁיָּךְ תּוֹסֶפֶת, כַּאֲשֶׁר הַמְקַבֵּל רָאוּי אֶל מַה שֶּׁיִתּוֹסֵף עָלָיו, וּלְכָךְ הַכֹּל הוּא מִצַּד הַמְקַבֵּל. וְזֶה כִּי הַנִּבְרָא 4 מִצַּד שֶׁהוּא עָלוּל, הוּא חָסֵר, וְצָרִיךְ הַשְׁלָמָה. כִּי הָאָדָם נִבְרָא וְצָרִיךְ אֵלָיו הַשְׁלָמָה, הִיא הָאִשָּׁה. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה נִבְרָא הַשְׁלָמָתוֹ עִמּוֹ, וְלֹא יִהְיֶה חָסֵר, אִם כֵּן הָיָה הֶעָלוּל שָׁלֵם בְּעַצְמוֹ, 5 וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר. רַק שֶׁנִּבְרָא חָסֵר, וְהֻשְׁלַם עַל יְדֵי דָּבָר שֶׁהוּא עֵזֶר, כִּי הוּא חָסֵר בְּעַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁרָאוּי אֶל הֶעָלוּל. וְדָבָר זֶה רָמְזוּ חַכְמֵי אֱמֶת בַּמִּדְרָשׁ (פרקי דר"א פרק יב) בְּאָמְרָם עַל בְּרִיאַת הָאִשָּׁה: לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ (בראשית ב, יח), וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאִם נִבְרָא אָדָם בְּלֹא עֵזֶר הָיוּ אוֹמְרִים כִּי הוּא אֱלֹהַּ. וְהַדְּבָרִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, כִּי הֶעָלוּל בְּמַה שֶּׁהוּא עָלוּל יֵשׁ בּוֹ חִסָּרוֹן, וְדָבָר זֶה נִתְבָּאֵר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְאִם לֹא הָיָה הָאָדָם צָרִיךְ לְעֵזֶר, אִם כֵּן לֹא הָיָה עָלָיו דִּין עָלוּל. וּלְפִיכָךְ כַּאֲשֶׁר נִבְרָא רִאשׁוֹנָה דָּבָר אֶחָד, יֵשׁ כָּאן תּוֹסֶפֶת עָלָיו מַה שֶּׁהוּא הַשְׁלָמָתוֹ, כִּי לֹא נִבְרָא דָּבָר שֶׁלֹּא יִהְיֶה צָרִיךְ אֵלָיו הַשְׁלָמָה, וְדָבָר זֶה הוּא הָרִבּוּי אֲשֶׁר הוּא מִצַּד הַמְקַבֵּל.
___________________________________
אנו המאמינים בתורת משה אומרים, שהקב"ה הוא לבדו ברא הכל. על השאלה, 1 כיצד יתכן שמהאחד ימצאו דברים רבים שהם הפכים זה לזה? אנו משיבים, שהקב"ה ברא דבר אחד, אשר הוא ראשית הבריאה, אולם 2 ראשית זו חסרה, וכדי להשלימה ברא הקב"ה דבר נוסף. אם היינו אומרים שמתחילה ברא הקב"ה שני דברים נפרדים, היתה השאלה במקומה, איך יתכן שימצאו ממקור אחד שני דברים הפכיים. אולם אנו אומרים, שלאחר שנברא דבר אחד, נברא דבר נוסף להשלמתו, 3 נמצא שהניגודים הנמצאים בעולם הם מצד הנבראים ולא מצד הבורא. ביאור הדבר, כל נברא, 4 בעצם היותו נברא, אינו שלם אלא חסר, ובהיותו חסר הוא צריך דבר שישלים חסרונו. לא יתכן שנברא יהיה שלם, כי 5 אם הנברא יהיה שלם הוא יהיה במדרגת הבורא, דבר שלא יתכן. לכן מאחר שכל נברא הוא חסר, צריך להיברא דבר המשלימו. דוגמא לדבר, האדם. האיש נברא תחילה חסר, והוא זקוק לדבר שישלים אותו, היא האישה. רעיון זה רמזו חכמים במדרש באמרם על בריאת האישה, לא טוב היות האדם לבדו, שאם היה נברא בלא האישה היו אומרים שהוא אלוה. כוונתם כמו שאמרנו, אם האדם אינו צריך השלמה הוא שלם, והשלם במדרגת הבורא. אבל כל נברא בעצם היותו נברא הוא חסר, ודבר זה בארנו בכמה מקומות. לכן כאשר נברא הדבר שהוא ההתחלה, נזקקה תחילה זו להשלמה, ומכאן הריבוי בעולם, אף שיש בהם דברים הפכיים זה לזה, והכל מצד הנבראים.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
22 - פרק ג' חלק ב'
23 - פרק ג' חלק ג'
24 - פרק ג' חלק ד'
טען עוד
המהר"ל ממשיך את הדיון בשאלה כיצד יצא הריבוי מאת הבורא היחיד, וכאן פותח הוא את תשובת 'מאמיני תורת משה'.
