ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף דהאן זצוק"ל
וְיִתְבָּאֵר מִזֶּה שֶׁפֹּעַל עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה לְבַדּוֹ אֵינוֹ מְכֻוָּן* לְהַגִּיעַ אֶל הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי מִצַּד-עַצְמוֹ, אֶלָּא מִצַּד-הַהוֹרָאָה שֶׁיֵּשׁ בַּעֲשִׂיָּתוֹ הַמִּצְוָה עַל הַהִכָּנַע אֶל הש"י, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ. וַהֲרֵי-זֶה כְמַדְלִיק אֶת הַנֵּר — שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה בַּהַדְלָקָה פֹּעַל הַהַדְלָקָה בְּעַצְמָהּ, רְצוֹנִי לוֹמַר: כְּדֵי לְכַלּוֹת אֶת הַשֶּׁמֶן וְלִשְׂרֹף אֶת הַפְּתִילָה, שֶׁהוּא הַפֹּעַל הַמַּגִּיעַ מִמַּעֲשֵׂה הַהַדְלָקָה; אֲבָל כַּוָּנַת הַדְלָקַת הַנֵּר הוּא בַעֲבוּר הָאוֹר הַנִּמְשָׁךְ מִן הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא. וְכֵן הִיא כַּוָּנַת הַתּוֹרָה: לְהַיְשִׁיר אֶת הָאָדָם בַּעֲבוֹדַת הש"י, וּלְהָאִיר לְפָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלֶךְ-בָּהּ לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְּדֵי שֶׁיַּשִּׂיג אַהֲבָתוֹ.
פירוש "כי נר מצווה ותורה אור"
וְלָזֶה*, מַה שֶּׁדִּמָּה הַכָּתוּב [משלי ו, כג] הַמִּצְוָה לְנֵר, בְּאָמְרוֹ: "כִּי נֵר מִצְוָה" וְהַתּוֹרָה אֶל הָאוֹר, בְּאָמְרוֹ: "וְתוֹרָה אוֹר" — כְּאִלּוּ בֵאֵר שֶׁהַתּוֹרָה מְכֻוֶּנֶת מִצַּד-עַצְמָהּ*, כָּאוֹר שֶׁהוּא מְכֻוָּן לְעַצְמוֹ. אֲבָל הַמִּצְוָה אֵינָהּ מְכֻוֶּנֶת מִצַּד-עַצְמָהּ; וְהַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר בָּהּ — כַּנֵּר, שֶׁאֵינוֹ מְכֻוָּן מִצַּד-עַצְמוֹ, אֶלָּא מִצַּד-הָאוֹר הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ. וְכֵן הַמִּצְוָה, כַּוָּנַת עֲשִׂיָּתָהּ — מִצַּד-הַהוֹרָאָה הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, שֶׁהִיא הָעֲבוֹדָה אֶל הש"י, שֶׁהוּא הָאוֹר הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ; וְהוּא שֶׁקָּרָא "תּוֹרָה" בְּאָמְרוֹ: "וְתוֹרָה אוֹר". וְלָכֵן, בְּהֵעָדֵר הַכַּוָּנָה מִפֹּעַל הַמִּצְוָה, הֲרֵי-הוּא כְאָדָם הַמְהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן-לַיְלָה וַאֲפֵלָה, שֶׁהוּא נִכְשָׁל בְּהֶכְרֵחַ. וּבַעֲבוּר-זֶה כִּנּוּ רז"ל [נזיר כג.] הָעוֹשֶׂה מִצְוָה בְּזוּלַת-הַכַּוָּנָה הָרְאוּיָה "פּוֹשֵׁעַ", וְאָמְרוּ כִּי הָעוֹשֶׂה מִצְוַת הַפֶּסַח שֶׁלֹּא כְהִלְכָתוֹ, רְצוֹנִי לוֹמַר: שֶׁלֹּא עַל הַכַּוָּנָה הָרְאוּיָה, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר [הושע יד, י]: "וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם". וְאָמַר שְׁלֹמֹה [משלי ד, יט]: "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה, לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ". וְעַל הַכַּוָּנָה הַנִּקְשֶׁרֶת בַּמַּעֲשֶׂה כָּרָאוּי, אָמְרוּ [הושע שם]: "כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם". וְאָמַר שְׁלֹמֹה [משלי, יח]: "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ, הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד-נְכוֹן הַיּוֹם", כְּלוֹמַר: שֶׁאֵינוֹ כָבֶה לְעוֹלָם.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
85 - לימוד שבועי באמונה א-ז תשרי תשע"ו
86 - מאמר שלישי פרק כ"ח חלק ד'
87 - מאמר שלישי פרק כ"ט חלק א'
טען עוד
ביאורים
כסיכום וחידוד הדברים שנאמרו עד כה מדגיש רבי יוסף אלבו את ההשלכה הגדולה של דבריו בצורה חדה ביותר.
