ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּלְהוֹרוֹת שֶׁאַהֲבַת הש"י אֶל יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן אֵינָהּ כְּאַהֲבַת הַהִדַּמּוּת וְלֹא כָּאַהֲבָה הַטִּבְעִית, אֲבָל* אַהֲבָה בְּחִירִית, נִמְשֶׁכֶת* אֶל רְצוֹן הָאוֹהֵב בִּלְבַד בְּלִי שׁוּם-טַעַם, יְכַנֶּה הַכָּתוּב [דברים ז, ז] אַהֲבַת הש"י אֶל יִשְׂרָאֵל בְּשֵׁם "חֵשֶׁק" — אָמַר: "חָשַׁק יְיָ בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם". כִּי שֵׁם "חֵשֶׁק" יֵאָמֵר עַל הַפְלָגַת* הָאַהֲבָה בְּלִי-טַעַם, כְּמוֹ שֶׁאַהֲבַת הָאִישׁ אִשָּׁה מְיֻחֶדֶת מִזּוּלָתָהּ, אַף-עַל-פִּי* שֶׁהִיא נָאָה הֵימֶנָּה, יִקָּרֵא "חֵשֶׁק", לִהְיוֹתָהּ בְּלִי-טַעַם — אָמַר הַכָּתוּב [בראשית לד, ח]: "שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם", כְּלוֹמַר: אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא מוֹצֵא אַחֶרֶת נָאָה מִמֶּנָּה. וְכֵן אַהֲבַת הש"י אֶת יִשְׂרָאֵל הִיא כְחֵשֶׁק בְּלִי-טָעַם. וְכָל סֵפֶר שִׁיר-הַשִּׁירִים מְיֻסָּד עַל חִקּוּי זֶה-הַחֵשֶׁק* אֲשֶׁר בֵּין הש"י וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כַּדּוֹד הַחוֹשֵׁק עִם הָרַעְיָה הַחֲשׁוּקָה בְּלִי שׁוּם-טָעַם.
סגולה
וְלָזֶה הוּא שֶׁקָּרָא הַכָּתוּב [דברים ז, ו-ז] אֶת הָאַהֲבָה הַזֹּאת "סְגֻלָּה" — אָמַר: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַייָ אֱלֹהֶיךָ, בְּךָ בָּחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים חָשַׁק יְיָ בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם". וּבֵאוּר זֶה: כִּי כְמוֹ שֶׁהַסְּגֻלָּה* תִמָּצֵא דְּבֵקָה בַמִּין, לֹא תִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְאֵינָהּ נִמְצֵאת בּוֹ לֹא מִצַּד-הַכַּמּוּת וְלֹא מִצַּד-הָאֵיכוּת — כֵּן הָאַהֲבָה הַזֹּאת עִנְיַן סְגֻלִּי דָּבֵק בָּאֻמָּה; לֹא מִצַּד-הַכַּמּוּת, כִּי "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים חָשַׁק יְיָ בָּכֶם". וְגַם לְבָאֵר שֶׁלֹּא הָיְתָה מִצַּד-הָאֵיכוּת, אָמַר בְּמָקוֹם אַחֵר [שם ט, ה-ו]: "לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ וגו' כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אָתָּה". אֲבָל הָאַהֲבָה הַזֹּאת הִיא כַחֵשֶׁק, בְּלִי-טַעַם, אֶלָּא עִנְיָן נִמְשָׁךְ לִרְצוֹן הַחוֹשֵׁק בִּלְבָד.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
127 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ד'
128 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ה'
129 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ו'
טען עוד
וְהוּא שֶׁהִבְטִיח עָלֶיהָ בִּשְׁעַת מַתַּן-תּוֹרָה בִּשְׂכַר קַבָּלָתָם הַתּוֹרָה — אָמַר [שמות יט, ה]: "וְעַתָּה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים". כִּי כְמוֹ שֶׁמִּסְּגֻלַּת הַחוֹשֵׁק כִּי הַמֻּעָט הַמֻּשָּׂג אֵלָיו מֵחֲשׁוּקוֹ יוֹתֵר נִכְבָּד וְעָרֵב אֶצְלוֹ מֵהַרְבֵּה מִזּוּלָתוֹ, כֵּן הש"י — מְעַט הָעֲבוֹדָה הַמַּגִּיעַ אֵלָיו מֵאֻמַּת יִשְׂרָאֵל, יוֹתֵר נֶחְשָׁב אֶצְלוֹ מֵהַרְבֵּה מֵאֻמָּה אַחֶרֶת אוֹ מִכָּל הָאֻמּוֹת; וְזֶהוּ אָמְרוֹ: "מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל הָאָרֶץ" וגו'. אוֹ יִהְיֶה אָמְרוֹ "כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ" דָּבֵק עִם "וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" וגו', כְּלוֹמַר: אַחַר שֶׁכָּל הָאָרֶץ שֶׁלִּי וְכָל הַמֶּמְשָׁלוֹת הֵן מִמֶּנִּי, אֲנִי יָכוֹל לְהַבְטִיחַ אֶתְכֶם לְהַגְדִּילְכֶם עַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם; כִּי מֶמְשַׁלְתִּי כּוֹלֶלֶת הַכֹּל, וְאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי שֶׁיּוּכַל לָתֵת מֶמְשָׁלָה לְאֻמָּה אַחֶרֶת זוּלַתְכֶם, אַף-עַל-פִּי שֶׁתִּהְיֶה יוֹתֵר-גְּדוֹלָה מִכֶּם. כִּי זֶהוּ עִנְיַן הַסְּגֻלָּה, כְּלוֹמַר: אַהֲבָה דְבֵקָה בְּלִי-טַעַם, כְּעִנְיַן הַחֵשֶׁק.