הקב"ה ברא את כל הנמצאים שיש בעולם. הוא לא ברא חומר שממנו השתלשלו כל הברואים, אלא הוא בעצמו ברא את כולם. אם-כן, מדוע יש סתירות והפכים במציאות? המהר"ל עונה תשובה עמוקה ומקורית. הקב"ה באמת ברא רק דבר אחד בעולם. הוא לא ברא כוחות וניגודים שונים, אלא מציאות אחת. אך המציאות שברא אינה יכולה להופיע בעולם באופן מושלם, כיוון שרק הבורא הוא אחדותי באופן מושלם. לכן הקב"ה ברא בעולם התחלה, ראשית, את החלק הראשון של אותה הבריאה. התחלה זו היא חלקית וחסרה. הקב"ה ברא חלק נוסף, שהוא נראה כהפוך לחלוטין ומתנגד לחלק הראשון, אך בעצם הוא משלימו. הנברא במהותו מוכרח להיות חסר, ולכן המהלך של בריאת חלק, ואח"כ בריאת השלמתו מובנה בסדר העולם.
למשל, אם אנחנו רוצים לבנות שעון צריך להתבונן על דרך פעולתו. השעון מורכב ממספר גלגלי שיניים שמסתובבים אחד בכיוון השונה לחברו. אך זו הדרך שהשעון יתפקד יחד. במבט ראשון נראה שכל חלק הוא שונה ומנוגד לשני, אך רק פעולתם יחד יוצרים דבר אחד ושלם. יוצרים שעון.
המהר"ל מביא כדוגמא לכך את בריאת האדם. האדם השלם מורכב מאיש ואישה, ככתוב "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם...וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם" [בראשית ה, ב]. אך הקב"ה ברא את האיש ראשון ורק לאחר מכן ברא את האישה. במבט ראשון, נראה שהאיש והאישה אלו שני דברים שונים לגמרי. אפילו הפוכים. במבט שטחי זה נראה כריבוי. שיש כאן שני כוחות מנוגדים. מחשבה זו תוכל להביא לטעות שיש שני כוחות רוחניים שונים, שני אלים, שיצרו את האיש ואת האישה. אך זה רק במבט שטחי. מבט מעמיק מבין שהחיבור וההרמוניה בין האיש לאישה יוצרים מציאות חדשה ושלמה. למציאות זו כיוון הבורא יתברך. שניהם נוצרו על ידי אותו בורא אחדותי על מנת ליצור מציאות שלמה ומאוחדת. הריבוי הוא רק לעיני המתבונן במצב העכשווי, המפורד. אך המתבונן במבט על, יכול לראות איך כל הכוחות המנוגדים מובילים למציאות שלמה, לתיקון ולגאולת העולם. במבט זה כל הריבוי אינו סותר ומתנגש, אלא מכוון מלכתחילה כדי להפרות וליצור עולם אחד. לאחר שהמהלך הגדול יושלם במלואו גם האדם הפשוט יראה איך ש'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'.
הרחבות
* תפקיד החסרון
כִּי הָאָדָם נִבְרָא וְצָרִיךְ אֵלָיו הַשְׁלָמָה, הִיא הָאִשָּׁה... וְהַדְּבָרִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. המהר"ל מדמה את בריאת האישה לבריאת העולם – בשניהם נברא תחילה דבר שלם שמסוגל עוד להתרומם. העולם הולך ומתעלה, ובאדם ההתעלות באה על ידי הקשר עם האישה (עיין ביאורים). ניתן היה לחשוב כי עדיף היה לברוא עולם שלם בלי חסרונות שבו הכל רק טוב? מחדש המהר"ל שהעולם נברא חסר באופן מכוון כדי לאפשר לו להתפתח: "כי בודאי אי אפשר שלא יהיה העולם נברא חסר , מצד כי העלול (הנברא) הוא חסר" [באר הגולה עמ' קכט].
הרב קוק כותב כי העולם נמצא בתהליך תמידי של התעלות: "ולעד לא תכלה הופעת ההתעלות, ותוספות האור העדן והחיים ההולכים ומתבסמים, ומתמלאים תמיד ערך יותר גדול ונשגב" [אורות הקודש ב, עמ' תקכט] הרב קוק ממשיך ומבאר שתפקיד החיסרון הוא להוות תמריץ כדי להביא אותנו להיות יותר שלמים. במקומות נוספים מבאר הרב קוק שגם תהליך הגאולה מתקדם באופן זה: "בעתותי גאולה מתגברת חוצפה. וסער מתחולל הולך וזועף, פרצים אחר פרצים יפרצו, חוצפה מחוצפה תגדל... הסופות הללו יחוללו גשמי נדבה. ערפלי חשך אלו יהיו מכשירי אורים גדולים "וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה" [ישעיה כח, יח]" [אורות, עמודים קכב-קכג].
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
לאן שבים ולמה מתוודים?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
מהות ספר ויקרא ופרשת זכור
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
