ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף דהאן זצוק"ל
האם השלמות בכללה או בחלקיה?
וְרָאוּי שֶׁנַּחְקֹר בְּכָאן חֲקִירָה, גְּדוֹלַת הַתּוֹעֶלֶת מְאֹד, וְהִיא: אִם הַתּוֹרָה הַזֹּאת הָאֱלֹהִית נוֹתֶנֶת שְׁלֵמוּת בִּכְלָלָהּ, אוֹ בַחֲלָקֶיהָ*. וְנֹאמַר שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה, נֶחְלְקוּ בוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן-לָקִישׁ וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּפֶרֶק חֵלֶק [סנהדרין קיא. (וכגירסת ילק"ש ישעיהו, תב)]. אָמְרוּ שָׁם: "לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל* נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי-חֹק" [ישעיהו ה, יד] — אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן-לָקִישׁ: לְמִי* שֶׁמְּשַׁיֵּר אֲפִלּוּ חֹק אֶחָד מִן הַתּוֹרָה. אָמַר [לוֹ] רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לֵהּ* לְמָרַיְהוֹ דְּאָמְרֵית עֲלֵיהוֹ הָכִי, אֶלָּא: לְמִי שֶׁלֹּא קִיֵּם אֲפִלּוּ חֹק אֶחָד מִן הַתּוֹרָה.
השלמות בכללה
וְהָיָה נִרְאֶה שֶׁהוּא רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה נוֹתֶנֶת הַשְּׁלֵמוּת בִּכְלָלָהּ* וְלֹא בַחֲלָקֶיהָ, כְּדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן-לָקִישׁ; לְפִי שֶׁאִם הָיָה חֵלֶק מִמֶּנָּה מַסְפִּיק לְהַקְנוֹת הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי, לָמָּה יַעֲמִיס הש"י עָלֵינוּ רִבּוּי הַמִּצְווֹת וְהָאַזְהָרוֹת? כִּי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר שֶׁיֻּשַּׂג בְּפֹעַל אֶחָד, יֵרָאֶה שֶׁיִּהְיֶה פֹעַל בָּטֵל* שֶׁיֵּעָשֶׂה בְהַשָּׂגָתוֹ פְּעֻלּוֹת רַבּוֹת. כִּי מִי שֶׁיּוּכַל לְרַפֹּאת חֹלִי אֶחָד בְּסַם אֶחָד פָּשׁוּט, קַל-הַהַשָּׂגָה — שֶׁיַּעֲשֶׂה הַרְכָּבָה רַבַּת-הַסַּמִּים קְשֵׁי-הַהַשָּׂגָה, הִיא פְעֻלַּת שָׁוְא, בְּלִי-סָפֵק; כְּמַאֲמַר הֶחָכָם: לַשָּׁוְא יֵעָשֶׂה בִפְעֻלּוֹת רַבּוֹת מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בִּפְעֻלָּה אֶחָת. וְלָזֶה* יֵרָאֶה שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת וְהָאַזְהָרוֹת שֶׁבָּאוּ בַתּוֹרָה הֵן הֶכְרֵחִיּוֹת לְהַקְנָאַת הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי; שֶׁאִם-לֹא-כֵן, לֹא הָיָה הש"י מְצַוֶּה אוֹתָנוּ בָהֶן.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
87 - מאמר שלישי פרק כ"ח חלק ד'
88 - מאמר שלישי פרק כ"ט חלק א'
89 - מאמר שלישי פרק כ"ט חלק ב'
טען עוד
אין אדם יכול לקיים הכל
אֲבָל שֶׁנֹּאמַר שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת וְהָאַזְהָרוֹת שֶׁבָּאוּ בַתּוֹרָה, הֵן הֶכְרֵחִיּוֹת בְּהַקְנָאַת הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי — דָּבָר זָר וְקָשֶׁה מְאֹד; שֶׁאִם הַדָּבָר כֵּן, אִי-אֶפְשָׁר לְשׁוּם-אָדָם שֶׁיִּקְנֶה הַשְּׁלֵמוּת הַהוּא, לְפִי שֶׁ"אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" [קהלת ז, כ]. וְאִם יֶחְסַר לוֹ אַחַת מִן הַמִּצְווֹת, לְפִי זֶה-הַדַּעַת, אִי-אֶפְשָׁר לוֹ לִקְנוֹת הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי. וְיִהְיֶה, אִם-כֵּן, הַתּוֹרָה, שֶׁנִּתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ-חֶסֶד, לַהֲבִיאָם כֻּלָּם לְחַיֵּי הָעוֹלָם-הַבָּא, הִיא בְעַצְמָהּ הַמּוֹנַעַת אוֹתָם מִשֶּׁיִּזְכּוּ לַנֹּעַם הַהוּא; וְזֶה הֶפֶךְ-מַה שֶּׁכֻּוַּן מִמֶּנָּה. כִּי אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יַשִּׂיגוּהוּ כֻלָּם, שֶׁאֲפִלּוּ יָחִיד בַּדּוֹר לֹא יוּכַל לְהַקִּיף עַל כָּל הַדֵּעוֹת שֶׁבָּאוּ בַתּוֹרָה וְלֹא לַעֲשׂוֹת כָּל הַחֻקִּים וְלֹא לְקַיֵּם כָּל הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁבָּאוּ בָהּ; וְיִהְיוּ כְלָל-יִשְׂרָאֵל, לְפִי-זֶה, יוֹרְדִים לִבְאֵר שַׁחַת — "חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל" [איוב לד, י]. עִם* שֶׁהַמְקֻבָּל בָּאֻמָּה הוּא הֶפֶךְ כָּל-זֶה, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ בַמִּשְׁנָה [סנהדרין ריש פ"י]: כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם-הַבָּא. וְזֶה סָפֵק חָזָק, רָאוּי שֶׁנִּשְׁתַּדֵּל בְּהַתָּרָתוֹ.
