ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אחרי מות
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- ענינו של יום
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת.
מדוע התורה מזכירה כאן את מות נדב ואביהוא? ומדוע כבר בפסוקי הפתיחה היא מזכירה את המוות הצפוי לאהרן אם יבוא שלא כדין? רש"י על אתר מסביר שהזכרת מות בני אהרן נועדה לחדד ולחזק את האיום בעונש מיתה על מי שייכנס אל הקודש שלא כדין. רש"י ממשיל את התורה לרופא שאזהרותיו נשמעות טוב יותר כאשר הוא מזכיר לחולה את גורלם העגום של אלו שלא שמעו בקולו.
מדברי רש"י נראה שהמוות הוא עונש האורב רק לאלו העוברים על דיני התורה. אך העובדה שהתורה נותנת מקום מרכזי למוות כבר בפתיחת הפרשה עשויה ללמד על כך שלמוות יש תפקיד מרכזי יותר בעבודת יום הכיפורים. ואכן, במשנה (יומא נב:) נאמר שהכהן הגדול שנכנס אל הקודש "לא היה מאריך בתפלתו, שלא להבעית את ישראל". כלומר, בכל שנה, כשהיה הכהן הגדול נכנס אל הקודש, היה העם חושש שמא ימות. ובירושלמי מסופר על שמעון הצדיק שהאריך בתפילתו וחשבו אחיו הכהנים שמת. כלומר, חשש המיתה לא היה דווקא בכהן רשע שעובר על ההלכה, אלא אפשרות סבירה שקיימת גם אצל כהן צדיק.
אך המוות לא מופיעה רק כסכנה שחוששים מפניה, אלא גם כחלק מובנה מעבודת היום. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הבגדים שאותם היה הכהן לובש, כפי שנאמר בתחילת הפרשה:
כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף.
אהרן איננו לובש ביום הכיפורים את מדי הזהב הרגילים שלו, אלא מסתפק בארבעה בגדי לבן. יש הזדמנות נוספת שבה לבש אהרן הכהן בגדי לבן: לפני מותו בהר ההר. בתורה נאמר (במדבר כ, כח) שמשה הפשיט את אהרן מבגדיו המיוחדים, וכך תיאר זאת הספורנו (שם, כו):
ובכן נשאר אהרן בד' בגדי כהן הדיוט לבוש הבדים, כמו שהיה ענינו בהכנס לפני ולפנים וכענין הראות מלאכי אלהים לעבדיו.
כלומר, הבגדים שלובש אהרן בכניסתו אל הקודש הם אותם בגדים שלובש לפני מותו. כך הסביר גם האברבנאל (ויקרא טז) את הצורך בכך שבגדי הכהן הגדול ביום הכיפורים יהיו לבנים:
ולכן היה לובש בגדי לבן כמו האיש המת ונפטר לבית עולמו.
ראינו אם כן שבגדי הכהן הגדול דומים לתכריכים. אך מה קורה להם במהלך העבודה? לאחר כניסת הכהן אל הקודם נאמר (ויקרא טז, כג):
וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם.
כלומר, בדומה לתכריכים שנקברים באדמה ולא יוצאים ממנה, כך גם בגדי הכהן הגדול נשארים בקדש. וכך כתב בעל העקידת יצחק (שער סג):
לו חכמו ישכילו בענינו של כהן גדול, ושמושו בבגדים ההם וגניזתם, ידעו כי האיש השלם לא ירע בעיניו לשלח גופו חפשי מעמו.
הבגדים מייצגים את העולם הגשמי והחומרי של הכהן, שאותו הוא משלח מעמו ומשאיר בקדש הקדשים. מדברי בעל העקידה אפשר ללמוד כי למעשה כניסתו של אהרן אל הקודש איננה שונה מהותית מכניסתם של נדב ואביהוא: בשני המקרים הכניסה מובילה למוות.
מדוע זה כך? נראה כי כניסה עמוקה אל הקודש איננה סובלת את הלבושים החומריים של האדם. 'קדושה' משמעה פרישה והבדלה. אין אדם יכול לקחת את עולמו הגשמי יחד אתו כשהוא מבקשת להתחבר אל הקדושה. משום כך גם אנו ביום הכיפורים מתנתקים מכל מרחב החיים החומריים העוטף אותנו בחיי היומיום, ולובשים בגדי לבן שהם בגדי מתים, או בגדי מלאכי השרת.
מהו אם כן ההבדל שבין עבודת יום הכיפורים למעשי נדב ואביהוא? נדמה כי הסוד הוא בטבילה ובהחלפת הבגדים. חמש פעמים במהלך עבודת היום טובל הכהן ומחליף את בגדיו: מבגדי חול לבגדי זהב, מבגדי זהב לבגדי לבן, מבגדי לבן לבגדי זהב וכן הלאה. עבודתם של נדב ואביהוא הייתה בקו ישר, ליניארי: הם התקדמו מן החול אל קדש הקדשים ושם נשרפו. אך עבודת יום הכיפורים היא עבודה מחזורית: הכהן נכנס אל קדש הקדשים, פושט את בגדיו, טובל, וכאילו נולד מחדש ועובד בבגדי זהב בחוץ. בניגוד לחנוכת המשכן, שהייתה אירוע חד-פעמי שבו מתו נדב ואביהוא, עבודת יום הכיפורים כולה מהווה חלק ממעגל השנה: בכל השנה אנחנו חיים את חיי המעשה, ביום הכיפורים אנחנו מתנתקים מן העולם החומרי ונדמים למתים, ולאחר מכן אנו שבים ביתר עוז ושמחה אל חיי המעשה.
כלומר, המפתח לעבודת יום הכיפורים הוא בהבנה שהאדם הוא יצור משתנה ודינאמי. הוא מסוגל להתנתק מן העולם לחלוטין ולהגיע לדביקות עליונה ב-ה', ולאחר מכן לשוב אל חיי החומר והחברה כשהוא שלם יותר. על פי חז"ל, אחת הסיבות למות נדב ואביהוא היא שלא היו נשואים. לעומתם, הכהן הגדול חייב להיות נשוי ביום הכיפורים. נדב ואביהוא סברו כנראה שדביקות גמורה בקב"ה לא יכולה להתקיים אצל אדם נשוי שריחיים של עול פרנסה ומשפחה על צווארו. אך הדביקות שאותה מבקשת התורה היא דווקא כזו של אדם נשוי, שהולך בבקר אל בית המקדש, נכנס אל קודש הקדשים, חוזר לביתו בערב ו"ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקדש".
הכותב הוא מחבר הספר 'מבית לפרוכת – פשט עיון ומשמעות בעבודת יום הכיפורים'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
