ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
אַף כִּי יֵשׁ בָּזֶה עוֹד סוֹד נִסְתָּר וְנֶעֱלָם, לָמָּה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן חָרַב עַל אֵלּוּ ג' עֲבֵרוֹת, וּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי עַל יְדֵי שִׂנְאַת חִנָּם, וַאֲפָרֵשׁ אוֹתוֹ בְּרֶמֶז, וְתָבִין אוֹתוֹ. וְזֶה, כִּי מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן הָיָה לָהֶם בִּזְכוּת ג' אָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, אֲשֶׁר מַדְרֵגָתָם בְּוַדַּאי יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה מִן יִשְׂרָאֵל. וְיָדוּעַ כִּי אַבְרָהָם זְכוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ פְּרִישׁוּתוֹ מִן הָעֶרְוָה, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ עָלָיו בְּמַסֶּכֶת בָּבָא בָּתְרָא (טז, א): 1 עַפְרָא לְפוּמֵיהּ דְּאִיּוֹב, שֶׁאָמַר (איוב לא, א): וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה, 2 בִּדְאַחֲרִינָא לָא מִסְתַּכֵּל, אֲבָל בְּדִידֵיהּ מִסְתַּכֵּל. וְאִילוּ בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (בראשית יב, יא): הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ, שֶׁלֹּא נִסְתַּכֵּל בָּהּ כָּל יָמָיו. יִצְחָק זְכוּתוֹ הַהַרְחָקָה מֵעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֲרֵי מָסַר נַפְשׁוֹ לְהַקְרָבָה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. יַעֲקֹב נֶגֶד שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְדָבָר זֶה יָדוּעַ גַּם כֵּן, כִּי יַעֲקֹב הוּא הַחַיִּים, שֶׁהֲרֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת (תענית ה, ב). וְעוֹד, כִּי הוּא הֶפֶךְ עֵשָׂו, שֶׁהָיָה אַדְמוֹנִי (בראשית כה, כה), וְהוּא סִימָן אֵלָיו שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים, יַעֲקֹב הֶפְכּוֹ 3 מְרֻחָק מִזֶּה. וְעוֹד, כִּי יַעֲקֹב לֹא רָאָה קֶרִי מִיָּמָיו (יבמות עו, א), וְדָבָר זֶה נֶחְשָׁב קְצָת כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּם, כִּי רָאוּי וְאֶפְשָׁר הָיָה שֶׁיִּהְיֶה נִבְרָא מִמֶּנּוּ אָדָם, וְאַף 4 מִזֶּה הָיָה יַעֲקֹב מַרְחִיק. וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֵׁנִי שֶׁלֹּא הָיָה כָּל כָּךְ בְּמַעֲלָה, הָיָה נֶגֶד כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עַצְמָם. וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת נה, א) כִּי בַּסּוֹף כַּאֲשֶׁר חָרַב מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת, וּלְכָךְ הָיָה מִקְדָּשׁ שֵׁנִי נֶגֶד יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָם. וּלְפִיכָךְ שִׂנְאַת חִנָּם מְבַטֵּל כֹּחַ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עַל שֵׁם חִבּוּר וְאַחְדוּת יִשְׂרָאֵל. וְזֶה אָמְרָם כִּי מִקְדָּשׁ שֵׁנִי חָרַב עַל יְדֵי שִׂנְאַת חִנָּם בִּלְבַד. וְאֵלּוּ דְּבָרִים נִרְאִים קַלִּים, אֲבָל הֵם דְּבָרִים עֲמֻקִּים וּגְדוֹלִים, רָמַזְנוּ לְךָ פֹּה, וְעִם כִּי הַכֹּל שֹׁרֶשׁ אֶחָד לָהֶם. וּבְחִבּוּר דֶּרֶךְ הַחַיִּים (פ"ה מ"ט) נִתְבָּאֵר יוֹתֵר.
