ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודה יצחק בן איריס
"ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני: ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני: ויישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם וייקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו: ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים: ויאמר בי נשבעתי נאום ה': כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך: כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים ויירש זרעך את שער אויביו: והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי: וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע ויישב אברהם בבאר שבע" (בראשית כב, יא יט).
לו בידינו היה הדבר, היינו כנראה בוחרים לסיים את הפרשה כאן, תחת הרושם האדיר של הנאמר בפסוקים אלו. כאן גם חוזר ומבטיח אלוקים לאברהם בשבועה את אשר כבר הובטח קודם. אך התורה בוחרת לספר לנו דווקא כאן שמילכה ילדה אף היא בנים לנחור, וכי פילגשו ראומה ילדה אף היא את הנזכרים בשמותיהם. למה לסיים את האירוע הנשגב בסיפור מדרגה שנייה?
תמיהה זו בולטת עוד יותר ביום השני של ראש השנה, שם יש עניין מיוחד לקרוא על העקדה, שהיא אחד מסמלי היום. יש בפרשת העקידה פסוקים כדי הצורך לחמשת הקרואים לתורה ביום זה. צריך היה לכאורה לסיים ב"וישב אברהם בבאר שבע". למה אנו שבים מבית הכנסת ביום משמעותי זה עם טבח, גחם, תחש ומעכה?
רש"י מסביר שעיקרו של תיאור זה בא בשביל המילים "ובתואל ילד את רבקה", ושמשפחתו של אברהם כוללת גם את צאצאי נחור ושיש ממי לקחת אישה ליצחק. אבל את כל זה אפשר היה לדחות לפרשת חיי שרה, אשר בה מציגה רבקה את עצמה לפני עבד אברהם באופן ברור העונה על המבוקשת בעבור יצחק: "בת בתואל אנוכי, בן מִלכה אשר ילדה לנחור".
אפשר שיש כאן הצבעה על אישיותו רבת האנפין של אברהם. מחד אבי האומה היהודית, ומאידך "אב המון גויים", נושא באחריות לכול, כפי שראינוהו בהצלת לוט משביו ובניסיון להציל את סדום.
עוד לפני העקידה אומרת שרה לאברהם אודות ישמעאל: "גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". לכאורה בידול מוחלט. אך לא כך רואים זאת חז"ל. על פי דבריהם, ישמעאל מתלווה אל אברהם ויצחק בדרכם אל העקידה. שם שוב מתרחש בידול: "שבו לכם פה עם החמור, ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם". למה רומזים דברי אברהם "ונשובה אליכם"? אולי כך אומר אברהם: אחרי שאנו נתקדש ונתייחד במאפיין אותנו, אז נוכל לשוב ולחבור אליכם.
כולנו נרגשים מ"וילכו שניהם יחדיו" האמור פעמיים אצל אברהם ויצחק. אולם בתום העקדה אנו מוצאים את אותו הביטוי: "וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע". מדוע? גם אחרי העקדה נשאר אברהם "אב המון גויים". אחר שהתייחד עם יהדותו ורומם אותה, הוא יכול לשוב אליהם. רש"ר הירש מפרש: "בכל שאר חוגי אנשים היו נוהגים אחרת. אחרי התעלות כזאת... היו מתמלאים עד כדי כך מחשיבות עצמם והעניין האלוקי, ששוב לא היה להם כל עניין בחיים הארציים הרגילים ובבני האדם הארציים הרגילים". ואילו אברהם ויצחק, אומר רש"ר הירש, "שבים הם אל האנשים אשר השאירום לרגלי הר המוריה, והולכים עמם יחדיו".
בין הפרדה להבדלה
מורגל היה בפי מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ש"הבחנה איננה הפרדה". אנו אומרים "המבדיל בין קודש לחול", ולא "המפריד בין קודש לחול". כך גם בקשר לישראל ולעמים, "מבדיל" ולא "מפריד". אמנם יש רגעים של בידול, "עד להר המוריה יכולים בני נוח ללכת עם בני אברהם... אולם רק עד לרגלי הר ה', ולא יעלו אל פסגת ההר" (הירש), אך זהו בידול לשעה. אחר כך באה ההתייחסות הראויה יחד איתו.
כך נראה כי בסוף פרשת העקידה יש אמנם צורך מעשי לבשר לאברהם על הולדת רבקה, ועל כך שיש לו משפחה להביא ממנה אישה ליצחק. אולם אעז לומר כי פרט לצורך מעשי זה המבוטא בפרשנים, יש כאן כוונה להדגיש שאברהם, אשר התעלה למעלה האמונית הגבוהה ביותר של בן אנוש, עדיין נשאר מחויב גם כלפי טבח, גחם, תחש ומעכה. כדברי הרואה הגדול: "התשובה מרימה את האדם למעלה מכל השפלויות הנמצאות בעולם, ועם זה איננו נעשה זר אל העולם, אלא הוא מרומם עמו את העולם ואת החיים" (ראי"ה קוק, אורות התשובה פרק יב).
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
