ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וְאָמַר הַכָּתוּב (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם. 1 וּמָה עִנְיַן הַשֵּׁם הַזֶּה, שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים, אֶל הַמִּצְוָה הַזֹּאת? וּכְבָר בֵּאַרְנוּ זֶה בְּחִבּוּר גּוּר אַרְיֵה, שֶׁהַכָּתוּב רוֹצֶה לוֹמַר, כִּי אַתֶּם בָּנִים 2 נִמְצָאִים מִן אֲמִתַּת הָעִלָּה, וּבִשְׁבִיל כָּךְ יֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן מְצִיאוּת אֲמִתִּי, שֶׁעַל זֶה יָבוֹא שֵׁם בֵּן, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְלָכֵן אַל תִּתְגּוֹדְדוּ לָמֵת, שֶׁהָיָה דֶּרֶךְ שֶׁלָּהֶם לַעֲשׂוֹת הַשְׁחָתָה בְּעַצְמָם בִּשְׁבִיל הַהַשְׁחָתָה שֶׁהִגִּיעַ לַמֵּת. וְאָמַר, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָכֶם מְצִיאוּת אֲמִתִּי מְקֻיָּם, שֶׁהֲרֵי אַתֶּם נִקְרָאִים בָּנִים, בִּשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם נִמְצָאִים מִן אֲמִתַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְצִיאוּת גָּמוּר אֲמִתִּי אֵין רָאוּי שֶׁיִּמָּצֵא בּוֹ הַשְׁחָתָה, שֶׁהוּא הֶפֶךְ הַמְּצִיאוּת, בִּפְרָט כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בִּשְׁבִיל מֵת, 3 וּכְאִלּוּ הָיָה הֶפְסֵד בְּיִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם הַמְּצִיאוּת הַגָּמוּר, לְכָךְ לֹא תִתְגֹּדְדוּ עַל מֵת, וְלֹא תַעֲשׂוּ בָּכֶם הַשְׁחָתָה. כִּי אִם תַּעֲשׂוּ בָּכֶם הַשְׁחָתָה, הֲרֵי זֶה הָיָה מוֹרֶה שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל מְצִיאוּת אֲמִתִּי. כִּי אֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַשְׁחָתָה לְדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְצִיאוּת אֲמִתִּי. וְהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּרוּרִים מְאֹד.
לכלל יש תמיד שם בנים, מחלוקת ר"י ור"מ היא ביחס לפרטים
אָמְנָם כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁל אֵלּוּ הַחֲכָמִים, אִם נִקְרְאוּ הַחוֹטְאִים עַצְמָם בָּנִים, אֲבָל בְּוַדַּאי עַל יִשְׂרָאֵל 4 בִּכְלָל שֵׁם בָּנִים. כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ לְךָ כִּי הַחֵטְא הוּא לִפְרָטִיִּים בִּלְבַד, הֵם הַחוֹטְאִים, אֲבָל שֶׁיָּסוּר בִּשְׁבִיל הַפְּרָט שֵׁם בָּנִים מִן כְּלַל יִשְׂרָאֵל, דָּבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר, כַּאֲשֶׁר תָּבִין. כִּי 5 הַשֵּׁם הַזֶּה, מִפְּנֵי כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִלָּה לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה, וּמִצַּד הָעִלָּה 6 אֵין הֲסָרָה לָזֶה כְּלָל, רַק מַה שֶּׁהוּא מִצַּד הֶעָלוּל עַצְמוֹ.
________________________________
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
64 - פרק י"א חלק ה'
65 - פרק י"א חלק ו'
66 - פרק י"א חלק ז'
טען עוד
מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה, האם נקראו ישראל בנים כאשר אינם נוהגים מנהג בנים, היא רק ביחס לבודדים החוטאים, אבל 4 הכלל תמיד נקראים בשם בנים. כבר בארנו, כי החטא הוא רק לפרט, האדם הבודד הוא החוטא, אבל שיסור שם בנים מכלל ישראל, דבר זה בלתי אפשרי, כמו שעוד יתבאר. כי כבר אמרנו, 5 ששם בנים הוא מצד הבורא, ומצד הבורא 6 אין שינוי, כי השינוי הוא רק בנבראים, והחטא הוא מצד הנברא.
