ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְהֶתֵּר הַסָּפֵק* הַזֶּה הוּא עַל זֶה-הַדָּרֶךְ: כִּי בַעֲשִׂיַּת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה יֵשׁ שְׁתֵּי בְחִינוֹת: הָאַחַת — מִצַּד-הֶעָשׂוֹת מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה וְהַגִּיעָהּ אֶל הַפֹּעַל הַשָּׁלֵם; וְהַשֵּׁנִית — מִצַּד-כַּוָּנַת הָעוֹשֶׂה אוֹתָהּ. וְהַשְּׁלֵמוּת הַנִּמְשָׁךְ* אֶל הַמִּצְוָה אֵינֶנּוּ מִצַּד-הַמַּעֲשֶׂה*, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ רז"ל בְּמַסֶּכֶת נָזִיר [כג:]: גְּדוֹלָה עֲבֵרָה לִשְׁמָהּ מִמִּצְוָה שֶׁלֹּא-לִשְׁמָהּ. וְאָמְרוּ שָׁם [כג.]: מָשָׁל לִשְׁנֵי בְנֵי-אָדָם שֶׁצָּלוּ פִסְחֵיהֶם — אֶחָד אֲכָלוֹ לְשֵׁם פֶּסַח וְאֶחָד אֲכָלוֹ לְשֵׁם אֲכִילָה גַסָּה. זֶה שֶׁאֲכָלוֹ לְשֵׁם פֶּסַח, עָלָיו הַכָּתוּב [הושע יד, י] אוֹמֵר: "וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם", וְזֶה שֶׁאֲכָלוֹ לְשֵׁם אֲכִילָה גַסָּה, עָלָיו הַכָּתוּב [שם] אוֹמֵר: "וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם". הִנֵּה בֵּאֲרוּ בְּפֵרוּשׁ שֶׁהַמִּצְוָה בְלֹא-כַוָּנָה אֵינָהּ עוֹלָה* לְשׁוּם-מִצְוָה.
כוונה ללא מעשה
וְכֵן עִנְיַן הַכַּוָּנָה לְבַדָּהּ בְּזוּלַת-מַעֲשֶׂה אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל; שֶׁאִם הָיָה זֶה מוֹעִיל, הָיָה רָאוּי שֶׁתַּעֲלֶה יְדִיעַת הַמִּצְוָה וְלִמּוּדָהּ בְּכַוָּנָה בִּמְקוֹם עֲשִׂיָּתָהּ — וְאֵינוֹ, כִּי קְרִיאַת הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין אֵינָהּ עוֹלָה בַּעֲבוּר* הַנָּחָתָן. וְעוֹד, כִּי בְּפֵרוּשׁ אָמְרוּ בְּקִדּוּשִׁין [מ:], כְּשֶׁנֶּחְלְקוּ אִם הַתַּלְמוּד* גָּדוֹל אוֹ הַמַּעֲשֶׂה גָדוֹל: נִמְנוּ וְגָמְרוּ שֶׁהַתַּלְמוּד גָּדוֹל. וּפֵרְשׁוּ הַטַּעַם: לְפִי שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה. וְהוּא מְבֹאָר שֶׁאַחַר שֶׁהַתַּלְמוּד גָּדוֹל מִצַּד שֶׁהוּא מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁהַמַּעֲשֶׂה — שֶׁהוּא הַתַּכְלִית — הוּא הָעִקָּר. כִּי כָל שְׁתֵּי מְלָאכוֹת שֶׁהָאַחַת קוֹדֶמֶת לָאַחֶרֶת קְדִימָה טִבְעִית — כִּמְלֶאכֶת הָרֶסֶן לִמְלֶאכֶת הַפָּרָשׁוּת, אוֹ כִמְלֶאכֶת הָאֲרִיגָה לִמְלֶאכֶת הַחַיָּטוּת — שֶׁהַמְּלָאכָה הַקּוֹדֶמֶת הִיא פְחוּתָה-בְמַדְרֵגָה מִן הָאַחֶרֶת, כִּי הַקּוֹדֶמֶת כִּמְשָׁרֶתֶת לָאַחֶרֶת; כְּמוֹ שֶׁמְּלֶאכֶת חֲצִיבַת הָאֲבָנִים מִן הָהָר הִיא פְחוּתָה-בְמַדְרֵגָה מִמְּלֶאכֶת הַבַּנָּאוּת, אַחַר* שֶׁהִיא מְשָׁרֶתֶת אֵלֶיהָ, אַף-עַל-פִּי שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לִמְלֶאכֶת הַבַּנָּאוּת שֶׁתִּשְׁלַם בְּזוּלַת חֲצִיבַת הָאֲבָנִים. וְכֵן הַמַּעֲשֶׂה — אַף-עַל-פִּי שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ אֶלָּא עִם הַתַּלְמוּד, כִּי 'לֹא עַם-הָאָרֶץ חָסִיד' [אבות פ"ב מ"ה] — מִכָּל-מָקוֹם, אַחַר שֶׁהַתַּלְמוּד אֵינוֹ אֶלָּא כְדֵי שֶׁיָּבִיא אֶל הַמַּעֲשֶׂה, הוּא מְבֹאָר שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הוּא הָעִקָּר.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
82 - מאמר שלישי פרק כ"ח חלק ב'
83 - לימוד שבועי באמונה א-ז תשרי תשע"ו
84 - מאמר שלישי פרק כ"ח חלק ד'
טען עוד
וְאַחַר שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין הַמַּעֲשֶׂה לְבַדּוֹ הוּא הָעִקָּר וְלֹא הַכַּוָּנָה לְבַדָּהּ, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הִתְחַבְּרוּת שְׁנֵיהֶם הוּא הָעִקָּר בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, כְּמוֹ שֶׁהוּא הָעִנְיָן בַּחֵלֶק הַמַּדָּעִי עִם הַחֵלֶק הַמַּעֲשִׂי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּזֶה-הַמַּאֲמָר. וְכֵן הוּא הָעִנְיָן בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, כִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁתִּצְטָרֵף אֵלָיו הַכַּוָּנָה, הוּא הַמַּעֲשֶׂה הַשָּׁלֵם שֶׁיִּתֵּן שְׁלֵמוּת בַּנָּפֶשׁ; כִּי הַכַּוָּנָה נוֹתֶנֶת שְׁלֵמוּת אֶל הַמַּעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק חֲמִישִׁי מִזֶּה-הַמַּאֲמָר.
