ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּשְׁאֵלַת הִשְׁתַּנּוּת יְדִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּהִשְׁתַּנּוּת הַהֲכָנָה עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה שָׁב אֶל שְׁאֵלַת יְדִיעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם טֶבַע הָאֶפְשָׁר*, וּכְמוֹ שֶׁלֹּא נַחְקֹר עַל יְדִיעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵיךְ הִיא שֶׁלֹּא תִשְׁתַּנֶּה עִם מְצִיאוּת טֶבַע הָאֶפְשָׁר, כֵּן לֹא נַחְקֹר עָלֶיהָ אֵיךְ הִיא שֶׁלֹּא תִשְׁתַּנֶּה עִם הַתְּפִלָּה, אֲבָל נַאֲמִין שֶׁכְּמוֹ שֶׁלֹּא תִשְׁתַּנֶּה יְדִיעָתוֹ עִם מְצִיאוּת טֶבַע הָאֶפְשָׁר, כֵּן לֹא תִשְׁתַּנֶּה עִם הַתְּפִלָּה, וְעִם כָּל זֶה נַאֲמִין הֱיוֹת טֶבַע הָאֶפְשָׁר נִמְצָא אַחַר שֶׁהֵעִיד עָלָיו הַחוּשׁ, וְכֵן נַאֲמִין הֱיוֹת הַתְּפִלָּה מוֹעֶלֶת לְבַטֵּל הַגְּזֵרָה אַחַר שֶׁהֵעִיד עַל זֶה הַחוּשׁ כְּמוֹ שֶׁיָּבֹא*, וְאַף אִם לֹא נֵדַע אֵיךְ תַּסְכִּים* יְדִיעָתוֹ מִבְּלִי שִׁנּוּי עִם קַבָּלַת הַתְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁלֹּא נֵדַע אֵיךְ תַּסְכִּים עִם מְצִיאוּת טֶבַע הָאֶפְשָׁר, לֹא מִפְּנֵי זֶה נַכְחִישׁ מַה שֶּׁהֵעִיד הַחוּשׁ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה נֶעְתָּר אֶל הַמִּתְפַּלֵּל לָתֵת שְׁאֵלָתוֹ מֵאֵיזֶה מִין שֶׁיִּהְיֶה.
תשובת אליפז לאיוב
וְזֶהוּ מַה שֶּׁהֵשִׁיב אֱלִיפַז לְאִיּוֹב עַל שֶׁרָאָה שֶׁנָּטָה לְדַעַת הָרְשָׁעִים הָאוֹמְרִים: "מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ" [איוב כא, טו], אָמַר לוֹ מֵשִׁיב עַל דְּבָרָיו: "וְאָמַרְתָּ מַה יָּדַע אֵל הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט, עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה" וגו' [איוב כב, יג-יד], כְּלוֹמַר, אַחַר שֶׁאַתָּה נוֹטֶה לְדַעַת הָרְשָׁעִים הָאוֹמְרִים "מַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ" לְבַטֵּל הַתְּפִלָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁתַּנֶּה יְדִיעָתוֹ, הִנֵּה בְּזֶה הַדַּעַת אַתָּה בָּא לְבַטֵּל יְדִיעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם טֶבַע הָאֶפְשָׁר כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁתַּנֶּה יְדִיעָתוֹ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: "וְאָמַרְתָּ מַה יָּדַע אֵל", וְנִרְאֶה בָּזֶה שֶׁדַּעְתְּךָ לוֹמַר עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, וְזֶהוּ שֶׁקָּרָא אֹרַח עוֹלָם, וְאָמַר לוֹ: "הַאֹרַח עוֹלָם תִּשְׁמֹר אֲשֶׁר דָּרְכוּ מְתֵי אָוֶן, הָאֹמְרִים לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וּמַה יִּפְעַל שַׁדַּי לָמוֹ", הִנֵּה קָרָא מְתֵי אָוֶן* הָאוֹמְרִים עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג לְפִי שֶׁהֵם מְבַטְּלִין כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה* וְהַתְּפִלָּה, וְזֶה שֶׁסִּיֵּם בִּדְבָרָיו: "אִם תָּשׁוּב עַד שַׁדַּי תִּבָּנֶה*, תַּעְתִּיר אֵלָיו וְיִשְׁמָעֶךָּ" וגו', כְּאִלּוּ יִרְמֹז בָּזֶה שֶׁסִּבַּת יִסּוּרָיו הָיְתָה בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא הָיָה מַאֲמִין שֶׁהַצְלָחָתוֹ הָיְתָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי אִם מִמִּנְהַג הַטֶּבַע, וְכֵן יַאֲמִין בְּיִסּוּרָיו, וְעַל כֵּן לֹא הָיָה מִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם עֲלֵיהֶם, וַיֹּאמֶר אֱלִיפַז שֶׁאִם יָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם וְיִתְפַּלֵּל לְפָנָיו וְיוֹדֶה לוֹ שֶׁהַכֹּל בָּא אֵלָיו מִמֶּנּוּ, יִשְׁמַע תְּפִלָּתוֹ וְיִנָּצֵל מִיִּסוּרָיו וְיַצְלִיחוּ נְכָסָיו, וְלָזֶה אָמַר: "תַּעְתִּיר אֵלָיו וְיִשְׁמָעֶךָּ וגו' וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ* וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ", כְּלוֹמַר שֶׁעַל יְדֵי הַתְּפִלָּה יִהְיוּ נְכָסָיו מַצְלִיחִין, וְכֵן הֵעִיד הַכָּתוּב: "וַה' שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְּלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ" [איוב מב, י], כִּי כְּשֶׁהֶאֱמִין שֶׁהַתְּפִלָּה לַשֵּׁם תּוֹעִיל וּבַעֲבוּר זֶה הִתְפַּלֵּל לְפָנָיו, מִיָּד שָׁב שְׁבוּתוֹ:
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
135 - מאמר שלישי פרק י"ח חלק ב'
136 - מאמר שלישי פרק י"ח חלק ג'
137 - מאמר שלישי פרק י"ט חלק א'
טען עוד
ביאורים
רבי יוסף אלבו ניגש לסוגיה נוספת שעלולה לגרום לאדם לא להתפלל – בחירה ('טבע האפשר') וידיעה.