אהבת ה' לישראל בנבואת מלאכי
וְכֵן נִמְצָא הַנָּבִיא [מלאכי א, ב-ג] מְבָאֵר זֶה — אָמַר: "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ?" — כְּלוֹמַר: כִּי הָאַהֲבָה שֶׁהִיא בְמַאֲמָר בִּלְבַד אֵינָהּ כְּלוּם, עַד שֶׁיִּמָּשְׁכוּ מִן הָאוֹהֵב פְּעֻלּוֹת מוֹרוֹת עַל הָאַהֲבָה. וְעַל-כֵּן אָמַר: "הֲלוֹא-אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם-יְיָ וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת-עֵשָׂו שָׂנֵאתִי" וגו', רָצָה לוֹמַר: אַף-עַל-פִּי שֶׁמִּצַּד דֶּרֶךְ אַהֲבַת הָאָב לַבָּנִים הָיָה רָאוּי שֶׁאֶבְחַר בְּעֵשָׂו, כִּי הוּא הַבְּכוֹר, וְלֹא עָשִׂיתִי כֵן, אֲבָל שְׂנֵאתִיו — "וָאָשִׂים אֶת-הָרָיו שְׁמָמָה".
____________________________________
אֲבָל – אלא. נִמְשֶׁכֶת – נובעת מאת. הַפְלָגַת – ריבוי. מִזּוּלָתָהּ – ולא את חברתה. חִקּוּי – דמוי. שֶׁהַסְּגֻלָּה – התכונות המאפיינות ויוצרות את הדבר.
ביאורים
ראינו לעיל שישנם כמה טעמים והסברים לאהבת ה' את עם ישראל. שני ההסברים הראשונים נדחו. אם-כן, מהי הסיבה שבגללה ה' אוהב אותנו? רבי יוסף אלבו עונה תשובה מפתיעה. למה? ככה! אהבת ה' אותנו אינה נובעת מהיותנו צדיקים יותר מעמים אחרים. ה' אוהב אותנו כי הוא רוצה להתחבר למי שאנחנו. כי הוא ברא עם מיוחד שהוא קשור ודבוק בו . אהבה שכזאת, בלי סיבה חיצונית הנראית לעין, נקראת חשק . חשק במובן הזה, הוא אינו רגש תאווה חולף, אלא אהבה עצומה לנאהב ללא סיבה גלויה. המשל לכך הוא אהבת האדם את אשתו למרות שיש אחרת נאה ומוצלחת הימנה. הוא לא אוהב אותה בגלל סיבות חיצונית, אלא הוא חושק בה.
אהבה שכזאת נקראת סגולה . סגולה זהו דבר טבעי ששייך באופן מהותי לאדם. רבי יוסף אלבו מביא במאמר שני פרק טז דוגמא לכך. הצחוק זה דבר שמאפיין את האדם ולא קיים בבעלי חיים. הוא מבאר שאי אפשר להסביר מדוע אם מדגדגים אדם במקומות מסוימים הוא צוחק ואילו במקומות אחרים הוא לא. זה הטבע של האדם. כך אי אפשר להסביר בסיבות חיצוניות מדוע ה' אוהב דווקא את ישראל. אהבה שאינה תלויה בדבר.
יש לאהבה זו כמה השלכות:
א. כאשר אדם אוהב מישהו באופן מהותי, כל דבר קטן שהאהוב עושה גורם נחת רוח ושמחה עצומה לאוהב. כך קיום תורה ומצוות, מעשים קטנים טובים שעם ישראל עושה, גורמים נחת רוח עצום לפני ה' יתברך.
ב. כאשר אדם אוהב מישהו באופן מהותי, הוא מעדיף אותו על פני אדם אחר שמראהו מבחינה חיצונית דווקא מאוד מוצא חן בעיניו. כך הקב"ה היה צריך לאהוב את עשיו, מכיוון שהוא הבכור. אך בגלל אהבתו את ישראל הוא דחה את עשיו ושם הריו שממה.
הרחבות
• בין סגולה ואהבה
זֶהוּ עִנְיַן הַסְּגֻלָּה, כְּלוֹמַר: אַהֲבָה דְבֵקָה בְּלִי־טַעַם, כְּעִנְיַן הַחֵשֶׁק. רבי יוסף אלבו מסביר שאהבת ה' לעם ישראל ללא סיבה מובנת נקראת 'סגולה'. על פי זה כוונת הפסוק "כי מאהבת ה' אתכם... הוציא ה' אתכם... מיד פרעה מלך מצרים" [דברים ז, ח], היא שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים בזכות אהבתו אותם, ואהבה זו אינה תלויה בשום טעם המובן באמות המידה האנושיות.
גם המלבי"ם לומד מהפסוק על הקשר המיוחד שבין הקב"ה לעם ישראל: "ומה שהוציא אתכם היה מאהבת ה' אתכם, שהאהבה לא תהיה אלא בשווים (דומים) ואיך יצויר אהבה שיאהב ה' אתכם? הלא זה מצד שיש בהם אלהות היא נפשכם שהיא חלק אלוה ממעל שמצדה יאהב דומה לדומה, ומשמרו את השבועה שנשבע "להיות לכם לאלהים" ושתדבק שכינתו בכם ולכן הוציא אתכם ביד חזקה כדי להביאך אל הארץ שמוכנת להשראת השכינה והקדושה" [דברים ז, ח]. אהבת ה' את ישראל נובעת מכך שעם ישראל הם חלק ממנו, 'חלק אלוה ממעל'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
