ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
"וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל כחום היום" (בראשית יא, א).
מובא במדרש:
"ומבשרי אחזה אלוק - אמר אברהם:.... אילולא שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי, וירא אליו ה'" (בר"ר מח, ב).
לכאורה הלא מצאנו שכבר נגלה ה' אל אברהם לפני שמל את עצמו כשהבטיח לו את הארץ הזאת, שנאמר: "וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו" (יב, ז), וכן כשהבטיח לו זרע, שנאמר: "אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם וגו' ויאמר לו כה יהיה זרעך" (טו, א - ו), וכן בברית בין הבתרים, נאמר: "ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרישתה" (טו, ז).
וא"כ מה החידוש בגילוי שכינה שזכה אברהם לאחר שנימול?
אפשר היה לומר שבפעמים הקודמות נגלה ה' אליו בזכות ההבטחה לזרעו אחריו שעתידים להבחר להיות לו לעם סגולה, ויכנסו בברית להיות נימולים לשם ה'. וכמו שמצאנו שאמרו חז"ל שאין הנבואה שורה בחו"ל כאשר נבואתם הייתה "בה או בעבורה", שנבואה בעבור הארץ יכולה להאמר גם מחוצה לה. כך גם אברהם זכה לנבואה בזכות זרעו אחריו. אבל בפרשתנו ה' נגלה לכבודו כמו שאמרו חז"ל"לבקר את החולה" , וכפרוש הרמב"ן שם, שעשה כן לכבודו של אברהם, ולזה זכה רק אחרי שנימול.
גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה
אמנם נראה לבאר שגלוי השכינה שהיה לאברהם בפרשתנו שונה מהותית ממה שזכה לו בעבר. הנה חז"ל למדו מפרשתנו:
"אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה, דכתיב: "ויאמר א-דני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך" (שבת קכז.),
דעה זו מתאימה למ"ד ששם אדנות הכתובה כאן הוא קודש, ואברהם ביקש מהשכינה שבאה אליו לבקרו שתמתין עד שיקבל את האורחים, ומכאן יש ללמוד שמצוה זו חשובה יותר מהקבלת פני השכינה.
וצריך להבין כיצד יתכן שיהיה דבר בעוה"ז שיהיה חשוב יותר מהקבלת פני השכינה?
מבאר המהר"ל (חדושי אגדות):
"פרוש, הכנסת אורחים לכבוד האדם האורח שהוא נברא בצלם אלקים, ודבר זה נחשב ענין אלקי" והוסיף שם לבאר "והוא מתחבר לגמרי אל צלם האלקים הזה, והוא יותר מקבלת שכינה, כי אין חבור אל השכינה".
נראה לבאר מעט מסוד דבריו העמוקים, לפי מעוט הבנתנו, שאת השכינה אי אפשר לראות, "כי לא יראני האדם וחי", ואי אפשר להדבק בשכינה לגמרי כי "אש אוכלה הוא", אלא בדרך הנבואה הנפש מתפעלת במידת מה ממחזה אלקים, משא"כ אדם מקיים מצוות ה', נוצר חבור גמור בינו ובין בוראו שציווהו, בחינת שלוחו של אדם כמותו, ו מצווה- לשון צוותא וחבור, וכן כאשר האדם מידבק במידותיו של הקב"ה הרי הוא מגלה בכך את צלם האלקים שבו (עיין תומר דבורה), ובכך מתדבק בשכינה באופן מושלם.
ומחדש המהר"ל, שבמיוחד במצוות שבין אדם לחברו, אפשר להדבק בשכינה, מפני שכל אדם נברא בצלם אלקים, וכאשרה מכבד את חברו בהכנסת אורחים הרי הוא מכבד את צלם האלקים שבו, ובכך מגלה את השכינה השוכנת בו, וגלוי זה נתפס יותר באדם, ויכול הוא להתחבר אליו יותר מנבואה, שפועלת רק על רוחו ונשמתו וכח המדמה שלו.
בתוך דבריו של המהר"ל ישנה הדגשה נוספת:
"ודע לך דוקא להכניס אורחים קאמר, שפנים חדשות באו, וכאשר פנים חדשות הנה זהו כבוד צלם אלקים כאשר באו אליו פנים חדשות והוא מכבד אותו, אבל אינם פנים חדשות לא קאמר",
היינו, שכל אדם לפי שורש נשמתו מיצג איזה פן הבנתי בתורה. כמו שמובא בזהר הק' ש"ישראל"- נוטריקון י ש ס' ר בוא אותיות ל תורה", ושבעים זקנים כנגד שבעים פנים שבתורה, ולכן ככל שאדם זוכה לארח יותר אורחים חדשים ולכבד אותם בגלל צלם אלקים שבהם, הוא יוכל לזכות להכיר פן נוסף של תורה שאותו הם מיצגים, ויגלה פנים חדשות בתורה.