אם במבט ראשון על המצוות היה נראה שהעיקר הוא התוצאה של עשיית המצוות, הרי שמהדברים שנלמדו עד כה התבאר שהעיקר במצוות הוא הכוונה וההוראה היוצאת מהמעשה: ההיכנעות לה', לעשות רצונו ולאהבו . וכמשל הדלקת הנר, שאין התועלת בתוצאה הישירה של ההדלקה, היינו השריפה של השמן והפתילה, אלא מהתוצאה היוצאת ממעשה ההדלקה – האור. וזו בעצם מטרת וכוונת התורה במצוות: לקרב את האדם לעבודת ה' ולאהבת ה'.
אמירות חז"ל שהמצוה היא נר והתורה אור, מדויקות ביותר, כלומר אין העיקר במצוות הוא 'הנר', היינו המעשה שבהם, אלא ע"י המעשה מגיעים לכוונה של התקרבות לה', שהיא האור . מעשה המצוה הוא 'נר', אבל הכוונה שהיא האור' אף על פי שזו רק התוצאה העקיפה מהדלקת הנר, היא העיקר.
על כן מי שאין לו כוונה במצוות, אין לו בעצם את האור, והוא יכשל ולא יצליח להתמיד בעבודת ה', כי אין לו את הכוונה של ההתקרבות לה', האור חסר בחייו.
ולכן כינו חז"ל את העושים מצוה בלא כוונה "ופושעים יכשלו בם", שבלי כוונה במצוות, אין התקרבות והיכנעות לה', אלא 'יכשלו בם', היינו, הם עלולים בסופו של דבר שלא להגיע אל התכלית של עבודת ה'. וכן "דרך רשעים כאפלה", ומאידך "ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם". שכיוון שהם מקיימים מצוות מתוך כוונה, הם לעולם יתקרבו עוד ועוד אל ה', ובמובן זה 'אורם' לא יכבה. "וארח צדיקים כאור נגה, הולך ואור עד נכון היום".
הרחבות
תורה – הוראה
שֶׁפֹּעַל עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה לְבַדּוֹ אֵינוֹ מְכֻוָּן לְהַגִּיעַ אֶל הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי מִצַּד־עַצְמוֹ, אֶלָּא מִצַּד־הַהוֹרָאָה שֶׁיֵּשׁ בַּעֲשִׂיָּתוֹ הַמִּצְוָה עַל הַהִכָּנַע אֶל הש"י, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ. בסיום פרק זה מסכם לנו רבי יוסף אלבו את ענינה המיוחד של התורה: לא אוסף מעשים חסרי משמעות, אלא דרך חיים, הוראה, שעל ידיה אפשר להגיע לכניעה לה'. המהר"ל מבאר את מעלתה של התורה על פני חוכמות אחרות, מתוך דרשת הפסוק: "ויורני ויאמר: יתמֹך דברי לבך, שמור מצותי וחיה" [משלי ד, ד]: "ואמר ויורני (ביחס למצוות) שהוא לשון הוראה כמו שנקראת התורה בלשון זה, ולא נקראת בשם חכמה כמו שנקראת שאר חכמה או תבונה": התורה נקראת הוראה ולא חכמה כשאר המדעים, "מפני כי הפרש (הבדל) יש, כי התורה מורה לאדם את הדרך אשר בדרך ההוא יגיע אל תכליתו האחרון מה שאפשר לאדם להגיעו הוא אל עולם הבא, וזה אין בכח שום חכמה": שאר החכמות מוסיפות מידע חיצוני ואינן מקדמות את האדם לחיי העולם הבא, "כי על ידי התורה מגיע האדם אל עולם הבא, ולכך ראוי לה דווקא לתורה שם תורה שהוא לשון הוראה, שמורה לאדם תכליתו האחרון אשר ראוי לאדם להגיע אליו" [נתיבות עולם, נתיב התורה א].
אהבת ה' או אהבת האדם, מה גדול יותר?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה מחבר שמיים וארץ?
איך ללמוד אמונה?
שתי דקות על בדיקת חמץ
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
למה ללמוד גמרא?
להתיחס בכבוד
ט"ו בשבט - השקעה לטווח ארוך!
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
