בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר העיקרים
  • ספר העיקרים- בשביל הנשמה
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה
איך אדם יכול לקנות שלמות כשיושב בטל
וְאַף-עַל-פִּי שֶׁזֶּה דָבָר מַתְמִיהַּ; אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּקְנֶה הָאָדָם שׁוּם-שְׁלֵמוּת בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב וּבָטֵל וּבִלְתִּי-עוֹשֶׂה שׁוּם-פְּעֻלָּה? וַהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ אָמְרוּ רז"ל [ע"ז יט:]: "מִי-הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים וגו' נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וגו' סוּר מֵרָע" [תהילים לד, יג-טו] — שֶׁמָּא תֹאמַר אֵלֵךְ וְאֶגָּרֶה* בְּשֵׁנָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַעֲשֵׂה טוֹב" — שֶׁיֵּרָאֶה* שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּפֹעַל כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְחַיִּים נִצְחִיִּים וְלַטּוּב הַצָּפוּן לְיִרְאֵי ה', שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר [שם לא, כ]: "מָה רַב-טוּבְךָ אֲשֶׁר-צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ"; וְעַל הַטּוֹב הַהוּא אָמַר: "מִי-הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב".

הימנעות מעֲבֵרות מפני יראת ה'
וְהַתְּשׁוּבָה בָזֶה הִיא — שֶׁהָאָדָם הַיּוֹשֵׁב וּבָטֵל, בְּלִי-סָפֵק אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּקְנֶה בָזֶה שׁוּם-שְׁלֵמוּת. אֲבָל אִם בָּא לְיָדוֹ דְּבַר עֲבֵרָה וְנִמְנַע וְלֹא עֲשָׂאָהּ מִפְּנֵי יִרְאַת ה', הִנֵּה הוּא זוֹכֶה בָזֶה לְחַיֵּי הָעוֹלָם-הַבָּא כְּאִלּוּ עָשָׂה מִצְוָה [קידושין לט:]. וּמִזֶּה-הַצַּד יִתְּנוּ כָל מִצְווֹת-לֹא-תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה שְׁלֵמוּת בַּנָּפֶשׁ. כִּי מִי שֶׁיָּשַׁב וְלֹא אָכַל בְּשַׂר חֲזִיר לְפִי שֶׁהָיָה לוֹ מַה יֹּאכַל אוֹ שֶׁהָיְתָה נַפְשׁוֹ קָצָה בוֹ, אֵינֶנּוּ רָאוּי לְקַבֵּל שָׂכָר בָּזֶה. אֲבָל אִם הָיָה מִתְאַוֶּה לֶאֱכֹל בְּשַׂר חֲזִיר אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מַה יֹּאכַל, וְנִזְדַּמֵּן לְפָנָיו בְּשַׂר חֲזִיר, וְנִמְנַע מִלְּאָכְלוֹ מִפְּנֵי יִרְאַת ה' וּלְהַשְׁלִים מִצְוָתוֹ שֶׁצִּוָּה שֶׁלֹּא לְאָכְלוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה רָעֵב וְתָאֵב אֵלָיו — הֲרֵי-זֶה וַדַּאי רָאוּי לְקִבּוּל שָׂכָר. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב [דברים יב, כה] עַל הַדָּם: "לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי-תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְיָ". וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רז"ל [תו"כ על ויקרא כ, כו]: לֹא יֹאמַר אָדָם: אִי-אֶפְשִׁי* לֶאֱכֹל בְּשַׂר חֲזִיר, אִי-אֶפְשִׁי לִלְבֹּשׁ שַׁעַטְנֵז; אֲבָל יֹאמַר: אֶפְשִׁי, וּמָה אֶעֱשֶׂה וְאָבִי-שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלָי — הֲרֵי שֶׁגִּלּוּ שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם זוֹכֶה בָהּ עַל שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר עַל מִצְוַת-לֹא-תַעֲשֶׂה הוּא שֶׁתִּזְדַּמֵּן הָעֲבֵרָה לְפָנָיו וְיִמָּנַע מֵעֲשִׂיָּתָהּ לְאַהֲבַת ה' וּלְיִרְאָתוֹ, וְלֹא לְשׁוּם-סִבָּה אַחֶרֶת.

