ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּלְהוֹרוֹת שֶׁאַהֲבַת הש"י אֶל יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן אֵינָהּ כְּאַהֲבַת הַהִדַּמּוּת וְלֹא כָּאַהֲבָה הַטִּבְעִית, אֲבָל* אַהֲבָה בְּחִירִית, נִמְשֶׁכֶת* אֶל רְצוֹן הָאוֹהֵב בִּלְבַד בְּלִי שׁוּם-טַעַם, יְכַנֶּה הַכָּתוּב [דברים ז, ז] אַהֲבַת הש"י אֶל יִשְׂרָאֵל בְּשֵׁם "חֵשֶׁק" — אָמַר: "חָשַׁק יְיָ בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם". כִּי שֵׁם "חֵשֶׁק" יֵאָמֵר עַל הַפְלָגַת* הָאַהֲבָה בְּלִי-טַעַם, כְּמוֹ שֶׁאַהֲבַת הָאִישׁ אִשָּׁה מְיֻחֶדֶת מִזּוּלָתָהּ, אַף-עַל-פִּי* שֶׁהִיא נָאָה הֵימֶנָּה, יִקָּרֵא "חֵשֶׁק", לִהְיוֹתָהּ בְּלִי-טַעַם — אָמַר הַכָּתוּב [בראשית לד, ח]: "שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם", כְּלוֹמַר: אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא מוֹצֵא אַחֶרֶת נָאָה מִמֶּנָּה. וְכֵן אַהֲבַת הש"י אֶת יִשְׂרָאֵל הִיא כְחֵשֶׁק בְּלִי-טָעַם. וְכָל סֵפֶר שִׁיר-הַשִּׁירִים מְיֻסָּד עַל חִקּוּי זֶה-הַחֵשֶׁק* אֲשֶׁר בֵּין הש"י וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כַּדּוֹד הַחוֹשֵׁק עִם הָרַעְיָה הַחֲשׁוּקָה בְּלִי שׁוּם-טָעַם.
סגולה
וְלָזֶה הוּא שֶׁקָּרָא הַכָּתוּב [דברים ז, ו-ז] אֶת הָאַהֲבָה הַזֹּאת "סְגֻלָּה" — אָמַר: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַייָ אֱלֹהֶיךָ, בְּךָ בָּחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים חָשַׁק יְיָ בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם". וּבֵאוּר זֶה: כִּי כְמוֹ שֶׁהַסְּגֻלָּה* תִמָּצֵא דְּבֵקָה בַמִּין, לֹא תִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְאֵינָהּ נִמְצֵאת בּוֹ לֹא מִצַּד-הַכַּמּוּת וְלֹא מִצַּד-הָאֵיכוּת — כֵּן הָאַהֲבָה הַזֹּאת עִנְיַן סְגֻלִּי דָּבֵק בָּאֻמָּה; לֹא מִצַּד-הַכַּמּוּת, כִּי "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים חָשַׁק יְיָ בָּכֶם". וְגַם לְבָאֵר שֶׁלֹּא הָיְתָה מִצַּד-הָאֵיכוּת, אָמַר בְּמָקוֹם אַחֵר [שם ט, ה-ו]: "לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ וגו' כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אָתָּה". אֲבָל הָאַהֲבָה הַזֹּאת הִיא כַחֵשֶׁק, בְּלִי-טַעַם, אֶלָּא עִנְיָן נִמְשָׁךְ לִרְצוֹן הַחוֹשֵׁק בִּלְבָד.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
127 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ד'
128 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ה'
129 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ו'
טען עוד
וְהוּא שֶׁהִבְטִיח עָלֶיהָ בִּשְׁעַת מַתַּן-תּוֹרָה בִּשְׂכַר קַבָּלָתָם הַתּוֹרָה — אָמַר [שמות יט, ה]: "וְעַתָּה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים". כִּי כְמוֹ שֶׁמִּסְּגֻלַּת הַחוֹשֵׁק כִּי הַמֻּעָט הַמֻּשָּׂג אֵלָיו מֵחֲשׁוּקוֹ יוֹתֵר נִכְבָּד וְעָרֵב אֶצְלוֹ מֵהַרְבֵּה מִזּוּלָתוֹ, כֵּן הש"י — מְעַט הָעֲבוֹדָה הַמַּגִּיעַ אֵלָיו מֵאֻמַּת יִשְׂרָאֵל, יוֹתֵר נֶחְשָׁב אֶצְלוֹ מֵהַרְבֵּה מֵאֻמָּה אַחֶרֶת אוֹ מִכָּל הָאֻמּוֹת; וְזֶהוּ אָמְרוֹ: "מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל הָאָרֶץ" וגו'. אוֹ יִהְיֶה אָמְרוֹ "כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ" דָּבֵק עִם "וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" וגו', כְּלוֹמַר: אַחַר שֶׁכָּל הָאָרֶץ שֶׁלִּי וְכָל הַמֶּמְשָׁלוֹת הֵן מִמֶּנִּי, אֲנִי יָכוֹל לְהַבְטִיחַ אֶתְכֶם לְהַגְדִּילְכֶם עַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם; כִּי מֶמְשַׁלְתִּי כּוֹלֶלֶת הַכֹּל, וְאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי שֶׁיּוּכַל לָתֵת מֶמְשָׁלָה לְאֻמָּה אַחֶרֶת זוּלַתְכֶם, אַף-עַל-פִּי שֶׁתִּהְיֶה יוֹתֵר-גְּדוֹלָה מִכֶּם. כִּי זֶהוּ עִנְיַן הַסְּגֻלָּה, כְּלוֹמַר: אַהֲבָה דְבֵקָה בְּלִי-טַעַם, כְּעִנְיַן הַחֵשֶׁק.