____________________________________
וְהֶתֵּר הַסָּפֵק – פתרון השאלה כיצד יתכן שעיסוק בדיני ממונות יקנה לאדם את שלמות הנפש. הַנִּמְשָׁךְ – הנובע, הנגרם. הַמַּעֲשֶׂה – העשייה הטכנית. עוֹלָה – נחשבת. בַּעֲבוּר – במקום. הַתַּלְמוּד – הלימוד. אַחַר – כיוון.
ביאורים
כדי ליישב את השאלה מה היא מטרת המצוות המשפטיות, וכיצד נקנית על ידה השלמות, מקדים רבי יוסף אלבו הקדמה כללית איך לקיים בצורה השלמה את כל המצוות. רבי יוסף אלבו מבאר שיש שני חלקים בעשיית המצוה – הכוונה והמעשה, ומדגיש שצריך את שניהם.
מעשה מצוה בלי כוונה אינו נחשב למצוה, שאמרו חז"ל: ""זֶה שֶׁאֲכָלוֹ לְשֵׁם אֲכִילָה גַסָּה, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" [הושע יד, י]". וההסבר הוא כפי שביאר בפרק הקודם, שעשייה בלי כוונה היא חיצונית ולא פועלת באדם כלום .
מאידך, גם כוונה בלי מעשה בודאי שאינה נחשבת כמצוה, שאילו הייתה הכוונה לבדה מועילה, לא הייתה התורה מצווה לעשות את המצוות, אלא ללמוד את עניין המצוות ולכוון אותו בלב, ואנו מוצאים שהתורה ציוותה להניח תפילין דווקא, ולא רק לקוראם.
זאת ועוד, חז"ל אומרים (קידושין מ:) שגדולת התלמוד היא בכך שהוא מביא לידי מעשה, מכאן שהמעשה הוא העיקר.
אך אע"פ שמעשה לחוד אינו כלום, וכוונה לחוד אינה כלום – כשהם ביחד הם שלמים, שאז יש גם תוכן וגם פעולה שמבטאת אותו. בלי פעולה – הכוונה והתוכן אינם מופיעים במציאות באופן ניכר ולא משפיעים על האדם, ובלי כוונה אין בכלל משמעות לעשייה.
"כי המעשה שתצטרף אליו הכוונה הוא המעשה השלם שיתן שלמות בנפש ".
הרחבות
עבירה לשמה
גְּדוֹלָה עֲבֵירָה לִשְׁמָהּ מִמִּצְוָה שֶׁלֹּא־לִשְׁמָהּ. אִמרת חז"ל זו היא אחת מהמקורות למעלת הכוונה גם במקום בו המעשה באופן פשוט אסור. ישנם מצבים מסוימים שאדם עושה מעשה אסור לשם מצוה, ולא רק שאין חיסרון בדבר אלא אף מצאנו שהנביא משבח אותו. בספר שופטים [פרק ד] מתואר הקרב נגד יבין מלך כנען כשבראש צבא ישראל עמדו דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, במהלך הקרב ברח שר צבא יבין סיסרא לאוהל יעל אשת חבר הקיני, יעל מיוזמתה הציעה לסיסרא מקום מסתור. המדרש מלמד כי יעל היתה מוכנה לפגוע בצניעותה על מנת להרוג את סיסרא ולעזור בישועת ישראל: "אמר רב נחמן בר יצחק: גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, שנאמר: "תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך" [שופטים ה, כד], מאן נינהו (מי הן אותן) נשים באהל? שרה, רבקה, רחל ולאה" [הוריות י:] רב נחמן מלמדנו שגדולה ערכה של עשית עבירה מתוך כוונה טהורה לעשיית מצוה, מעשית מצוה ללא כוונה ראויה. את יסוד זה למדנו מדברי הנביא המגדיל את ערכה של יעל ממעלת האימהות. הבן איש חי מוכיח מגמרא זו שאדם שהניח תפילין פסולות בשוגג וחוסר ידיעה אך כיוון לשם מצוה, יקבל שכר שלם כאילו קיים את המצוה כתיקנה [שו"ת רב פעלים ד, אורח חיים ב].
האם מותר לפנות למקובלים?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מי אתה עם ישראל?
מבוא לסדרת פתחי אמונה
האם מותר להתקלח ביום טוב?
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