הקושי בכבישת היצר
וְזֶה-הַדֶּרֶךְ, אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּרָאֶה קַל-הַהַשָּׂגָה, אֵינוֹ כֵן — אֲבָל הוּא קָשֶׁה מְאֹד; שֶׁהֲרֵי דָוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁאָמַר עַל עַצְמוֹ [תהלים פו, ב]: "שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי-חָסִיד אָנִי" — כְּשֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ עִנְיַן בַּת-שֶׁבַע, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מוֹנֵעַ אַחֵר אֶלָּא יִרְאַת ה' בִּלְבַד, לֹא הָיָה בוֹ יְכֹלֶת לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ לְאַהֲבַת ה'. כִּי הַהִמָּנַע מֵעֲשׂוֹת הָעֲבֵרָה בַּעֲבוּר יִרְאַת ה' וְאַהֲבָתוֹ, הֲרֵי-הוּא כְאִלּוּ עָשָׂה מִצְוַת-עֲשֵׂה כְּתִקְנָהּ עַל-הַכַּוָּנָה הָרְאוּיָה. וְעַל זֶה-הַדֶּרֶךְ יִתְּנוּ מִצְווֹת-לֹא-תַעֲשֶׂה שְׁלֵמוּת בַּנֶּפֶשׁ בִּהְיוֹתָן בִּלְתִּי-נַעֲשׂוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְּנוּ מִצְווֹת-עֲשֵׂה שְׁלֵמוּת בַּנֶּפֶשׁ בַּעֲשִׂיָּתָן.
____________________________________
וְאֶגָּרֶה – ואשקע. שֶׁיֵּרָאֶה – מדברי חז"ל למדנו. אִי־אֶפְשִׁי – איני רוצה.


ביאורים
בפסוק שאמר דוד המלך: "מי האיש החפץ חיים? נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה" – שבו מודגשת אי העשייה כשלמות הגדולה ביותר – מלמדים אותנו חז"ל במסכת עבודה זרה להדגיש את המשך הפסוק – " ועשה טוב "! שלא נחשוב בטעות שדי בכך שנימנע מלעשות רע.
עם זאת, כאמור, מסביר רבי יוסף אלבו שגם באי עשייה ישנה מעלה והשתלמות, והיא במצבים שבהם האדם כובש את יצרו ונמנע מעבירה. ומוסיף רבי יוסף אלבו, שלכאורה לא לעשות זה יותר קל מאשר לעשות, אולם נהפוך הוא, דווקא ההימנעות מעבירה, היא יותר קשה, כי היא מצריכה התגברות על רצון נגדי, מה שאין כן במצוות עשה, שבהן אין לאדם רצון נגדי לקיום המצוה.
על פי הגמרא בקידושין אנו למדים על החילוק שיש בין שני מצבים של קיום מצוות לא תעשה. יש מצב שבו אין לאדם דחף לעבור על הלאו, ולכן הוא אינו עובר עליו, ועל כך אכן לא יקבל שכר. למשל, אם יש לו אוכל כשר, ורק משום כך אינו אוכל נבלה. אך קיים מצב שבו האדם בא לידי נסיון, ועומד בו בכך שהוא ממצה מעצמו כוחות טובים רבים, כדי להימנע מהעבירה. על מצבים אלה יקבל האדם שכר, כיוון שבכך מתגלה רצון הלב הטוב שלו לא פחות ממה שהוא מתגלה בעשייה אקטיבית.

הרחבות
 חטא דוד
לֹא הָיָה בּוֹ יְכֹלֶת לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ לְאַהֲבַת ה'. סוגיית חטא דוד ובת שבע הינה אחת מהסוגיות הקשות להבנה עִמה אנו נפגשים בספר שמואל [ב, יא]. אנו לומדים את דברי הנביא בפרשה זו מתוך ידיעה כי דוד מלך ישראל היה מהדמויות הגדולות ביותר בעמנו בכל הזמנים: מחבר ספר התהילים ברוח הקודש, שלבו הוא לב כל קהל ישראל (כדברי הרמב"ם מלכים ג, ו), עליו הגמרא אומרת: "שלשה לא שלט בהן יצר הרע, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב... ויש אומרים: אף דוד, דכתיב: "ולבי חלל בקרבי" [תהילים קט, כב]" [בבא בתרא יז.], ומבינים שאין לתפוס את חטא דוד בצורתו השטחית אלא בהתבוננות מעמיקה. חז"ל מלמדים אותנו בהקשר לסוגיה זו: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: "כל האומר דוד חטא (באיסור אשת איש עם בת שבע אשת אוריה), אינו אלא טועה", בהמשך הסוגיה מלמד רבי יונתן שכל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו, ולכן בת שבע לא היתה אשת איש: "שנאמר "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו" וגו' [שמואל א, יח], אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? אלא מה אני מקיים "מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע" [שמואל ב, יב, ט]? שביקש לעשות ולא עשה" [שבת נו.]. ביחס למדרגתו של דוד המלך גם הבקשה לעשות רע הינה פגם (להרחבה נוספת עיין עין איה שם).

לרפואת גיטה רחל בת יהודית הי"ו
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il