ה' יודע הכל, בזאת אין ספק. אם-כן – הוא גם יודע מה יהיה בעתיד. אם הוא יודע מה יהיה בעתיד, אז לא ייתכן כל שינוי בעתיד. ממילא, כיצד תפילה או מעשה טוב יוכלו לשנות את העתיד? ואם הם ישנו – אז יתברר שה' לא ידע מה יקרה...
מהפלפול הפילוסופי הזה למדו הרשעים שאין טעם להתפלל או לקיים מצוות, הרי בכל מקרה הם לא יכולים לשנות דבר.
רבי יוסף אלבו מלמד אותנו כלל גדול לחיים – גם אם בשכלנו אנו מגיעים לתובנה מסוימת, לעיתים המציאות אומרת אחרת, והיא זאת שקובעת . החוש הטבעי שבאדם גובר על כל תובנה שכלית. לפי הפלפול השכלי שהזכרנו, לא ייתכן שינוי במציאות, אך בחוש ברור לנו שזה לא כך. אנו חשים בבירור שניתן ליצור שינוי – הרי למה ללמוד מקצוע אם בכל מקרה הוחלט כבר מה נעשה בעתיד? למה לברוח מאש? הרי אין לנו יכולת לשנות דבר? ברור אם-כן שיש לנו יכולת לשנות את המציאות.
ברור שידיעת ה' לא משתנה, וברור שיש לנו בחירה. גם אם בשכלנו היסודות האלו נראים כסותרים, עלינו לדעת שיש דברים נשגבים מהבנתנו.
תשובה זו נכונה גם לגבי התפילה.
אין כל ספק שהתפילה מועילה, ולכך קיימות הוכחות רבות מההיסטוריה של עם ישראל. זה שלכאורה הדבר סותר את ידיעתו האין-סופית של הקב"ה, לא ישנה עובדה זאת.
אליפז לימד את איוב ואותנו שהמחשבה הפילוסופית הרואה בתפילה חוסר תועלת וחוסר יכולת לשנות, היא מחשבה של רשעות, של מוות. היא מנתקת את העולם ממקור חייו – האלוהות, ומשליכה אותו לטבע החומרי חסר המצפון והמוסר. היא אף גורמת לאדם להתנתק מבוראו ולא לעובדו או לפנות אליו בתפילה.
עצם המחשבה ש'עולם כמנהגו נוהג' מביאה ייסורים על האדם, וקל וחומר כאשר בגלל מחשבה זו אדם לא מתפלל; כשמתנתקים ממקור החיים – החיים נפסדים וניזוקים.
לכן הבטיח אליפז לאיוב שכאשר הוא יתפלל, ינצל מכל צרותיו. בכך הוא יודה שהעולם נתון להשגחה, שיש שכר ועונש, בחירה ומשמעות למעשים שלנו.
תיקון זה משיב באופן מיידי את האדם אל בוראו והוא מביא עימו רפואה ותשועה לחיים כולם.
הרחבות
• הידיעה והבחירה
אֲבָל נַאֲמִין שֶׁכְּמוֹ שֶׁלֹּא תִשְׁתַּנֶּה יְדִיעָתוֹ עִם מְצִיאוּת טֶבַע הָאֶפְשָׁר. כפי שראינו, לכאורה קיימת סתירה בין אפשרות האדם לבחור בטוב או ברע ולקבל שכר ועונש על מעשיו, לבין האמונה כי האלוהים יודע את כל מעשה בני האדם. לו ידע האלוהים כי האדם עתיד לחטוא, הרי שמעשה זה כבר לא תלוי בבחירתו החופשית ואין ראוי להענישו. הרמב"ם התייחס לסוגיה זו: "שמא תאמר והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה, ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע? אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו (בשלמותו)" [הלכות תשובה ה, ה]. ומבאר הרמב"ם שידיעת האלוה שונה במהותה מידיעת בני האדם, אצל האדם ישנם שני מרכיבים: האדם עצמו והידיעה אותה הוא קולט, ואילו אצל האלוהים הוא ודעתו אחד. " ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא". הקושי בין הידיעה לבחירה נובע מטעות בהשוואת ידיעת ה' לידיעת בני האדם. את ידיעת ה' אין האדם יכול להבין כשם שלא יכול להבין את עצמות האלוהים.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
