ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף דהאן זצוק"ל
וְיִתְבָּאֵר מִזֶּה שֶׁפֹּעַל עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה לְבַדּוֹ אֵינוֹ מְכֻוָּן* לְהַגִּיעַ אֶל הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי מִצַּד-עַצְמוֹ, אֶלָּא מִצַּד-הַהוֹרָאָה שֶׁיֵּשׁ בַּעֲשִׂיָּתוֹ הַמִּצְוָה עַל הַהִכָּנַע אֶל הש"י, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ. וַהֲרֵי-זֶה כְמַדְלִיק אֶת הַנֵּר — שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה בַּהַדְלָקָה פֹּעַל הַהַדְלָקָה בְּעַצְמָהּ, רְצוֹנִי לוֹמַר: כְּדֵי לְכַלּוֹת אֶת הַשֶּׁמֶן וְלִשְׂרֹף אֶת הַפְּתִילָה, שֶׁהוּא הַפֹּעַל הַמַּגִּיעַ מִמַּעֲשֵׂה הַהַדְלָקָה; אֲבָל כַּוָּנַת הַדְלָקַת הַנֵּר הוּא בַעֲבוּר הָאוֹר הַנִּמְשָׁךְ מִן הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא. וְכֵן הִיא כַּוָּנַת הַתּוֹרָה: לְהַיְשִׁיר אֶת הָאָדָם בַּעֲבוֹדַת הש"י, וּלְהָאִיר לְפָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלֶךְ-בָּהּ לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְּדֵי שֶׁיַּשִּׂיג אַהֲבָתוֹ.
פירוש "כי נר מצווה ותורה אור"
וְלָזֶה*, מַה שֶּׁדִּמָּה הַכָּתוּב [משלי ו, כג] הַמִּצְוָה לְנֵר, בְּאָמְרוֹ: "כִּי נֵר מִצְוָה" וְהַתּוֹרָה אֶל הָאוֹר, בְּאָמְרוֹ: "וְתוֹרָה אוֹר" — כְּאִלּוּ בֵאֵר שֶׁהַתּוֹרָה מְכֻוֶּנֶת מִצַּד-עַצְמָהּ*, כָּאוֹר שֶׁהוּא מְכֻוָּן לְעַצְמוֹ. אֲבָל הַמִּצְוָה אֵינָהּ מְכֻוֶּנֶת מִצַּד-עַצְמָהּ; וְהַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר בָּהּ — כַּנֵּר, שֶׁאֵינוֹ מְכֻוָּן מִצַּד-עַצְמוֹ, אֶלָּא מִצַּד-הָאוֹר הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ. וְכֵן הַמִּצְוָה, כַּוָּנַת עֲשִׂיָּתָהּ — מִצַּד-הַהוֹרָאָה הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, שֶׁהִיא הָעֲבוֹדָה אֶל הש"י, שֶׁהוּא הָאוֹר הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ; וְהוּא שֶׁקָּרָא "תּוֹרָה" בְּאָמְרוֹ: "וְתוֹרָה אוֹר". וְלָכֵן, בְּהֵעָדֵר הַכַּוָּנָה מִפֹּעַל הַמִּצְוָה, הֲרֵי-הוּא כְאָדָם הַמְהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן-לַיְלָה וַאֲפֵלָה, שֶׁהוּא נִכְשָׁל בְּהֶכְרֵחַ. וּבַעֲבוּר-זֶה כִּנּוּ רז"ל [נזיר כג.] הָעוֹשֶׂה מִצְוָה בְּזוּלַת-הַכַּוָּנָה הָרְאוּיָה "פּוֹשֵׁעַ", וְאָמְרוּ כִּי הָעוֹשֶׂה מִצְוַת הַפֶּסַח שֶׁלֹּא כְהִלְכָתוֹ, רְצוֹנִי לוֹמַר: שֶׁלֹּא עַל הַכַּוָּנָה הָרְאוּיָה, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר [הושע יד, י]: "וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם". וְאָמַר שְׁלֹמֹה [משלי ד, יט]: "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה, לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ". וְעַל הַכַּוָּנָה הַנִּקְשֶׁרֶת בַּמַּעֲשֶׂה כָּרָאוּי, אָמְרוּ [הושע שם]: "כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם". וְאָמַר שְׁלֹמֹה [משלי, יח]: "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ, הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד-נְכוֹן הַיּוֹם", כְּלוֹמַר: שֶׁאֵינוֹ כָבֶה לְעוֹלָם.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
85 - לימוד שבועי באמונה א-ז תשרי תשע"ו
86 - מאמר שלישי פרק כ"ח חלק ד'
87 - מאמר שלישי פרק כ"ט חלק א'
טען עוד
ביאורים
כסיכום וחידוד הדברים שנאמרו עד כה מדגיש רבי יוסף אלבו את ההשלכה הגדולה של דבריו בצורה חדה ביותר.
