ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְעַל-כֵּן נִתְקְנָה בִרְכַּת "אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה": כִּי הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת יִקָּרְאוּ "דַּעַת" סְתָם. וְאָמַר: "אַתָּה חוֹנֵן לָאָדָם דַּעַת" — כִּי הַדַּעַת הַזֶּה שָׁוֶה בְכָל אָדָם מִבְּלִי שׁוּם-לִמּוּד, אֶלָּא עַל צַד-הַחֲנִינָה*. וְאָמַר: "וּמְלַמֵּד לָאֱנוֹשׁ בִּינָה" — עַל יְדִיעַת הוֹצָאַת הַתּוֹלָדָה* מִן הַהַקְדָּמוֹת, שֶׁזֶּה יִקָּרֵא "בִּינָה". וְתָלָה זֶה בְּלִמּוּד טִבְעִי, וְיִחֵס אוֹתוֹ לֶאֱנוֹשׁ, כִּי אֵין כָּל אָדָם מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּבִּינָה אֶלָּא הָאֱנוֹשׁ. וְעַל-כֵּן הָיְתָה הַחֲתִימָה "חוֹנֵן הַדָּעַת" — עַל הַחֶסֶד הַכּוֹלֵל לְכָל הַמִּין, שֶׁהֵם הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, לֹא עַל הַחֶסֶד הַפְּרָטִי. אֲבָל הַתְּפִלָּה, רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה עַל יוֹתֵר מִן הַדַּעַת וְהַבִּינָה, שֶׁהוּא הַהַשְׂכֵּל; שֶׁהַהַשְׂכֵּל הוּא בַדְּבָרִים הָאֱלֹהִיִּים*, כְּאָמְרוֹ [ירמיהו ט, כג]: "הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי". וּבַעֲבוּר-זֶה הָיְתָה הַתְּפִלָּה כּוֹלֶלֶת הַכֹּל: "וְחָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ דֵּעָה וּבִינָה וְהַשְׂכֵּל" — כְּלוֹמַר: שֶׁיִּהְיוּ הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת מְעֻלּוֹת, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ מֵהֶן בִּינָה וְהַשְׂכֵּל; עַל-דֶּרֶךְ מַה שֶּׁאָמְרוּ [אבות פ"ג, מי"ז]: "אִם אֵין דַּעַת אֵין בִּינָה" — רָצוּ לוֹמַר, שֶׁאִם לֹא הָיָה הַדַּעַת, שֶׁהֵן הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, נִמְצָאוֹת בָּאָדָם, לֹא הָיְתָה הַבִּינָה נִמְצֵאת, שֶׁהִיא הוֹצָאַת הַתּוֹלָדָה מִן הַהַקְדָּמוֹת. "וְאִם אֵין בִּינָה אֵין דָּעַת" — כְּלוֹמַר: וְאִם לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ אָדָם בַּבִּינָה לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, כְּדֵי שֶׁתַּגִּיעַ לָאָדָם הַיְדִיעָה, לַשָּׁוְא נִתְּנוּ לוֹ הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁהֵם הַדָּעַת.
דברי שלמה במשלי
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה [משלי ב, י—יב]: "כִּי-תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם, מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, תְּבוּנָה תִּנְצְרֶכָּה, לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע" — רָצָה לוֹמַר: כַּאֲשֶׁר תָּבוֹא חָכְמָה בִּלְבָבֶךָ, מְיֻסֶּדֶת עַל הַקְדָּמוֹת אֲמִתִּיּוֹת; וְהַדַּעַת יִנְעַם לְנַפְשֶׁךָ — כְּלוֹמַר: שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ כָּרָאוּי מֵהַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת — אָז "מְזִמָּה* תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, תְּבוּנָה תִּנְצְרֶכָּה", שֶׁלֹּא תִכָּשֵׁל בַּדֵּעוֹת הַנִּפְסָדוֹת. וְזֶהוּ אָמְרוֹ [שם, יב-יג]: "לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע, מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת, הָעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי חֹשֶׁךְ". כִּי הַבִּינָה שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ אָדָם בָּהּ כָּרָאוּי, מְיֻסֶּדֶת עַל הַקְדָּמוֹת אֲמִתִּיּוֹת — תַּדְרִיךְ הָאָדָם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, לֹא-יִכָּשֶׁל בָּהּ.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
47 - מאמר ראשון פרק ט"ז חלק ב'
48 - מאמר ראשון פרק ט"ז חלק ג'
49 - מאמר ראשון פרק י"ז חלק א'
טען עוד
מְזִמָּה – מחשבת חוכמה עמוקה.
