ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף דהאן זצוק"ל
האם השלמות בכללה או בחלקיה?
וְרָאוּי שֶׁנַּחְקֹר בְּכָאן חֲקִירָה, גְּדוֹלַת הַתּוֹעֶלֶת מְאֹד, וְהִיא: אִם הַתּוֹרָה הַזֹּאת הָאֱלֹהִית נוֹתֶנֶת שְׁלֵמוּת בִּכְלָלָהּ, אוֹ בַחֲלָקֶיהָ*. וְנֹאמַר שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה, נֶחְלְקוּ בוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן-לָקִישׁ וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּפֶרֶק חֵלֶק [סנהדרין קיא. (וכגירסת ילק"ש ישעיהו, תב)]. אָמְרוּ שָׁם: "לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל* נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי-חֹק" [ישעיהו ה, יד] — אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן-לָקִישׁ: לְמִי* שֶׁמְּשַׁיֵּר אֲפִלּוּ חֹק אֶחָד מִן הַתּוֹרָה. אָמַר [לוֹ] רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לֵהּ* לְמָרַיְהוֹ דְּאָמְרֵית עֲלֵיהוֹ הָכִי, אֶלָּא: לְמִי שֶׁלֹּא קִיֵּם אֲפִלּוּ חֹק אֶחָד מִן הַתּוֹרָה.
השלמות בכללה
וְהָיָה נִרְאֶה שֶׁהוּא רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה נוֹתֶנֶת הַשְּׁלֵמוּת בִּכְלָלָהּ* וְלֹא בַחֲלָקֶיהָ, כְּדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן-לָקִישׁ; לְפִי שֶׁאִם הָיָה חֵלֶק מִמֶּנָּה מַסְפִּיק לְהַקְנוֹת הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי, לָמָּה יַעֲמִיס הש"י עָלֵינוּ רִבּוּי הַמִּצְווֹת וְהָאַזְהָרוֹת? כִּי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר שֶׁיֻּשַּׂג בְּפֹעַל אֶחָד, יֵרָאֶה שֶׁיִּהְיֶה פֹעַל בָּטֵל* שֶׁיֵּעָשֶׂה בְהַשָּׂגָתוֹ פְּעֻלּוֹת רַבּוֹת. כִּי מִי שֶׁיּוּכַל לְרַפֹּאת חֹלִי אֶחָד בְּסַם אֶחָד פָּשׁוּט, קַל-הַהַשָּׂגָה — שֶׁיַּעֲשֶׂה הַרְכָּבָה רַבַּת-הַסַּמִּים קְשֵׁי-הַהַשָּׂגָה, הִיא פְעֻלַּת שָׁוְא, בְּלִי-סָפֵק; כְּמַאֲמַר הֶחָכָם: לַשָּׁוְא יֵעָשֶׂה בִפְעֻלּוֹת רַבּוֹת מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בִּפְעֻלָּה אֶחָת. וְלָזֶה* יֵרָאֶה שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת וְהָאַזְהָרוֹת שֶׁבָּאוּ בַתּוֹרָה הֵן הֶכְרֵחִיּוֹת לְהַקְנָאַת הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי; שֶׁאִם-לֹא-כֵן, לֹא הָיָה הש"י מְצַוֶּה אוֹתָנוּ בָהֶן.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
87 - מאמר שלישי פרק כ"ח חלק ד'
88 - מאמר שלישי פרק כ"ט חלק א'
89 - מאמר שלישי פרק כ"ט חלק ב'
טען עוד
אין אדם יכול לקיים הכל
אֲבָל שֶׁנֹּאמַר שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת וְהָאַזְהָרוֹת שֶׁבָּאוּ בַתּוֹרָה, הֵן הֶכְרֵחִיּוֹת בְּהַקְנָאַת הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי — דָּבָר זָר וְקָשֶׁה מְאֹד; שֶׁאִם הַדָּבָר כֵּן, אִי-אֶפְשָׁר לְשׁוּם-אָדָם שֶׁיִּקְנֶה הַשְּׁלֵמוּת הַהוּא, לְפִי שֶׁ"אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" [קהלת ז, כ]. וְאִם יֶחְסַר לוֹ אַחַת מִן הַמִּצְווֹת, לְפִי זֶה-הַדַּעַת, אִי-אֶפְשָׁר לוֹ לִקְנוֹת הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי. וְיִהְיֶה, אִם-כֵּן, הַתּוֹרָה, שֶׁנִּתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ-חֶסֶד, לַהֲבִיאָם כֻּלָּם לְחַיֵּי הָעוֹלָם-הַבָּא, הִיא בְעַצְמָהּ הַמּוֹנַעַת אוֹתָם מִשֶּׁיִּזְכּוּ לַנֹּעַם הַהוּא; וְזֶה הֶפֶךְ-מַה שֶּׁכֻּוַּן מִמֶּנָּה. כִּי אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יַשִּׂיגוּהוּ כֻלָּם, שֶׁאֲפִלּוּ יָחִיד בַּדּוֹר לֹא יוּכַל לְהַקִּיף עַל כָּל הַדֵּעוֹת שֶׁבָּאוּ בַתּוֹרָה וְלֹא לַעֲשׂוֹת כָּל הַחֻקִּים וְלֹא לְקַיֵּם כָּל הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁבָּאוּ בָהּ; וְיִהְיוּ כְלָל-יִשְׂרָאֵל, לְפִי-זֶה, יוֹרְדִים לִבְאֵר שַׁחַת — "חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל" [איוב לד, י]. עִם* שֶׁהַמְקֻבָּל בָּאֻמָּה הוּא הֶפֶךְ כָּל-זֶה, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ בַמִּשְׁנָה [סנהדרין ריש פ"י]: כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם-הַבָּא. וְזֶה סָפֵק חָזָק, רָאוּי שֶׁנִּשְׁתַּדֵּל בְּהַתָּרָתוֹ.
