בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש ויקרא
  • אחרי מות
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש ויקרא
  • קדושים
undefined
3 דק' קריאה
פעם אחת, הלך מרן הראי"ה קוק, כשמלווים אותו עשרות מתלמידיו. והנה, התנפלו עליו קומץ קנאים, ושפכו עליו מי שופכין. הרב התלכלך כולו במים המטונפים, והרוחות סביבו סערו.
בהגיעו לביתו, סרו אליו אנשים חשובים כדי להביע בפניו את סלידתם ושאט נפש מהמעשה הנורא והמביש. בין המבקרים היה גם היועץ המשפטי של ממשלת המנדט הבריטי, שהציע לרב להגיש תביעה משפטית כנגד אותם קנאים, והוא כבר ידאג לגרשם מהארץ.
השיבו הרב: "חרף המעשה שעשו עימדי, אני אוהבם, אף מוכן אני לנשקם מרוב אהבה. אני כולי בוער באהבת כל איש בישראל". (מלאכים כבני אדם עמ' 262).
זכה הרב קוק, והתעלה למדרגה מעל המדרגות הנדרשות מהאדם הרגיל, עד שקיים בעצמו כפשוטו את מצוות "ואהבת לרעך כמוך", המופיעה בפרשתנו. ואף על פי שכבר כתב הרמב"ן על פסוק זה, שהתורה לא חייבה להגיע ממש למדרגה שיאהב את חבירו כמו את עצמו, שהרי "ואהבת לרעך כמוך - הפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו", וכוונת המצווה רק שצריך להשתדל ולאהוב כמידת האפשר.
ובאמת, במצווה זו יש נקודה פחות מוכרת, שכדאי להביאה כאן. רבים חושבים שמצווה זו היא מ'חובות הלבבות', שהאדם צריך בליבו לחוש אהבה לכל אחד מישראל, וכאמור כבר הקל הרמב"ן במצווה זו וכתב שאין הכוונה לאהוב ממש כמו שאוהב את עצמו, אלא רק ש"יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו בעושר ובנכסים וכבוד ובדעת ובחכמה".
אך יש לדעת, שלדעות רבות מצוות "ואהבת" היא גם חיוב מעשי שמצווה זו כוללת גם חיוב לעשות מעשים טובים להיטיב ליהודים אחרים, והרמב"ם מוסיף ומרחיב את החיוב המעשי הנובע ממצוות 'ואהבת' לכלל המצוות של גמילות חסדים, ומפרט וכותב (אבל יד, א): "מצוות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים... לשמח הכלה והחתן... ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצוות".
יחד עם זאת, סייג הרמב"ם (אבל שם) שלגמילות חסדים שבגופו אין שיעור, ומקורו במשנה שאנו אומרים בבוקר אחרי קריאת התורה: "אלו דברים שאין להם שיעור... וגמילות חסדים...". בפשטות, משמעות סייג זה, שאמנם חייב לגמול חסד, אך שיעור החסד תלוי בו.
זו הסיבה שאיננו חייבים כל העת להתרוצץ ללא הרף לגמול חסדים עם העם כולו, שהרי זה בלתי אפשרי .
נמצא שלמדנו מכאן, שהגומל חסדים זוכה ומקיים את מצוות "ואהבת", וזוהי מצווה שיש לה גם השלכות מעשיות.



ומצאנו שחכמים הדגישו במיוחד מצווה זו וראו בה יסוד לכל התורה כולה, כדבריו המפורסמים של רבי עקיבא (ספרא קדושים ב, ד) "ואהבת לרעך כמוך... זה כלל גדול בתורה", וכדברי הלל הזקן (מתורגם משבת לא, א) 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך זוהי כל התורה כולה, והשאר פירוש הוא למשפט זה'.
והפליאו בגודל מעלת המקיים מצווה זו ואמרו (פאה א, א) שגמילות חסדים היא מה"דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא", והוסיף ספר החינוך (רמג) "המתנהג עם חבירו דרך אהבה ושלום ורעות ומבקש תועלתם ושמח בטובם, עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט, ג) ישראל אשר בך אתפאר".
והאר"י הקדוש כתב שנכון לומר כל יום קודם התפילה "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך".
ובספר התניא (לב) כתב שבקיום מצווה זו ממשיך "אור אין סוף ברוך הוא ברוך הוא... במקור נשמות כל ישראל למהוי אחד באחד דווקא, ולא כשיש פירוד ח"ו בנשמות, שהקדוש ברוך הוא לא שריא (שורה) באתר פגים (פגום), וכמו שכתוב: ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך", כלומר ה' מברך את ישראל כשהם באהבה זה לזה ומאוחדים.
ויהי רצון שבזכות שנרבה אהבה זה לזה בעם ישראל, הן באהבת הלב והן במעשים טובים וגמילות חסדים, יקבל ה' תפילותינו, וישיב שכינתו לציון ברחמים במהרה בימינו אמן!

סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il