ביאורים
את החלוקה בין שני סוגי הידיעות אצל האדם, הידיעות הראשוניות והידיעות המגיעות על ידי הבנה והיקש, מוצא רבי יוסף אלבו גם בברכת חונן הדעת. 'אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה'. 'דעת' – אלו הידיעות הבסיסיות, ו'בינה' – אלו הידיעות המגיעות מתוך היקש. ביחס ל'דעת' אנו משתמשים בפועל 'חונן', מאחר שהוא מבטא את העובדה שהדעת הגיעה לא בדרך לימוד אלא נתנה לכל בני האדם, בשווה, בלא תלות בדבר. ביחס ל'בינה' אנו אומרים 'מלמד', כיוון שלא כל בני האדם מגיעים לידי לימוד וריבוי ידיעות, אלא רק אלו שהם בגדר 'אנוש', בדרגה יותר גבוהה, זוכים להם. ממשיך רבי יוסף אלבו– אמנם בתפילתנו אין אנו מסתפקים בדעת ובינה, אלא אנו רוצים יותר מזה, אנו מתפללים גם על ה'השכל' – ההשכלה בעניינים האלוהיים. ברכת 'חונן הדעת' כוללת את הדעת, הבינה וההשכל: את המושכלות הבסיסיות, את הידיעות היוצאות מן ההיקש, ואת ההשכלה בעניינים האלוהיים. אנו מבקשים על העניינים האלוהיים הרחוקים מן האדם, ומבקשים על המושכלות שתהיינה בהירות לאדם וכך אכן יוכל ללמוד להקיש ולהשיג ידיעות נוספות. התפילה על המושכלות, שעל ידן תגענה הידיעות הבסיסיות החדשות, נשקפת גם במשנה באבות: 'אם אין דעת אין בינה' [אבות ג, יז]. דהיינו: לולא הדעת, קרי המושכלות הראשונות, לא הייתה הבינה, תולדות אותן הידיעות. שם מופיע גם היחס ההפוך: 'ואם אין בינה אין דעת' [אבות שם]– אם האדם לא ישתמש בבינתו– מה תועלת יש לו במושכלות שקיבל מאת הבורא?!
רבי יוסף אלבו מסיים את הפרק בביאור פסוק במשלי, המסביר את ערך ידיעות האדם ואת תפקידן. ככלל, בספר משלי פסוקים רבים המדריכים את האדם לדרך הישר. מכוונים אותו אל החוכמה, ומרחיקים אותו מן הטפשות ומן החטא. באמצעות התקדמות האדם בחוכמה, כפי שלמדנו: 'כִּי־תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם' – כאשר חוכמתך מיושבת בצורה חזקה, והדעת – המושכלות הראשוניות, מקובלות עליך, אתה מבין אותן ונעזר בהן בלימודך – אז, ממשיך שלמה המלך, חכמתך תשמור עליך ותדריך אותך בדרך הישר, וכך תסיק בשכלך מסקנות נכונות שיובילו אותך בנתיבים טובים בחייך.
הרחבות
• נוסח ברכת 'אתה חונן'
אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת... רבי יוסף אלבו מסביר לאור דבריו את הכפילות הקיימת בברכת 'אתה חונן'– 'חונן לאדם דעת' ו-'מלמד לאנוש בינה'. ומבאר שדעת היינו המושכלות הראשונות, ואילו בינה אמורה על הפקת הלימודים מהמושכלות הראשונות ע"י שכלו של האדם. לדבריו התואר 'אנוש' מבטא מעלה רמה יותר מאשר אדם – שהרי בכוחו גם להפיק מהמושכלות הראשונות את החכמות. בדומה אומר גם המהר"ל : "הדעת אמר אדם , ואצל הבינה אמר אנוש שהוא יותר במעלה" [דרך חיים אבות ג, יז].
אולם, המלבי"ם כתב על פי מספר מקומות בהיפוך: " אנוש מורה בכל מקום על הקטן במעלה, ואדם – גדול ממנו" [יאיר אור, ערך אדם, אנוש]. ולדבריו נצטרך לתת מענה אחר לכפל הלשון בברכה. בפירוש עץ יוסף על סידור התפילה הסביר שדעת היינו עמידה על דברים ברוח הקודש, ואילו בינה היינו דרגה פחותה יותר – יכולת הבנת הדברים: "ומלמד לאנוש בינה – כי שֵׁם אנוש הוא התואר היותר גרוע. ולכל המכונים בשם זה אינו חונן להם הדעת, אלא מלמדם בינה". [אוצר התפילות ח"א עמ' 328].
פירוש אחר ניתן ללמוד מדברי רש"י בפירושו למסכת אבות: "'דעת' גדול מ'בינה', לפי שאם שואלין לו לאדם דבר, והוא אומר כן הוא ומראה ונותן טעם לדבריו הוא 'דעת'. כאדם הזה שהוא מראה סלע לשולחני ואומר לו טוב או רע ומוציא לו אחר מתוך חיקו הדומה לו, ומראה לו. 'בינה' – שיודע להבין, אבל אינו מראה טעם" [ג, יז]. לדבריו הבינה נמוכה מהדעת, שכן מי שיש לו בינה יכול להבדיל בין דברים אבל לא להסביר מדוע הם נפרדים, בניגוד ליכולתו של בעל הדעת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