אם במבט ראשון על המצוות היה נראה שהעיקר הוא התוצאה של עשיית המצוות, הרי שמהדברים שנלמדו עד כה התבאר שהעיקר במצוות הוא הכוונה וההוראה היוצאת מהמעשה: ההיכנעות לה', לעשות רצונו ולאהבו . וכמשל הדלקת הנר, שאין התועלת בתוצאה הישירה של ההדלקה, היינו השריפה של השמן והפתילה, אלא מהתוצאה היוצאת ממעשה ההדלקה – האור. וזו בעצם מטרת וכוונת התורה במצוות: לקרב את האדם לעבודת ה' ולאהבת ה'.
אמירות חז"ל שהמצוה היא נר והתורה אור, מדויקות ביותר, כלומר אין העיקר במצוות הוא 'הנר', היינו המעשה שבהם, אלא ע"י המעשה מגיעים לכוונה של התקרבות לה', שהיא האור . מעשה המצוה הוא 'נר', אבל הכוונה שהיא האור' אף על פי שזו רק התוצאה העקיפה מהדלקת הנר, היא העיקר.
על כן מי שאין לו כוונה במצוות, אין לו בעצם את האור, והוא יכשל ולא יצליח להתמיד בעבודת ה', כי אין לו את הכוונה של ההתקרבות לה', האור חסר בחייו.
ולכן כינו חז"ל את העושים מצוה בלא כוונה "ופושעים יכשלו בם", שבלי כוונה במצוות, אין התקרבות והיכנעות לה', אלא 'יכשלו בם', היינו, הם עלולים בסופו של דבר שלא להגיע אל התכלית של עבודת ה'. וכן "דרך רשעים כאפלה", ומאידך "ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם". שכיוון שהם מקיימים מצוות מתוך כוונה, הם לעולם יתקרבו עוד ועוד אל ה', ובמובן זה 'אורם' לא יכבה. "וארח צדיקים כאור נגה, הולך ואור עד נכון היום".
הרחבות
תורה – הוראה
שֶׁפֹּעַל עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה לְבַדּוֹ אֵינוֹ מְכֻוָּן לְהַגִּיעַ אֶל הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי מִצַּד־עַצְמוֹ, אֶלָּא מִצַּד־הַהוֹרָאָה שֶׁיֵּשׁ בַּעֲשִׂיָּתוֹ הַמִּצְוָה עַל הַהִכָּנַע אֶל הש"י, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ. בסיום פרק זה מסכם לנו רבי יוסף אלבו את ענינה המיוחד של התורה: לא אוסף מעשים חסרי משמעות, אלא דרך חיים, הוראה, שעל ידיה אפשר להגיע לכניעה לה'. המהר"ל מבאר את מעלתה של התורה על פני חוכמות אחרות, מתוך דרשת הפסוק: "ויורני ויאמר: יתמֹך דברי לבך, שמור מצותי וחיה" [משלי ד, ד]: "ואמר ויורני (ביחס למצוות) שהוא לשון הוראה כמו שנקראת התורה בלשון זה, ולא נקראת בשם חכמה כמו שנקראת שאר חכמה או תבונה": התורה נקראת הוראה ולא חכמה כשאר המדעים, "מפני כי הפרש (הבדל) יש, כי התורה מורה לאדם את הדרך אשר בדרך ההוא יגיע אל תכליתו האחרון מה שאפשר לאדם להגיעו הוא אל עולם הבא, וזה אין בכח שום חכמה": שאר החכמות מוסיפות מידע חיצוני ואינן מקדמות את האדם לחיי העולם הבא, "כי על ידי התורה מגיע האדם אל עולם הבא, ולכך ראוי לה דווקא לתורה שם תורה שהוא לשון הוראה, שמורה לאדם תכליתו האחרון אשר ראוי לאדם להגיע אליו" [נתיבות עולם, נתיב התורה א].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