אהבת ה' לישראל בנבואת מלאכי
וְכֵן נִמְצָא הַנָּבִיא [מלאכי א, ב-ג] מְבָאֵר זֶה — אָמַר: "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ?" — כְּלוֹמַר: כִּי הָאַהֲבָה שֶׁהִיא בְמַאֲמָר בִּלְבַד אֵינָהּ כְּלוּם, עַד שֶׁיִּמָּשְׁכוּ מִן הָאוֹהֵב פְּעֻלּוֹת מוֹרוֹת עַל הָאַהֲבָה. וְעַל-כֵּן אָמַר: "הֲלוֹא-אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם-יְיָ וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת-עֵשָׂו שָׂנֵאתִי" וגו', רָצָה לוֹמַר: אַף-עַל-פִּי שֶׁמִּצַּד דֶּרֶךְ אַהֲבַת הָאָב לַבָּנִים הָיָה רָאוּי שֶׁאֶבְחַר בְּעֵשָׂו, כִּי הוּא הַבְּכוֹר, וְלֹא עָשִׂיתִי כֵן, אֲבָל שְׂנֵאתִיו — "וָאָשִׂים אֶת-הָרָיו שְׁמָמָה".
____________________________________
אֲבָל – אלא. נִמְשֶׁכֶת – נובעת מאת. הַפְלָגַת – ריבוי. מִזּוּלָתָהּ – ולא את חברתה. חִקּוּי – דמוי. שֶׁהַסְּגֻלָּה – התכונות המאפיינות ויוצרות את הדבר.
ביאורים
ראינו לעיל שישנם כמה טעמים והסברים לאהבת ה' את עם ישראל. שני ההסברים הראשונים נדחו. אם-כן, מהי הסיבה שבגללה ה' אוהב אותנו? רבי יוסף אלבו עונה תשובה מפתיעה. למה? ככה! אהבת ה' אותנו אינה נובעת מהיותנו צדיקים יותר מעמים אחרים. ה' אוהב אותנו כי הוא רוצה להתחבר למי שאנחנו. כי הוא ברא עם מיוחד שהוא קשור ודבוק בו . אהבה שכזאת, בלי סיבה חיצונית הנראית לעין, נקראת חשק . חשק במובן הזה, הוא אינו רגש תאווה חולף, אלא אהבה עצומה לנאהב ללא סיבה גלויה. המשל לכך הוא אהבת האדם את אשתו למרות שיש אחרת נאה ומוצלחת הימנה. הוא לא אוהב אותה בגלל סיבות חיצונית, אלא הוא חושק בה.
אהבה שכזאת נקראת סגולה . סגולה זהו דבר טבעי ששייך באופן מהותי לאדם. רבי יוסף אלבו מביא במאמר שני פרק טז דוגמא לכך. הצחוק זה דבר שמאפיין את האדם ולא קיים בבעלי חיים. הוא מבאר שאי אפשר להסביר מדוע אם מדגדגים אדם במקומות מסוימים הוא צוחק ואילו במקומות אחרים הוא לא. זה הטבע של האדם. כך אי אפשר להסביר בסיבות חיצוניות מדוע ה' אוהב דווקא את ישראל. אהבה שאינה תלויה בדבר.
יש לאהבה זו כמה השלכות:
א. כאשר אדם אוהב מישהו באופן מהותי, כל דבר קטן שהאהוב עושה גורם נחת רוח ושמחה עצומה לאוהב. כך קיום תורה ומצוות, מעשים קטנים טובים שעם ישראל עושה, גורמים נחת רוח עצום לפני ה' יתברך.
ב. כאשר אדם אוהב מישהו באופן מהותי, הוא מעדיף אותו על פני אדם אחר שמראהו מבחינה חיצונית דווקא מאוד מוצא חן בעיניו. כך הקב"ה היה צריך לאהוב את עשיו, מכיוון שהוא הבכור. אך בגלל אהבתו את ישראל הוא דחה את עשיו ושם הריו שממה.
הרחבות
• בין סגולה ואהבה
זֶהוּ עִנְיַן הַסְּגֻלָּה, כְּלוֹמַר: אַהֲבָה דְבֵקָה בְּלִי־טַעַם, כְּעִנְיַן הַחֵשֶׁק. רבי יוסף אלבו מסביר שאהבת ה' לעם ישראל ללא סיבה מובנת נקראת 'סגולה'. על פי זה כוונת הפסוק "כי מאהבת ה' אתכם... הוציא ה' אתכם... מיד פרעה מלך מצרים" [דברים ז, ח], היא שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים בזכות אהבתו אותם, ואהבה זו אינה תלויה בשום טעם המובן באמות המידה האנושיות.
גם המלבי"ם לומד מהפסוק על הקשר המיוחד שבין הקב"ה לעם ישראל: "ומה שהוציא אתכם היה מאהבת ה' אתכם, שהאהבה לא תהיה אלא בשווים (דומים) ואיך יצויר אהבה שיאהב ה' אתכם? הלא זה מצד שיש בהם אלהות היא נפשכם שהיא חלק אלוה ממעל שמצדה יאהב דומה לדומה, ומשמרו את השבועה שנשבע "להיות לכם לאלהים" ושתדבק שכינתו בכם ולכן הוציא אתכם ביד חזקה כדי להביאך אל הארץ שמוכנת להשראת השכינה והקדושה" [דברים ז, ח]. אהבת ה' את ישראל נובעת מכך שעם ישראל הם חלק ממנו, 'חלק אלוה ממעל'.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה המשמעות הנחת תפילין?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך ללמוד אמונה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