________________________________
ישנו הסבר נוסף, והוא סוד נסתר, למה חרב בית המקדש הראשון על שלושת העבירות, ובית המקדש השני על שנאת חינם. אפרש זאת ברמז והבן. בית המקדש היה בזכות שלושת האבות הקדושים, שמעלתם בודאי גדולה יותר ממעלת ישראל. ידוע שמעלת אברהם היא הפרישה מהערוה, וכך אמרו עליו חכמים במסכת בבא בתרא, 1 עפר לפיו של איוב, שאמר: ומה אתבונן על בתולה, 2 כלומר באחרות לא היה מסתכל, אבל באשתו הסתכל. ואילו אצל אברהם נאמר: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, שלא הסתכל בה כל ימיו. מעלת יצחק היא התרחקות מעבודה זרה, שהרי מסר נפשו להיות קורבן לפני ה' יתברך. ומעלת יעקב היא היותו הפך שפיכות דמים. דבר זה ידוע, כי יעקב הוא החיים, שהרי יעקב אבינו לא מת. ועוד, שהוא ההפך מעשו, שהיה אדמוני, וזה סימן לשופך דמים, ויעקב שהוא הפכו הוא 3 מנוגד לשפיכות דמים. ועוד שיעקב לא ראה קרי מימיו, וראיית הקרי נחשב קצת כשפיכות דמים, כי ראוי ואפשרי היה שיווצר ממנו אדם, ואף 4 מהקרי היה יעקב מורחק. ובית המקדש השני, שלא היתה מעלתו כמעלת בית המקדש הראשון, היה בזכות כנסת ישראל. וכן אמרו חז"ל, שלאחר חורבן הבית הראשון תמה זכות אבות, לכן בית המקדש השני אינו בזכות האבות אלא בזכות ישראל עצמם. שנאת חינם מבטלת את כח כנסת ישראל, שהרי הכינוי כנסת ישראל הוא מפני חיבורם ואחדותם, מלשון כינוס, ושנאת חינם מבטלת את אחדותם. דברים אלו נראים פשוטים, אבל הם דברים עמוקים וגדולים, וכתבנו הדברים רק ברמז. בכל אופן כל הדרכים בהן בארנו שורש אחד להן, ובחבור דרך חיים נתבאר יותר.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
41 - פרק ד' חלק ח'
42 - פרק ד' חלק ט'
43 - פרק י' חלק א'
טען עוד
המהר"ל מביא פירוש רביעי ואחרון ליחס בין סיבות החורבן של שני בתי המקדש. בתקופת בית המקדש הראשון, הקשר בין הקב"ה לעם ישראל התבסס על זכותם של שלושת האבות הקדושים. 'זכות אבות', כל המעשים הטובים והפעולות הכבירות שפעלו האבות בעולם.
המהר"ל מבאר לנו שהזכות שהנחיל אברהם לבניו, הייתה פרישותו מן העריות. ומעלתו הייתה גדולה לאין ערוך, כך שגם בשרה אשתו, לא הסתכל. זכותו הגדולה של יצחק אבינו, הייתה במסירת נפשו למצוות הבורא. יותר מכל שאר ציוויי הבורא, הרי שבמוכנות להיעקד כדבר ה', יצחק אבינו מבטא את הרמה הגבוהה ביותר של התמסרות לקב"ה לבדו. התמסרות זו מהווה אנטיתזה מוחלטת לנהייה אחר העבודה הזרה, כיוון שלעומת עובדי העבודה הזרה שמפנים את כוח ההתבטלות והתפילה שבתוכם אל אלילים שונים, מסר יצחק אבינו את כל חייו לאלוהי ישראל. ביעקב הייתה מידה המתנגדת לשפיכות-דמים. טבעו של יעקב אבינו היה הפוך משל עשו הרשע, כפי שהתברר כבר בהיותם בבטנה של רבקה אמנו, שהיו מתרוצצים ומתנגדים זה לזה. עשו היה בטבעו שופך דמים, וכך גם הנחיל לבניו. מובא במדרש שכאשר חיפש הקב"ה למי לתת את התורה, הגיע לבני עשו, והם סרבו לקבלה כיוון שכתוב בה "לא תרצח" [ספרי וזאת הברכה פסקה ב]. כמו כן מבטא יעקב אבינו את ההפך משפיכות הדמים במה שלא מת, ובמה שלא ראה קרי מימיו.