ביאורים
כפי שכבר ראינו, מציאות ישראל בעולם מיוחדת ואין דוגמתה בכל עם ולשון, מצד זה שישראל קרובים למגמת ה' בבריאה ומייצגים את תמציתה. על כך מורה השם "בן", כפי שבארנו. משום כך אחת המצוות שהתורה מזהירה אותנו היא האיסור להשחית את הגוף כאות אבל על נפטר קרוב, כשם שהיו נוהגים לעשות בקרב אומות העולם. הבריאה האלוהית היא שלמה לגמרי ואפשר לכנותה כ"שיא היש", כלומר המציאות היותר שלמה והיותר נצחית, וכך ראוי שתישאר. אדם מישראל הפוגם בגופו ומשחיתו, למעשה פועל כנגד המהות שלו עצמו, שהיא נצח ולא כליה, מציאות שלמה ולא הפסד. במעשה ההשחתה על מת יש שתי בחינות הפוכות מהמציאות של בנים לה'. האחת מצד הפעולה, השורטת ומשחיתה את גופו של היהודי החי. והשנייה מצד הסיבה, היותו שורט בשל פטירתו של יהודי אחר, והרי מציאותו של הנפטר היא גם כן קיימת לעד, ואין הצדקה לשרוט את הבשר עליה.
לאחר שראינו את הסברו של המהר"ל להבנת טיב השם "בנים", עלולה להתעורר שאלה על כל המהלך. אכן ההסבר מתיישב יפה לשיטת ר' מאיר, הסובר שבין כך ובין כך קרויים בנים. אך ר' יהודה חולק עליו וסובר ששם בנים ראוי לישראל רק בזמן שעושים רצונו של מקום. האם הסברו של המהר"ל אינו עולה בקנה אחד עם דעתו של ר' יהודה?
הישוב שנותן המהר"ל לשאלה זו הוא שאין מחלוקת תהומית בין ר' יהודה לר' מאיר ביחס למהות השם בנים והסברו. המחלוקת ביניהם נוגעת לאדם הפרטי מישראל ולא לכלל כולו. כשאדם פרטי סוטה מהדרך, לשיטת ר' מאיר עדיין שם "בן" עליו ולדעתו של ר' יהודה הוציא עצמו מכלל שם זה. אך בנוגע לכלל ישראל, גם ר' יהודה יודה שתמיד שם "בנים" עליהם, מפני שהחטא נוגע לאדם אחד או אוסף של פרטים, גדול ככל שיהיה, אך לא לכלל כולו.
הרחבות
* בנים של מלך
לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם. נוסף לטעם שהביא המהר"ל, ניתנו טעמים נוספים לאיסור להתגודד, כלומר לפצוע את הגוף, ולשים קרחה בין העיניים כביטוי לאבל על מת:
רש"י הסביר שהמצוה מבטאת את ה'ייצוגיות' של עם-ישראל כבניו של הקב"ה: "לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראויין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים" [דברים יד, א].
רבי אברהם אבן עזרא כתב: "אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן, אל תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא. ואם לא תבינוהו, כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם, רק יסמכו עליו – כן תעשו גם אתם" [דברים שם]. לדבריו, שורש המצוה הוא הביטחון בקב"ה, שעשה הכל לטובתנו.
הרש"ר הירש [שם] פירש באופן שונה, שהאיסור בא למנוע 'הערצת יתר' לאדם: "איסור שריטה וקרחה למת בא לקיים את ההערכה העצמית של כל יחיד, הנובעת מהיותו קנוי לה' במישרין, ויש לשמור על ההערכה הזאת מול אישיותו של כל אדם, אפילו היא יקרה ונערצת ביותר. שום אישיות אל תרחק אותנו עד כדי כך שנזדהה עמה בהתבטלות גמורה ובהסתלקה מן העולם נשליך את עצמנו אחריה ככלי אין חפץ בו, והן זה הוא הרעיון הבא לידי ביטוי על ידי שריטה או קרחה קבועה".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