נמצא שהכנסת האורחים מביאה לגילוי שכינה שהיא גדולה אף מקבלת פני השכינה, ולכן אברהם אבינו בקש מהשכינה להמתין לו עד שיקיים מצוות הכנסת אורחים.
וזה על דרך שפירש הבעש"ט מאמר חז"ל "הנפרד מחברו אל יפרד אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו", היינו, שהנפרד מן הדביקות בקב"ה שנקרא חברו, אל יפרד אלא אם רוצה לעסוק בתורה בהויות דאביי ורבא, אע"פ שבשעה שעוסק בהם אינו יכול להרגיש את הדביקות בקב"ה, מובטח לו בסופו של דבר ש"מתוך כך זוכרהו" אף במדרגה גבוהה יותר. וכפי שאמרנו לעיל שהמצוות מביאים לדביקות יותר מקבלת פני השכינה. וזהו גדולתו של גלוי שכינה שבפרשתינו יותר מקבלת פני השכינה שבפרשיות קודמות. ואברהם זכה לכך בזכות המילה שנכנס לברית, כמצווה ועושה.
א-דני אל נא תעבור מעל עבדך
"ויאמר א-דני אל נא תעבור מעל עבדך- לגדול שבהם אמר... ד"א קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים" (רש"י).
נראה לפי הנ"ל לחבר ולאחד בין שני הפירושים ברש"י, שפנה ואמר לאורחים שלא יעברו מעליו ויתארחו בביתו, ועי"ז יזכה שכביכול השכינה תתארח בביתו וידבק בה באופן פנימי יותר, שפונה אל הקב"ה שגם הוא לא יעבור מעליו, אלא ימתין ויתעכב אצלו בדרך קבע יותר מקבלת פני השכינה.
והוא ישב פתח האהל
מובא במדרש:
"וענותך תרביני- מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם שהיה יושב והשכינה עומדת". "ישב- בקש לעמוד, אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינים והן יושבין, שנאמר:(תהילים פב) "אלקים ניצב בעדת א-ל" (רש"י).
צריך להבין מדוע כאן בגלוי שכינה זה נרמז לאברהם עניין זה של משפט הדיינים שהם יושבים ושכינה ניצבת עימהם?
נראה לפי דברינו לעיל, שכאן נתחדש הרעיון של הדביקות שיש לישראל בשכינה בשעה שהם מקיימים מצוות, והיא שונה מקבלת פני השכינה. ההבדל מתבטא בעמידה ובישיבה כאשר אדם עומד מול אלקיו עליו לעמוד באימה וביראה, כפי שאנו עומדים בשמונה עשרה, בתפילה לפני האלקים. אבל בשעה שאנו מקיימים מצוות אין אנו עומדים נוכח ה', אלא פועלים בשליחותו של מקום. ונקט במדרש הדוגמא של דיינים שנקראים "אלהים" על שם שהם שותפים לקב"ה במעשה בראשית ומנהיגים את העולם, ואז אנו יושבים והקב"ה כביכול ניצב עליהם, והשכינה מפעמת מתוכם בדרך פנימית יותר עד שמתגלה בהם צלם אלקים שבהם.
גרים שניתווספו לאחר הברית
מובא במדרש (בר"ר מח,א) "אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק בזאת הברית". לכאורה קשה, הרי אברהם היה מגייר את האנשים עוד לפני שמל את עצמו, כמו שנאמר "את הנפש אשר עשו בחרן", שאברהם היה מגייר את האנשים, ושרה את הנשים (רש"י שם), ומה הרבותא של הגיורים שלו עתה אחרי שמל?
נראה לומר שמקום שמל עצמו, אמנם היה מפיץ אמונת ה' בעולם, אלא שעשאם גרים תושבים ששומרים על ז' מצוות בני נח, אבל אחרי שמל היה מסוגל לגייר ממש, לספח אותם לכלל ישראל.
אורחים שהם כמלאכים
מובא במדרש שאברהם התייעץ עם ממרא על המילה, וחששו היה שמא בני אדם יתנתקו ממנו בגלל ברית המילה, "אמר לו הקב"ה: עד שלא מלתה היו בני אדם ערלים באים לעזרתך, עכשיו אני ובני פמליא שלי נגלים עליך", לכאורה תשובה זו לא הייתה מספקת את אברהם שרצה להשפיע על כל בני האדם?
נראה שכוונת תשובה זו שבודאי השפעתו של אברהם תמשיך להיות על כל בני האדם, אלא שתהיה באיכות גבוהה יותר, שיגלה באורחיו את צלם אלוקים שבהם, ויתברר לו שהקב"ה ופמליא שלו נגלים אליו.
למה ללמוד גמרא?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הלכלוך הקדוש
איך ללמוד אמונה?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