____________________________________
בִּכְלָלָהּ, אוֹ בַחֲלָקֶיהָ – האם השלמות תלויה בקיום כלל המצוות או שכל מצוה מוסיפה בקניין השלמות. הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל וכו' – הגיהנם מתרחב כדי שיוכל לקלוט אליו את מי שאין לו חק (מצוות). לְמִי – יענש מי. לָא נִיחָא לֵהּ וכו' – לא נוח לו לאדונם (ה'), שאתה אומר עליהם כך (ומקטרג על ישראל). בִּכְלָלָהּ – דווקא בקיום ככל המצוות. בָּטֵל – מיותר. וְלָזֶה – ולכן. עִם – ועוד.
ביאורים
רבי יוסף אלבו מעלה כאן שאלה שצריכה להעסיק אותנו כמאמינים בתורת משה ומקיימים מצוותיה. בתורה שש מאות ושלוש עשרה מצוות, ולהן אלפי ורבבות פרטים ופרטי פרטים. השאיפה שצריכה להיות לכל אדם בישראל היא לקיים את התורה על כל תרי"ג מצוותיה וחוקיה. עם זאת קשה מאוד לעמוד במשימה זו. האם, אם-כן, אותה דרגה רוחנית שאליה מגיעים על ידי העמל במצוות התורה, תתקבל רק כאשר יקיים האדם את כל התרי"ג? או שמספיק לקיים רק חלק מהמצוות על מנת לזכות לשלמות הרוחנית?
רבי יוסף אלבו מבין שבשאלה זו נחלקו רבי שמעון בן לקיש ורבי יוחנן. "לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חֹק" [ישעיהו ה, יד]. רבי שמעון בן לקיש ורבי יוחנן מבינים, שהשאול, פוגעת במי שהוא 'בלי חק', והם נחלקים בכוונת מושג זה: רבי שמעון בן לקיש מבין ש'בלי חק' הכוונה למי שקיים את דברי התורה פרט ל'חוק אחד' שלא קיים. על מנת להגיע לשלמות הרוחנית, צריך האדם לקיים את כל התורה ולא להניח אף מצוה אחת, ואם לא – הרחיבה שאול נפשה. רבי יוחנן מבין ש'בלי חק' הכוונה לאדם שלא קיים אף לא חוק אחד. אדם שלא עשה אף לא חוק, שסיים את חייו 'בלא חוק' – אף לא אחד, הוא ודוגמתו נפגעים על ידי השאול.
שני ההיבטים האלה יוצרים ספק שקשה להכריע בו.
מצד אחד, אם אכן לקניית השלמות הרוחנית נדרשות רק מעט מצוות, מה פשר הריבוי? יתרה מכך, אנו רואים פחיתות בהשגת דבר בהרבה אמצעים כאשר אין בכך צורך.
מצד שני, קשה לומר שאך ורק אם ישמור אדם את כל האיסורים, ויקיים את כל המצוות, הוא יזכה לדרגה הרוחנית, כיוון שקשה עד בלתי אפשרי לקיים את כל מצוות התורה, ויצא שהתורה שעל ידיה יכלו ישראל לזכות לדרגות גבוהות, היא שגורמת שיחמיצו זכות זו. ועוד, שלפי ההבנה הזו רק מתי מעט יזכו לעולם הבא, וזה שלא כדברי המשנה המפורסמת "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" [סנהדרין י, א].
הרחבות
ה' רוצה בטובתנו
שֶׁאִם הַדָּבָר כֵּן, אִי־אֶפְשָׁר לְשׁוּם־אָדָם שֶׁיִּקְנֶה הַשְּׁלֵמוּת הַהוּא. רבי יוסף אלבו מוכיח את דבריו מתוך הנחה שהתורה ניתנה לטובתנו על מנת לזכותנו בעולם הבא. הוכחה מעין זו מצאנו בדברי המהר"ל . את הדעה הסוברת שהאדם קונה מדרגה נצחית באמצעות פיתוח שכלו וידיעותיו באופן שלם עד כדי ששכלו עולה לרמת השכלה מעין זו של המלאכים, דוחה המהר"ל מכל וכל: "אלו הם דברי הבאי כי לפי דבריהם לא תהיה רק לאחד או לשנים בדור, וכי בשביל אלו העולם נמצא?" [תפארת ישראל ט]. ניתן להבין טוב יותר הוכחות אלו לאור דברי הרמח"ל על תכלית בריאת העולם: "הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו... ועל כן בהיות חפצו יתברך להטיב לזולתו, לא יספיק לו בהיותו מטיב קצת טוב, אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו" [דרך ה' א ב, א]. יוצא אפוא, שהקב"ה ברא את העולם כדי להטיב לברואיו ואם-כן ודאי יכולים הם להגיע לשלמות ולנצחיות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
