^ 1.הגמרא ציינה את הטעם של "שלא תנעול" ולכאורה טעם זה אינו קשור לטעם של דאגה להמשכיות המשפט וממילא גם אינו קשור לרמת השכיחות של מקרים אלו, אולם הרמב"ן מצד אחד הביא טעם זה (ד"ה ואני אומר) ומאידך בהמשך (ד"ה ובודאי) חיבר בין הטעמים וכתב שהודאות והלוואות וכן גיטין שכיחים מאוד ולכן תיקנו אפילו בארץ ישראל; חבלות שור בשור וכן גזילות שכיחים קצת ולכן במקום שאין סמוכים תיקנו שאפשר בהדיוטות אך בארץ ישראל לא תיקנו; וחבלות אדם באדם אינן שכיחות כלל ולכן לא תיקנו אפילו בבבל.
^ 2.אולם לא משמע כהסבר זה במהלך הראשון של התוס'. בתוס' מובאים שני מהלכים לגבי הדימוי בין תקנת ההקלה בדרישה וחקירה לבין תקנת ההקלה בסמוכים. לפי הסברם הראשון הפרטים אינם זהים אלא לגבי דרישה וחקירה תיקנו אפילו בגזילות וחבלות ואילו לגבי סמוכים תיקנו רק בהודאות והלוואות, ומחלקים שדווקא לגבי דרישה וחקירה יש צורך גם בגזילות כדי לנעול דלת בפני גזלנים אולם לגבי סמוכים רק בהלוואות צריך לתקן כדי שלא יימנעו מלהלוות אולם בגזילות הנגזל לא יימנע מלטרוח אחר סמוכים. משמע שהטעם שלא תיקנו בגזילות אינו שאין זה שכיח אלא שאין צורך.
עוד צריך עיון, שלכאורה לפי חילוק זה הדין בכתובות וירושות ונזקי שור בשור צריך להיות כמו בגזילות וחבלות, אך כפי שראינו מדברי התוס' בהמשך הם סברו שהתקנה כאן ובבבא קמא אחת היא ואם כן רק בגזילות וחבלות לא תיקנו. ואין לומר שכתבו כן רק לפי הסברם השני, כי כתבו כן כדבר פשוט בלי שטרחו כלל להוכיחו, משמע שגם ההסבר הראשון לא חלוק על כך, ולפי זה צריך עיון מה הטעם שתיקנו גם בירושות וכו'.
עוד צריך עיון על הסברם הראשון, שהחילוק שהם אומרים, שבגזל אין צורך בתקנה כי הנגזל יטרח אחר סמוכים, שייך דווקא בזמן שיש עדים סמוכים באזור כמו בארץ ישראל, אך במקום שלא שכיח כמו בבבל לא שייך לומר שהנגזל יטרח, ואם כן להבנת התוס' ששתי הסוגיות עוסקות באותה תקנה לא יובן למה לא תיקנו גם בגזל, ולכאורה על כרחנו צריכים לומר כפי שכתבנו, שאף שהטעם שייך גם בגזל לא תיקנו משום שלא שכיח (שלא כדברי התוס' בהסברו הראשון).
הסברם השני של התוס' הוא שגם בדרישה וחקירה לא תיקנו בגזילות וחבלות, ולפי זה יש דימוי מוחלט בפרטי התקנה בין סמוכים לבין דרישה וחקירה. ולדרך זו יובן מה שכתבנו שהטעם הוא כדי לנעול דלת בפני עושי עוולה ואכן שייך הוא גם בגזילות אלא שהיות ואינם שכיחים לא נצרכו לתקן.