ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מאמר שלישי פרק כ"א חלק א'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה ספר העיקרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

י"ז חשון התשע"ו

מאמר שלישי פרק כ"א חלק א'

י"ז חשון התשע"ו



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאֶחָד
מדוע משה לא נענה
יִקְרֶה בְּעִנְיַן הַתְּפִלָּה סָפֵק גָּדוֹל* וְהוּא זֶה, כִּי מִי לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה אֲדוֹן כָּל הַנְּבִיאִים, וְהוּא הִתְפַּלֵּל לַשֵּׁם עַל כְּנִיסָתוֹ לָאָרֶץ וְלֹא נַעֲנָה, אָמַר הַכָּתוּב: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה', אֶעְבְּרָה נָּא וגו', וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב לָךְ" וגו' [דברים ג, כג-כו], וְהִנֵּה זֶה מִמַּה שֶּׁיּוֹרֶה שֶׁהַדָּבָר הַנִּגְזָר אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּבָּטֵל עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, וְאִם כֵּן יֹאמַר הָאוֹמֵר כִּי שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה בֶּצַע כְּשֶׁנִּתְחַנֵּן לְפָנָיו אַחַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַטֵּל הַנִּגְזָר.

תפילה לאחר גזר דין
הַתְּשׁוּבָה בָּזֶה, שֶׁהַתְּפִלָּה מוֹעִילָה לִפְנֵי גְּזַר דִּין עַל כָּל פָּנִים, וְאַף לְאַחַר גְּזַר דִּין גַּם כֵּן תּוֹעִיל אִם אֵין עִמּוֹ שְׁבוּעָה*, וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יָפָה צְעָקָה לָאָדָם בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין בֵּין לְאַחַר גְּזַר דִּין, כְּמוֹ שֶׁיֵּרָאֶה זֶה מֵחִזְקִיָּה, שֶׁאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: "צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה", נֶאֱמַר לוֹ: "שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ וגו' הִנְנִי יוֹסִיף עַל יָמֶיךָ" [ישעיהו לח, א-ה], וְזֶה הָיָה לְאַחַר גְּזַר דִּין כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. אֲבָל גְּזַר דִּין שֶׁל מֹשֶׁה הָיָה גְּזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָכֵן לֹא תָבִיאוּ" [במדבר כ, יב], וּבֵאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה [דברים רבה יא, י] כִּי "לָכֵן" לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, וּכְמוֹ שֶׁהוֹכִיחוּ זֶה מִ"לָּכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי" [שמואל א ג, יד], וּלְפִיכָךְ לֹא הוֹעִילָה הַתְּפִלָּה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.

גזר דין של ציבור נקרע
וְזֶהוּ הַהֶבְדֵּל שֶׁיֵּשׁ בֵּין יָחִיד לְצִבּוּר, שֶׁהַיָּחִיד אֵין גְּזַר דִּינוֹ נִקְרָע כְּשֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה, וְשֶׁל צִבּוּר הוּא נִקְרָע וּמִתְבַּטֵּל עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, וְזֶה יֵרָאֶה שֶׁהוּא כֵּן מִקֶּשֶׁר הַפָּרָשָׁה*.
____________________________________
סָפֵק גָּדוֹל – שאלה קשה. שְׁבוּעָה – כאשר ה' נשבע שגזרתו תתקיים. מִקֶּשֶׁר הַפָּרָשָׁה – יבואר בהמשך פרקנו.


ביאורים

בימים הקודמים למדנו על חשיבות התפילה ביחס לשאר המצוות.
אך עדיין, אמנם, קיים קושי להאמין שתפילתנו מועילה. הרי אפילו משה רבנו, גדול הנביאים, התפלל חמש מאות וחמש-עשרה תפילות כדי שייכנס לארץ [מדרש אגדה דברים ג], ותפילתו לא נענתה. אם-כן, מנין לנו שתפילתנו תתקבל ברצון לפני אדון כול?
רבי יוסף אלבו מבאר שאצל משה קבע הקב"ה בשבועה (ע"פ תרגום יונתן על הפסוק שם) שלא ייכנס לארץ, ולכן בקשתו לא התקבלה.
אך יש גם מקרים אחרים: פעמים רבות האדם מקבל עונש, אך עדיין לא נגזרה על-כך גזֵרה בשבועה, ולכן התפילה וזכויותיה יכולות לבטל את העונש. אמנם אין לדעת אם כבר נגזרה גזֵרה, ואם גם נקבעה שבועה אודותיה, אך ודאי שעדיין יש טעם להתפלל, ולקוות שהגזֵרה תשתנה.
ההבדל בין גזֵרה בשבועה לגזֵרה בלי שבועה זו עוצמת הקביעה. ישנם דברים שאותם קובע הקב"ה בעוצמה מפני שהם מוכרחים להיות דווקא כך. אפשר ללמוד מהדברים הללו על מידת הענווה מול הבורא: מצד אחד מוטל עלינו להתפלל ולבקש בכל לב שתתבטל הגזֵרה, אך אחר מעשה נקבל באהבה את רצון ה' בלי טרוניה, מפני שכך רצונו של ה'. הענווה אינה ביטול הכוחות – הרי התפללנו וביקשנו את אשר על לִבנו – הענווה היא קבלה אמִתית של רצון ה'.
לעומת זאת על תפילת ציבור נאמר [ברכות ח] "אימתי עת רצון – בשעה שהצבור מתפללין". תפילה בציבור מגלה עוצמות כל כך גבוהות של תפילה, עד שאפילו החלטות אלוהיות שהיה עליהן גזר דין 'חתום' יכולות להתבטל.

הרחבות
• שביל עוקף משפט
לְאַחַר גְּזַר דִּין גַּם כֵּן תּוֹעִיל אִם אֵין עִמּוֹ שְׁבוּעָה. היכולת לקרוע גזר דין לאחר שנחתם מלמדת על הכוח הגדול שנתון בידינו להשפיע על כל המציאות. הגמרא אומרת ששלשה ספרים נפתחים בראש השנה בהם צדיקים גמורים ורשעים גמורים נחתמים לאלתר (מיד), וביום כיפור רק בינונים עומדים לדין [ראש השנה טז:]. הרמב"ן שואל על הגמרא מדוע כולם מתפללים ביום כיפור אם הדין בו הוא רק לבינונים? תשובת רבי יוסף אלבו היא שאפילו רשע גמור יכול לקרוע גזר דין שאין עמו שבועה.
אולם מהי קריעת גזר דין בלא עמידה לדין, כיצד ייתכן לעקוף את החוק האלוהי ו'להציל' את האדם מהמשפט הראוי לו? רבי יהודה אריה לייב מגור בעל ה'שפת אמת' עונה על השאלה. הקב"ה פותח שער לדופקי בתשובה. בכוח התשובה נעשה האדם כבריה חדשה, בעזיבת דרכיו הקודמים, וכלשון הרמב"ם " אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים " [הלכות תשובה ב, ד]. [שבת תשובה תרל"ה]. אם-כן, אין מדובר בעקיפת המשפט אלא במתנה אלוהית המאפשרת לאדם לשנות את מהותו לטובה.
באותו אופן ממש כתב רבי יוסף אלבו שתפילה מועילה גם לרשע לשנות את דינו מפני שבעת התפילה האדם משנה את מהותו ורצונותיו לטובה. לכן יש הצדקה שהקב"ה יעניק לו טובה שלא היה זכאי לה מקודם לכן [פרק יח]. השתנות הרצון היא פתח גדול להבנת כל מהותה ופעולתה של התפילה (עיין הרחבות יום כ"ב חשוון).
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il