זכות אבות זו, תמה כאשר עם ישראל סטה מדרך אבותיו, וחטא דווקא בעניינים המייחדים את האבות, ובכך הוכיח שאינו ראוי לזכותם.
בבית המקדש השני כבר לא הייתה זכות אבות. אמנם עמד לישראל עצם הקשר עם הבורא. הקב"ה בחר באברהם ובחירה זו שודרגה לברית, לומר שהבחירה איננה רק באברהם אלא גם בזרעו. הקשר שלנו עם הקב"ה הוא כבני-ישראל, בני האבות הקדושים. זהו קשר של 'כלל', שממנו נגזר הקשר של כל פרט ופרט עם הקב"ה. פגיעה במושג 'כלל', פגיעה באחדות של העם, זו פגיעה בקשר עם הקב"ה. מן הראוי לציין, שאי אפשר לפגוע בקשר של הקב"ה לעם ישראל, ובאחדות שלנו כאומה. אף על פי שבגלות, כתוצאה משנאת החינם, נפגעה מאוד ההופעה בפועל של אחדות ישראל, הנקודה המהותית עודה קיימת. היא אף באה לידי ביטוי במקרים מסוימים, האחווה המשותפת לנוכח צרות, ייסורים ורדיפות משונאי עמנו, שאינם מבדילים בין יהודי לרעהו.
הרחבות
* מדרגת האבות ומדרגת ישראל
אֲשֶׁר מַדְרֵגָתָם בְּוַדַּאי יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה מִן יִשְׂרָאֵל. אף שמדרגתם העצמית של האבות גדולה ממעלת ישראל, עיקרה ותכליתה של מעלה זו אינה אלא בשביל ישראל, כפי שכותב המהר"ל : "שאין אבות העולם רק אותם שהם התחלה, ומהם נתייסד העולם. לזה תמצא במדרש רבות בפרשת בראשית שקודם שנברא העולם, האבות היו במחשבה להיות נבראים, והיינו הטעם כי האבות הם עיקר העולם שממנו נתייסדו ישראל " [גור אריה בראשית לב, ד]. על פי עיקרון זה מסביר הרב צבי יהודה קוק את הכינוי המיוחד שכינו חז"ל את יעקב אבינו "הבחיר שבאבות" [בראשית רבה עו, א]: "היחידיות והבחיריות של יעקב אבינו היא במובן זה שביעקב הגיעה שלשלת האבות אל התכלית. עניינם של האבות הוא להיות אבות, ושליחותם האלוהית היא לגדל בנים , בני ישראל, עם ישראל" [שיחות הרב צבי יהודה בראשית, עמ' 336]. יעקב אבינו מהווה את החוליה המקשרת בין האבות לבנים, ובכך השלים את תכליתם של האבות – להעמיד את דור הבנים.
תכונותיהם של האבות מהוות את היסוד והשורש למידות של הבנים ולתכונותיהם. אי לכך עלינו להשתדל לדבוק במידות של האבות כפי שכותב הרמב"ם : "כי הצור אשר חֻצבתם ממנו הוא אברהם אביכם, ועל כן לכו בעקבותיו, קבלו עליכם את דתו והידבקו במידותיו, כי טבע ה̣מכרה מוכרח להמצא במה שנחצב ממנו" [מורה נבוכים א, טז].
לעילוי נשמת חללי צבא הגנה לישראל ונפגעי פעולות האיבה הי"ד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