____________________________________
בִּכְלָלָהּ, אוֹ בַחֲלָקֶיהָ – האם השלמות תלויה בקיום כלל המצוות או שכל מצוה מוסיפה בקניין השלמות. הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל וכו' – הגיהנם מתרחב כדי שיוכל לקלוט אליו את מי שאין לו חק (מצוות). לְמִי – יענש מי. לָא נִיחָא לֵהּ וכו' – לא נוח לו לאדונם (ה'), שאתה אומר עליהם כך (ומקטרג על ישראל). בִּכְלָלָהּ – דווקא בקיום ככל המצוות. בָּטֵל – מיותר. וְלָזֶה – ולכן. עִם – ועוד.
ביאורים
רבי יוסף אלבו מעלה כאן שאלה שצריכה להעסיק אותנו כמאמינים בתורת משה ומקיימים מצוותיה. בתורה שש מאות ושלוש עשרה מצוות, ולהן אלפי ורבבות פרטים ופרטי פרטים. השאיפה שצריכה להיות לכל אדם בישראל היא לקיים את התורה על כל תרי"ג מצוותיה וחוקיה. עם זאת קשה מאוד לעמוד במשימה זו. האם, אם-כן, אותה דרגה רוחנית שאליה מגיעים על ידי העמל במצוות התורה, תתקבל רק כאשר יקיים האדם את כל התרי"ג? או שמספיק לקיים רק חלק מהמצוות על מנת לזכות לשלמות הרוחנית?
רבי יוסף אלבו מבין שבשאלה זו נחלקו רבי שמעון בן לקיש ורבי יוחנן. "לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חֹק" [ישעיהו ה, יד]. רבי שמעון בן לקיש ורבי יוחנן מבינים, שהשאול, פוגעת במי שהוא 'בלי חק', והם נחלקים בכוונת מושג זה: רבי שמעון בן לקיש מבין ש'בלי חק' הכוונה למי שקיים את דברי התורה פרט ל'חוק אחד' שלא קיים. על מנת להגיע לשלמות הרוחנית, צריך האדם לקיים את כל התורה ולא להניח אף מצוה אחת, ואם לא – הרחיבה שאול נפשה. רבי יוחנן מבין ש'בלי חק' הכוונה לאדם שלא קיים אף לא חוק אחד. אדם שלא עשה אף לא חוק, שסיים את חייו 'בלא חוק' – אף לא אחד, הוא ודוגמתו נפגעים על ידי השאול.
שני ההיבטים האלה יוצרים ספק שקשה להכריע בו.
מצד אחד, אם אכן לקניית השלמות הרוחנית נדרשות רק מעט מצוות, מה פשר הריבוי? יתרה מכך, אנו רואים פחיתות בהשגת דבר בהרבה אמצעים כאשר אין בכך צורך.
מצד שני, קשה לומר שאך ורק אם ישמור אדם את כל האיסורים, ויקיים את כל המצוות, הוא יזכה לדרגה הרוחנית, כיוון שקשה עד בלתי אפשרי לקיים את כל מצוות התורה, ויצא שהתורה שעל ידיה יכלו ישראל לזכות לדרגות גבוהות, היא שגורמת שיחמיצו זכות זו. ועוד, שלפי ההבנה הזו רק מתי מעט יזכו לעולם הבא, וזה שלא כדברי המשנה המפורסמת "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" [סנהדרין י, א].
הרחבות
ה' רוצה בטובתנו
שֶׁאִם הַדָּבָר כֵּן, אִי־אֶפְשָׁר לְשׁוּם־אָדָם שֶׁיִּקְנֶה הַשְּׁלֵמוּת הַהוּא. רבי יוסף אלבו מוכיח את דבריו מתוך הנחה שהתורה ניתנה לטובתנו על מנת לזכותנו בעולם הבא. הוכחה מעין זו מצאנו בדברי המהר"ל . את הדעה הסוברת שהאדם קונה מדרגה נצחית באמצעות פיתוח שכלו וידיעותיו באופן שלם עד כדי ששכלו עולה לרמת השכלה מעין זו של המלאכים, דוחה המהר"ל מכל וכל: "אלו הם דברי הבאי כי לפי דבריהם לא תהיה רק לאחד או לשנים בדור, וכי בשביל אלו העולם נמצא?" [תפארת ישראל ט]. ניתן להבין טוב יותר הוכחות אלו לאור דברי הרמח"ל על תכלית בריאת העולם: "הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו... ועל כן בהיות חפצו יתברך להטיב לזולתו, לא יספיק לו בהיותו מטיב קצת טוב, אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו" [דרך ה' א ב, א]. יוצא אפוא, שהקב"ה ברא את העולם כדי להטיב לברואיו ואם-כן ודאי יכולים הם להגיע לשלמות ולנצחיות.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך ללמוד גמרא?
אי אפשר להילחם ברע בלי להביא חלופה!
אחדות זו מעבדה של בירורים
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
למה ללמוד גמרא?
איך ללמוד אמונה?
מהי המלכות שיש בכתר התורה?
אנחנו קודש למענך
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
